--- סוף עמוד 9 ---
הודגש, כי מהותה של פגיעה זו אינה בהכרח כספית; היא כוללת כל התנהגות הפוגעת באמון הציבור במערכת השלטונית או באינטרס ציבורי אחר (ע"פ 3575/99 דרעי נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 721, 812 (2000) (להלן: עניין דרעי)).
היסוד הנפשי הנדרש בעבירה זו הוא מודעות ליסודותיה העובדתיים, על פי סעיף 20(א) לחוק העונשין. לא נדרש שמבצע העבירה יהיה מודע לכך שמעשהו מהווה "הפרת אמונים" או כי מעשהו פוגע בערכים המוגנים על ידי האיסור הפלילי. די בכך שהוא מודע ליסודות העובדתיים-פיזיים המבססים הפרת אמונים זו. במקרה של ניגוד עניינים, נדרשת מודעותו של מבצע העבירה לעובדות הפיזיות היוצרות את ניגוד העניינים שבו הוא נתון, להתנהגות ולנסיבות הפיזיות שבגינן ניגוד העניינים שבו הוא נתון פוגע בציבור. ההערכה הנורמטיבית של המעשה תתבסס על נורמת התנהגות הראויה לעובד ציבור, ולא על מודעותו הסובייקטיבית של העובד, אשר אפשר ולא ראה כל פסול במעשהו (עניין שבס, בעמ' 422-424).
15. הסוגיה שמבקשת המערערת להציב ביסודו של הערעור דנן, היא האם ניתן להרשיע אדם בעבירה של מרמה והפרת אמונים, בשל דפוס התנהגות חוזר ונשנה שנהג בו, אף אם כל מעשה ומעשה כשלעצמו אינו עולה כדי עבירה זו.
התשובה לכך אינה פשוטה כלל ועיקר. היא תלויה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, ובין היתר בהיקפם ובמשכם של המעשים ובעוצמת הפגיעה בערכים המוגנים באיסור הפלילי.
כפי שיבואר להלן, בנסיבות העניין שלפנינו לא הונחה תשתית ראייתית מספקת לכך שהמשיבים פעלו בניגוד עניינים, ולכן איננו נדרשים להכריע בשאלה זו. אותיר אותה אפוא בצריך עיון.
16. האישומים שבפנינו, אשר יידונו להלן, מעוררים בנוסף את השאלה העקרונית האם ניתן להרשיע אדם שאינו עובד ציבור בעבירה של מרמה והפרת אמונים, כאשר ביצע את העבירה בצוותא חדא עם עובד ציבור. בניגוד לעמדת המשיב 2, אני סבור כי התשובה לשאלה זו היא בחיוב.
--- סוף עמוד 10 ---
סעיף 34ב לחוק העונשין יוצר הבחנה בין "נתון אישי", שנפקותו על אחד ממבצעי העבירה, שבו בלבד הוא מתקיים, לבין "נתון ענייני", שנפקותו לגבי כל אחד ממבצעי העבירה, אף אם אינו מתקיים בו באופן ספציפי.
בלשון הסעיף:
"נתון שהוא תנאי להתהוות עבירה, תהיה לו נפקות לגבי כל צד לאותה עבירה, אף אם אינו מתקיים בו; ואולם נתון אישי שנפקותו מכוח חיקוק להחמיר בעונש, להקל בו, לשנותו בדרך אחרת, או למנעו, תהיה הנפקות לגבי אותו צד בלבד שבו הוא מתקיים".
כפי שהבהרתי בבש"פ 5984/18 פלוני נ' מדינת ישראל (14.8.2018), התקיימות הנתון של "עובד ציבור" מהווה תנאי לגיבוש העבירה של הפרת אמונים. משכך, מדובר ב"נתון ענייני", ולא ב"נתון אישי". נפקותו של נתון ענייני זה חלה, מכוח סעיף 34ב לחוק העונשין, גם על מי שאינו עובד ציבור.
ממילא, ניתן להרשיע אדם שאינו עובד ציבור כמבצע בצוותא של עבירת הפרת האמונים, בהיותו צד לעבירה, ובהיות שותפו לביצועהּ עובד ציבור (וראו גם: ע"פ 2247/10 שלום ימיני נ' מדינת ישראל, פ"ד סד(2) 666, 700-701 (2011); ע"פ 257/14 אוחנה נ' מדינת ישראל, בפסקאות 10-11 לפסק דינו של השופט נ' סולברג (12.5.2014)).
משמע, לוּ יורשע המשיב 1 בביצוע עבירה של מרמה והפרת אמונים, ניתן יהיה להרשיע גם את המשיב 2 בעבירה זו, ככל שיוכח כי התקיימו בעניינו היסוד העובדתי והיסוד הנפשי הנדרשים.
17. בנוסף לעבירות של מרמה והפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין, יוחסו למשיבים גם עבירות של מרמה והפרת אמונים בתאגיד, לפי סעיף 425 לחוק העונשין. אפנה אם כן לדון בתמצית גם בטיבה של עבירה זו.
18. סעיף 425 לחוק העונשין מורה כך:
"מנהל, מנהל עסקים או עובד אחר של תאגיד, או כונס נכסים, מפרק עסקים, מפרק עסקים זמני, מנהל נכסים או מנהל מיוחד של תאגיד, אשר נהג אגב מילוי תפקידו
--- סוף עמוד 11 ---
במרמה או בהפרת אמונים הפוגעת בתאגיד, דינו - מאסר שלוש שנים".
ההלכה הפסוקה קבעה כי הערכים המוגנים באיסור הפלילי של מרמה והפרת אמונים בתאגיד הם שמירה על עניינו של התאגיד, ובכלל זה הבטחת תפקוד נאות של מנהלי תאגיד, מניעת העדפתו של האינטרס התאגידי על זה האישי, מניעת שחיתות המידות בקרב מנהלים, ביסוס אמון של בעלי המניות במנהליהם והגנה על התאגיד מפני מעילה באמון זה (ע"פ 88/121 מדינת ישראל נ' דרוויש, פ"ד מה(2) 663, 697 (1991); ע"פ 2103/07 הורוביץ נ' מדינת ישראל, בפסקה 235 (31.12.08); ע"פ 677/14 דנקנר נ' מדינת ישראל, בפסקה נב לפסק דינו של השופט, כתוארו אז, א' רובינשטיין (6.8.2014) (להלן: עניין דנקנר)).
עוד נפסק, כי על רשויות התביעה לעשות שימוש זהיר בהעמדה לדין בעבירה זו, ובכלל זה לשקול נסיבות כגון מידת הנזק שנגרם או עלול להיגרם לתאגיד גדול כתוצאה ממעשיו של מבצע העבירה, מיהותו של התאגיד, גודלו, משקלו במשק ובכירותו של החשוד בביצוע העבירה בהיררכיה של התאגיד (שם, בפסקה נה).
עוד נקבע בפסיקה, כי הפגיעה בתאגיד אינה חייבת לשאת אופי של הפסד ממון דווקא, וכי יכול שפגיעה זו תמצא את ביטויה גם "בשלילת עובדות מחברי התאגיד, בהצגת עובדות המעוותות את המצב הנכון של התאגיד ובערעור תדמיתו של התאגיד ומידת הרצינות שהציבור ירחש אליו" (ע"פ 281/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל, פ"ד לז (3) 673, 715 (1983)).
לעומת זאת, יש מי שסובר כי אין להרשיע בעבירה של הפרת אמונים בתאגיד, אלא רק במערכת נסיבות צרה וחמורה במיוחד, בה נגרם לתאגיד נזק כלכלי של ממש (יובל קרניאל, הפרת אמונים בתאגיד (במשפט האזרחי והפלילי) 426-428 (2001)) או אף לבטלה כליל (בועז סנג'רו, "ביקורת ספרים - יובל קרניאל: הפרת אמונים בתאגיד (במשפט האזרחי והפלילי)" עלי משפט ג (2003).
19. לא ניתן להתעלם מקיומם של דמיון וקרבה בין העבירה של מרמה והפרת אמונים בתאגיד לפי סעיף 425 לחוק העונשין, לבין העבירה של מרמה והפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק זה. זאת, לנוכח לשון הסעיפים הדומה, העונש הזהה הקבוע בצידן, ובעיקר – בשל הערכים המוגנים הדומים העומדים בבסיסן.
--- סוף עמוד 12 ---
לאור זאת, כאשר מעשיו של עובד התאגיד נעשו במסגרת עבודתו בתאגיד ציבורי, המספק שירות לציבור, ואשר אמון הציבור בו חיוני לתפקודו, עשויה לעיתים העבירה של מרמה והפרת אמונים בתאגיד "ללבוש אופי 'ציבורי', באופן המאפשר ביתר שאת להשליך מן הפרשנות והנורמות המקובלות בכל הנוגע לסעיף 284", (עניין דנקנר, בפסקה נט, וראה גם ע"פ 4985/13 חבר נ' מדינת ישראל, בפסקה 89 לפסק דינו של השופט א' שהם (20.8.2014)).
20. מצוידים בתובנות אלו, נפנה כעת לדיון באישומים המיוחסים למשיבים.
האישום השני – חברת דנה
21. חברת דנה, שהוקמה בחודש יולי 2010, ושהיתה בבעלותו המלאה של יניב בלטר, חברו הקרוב של המשיב 1 ולימים שותפו העסקי, פעלה בתחומי נמל אשדוד וסיפקה שירותים שונים ללקוחותיו. המשיב 2 שימש מנהל בכיר בחברת דנה, תוך שסוכם כי בשלב מסוים יהפוך לשותף ברווחיה.
22. לטענת המערערת, בשלוש פרשות שונות העמיד עצמו המשיב 1 במצב של ניגוד עניינים בין "חובותיו" כעובד הציבור, בתפקידו כעובד חברת נמל אשדוד בע"מ, שהיא חברה ממשלתית, לבין האינטרס האישי שהיה לו בשגשוגה של חברת דנה בנמל.
המשיב 1 עשה כן, על פי הנטען, בכך שסייע או ניסה לסייע לחברת דנה להתקשר עם לקוחות הנמל, באופן שתרם או עשוי היה לתרום באופן משמעותי לרווחיה של חברת דנה.
המשיב 1 בעצמו, כך נטען, נהנה מחלק מההון שצברה חברת דנה, שכן החל מחודש ינואר 2013 העביר המשיב 2, באמצעות חברת ד.ח. השקעות בע"מ שבבעלותו, סך של מיליון ש"ח לחברות בבעלות המשיב 1. לטענת המערערת, סכום זה הוא "כסף 'שמשך' המשיב 2 מחברת דנה".
23. המערערת ביקשה לראות במכלול פעולותיו של המשיב 1 במסגרת אישום זה דפוס התנהגות חוזר ונשנה, המהווה עבירה אחת של מרמה והפרת אמונים, "גם אם לא
--- סוף עמוד 13 ---
כל פעולה, שעשה המשיב 1 במסגרת אישום זה, מהווה עבירה כשהיא עומדת בפני עצמה", כלשון באי כוח המערערת.
הפרשה הראשונה: פרשת יצואני הגרוטאות
24. על פי התשתית הראייתית שהונחה בפני בית המשפט המחוזי, במהלך שנת 2011 החל המשרד להגנת הסביבה לנקוט לראשונה בפעולות אכיפה בנמל, במטרה למנוע את זיהום הים הנגרם כתוצאה מפריקה וטעינה של סחורות וגרוטאות ברזל. בעקבות צעדי האכיפה נגד עובדי הנמל, ובמסגרת תפקידו כיו"ר ועד העובדים, פעל המשיב 1 להביא לעצירה מיידית ומוחלטת של פעולות העמסת גרוטאות המתכת. הפסקת העבודות, שארכה למעלה מחודש ימים, הביאה להפסדים כלכליים ניכרים ליצואני הגרוטאות.
במהלך אותו חודש, הציעו המשיב 2 ויניב בלטר ליצואני הגרוטאות כי חברת דנה תספק להם שירותי פיקוח איכות הסביבה, וכי הם "יפעלו עבורם" מול גורמי הנמל כדי להביא לחידוש העבודות.
25. ביום 10.8.2011 התקיימה פגישה שתכליתה היתה למצוא פתרון הולם לחידוש עבודת טעינת הגרוטאות. בפגישה נכחו גורמים מטעם הנהלת הנמל (רפי משעל - אחראי ארגון ושיטות, דוד "דדה" בנודיס - ראש מחלקת תפעול, דני שטרית - רע"ן תפעול); המשיב 1 (שהיה, כזכור, מזכיר ועד ציוד מכני); שאול עבודי, נציג יצואני הגרוטאות; יצחק קודוביצקי, מפקח הגנת הסביבה הימית מטעם המשרד להגנת הסביבה; וכן אדם נוסף שכונה במסמך סיכום הפגישה "אורי מחב' גרינלנד יצואנית גרוטאות" (ראה ת/255). בית המשפט המחוזי קבע כי אורי בלטר מחברת דנה נכח גם הוא בפגישה, "אולם הוא אינו צד לסיכום" (עמ' 101 להכרעת הדין).
במהלך הפגישה גובש הפתרון שאפשר את חזרתם של עובדי הנמל לעבודת העמסת הגרוטאות, תוך שנקבעו קווים מנחים לעבודת המפקח על המלאכה ולדרכי פעולה בהן יש לנקוט במקרה שתתגלה נפילת פסולת לים. בעקבות הפגישה הסתיימה השביתה ועבודתם של יצואני הגרוטאות חודשה. בשבועות שלאחר מכן חתמו יצואני הגרוטאות על הסכמים עם חברת דנה לביצוע עבודות הפיקוח.
--- סוף עמוד 14 ---
26. בהמשך, ביום 1.9.2011, השתתף המשיב 1 בסיור שנועד לבחון את יעילותם של שני מתקנים חדשים שהציבה חברת דנה ליד אונייה בנמל, כדי למנוע נפילת גרוטאות לים.
27. במהלך התקופה שבין אוגוסט 2011 ועד להפסקת עבודתה של חברת דנה בנמל ביוני 2013, התנהלה עבודת יצואני הגרוטאות כסדרה, ועל פי האמור בנימוקי הערעור זכתה חברת דנה להכנסות בהיקף כולל של למעלה משני מיליון ש"ח.
28. בנימוקי הערעור מטעמה, הדגישה המערערת כי היא אינה טוענת עוד, כפי שנטען בפני בית המשפט המחוזי, שהמשיב 1 השבית את פעילות עובדי הנמל משיקולים זרים, כחלק מקנוניה שתכריח את יצואני הגרוטאות להתקשר עם חברת דנה, תוך ניצול מצוקתם; וכי טענותיה מתמקדות רק בעצם נוכחותו של המשיב 1 בישיבה ובסיור.
29. לטענת המערערת בערעור שלפנינו, בשל "הזיקות ההדוקות" להן היא טוענת, בין המשיב 1 לחברת דנה, השתתפותו של המשיב 1 בישיבה ובסיור מהווה פעולה בניגוד עניינים מובהק. לשיטתה, "מרגע שהתברר במהלך משבר הגרוטאות כי פתרון אפשרי לחזרה לעבודה, אולי אף הפתרון היחיד, הוא באמצעות התקשרות עסקית בין יצואני הגרוטאות לבין חברת דנה – היה על המשיב 1 בו ברגע למשוך ידיו מעיסוק במשבר". לעמדתה, מוטל היה עליו לשלוח גורם אחר מטעמו לפגישה ולסיור, ולא להציב עצמו במצב של ניגוד עניינים.
30. בית המשפט המחוזי לא קיבל את טענה זו של המערערת, וקבע כי:
"העובדה שנכח במסגרת הדיון ת/255 גם נציג מחברת דנה, אשר התלווה לנציג היצואנים, אינה מעמידה את הנאשם 1 [המשיב 1 – י' א'] בניגוד עניינים כלשהו. הנאשם 1 לא השפיע, לא באופן ישיר ולא באופן עקיף על התקשרות בין יצואני הגרוטאות כמו גם יבואני חומרים אחרים, דוגמת חברת נשר בהמשך. הפעילות היחידה של הנאשם 1 היתה השבתה או החזרה לעבודה" (עמ' 119 להכרעת הדין).
בית המשפט המחוזי הדגיש, כי בניגוד לאמור בכתב האישום, המשיב 1 אינו זה שערך את הפגישה; היא לא התקיימה במשרדו; והוא לא הכתיב את מהלכה או את
--- סוף עמוד 15 ---
תוכנה. קביעתו זו של בית המשפט התבססה, בין היתר, על הודעתו של רפי משעל (ת/343), שנכח בישיבה וערך את סיכום האמור בה, ועל עדותו בבית המשפט של דדה בנודיס, שזימן את הישיבה וניהל אותה.
בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי המשיב 1 לא עמד במצב של ניגוד עניינים בנוכחותו בישיבה, שכן בעת שנערכה הישיבה לא סוכם מהי זהות הגורם שיתקשר עם יצואני הגרוטאות ויספק להם שירותי פיקוח. אליבא דבית המשפט המחוזי, השאלה היחידה שעמדה לנגד עיניו של המשיב 1 אותה עת היא:
"... האם קיים או לא קיים פתרון אשר יגן על העובדים. הסיכום ת/255 כלל לא מחייב התקשרות עם חברת דנה. חברת דנה לא נזכרת בו, חברת דנה אינה צד לו, ואין משמעותו כי חברת דנה היא זו שתבצע את הפיקוח החיצוני ... עצם העובדה, שאדם מחברת דנה, נותן ייעוץ לנציג היצואנים מר שאול עבודי, אינה מעמידה את הנאשם 1 בניגוד עניינים. כך היה במסגרת הדיון ת/255 יחד עם מר שאול עבודי נציג היצואנים, הגיע מר אורי בלטר, ולא קם ניגוד עניינים ... הנאשם 1, לא רק שלא התייחס באופן מהותי או טכני לתכנו של הפתרון, אלא שהפתרון, כלל לא התייחס לחברת דנה ... הפתרון היה כללי, ובאותו מועד, לא חברת דנה היא זו שהיה ידוע כי תפעל מטעם היצואנים" (עמ' 132-130 להכרעת הדין).