74. להתרשמותי, אפוא, מדובר בענייננו בבקשה לסעד הצהרתי שהיא 'כעין מקדמה' לפני הדיון בערכאות הרלוונטיות שדנות בעילות השטריות, ומוסמכות לדון בהן בגלל סכום השטר. ולציין כי כריכת הסעד ההצהרתי במסגרת תובענה זו, לאחר שעילה דומה כבר נדונה בבית משפט שלום, הכבידה על הדיון כאן והאריכה אותו, שכן עדים שהעידו בבית המשפט השלום נדרשו להעיד פעם נוספת ממש באותה סוגיה על אותן עובדות (ויתכן שבכך לא הסתיימה עדותם שכן הליך נוסף שטרם החל תלוי בבית משפט השלום בתל אביב).
אני סבורה כי התנהלות התובעת בעניין זה אינה נקייה מספיקות ולא ממש מתיישבת עם דיני היושר.
ולא רק זאת אלא שעיון בפסק הדין של בית המשפט השלום ברמלה הכולל אמירות שונות (בין שהתחייבו לצורך הפסק ובין אגביות) מבהיר לחלוטין כי אין מקום לקבל "אישור" של בית משפט זה לשאלה האם השטר בוטל כדין. שאלה זו קיבלה התייחסות מעשית במסגרת פסק הדין, וראו למשל את דברי בית המשפט כי "לנתבעת 2 [אאורה- א.נ.ח] היה את כל הצידוק החוזי והמשפטי לבטל את השיק" (סעיף 34 לפסק הדין).
ממילא אני סבורה כי מערכת היחסים השטרית הנוגעת לביטול הצ'ק נדונה כבר בין הצדדים בפסק הדין של השופט ימיני שהיא גם הערכאה המוסמכת לדון בכך לאור סכום הצ'ק (ראו רע"א 7551/00 פוקס נ' קצנלנבוגן, פ''ד נו(1) 253, 257-256 (2001); רע"א 6681/17 רשות המיסים - מכס מרכז נ' Three D Investments Ltd, 5-4 (2.10.2017)). בפסק הדין נדחו טענות אקורד (התובעת שם) נגד אאורה בגין ביטול הצ'ק ונקבעו ממצאים בעניין הזכות לביטול השטר:
"שטר מעצם טיבו וטבעו מגלם הן את החיוב השטרי והן את עסקת היסוד. עצם הגבלת הסחרות מבטאת תנאי בעסקה שהשיק לא יסוחר לאחרים, לרבות שלא בדרך המחאת זכות, שכן משמעות המחאת הזכות היא הסבתו של השיק, דבר שפקודת השטרות אוסרת. יכול להיות שהפתרון שמצאה התובעת [אקורד] להגבלת הסחרות הוא פתרון יצירתי, אך פתרון זה אינו עומד בקנה אחד עם הוראות פקודת השטרות וחוק המחאת חיובים".
בין שאני מסכימה לקביעות בית המשפט ברמלה ובין שאינני מסכימה להן, הרי לא ראיתי לדון בסוגיה חסרת כל אופרטיביות בתובענה דנא, ושעניינה האופרטיבי "נדחה" לדיון בתובענות אחרות בערכאות המוסמכות, חלקה כבר נדון ואף קיבל התייחסות מפורשת והוא ממתין לבית המשפט של ערעור שיאמר דברו, ומכל מקום לא לבית משפט זה להתייחס לסוגיה במסגרת סעד הצהרתי ולא ראיתי כי יש מקום שערכאה נוספת תאמר דברה בעניין מערכת היחסים השטרית בין הצדדים.
עילה לפי חוק איסור לשון הרע
75. עילה נוספת שמצאה התובעת לצרף לשלל טענותיה בתובענה היא תביעת לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965.
טוענת התובעת כי אמפו, והנתבעים 3 ו-4 פגעו בשמה הטוב במכוון בכך ששלחו פניות לבנק לאומי (הבנק המלווה), לרשות לניירות ערך, ולחברות הדירוג BDI ו-Dun & Bradstreet (להלן: "חברות הדירוג"), ויִידעו את הנמענים כי התובעת ביטלה צ'קים שנתנה לאמפו.
76. את טענותיה מבססת התובעת על המסרונים ששלח הנתבע 4 למנכ"ל אאורה ביום 3.5.2015, ובהם "איום" כי יפנה לבנקים ויגלה להם כי אאורה מבטלת צ'קים (מוצג 46). טוענת התובעת כי הנתבע 4 אכן מימש את האיום ויידע מספר גופים כי אאורה ביטלה את הצ'ק לאמפו. לתמיכה בטענותיה נגד הנתבעים 1, 2 ו- 4 הפנתה התובעת גם למכתבי התראה ששלח ב"כ אמפו לתובעת ואליו גם כותבו בנק לאומי, הרשות לניירות ערך ודירקטוריון אאורה, ובו נזכר הצ'ק שנמסר לפקודת אמפו ובוטל על ידי אאורה (מוצג 51 למוצגי אאורה). כן הפנתה התובעת למיילים שנשלחו על ידי חברות הדירוג ובהם נתבקשה אאורה להגיב על ביטול הצ'ק (מוצגים 50-49). התובעת הפנתה גם לעדות סמנכ"ל הכספים, מר אבטן, שהעיד כי חברות הדירוג אמרו לו שאקורד היא זו שהודיעה להם על ביטול הצ'ק: "איתי דיברו מ-BDI ואמרו לי שאקורד הודיעה על ביטול שיק שלנו..." (עמ' 113 לפרוטוקול 9.1.2018).
על בסיס אלה עתרה התובעת לקבוע שמדובר בלשון הרע שנעשה ב מכוון, ועל כן זכותה לפיצויים ללא הוכחת נזק בהתאם לסעיף 7א(ב) לחוק איסור לשון הרע. התובעת הגדילה וביקשה כי בית משפט יקבע שהיא זכאית לכפל פיצוי על פי החוק, מאחר שפניות הנתבעים לבנק לאומי, רשות ניירות ערך ולחברות הדירוג, נעשו בכוונה לפגוע בשמה הטוב.
סך הנזק המבוקש בעניין זה הוא 139,514 ₪.
77. כפי שציינתי בדיונים המקדמיים, אין לי אלא לחזור על כך גם עתה ביתר שאת, כי מדובר בתביעה חיצונית לתובענה העיקרית בתיק זה, ומוטב היה לו הוגשה בבית המשפט המוסמך לדון בתביעה שכל סכומה הוא 139,514 ₪ (ראו בפסקה 10 להחלטתי בתיק מיום 8.9.2016). אומר כי להשערתי תביעה עצמאית שכזו לא היתה מוגשת, ולהתרשמותי התובעת פשוט טרחה לאסוף עילות תביעה לגדר התובענה דנא.
גם לגוף הדברים אני דוחה את התביעה בעילה לפי חוק איסור לשון הרע, משלא מצאתי כי הוכח שהתקיימו יסודות עוולת לשון הרע – לא הוכח מי מסר לחברות את המידע, ובעיקר מפני שלא הוכח שהמידע מהווה מידע העלול לפגוע בתובעת.
78. לטענת התובעת, שהיא חברה ציבורית, מידע כי היא ביטלה צ'קים עלול לפגוע במוניטין שלה, במעמדה ובפעילותה הפיננסית. לדבריה, הנתבעים כיתבו גופים שעלולים להיות מושפעים מהמידע שנמסר להם, ובכך להשפיע על מעמדה ואיתנותה הפיננסית, עד כדי פגיעה ממשית בה. לטענת אאורה בכך עוולו הנתבעים לפי סעיף 1(א)(3) לחוק איסור לשון הרע, שכן פרסמו מידע העלול "לפגוע באדם במשרתו...בעסקו, במשלח ידו או במקצועו".
79. התובעת לא הוכיחה כי את טענותיה כי מדובר בפרסום שיש בו משום לשון הרע. כדי להוכיח זאת היה עליה להציג ראיות מהימנות המראות כי מדובר ב'פרסום העולה לכדי לשון הרע' (לפי ההגדרה בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע) – אך זאת לא עשתה. משכך אדרש לשאלה זו לאור האמור בע"א 6903/12 Canwest Global Communications Corp נ' אלי עזור (22.7.2015), בו נקבע כי בירור השאלה אם פרסום שהתבצע על רקע סכסוך עסקי מהווה לשון הרע, יתבצע על רקע בחינת מידת החומרה של הפרסום, האופן שבו מתואר הסכסוך, האופן שבו הוצגו עמדות הצדדים, והשאלה אם ניתן דגש ל"אקלים" הסכסוכי שבו מצויים הצדדים.
מכתבי ההתראה
80. עיינתי במכתבי ההתראה ולא מצאתי כי המכתבים שנשלחו לאאורה, להם כותבו בנק לאומי והרשות לניירות ערך, מהווים לשון הרע לפי האמור בע"א 6903/12 הנזכר. הקורא את המכתבים יבין בנקל כי נכתבו על רקע סכסוך עסקי, וכי הם כוללים טענות של אמפו כלפי אאורה על רקע החוזה ביניהם. אין לקרוא במכתב את מה שאין בו, ולא מצאתי דבר העלול לפגוע בעסקי אאורה, מאחר שברור לכל קורא כי מדובר במכתבי התראה טרם תביעה (כפי שמנוסח בכותרת) הכוללים טענות המצריכות בירור על רקע הסכסוך בין הצדדים.
81. לא רק זאת אלא שאין להכחיש כי ביטול הצ'ק היה גם היה, ואין חולק על כך! אין מדובר בשקר או בחלקי אמת! אומר כי גם אינני סבורה שהמכתבים ששלחה אמפו צריכים לכלול הודעה כי אאורה ביטלה כדין את הצ'ק, שהרי זו בדיוק הטענה שבמחלוקת בסכסוך העסקי עם אאורה לפיה סבורה אמפו כי הביטול היה שלא כדין. אין לי ספק כי ברור לקורא המכתבים כי עמדת אמפו היא שמשתקפת במכתבים, ולכן לא ראיתי לתת לאמור בהם כל משקל, בוודאי לא כזה הנושא על גבו עוולת לשון הרע.
82. גם לא ראיתי בצירוף בנק לאומי כמכותב למכתבי ההתראה כל פגם, שהרי בנק לאומי הוא הבנק המלווה של הפרויקט, ונכון וראוי לכתב את הבנק המלווה במידע על ביטול צ'ק. ואוסיף כי ברור שהבנק המלווה, שהצ'ק שבוטל יצא מחשבון המתנהל אצלו (מוצג 17), מודע גם מודע לביטול הצ'ק, כך שלא מדובר בפרסום העלול לפגוע בתובעת.
הפניה לחברות הדירוג
83. גם בעניינן של חברות הדירוג לא מצאתי כי ניתן להסיק באיזה שהוא אופן כי מי מהנתבעים ביצע עוולה לפי חוק איסור לשון הרע. מהחומר שלפני ניתן להבין כי חברות הדירוג קיבלו התראה על צ'ק שמשכה אאורה ובוטל, ולכך נתבקשה תגובה. לא ניתן להבין את ההקשר שבו קיבלו חברות הדירוג את ההתראה, וממי קיבלו אותה. כך גם לא ניתן להבין האם הגורם 'המודיע' קשור למי מהנתבעים, וממילא גם לא מה הם הדברים שנאמרו לחברות הדירוג על ידי מאן דהוא שמסר את המידע. וראיתי לשוב ולהזכיר כי עצם ביטול הצ'ק הוא עובדה שאין חולק עליה.
84. בהעדר כל ראייה שהנתבעים, או מי מהם, פנו לאיזו מחברות הדירוג, ומאחר שהנתבעים הכחישו את הפנייה, אין לי לומר כי לא הוכח הקשר בין מי מהנתבעים לחברות הדירוג או כי מי מהנתבעים מסר לחברות הדירוג מידע כלשהו על התובעת, ממילא מידע פוגעני.
אמנם מר אבטן העיד בבית המשפט כי נאמר לו שאקורד פנתה לחברות הדירוג, אלא שבתצהיר העדות הראשית אמר כי ההודעה על ביטול הצ'ק "פרסה כנפיים" לחברות הדירוג, מבלי לציין כי נמסר לו שאקורד מסרה את ההודעה (סעיף 65 לתצהירו של מר אבטן). בכל מקרה דבריו הם עדות שמיעה ואין להם כל משקל.
85. אומר עוד שכשלעצמי, לא התרשמתי כי מדובר בלשון הרע אלא בניסיון להעצים את הסכסוך, וראיתי לשוב ולומר לסיום חלק זה כי מוטב היה לו לא היתה התובעת כורכת את התביעה בעילת לשון הרע לתובענה דנא. נראה כי מערכת היחסים העכורה ורווית האמוציות, ממנה התרשמתי במהלך הדיונים, היא שהניעה את התובעת להגיש את התובענה גם בעילה זו, וחבל שכך עשתה. העובדות הנוגעות לעילה זו אינן חלק אינהרנטי ממסכת העובדות העיקרית בתיק, וניתן היה לבררן בהליך נפרד, בבית משפט השלום. כך אמרתי בפתח ההליך בהחלטה מיום 8.9.2016, עת המלצתי לתובעת לשקול את טענותיה לפי חוק איסור לשון הרע, אשר מחייבות הנחת תשתית עובדתית שונה מזו הנוגעת להוכחת העילות המרכזיות בתביעה, וכך אני אומרת גם עתה בסיום הדיון. התובעת לא הניחה תשתית ראויה, ולמעשה לא הניחה כל תשתית לטענותיה ואין לי אלא לדחות את התביעה בעניין זה.
לסיכום
86. אשר לעילת התביעה העיקרית הנוגעת להפרת החוזה בין התובעת לאמפו קבעתי כי אמפו הפרה את החוזה, וכי הנתבע 2 שערב ערבות אישית לחיובי אמפו אחראי מכוח ערבותו. לאור קביעתי אני מקבלת את תביעת אאורה בעניין זה ומחייבת את הנתבעים 1 ו-2 ביחד ולחוד, לשלם לאאורה סך של 4,590,690.92 ₪, כפיצוי בגין רכיב הנזק שהוכח ונוגע לתשלומי היתר מעל לסכום החוזה הפאושלי, ששילמה אאורה עבור השלמת הפרויקט לאחר שאמפו סולקה מהאתר, הכל כאמור בפסק הדין.
הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
רכיב התביעה בעניין הפיצוי מוסכם בגין השלמת הפרויקט, נדחה, כמפורט בגוף פסק הדין.
כן דחיתי את טענות התובעת לאחריות החוזית של הנתבעים 3 ו-4 ואת התביעה הנזיקית נגדם שעניינה בעוולת גרם הפרת חוזה.
אשר לבקשה לסעד הצהרתי ראיתי שלא לדון ולהכריע בבקשה לסעד הצהרתי כפי שהבהרתי בפסק הדין.
גם את התביעה לפי חוק איסור לשון הרע ראיתי לדחות.
87. לאור האמור אני מחייבת את הנתבעים 1 ו-2, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך כולל של 75,000 ₪. נתתי דעתי לכך כי התביעה העיקרית נגד הנתבעים 1, 2 הוכחה, אך לא במלואה, וכן הבאתי בשיקולי כי התביעה נגד הנתבעת 1 בגין עוולת לשון הרע נדחתה במלואה.
אשר לנתבעים 3 ו-4 נגדם דחיתי את התביעה במלואה, ולאחר ששקלתי הדברים ובמסגרת שיקולי הבאתי בחשבון את דברי בגוף פסק הדין אשר לתביעה נגדם ראיתי לחייב את התובעת, אאורה, לשלם לנתבעים 3, 4 הוצאות משפט בסך כולל של 120,000 ₪ (60,000 ₪ לכל אחד מהנתבעים הללו).
הסכומים שציינתי בסעיף זה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין עד התשלום בפועל.
ניתן היום, הה' כסלו תש"פ, 03 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.
אסתר נחליאלי חיאט