עסקינן בעבירה חמורה של תקיפה קטין וחבלתו, כשהקלטת השמע של האירוע הינה ראיית התביעה המרכזית, בניסיונה להוכיחו.
החשיבות המרובה בחקירת מקרים אלו, המקימים חשש כבד לשלומם של קטינים או חסרי ישע, החשופים לאלימות מצד מטפליהם ובהגעה בעניינם לחקר האמת, לצד קושי מובנה בחשיפתם בהעדר יכולת הקטין לדאוג לטובתו ולספר את שארע לו, מטים את הכף לטובת העדפת האינטרס הציבורי בחשיפת עבירות אלו על פני פגיעה מסוימת בפרטיות הנאשמת.
מנגד - לאחר האזנה בקשב רב לקלטת השמע, לא שוכנעתי שמדובר בפגיעה חמורה וחריפה בפרטיותה של הנאשמת. הדברים הוקלטו בסלון ביתה של הנאשמת המשמש כפעוטון. אין מדובר בהקלטה פוגענית של שיח פרטי ואינטימי בין הנאשמת לבני ביתה. עוד אציין, כי אמנם מדובר ברשות היחיד, ביתה הפרטי של הנאשמת, להבדיל ממקום ציבורי, אלא שלא ניתן להתעלם מכך שהנאשמת מנהלת בביתה פעילות עיסקית-ציבורית בדמות פעוטון ומטבע הדברים נכנסים ויוצאים ממנו הורי הפעוטות ואחרים. צודקת ב"כ המאשימה גם בטיעוניה, כי מדובר בהקלטה שאינה מתמשכת (בת שעתיים) וככל הנראה אין מדובר במקליט שביקש באופן מכוון לפגוע בפרטיות הנאשמת, אלא עשה הדברים מתוך חשש כן לשלום בנו ומבלי שהבין שמדובר במעשה בלתי חוקי[8]."
20. עם זאת, לא מצאתי להכשיר קבילות קובץ השמע במלואו אלא למידה החיונית לצורך השגת התכלית הראויה. כוונתי היא לקטע הקצר בהקלטה שבו תועד האירוע נשוא כתב האישום, (למען הנוחיות ייקרא קטע קולי זה "ההאזנה המותרת" או "ההקלטה"). באשר לקטעים אחרים בקובץ בהם נקלטו שיחות בין הנאשמת לבני ביתה שאינם רלוונטיים לאירוע עצמו, נקבע שלא ישמשו כראיה. בהמשך להחלטתי זו, תמו ההליכים המקדמיים בתיק והחל שלב שמיעת הראיות.
--- סוף עמוד 9 ---
תמצית סיכומי הצדדים
21. המאשימה, באמצעות ב"כ עו"ד מאיה טריגר, עתרה להרשעת הנאשמת בעבירה המיוחסת לה. המאשימה ביקשה לאמץ את עדות המתלונן והעדים הנוספים וסבורה שמדובר בעדויות כנות ואמינות. לשיטתה, ההקלטה משקפת נאמנה את התרחשות הארועים בבית הנאשמת בזמן אמת ויש לדחות על הסף טענות ההגנה כנגד קבילותה הטכנית, משמדובר בטענות כבושות, תלושות ובלתי סבירות. המאשימה אף סבורה שלעדויות המומחים אין משמעות בשאלת בירור האשמה. לצד זאת מבקשת לאמץ מסקנות המומחה מטעמה, לפיהן ההקלטה נאמנה וחפה מכל סימני חיתוך או עריכה ולדחות חוות דעת מומחה ההגנה על כל חלקיה, משמדובר בחוות דעת מוטית המתעלמת מנתונים רבים, ואינה מתיישבת עם גרסת הנאשמת ויתר הראיות בתיק.
22. עוד יצאה כנגד אמינות הנאשמת וסבורה שזו לא הצליחה ליישב בעדותה המתחמקת בין גרסאותיה הסותרות והסתבכה בשקרים. המאשימה מבקשת לקבוע כי המלל והקולות הנשמעים בהקלטה, רצף התקיפות, בכי הפעוט, לצד חוסר סבירות גרסת הנאשמת, יש בהם כדי להוכיח את מעשי התקיפה המיוחסים לה.
23. באשר לרכיב החבלה נטען, כי בכיו של התינוק והמכאוב שנגרם לו כתוצאה מתקיפת הנאשמת עונים על דרישות החוק והפסיקה. המאשימה סבורה כי הצליחה להוכיח את כלל רכיבי העבירה המיוחסת לנאשמת ועל כן עומדת בתנאי סעיף 13 לחוק, ועל בסיס ההקלטה הקבילה, מבקשת להרשיע הנאשמת בעבירה המיוחסת לה.
לחילופין סבורה, כי אם תוכח אשמתה בעבירה פחותה בחומרתה, אין הדבר צריך להביא בהכרח לפסילת הראיה ולזיכוי.
24. הנאשמת באמצעות ב"כ עו"ד א. גאנם ועו"ד א.גת מבקשת לזכותה זיכוי מוחלט. לשיטת ההגנה בסיכומיה, האירוע המתואר בכתב האישום לא התרחש כלל במציאות וההקלטה עליה מתבססת המאשימה הינה תוצר של עריכה וזיוף של ההקלטה המקורית שבוצעו ע"י המתלונן. ההגנה מעלה בסיכומיה טענות רבות כנגד אמינות ההקלטה. לטענתה, המתלונן הקליט, בדרך של האזנת סתר, תוך תכנון מראש וניצול הכשרתו המקצועית, את הקלטת המקור, כשבהמשך יצר קובץ חדש ערוך בו הושתלו קולות חבטות ומסרו למשטרה, זאת במטרה להפליל את הנאשמת ולגרום לה עיוות דין חמור (כך בסע' 16, סע' 28-30, סע' 41 לסיכומי ההגנה). עוד נטען לתיאום גרסאות בין הורי הפעוטות והשפעה פסולה של המתלונן ורעייתו על עדי התביעה האחרים. ההגנה אף יוצאת כנגד חוקרי הנאשמת, כשלשיטתה הוצג לה בחקירתה מצג כוזב אף הוא במטרה להפלילה (שם, סע' 87 ואילך) והתנהלות המאשימה שגרמה לנאשמת עיוות דין חמור המגיע כדי הגנה מן הצדק.
--- סוף עמוד 10 ---
25. בנוסף, מבקשת לאמץ ממצאי חוות דעתו של המומחה בלדינגר ומסקנותיו (שם, סע' 128-158), כי מדובר בהקלטה ערוכה שאינה אותנטית. ההגנה יוצאת כנגד מקצועיות מומחה התביעה ומסקנותיו, סבורה שאין מדובר בעד מומחה בתחום עריכה וזיהוי קול וכי חוות דעתו נטולת ערך ראייתי, חורגת מתחום מומחיותו ואינה מקצועית. עוד מבקשת לאמץ גרסת הנאשמת בעדותה. לשיטתה, מדובר בעדות אמינה וסדורה, שאינה שונה מגרסתה בחקירותיה. בנוסף סבורה שלא ניתן להוכיח כי לא.ב. נגרמה חבלה של ממש וטענת המאשימה בסוגיה זו מנוגדת לדין ולפסיקה. על יסוד כל אלו עותרת לזיכויה המלא של הנאשמת.
פרק ב'- העדויות
פרשת התביעה
26. מטעם התביעה העידו המתלונן הוא האב המקליט, נ.ה.א, אם פעוטה נוספת ול.ב, אם הפעוט א.ב, השוטר רוני יהואש והמתמללת. עוד העיד מומחה התביעה מר רון גוראל, כשלחוות דעתו ועדותו אתייחס בהמשך, בפרק העוסק בקבילותה הטכנית של ההקלטה.
עדות המתלונן
27. האב המקליט שכזכור אינו אבי התינוק א.ב. סיפר בחקירתו הראשית, שעובד כארט דירקטור בחברת הייטק. במועד האירוע טיפלה הנאשמת בבנו הפעוט שהיה אז בן שנה ושבעה חודשים, מזה תקופה של שבעה חודשים. זמן קצר לפני מועד האירוע חש העד שבנו פחות סבלן ומגלה סימני עצבנות, העד ורעייתו הבחינו עוד שבנם מגלה סימני מצוקה בהם לא הבחינו בעבר, לרבות רעידות בגופו, חיבוקים ממושכים וכיו"ב. ההחלטה לנקוט בצעד החריג גמלה בו יום לפני האירוע לאחר שהתרשם שבנו מגלה התנגדות להגיע לבית הנאשמת וזה אף הכה על ראשו.
קורות יום הארוע
28. העד מספר בעדותו כי "באותו יום לא יכולתי לשלוח אותו, חיכיתי עד לשעה 10:00, היה לי קשה לשלוח אותו ואז רק שמתי אותו כי לא הייתי בטוח ב-100% אבל כן הייתה לי הרגשה שאני חייב לעשות מעשה. דיברנו על זה אני ואשתי והחלטתנו לעשות את זה יום למחרת" (פרו', עמ' 34 ש' 3-5). למחרת היום נטל העד את תיקו של בנו והניח בו מכשיר טלפון מדגם סמסונג 6S. העד הסביר כי השתמש בישומון ששמו "Smart voice recorder", והביא את בנו לבית הנאשמת בשעה 08:15, כשהטלפון בתיק במצב הקלטה והניח אותו ליד ספת הסלון, בסמוך לשעה 10:10 חזר לבית הנאשמת, נטל את הטלפון והאזין להקלטה, כשבסופה שמע את הנאשמת מקללת ומרביצה "ואז עוד פעם היא הולכת ומרביצה לו והוא בוכה ואז שומעים עוד פעם ועוד מכה ולא יכולתי לשמוע את ההקלטה.. עד היום לא שמעתי אותה עד הסוף. לא הייתי מסוגל" (פרו', עמ' 34-35).
--- סוף עמוד 11 ---
29. העד ממשיך ומספר כי לאחר ששמע את הדברים, עצר את הרכב ליד בית הנאשמת ואסף את בנו. מיד בסמוך התקשר לאשתו וסיפר לה "היא כמובן נשברה ובכתה, ואז היא ישר התקשרה להורים האחרים, היא אמרה שתגיע הביתה..לא יכולתי להיות לבד ונסעתי לאמא שלי. היא הגיעה לשם וביחד נסענו לתחנת המשטרה" (שם, ש' 9-15). שם פוגש העד את ההורים אחרים, משמיע להם את ההקלטה ואף הם נשברים ובוכים. העד מאשר שהגיע לתחנת המשטרה בשעה 16:15.
בסיום חקירתו ת/3 (שבה לא הושמעה ההקלטה) התבקש ע"י החוקר להעתיק את הקובץ להחסן נייד. העד מספר שנסע ישירות לביתו, העתיק את הקובץ ושב למשטרה ומסרו לחוקרת בסמוך לשעה 20:00 (שם, עמ' 35, ש' 21-22, ת/4). בהמשך, לאחר שלושה חודשים נקרא העד שוב למשטרה, התבקש למסור את מכשיר הטלפון המקליט וכך עשה (הודעתו ת/4 במהלכה הושמעה ההקלטה). העד הבהיר כי כל שעשה הוא להעתיק את הקובץ שבמכשיר הטלפון שלו למחשב בביתו ומשם להחסן נייד ולא מעבר לכך. עוד מספר שהאירוע גרם לו ולאשתו נזק נפשי קשה, הם חשו במצוקה ועל אף שהתברר שלא היה מדובר בבנו, איבדו אמון בכל מסגרת.
30. בחקירתו הנגדית נשאל העד שאלות הנוגעות להכשרתו ועבודתו. העד סיפר שבעבר היה בעל עסק עצמאי להפקות באינטרנט וששימש מרצה לגרפיקה. העד אישר שיש לו הכשרה בתחום עריכת וידאו ובאפיון ועיצוב חזותי (גרפי) של אפליקציות. עוד אישר שהקשר שלו עם הנאשמת היה תקין, וכי עד לאותו אירוע היו לו חששות שונים אך לא מעבר לכך. העד אף עומת מול גרסתו במשטרה ביחס לחשדות אלו (לצורך כך הוגשו הודעותיו במשטרה ת/3-ת/5). העד אישר כי שינה את שם קובץ ההקלטה ל-Very Important והכחיש טענת ההגנה כי ערך את הקובץ ושינה את תוכנו.
31. בהמשך לאחר שנמצא מכשיר הטלפון (ת/10- שאבד במהלך ההליך), שב העד לדוכן העדים (עדותו מיום 11.3.19) ואישר שזה אכן מכשיר הטלפון שלו. העד אף זיהה את ההחסן נייד (ת/11) שאליו העתיק את הקובץ מהמחשב בביתו ובהמשך מסרו למשטרה. בתחילת עדותו התבקש העד לפתוח את הטלפון ולהדגים כיצד בוצעה ההקלטה אך לא זכר את קוד הכניסה לטלפון. לאחר שהתברר, כי קוד הכניסה רשום על המעטפה שבה הוחזק הטלפון, הדגים העד כיצד הפעיל את ההקלטה בטלפון ואף איתר את קובץ ההקלטה בשם very important.wav. בחקירתו החוזרת שב העד ואישר שמכשיר הטלפון עליו הקליט את הקובץ הוא שנמסר למשטרה (פרו', עמ' 86). עוד עמד על כך שלא ערך כל שינוי בתוכן הקובץ או בנתוניו (פרו', עמ' 84) למעט שינוי שם הקובץ כאמור. העד הסביר שאפליקציית ההקלטה בה השתמש פשוטה ומצריכה אך ורק לחיצה על לחצן "הקלט". העד לא הצליח
--- סוף עמוד 12 ---
למצוא את ההקלטה באפליקציה בה השתמש אך לאחר הפסקה, זו נמצאה במיקום אחר על גבי מכשיר הטלפון.
32. עוד העידו נ.ה.א (להלן: "העדה נ'")– אם פעוטה נוספת שטופלה בפעוטון ול.ב – אם הפעוט א.ב.. כעולה מדברי העדה נ', הכירה את הנאשמת בעקבות המלצות חמות של חברותיה ורשמה את בתה לפעוטון כשהייתה בת 7 חודשים. באשר ליום האירוע סיפרה שע' אשת המתלונן (ראו פרו' עמ' 53, ש' 4) התקשרה אליה בסביבות השעה 12:00 בצרחות ובכי. "אי אפשר היה להבין מה היא אמרה. מכל הצרחות וההיסטריה ניתן היה להבין תקחי את הילדה, מרביצה, מתעללת, מהר, תרוצי.. שאלתי אותה מה קרה, היא הייתה היסטרית, לא שמעתי היסטריה כזו בחיי "(שם). העדה מיהרה לבית הנאשמת ואספה את בתה. בהמשך הגיעה לתחנת המשטרה ביחד עם בעלה למרות שעדיין מיאנה להאמין. שם פגשה במתלונן ואשתו בוכיים ושבורים, ביקשה מהם להאזין להקלטה ונדהמה ממה ששמעה.
בעדותה, הוסיפה כדלקמן:
"נכנסו לתחנת המשטרה ואמרתי שאני לא יכולה להגיש שום תלונה ולא יכולה להגיד שום דבר כי אני מכירה אותה עוד לפני כן.. אני רוצה לשמוע..הרצנו את ההקלטה.. שמעתי את הקטע שהנאשמת החליפה חיתול, לא יודעת למי והיא התחילה לצרוח יא מגעיל אחד, בטון מאד מאד תוקפני ואז את המכה ותינוק צורח. .. ככל שאני מקשיבה אני שומעת עוד פעם, מכה ותינוק צורח. אי אפשר לפספס שזה לא בטעות.." (פרו', עמ' 53).
בחקירתה הנגדית דחתה את טענת ב"כ הנאשם שהמתלונן ואשתו דחפו אותה להגיש תלונה ומבהירה שעשתה זאת לאחר שהקשיבה בעצמה לדברים והשתכנעה. עוד הוסיפה שבהמשך הערב, מתוך חשש שאולי לא פירשה הדברים נכון, הקשיבו בעלה והיא שוב לקלטת והבינו בוודאות שמדובר במכות. העדה דחתה טענת ב"כ הנאשמת שמדובר בקלטת מבושלת והוסיפה שחשה בשינויי התנהגות גם אצל בתה.
33. ל.ב, אם התינוק א.ב, רופאת שיניים במקצועה, סיפרה בעדותה שהכירה את הנאשמת כעשר שנים, היא מתגוררת בשכנות לה והנאשמת טיפלה בבנה הגדול לשביעות רצונה. "הייתי המעריצה מספר 1 הבאתי את החברות הטובות שלי" –סיפרה בעדותה – "המלצתי בטלפון לכל מי שמצאה לנכון בעיניים עצומות. כשא.ב. טרם נולד כבר רשמתי" (פרו', עמ' 61).
--- סוף עמוד 13 ---
ביום האירוע, בשעה 11:42 קיבלה מסרון מאשת המתלונן, כשהתקשרה אליה "היא הייתה היסטרית, מפורקת, צורחת, קשה להבין מה היא אומרת" (שם). העדה התקשרה לבעלה שאסף את הילד מבית הנאשמת. לאחר מכן הגיעו לתחנת המשטרה, האזינו להקלטה, שמעו בכי מתפרץ של ילד וחבטה ושוב חבטה ולאחר שזיהו את צליל הבכי של בנם, החלו לבכות ועצרו את ההקלטה. העדה סיפרה שעוד טרם לאירוע היו מספר דברים שהטרידו אותם בהתנהלות הנאשמת. לאחר האירוע בנם היה במצב רגשי קשה, הם עצמם חוו לילות רבים ללא שינה בשל רגשות אשם ונעזרו בייעוץ פסיכולוגי. בחקירתה הנגדית אישרה שלא נראו סימני חבלה על בנה והכחישה שבנה סבל מבעיות עור. העדה עמדה על כך ששמעה בהקלטה חבטות ובכי שנגרם כתוצאה מכך, דחתה הטענה שהמתלונן הוא ששכנע אותה לפרש הקולות באופן זה והוסיפה:
"..ברור לי מהרגע הראשון ששמעתי מה ששמעתי, ואני חושבת שגם לך ברור ולכל מי ששומע , מה שומעים. זה ילד שמחאו לפניו כפיים ושרו לפניו שירים והוא לא היה בוכה ממחיאות כפיים ולא היה נבהל ממחיאות כפיים" (פרו', עמ' 66).
עוד הבהירה כי שמעה את ההקלטה מתוך מכשיר הטלפון של ת.א "אני קיבלתי את ההקלטה במשטרה, במכשיר שנמסר למשטרה, קיבלתי מת' שעשה לי פליי על אזור ההקלטה.." (פרו', עמ' 68).
34. הנאשמת עצמה, שהיה העדה היחידה שנכחה באירוע, נחקרה פעמיים, ביום 18.4.16, ארבעה ימים לאחר הגשת התלונה נגדה (ת/7), וביום 18.7.16 (ת/6)
גרסת הנאשמת בחקירותיה
"זה מחיאת כף שלי, חלק ממשחק" (ת/7,ש' 152)