האם קיימת אחריות של בעלי פלטפורמות באינטרנט לתכנים אשר מפרסמים הגולשים ואילו דרכי פעולה פתוחות בפני חברות המוצאות עצמן נפגעות מסחרית מתוכן אשר מפורסם על ידי גולשים (בדרך כלל אנונימיים) בפלטפורמות חברתיות שונות?
בנובמבר 2022, בשם "חופש הביטוי", הכריז בעלי טוויטר החדש, אילון מאסק, כי כל משתמש אשר ישלם 8 דולר לחודש יוכל לקבל חשבון עם "אימות כחול", אשר עד אותה עת היה שמור לגופים ואנשי ציבור, חברות ומפורסמים והוענק להם רק לאחר הליך אימות קפדני. המהלך היה רק אחד מבין מספר מהלכים מהותיים אשר ביצע הבעלים החדש ואשר במהותם הסירו את ההגנות והחסמים אשר בהם עשתה הפלטפורמה שימוש עד כה כדי לנטר תוכן ופעילות גולשים. המהומה הצפויה מראש לא איחרה להגיע. רק ימים ספורים אחרי שהוכרז השינוי, חשבון טוויטר פיקטיבי אבל עם אימות כחול, תחת השם של ענקית התרופות איליי לילי, צייץ ש"מעתה, אינסולין יהיה בחינם לכל". התוצאה? מניית איליי לילי צנחה בכמעט 4.5% בן לילה וכ-15 מיליארד דולר מרווחי החברה "נעלמו" כלא היו.
לכאורה, חברה אשר מוצאת עצמה סובלת נזקים כתוצאה מפרסום תוכן בעייתי שכזה יכולה לתבוע את המשתמשים עצמם על השימוש בשמה וההתחזות לה. אולם מדובר במהלך בעייתי הן בשל הקושי לאתר את המשתמשים העומדים מאחורי הפרסום והן בשל העובדה שגם אם ניתן לאתר את המפרסם האמיתי, רבים מאותם משתמשים מתכסים באצטלות של "פארודיה" או "ביקורת לגיטימית" אשר מונעות לעיתים קרובות הטלת אחריות משפטית. מנגד, באם תרצה החברה להגיש תביעה כנגד הפלטפורמה בעצמה – הרי שעובדה היא שבתי המשפט ברחבי העולם נטו עד היום להעניק חסינות רחבה לבעלי ומפעילי פלטפורמות אינטרנטיות ורשתות חברתיות מפני תביעות הנובעות מתכנים המפורסמים על ידי גולשים והעניקו להם שיקול דעת רחב בניהול התכנים המופיעים בהם על ידי הכרה בעליונותם של כללי הקהילה שלהם, וזאת מתוך רצון קולקטיבי לשמור על האינטרנט כ"מחוזו האחרון של חופש הביטוי".
אולם, החסינות הזו אינה מוחלטת, והיו מקרים (אם כי מועטים ובנסיבות חריגות) אשר בהן נמצאו פלטפורמות כאחראיות לתוכן הגולשים או לשימוש בלתי הולם שעשו גולשים בקניין רוחני של צדדים שלישיים המהווה הפרה של זכויות היוצרים שלהם (לדוגמא: אתרי הורדות וטורנטים אשר פעולות לחסימתם הצליחו לאור ההפרה שמבצעים הגולשים בהם בזכויות הקניין הרוחני של אחרים).
האם במקרה כמקרה הנוכחי, כאשר הפלטפורמה ביודעין ביטלה הגנה קיימת אשר הייתה בנויה לתוך הפלטפורמה והוכחה כיעילה, מתוך ניסיון להגדיל את רווחיה תזכה טוויטר לאותה חסינות מתביעה? האם העובדה שגם לאחר פניית איליי לילי בדרישה להסרת התוכן, המשיכה טוויטר להציג את ה"ציוץ" הבעייתי למשך יותר מיממה נוספת יעמוד לה לרועץ? האם העובדה שהפלטפורמה איפשרה הלכה למעשה למשתמשים שאין להם קשר לחברה לעשות שימוש בלוגו החברה וסימני המסחר שלה תוך הפרת זכויותיה, ואף גבתה מהם כסף בגין כך תהווה ראיה לפעילות בלתי כשרה וזאת אפילו אם החשבון מוגדר כפארודיה או בדיחה?
ייתכן, אולם הצלחת תביעה שכזו תלויה ברובה ביכולת החברה התובעת ועורכי הדין מטעמה להוכיח כי הפלטפורמה אכן הפרה אפילו את חובת הזהירות המינימלית הנדרשת מפלטפורמה פתוחה המאפשרת תוכן גולשים ולא פעלה כשורה או נקטה בצעדים הנדרשים לצמצום הנזק כאשר הדבר הובא לידיעתה – מכשולים משמעותיים אשר הדרך להוכיחם אינה פשוטה ואשר דורשים הליך תביעה מחושב ומקצועי. מעבר לכך, תוצאת הליך זה לא יכולה להיות ידועה מראש והיא תגדיר מחדש את הגבול שבין חופש הביטוי מול החופש מביטוי בעולם האינטרנט.