בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 1770/21
לפני: כבוד השופט ד' מינץ
כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ
כבוד השופטת ר' רונן
המערער: אמיר חצרוני
נ ג ד
המשיבה: Facebook Ireland Limited
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ר' כהן) מיום 11.1.2021 בת"א 38104-05-18 [פורסם בנבו]
תאריך הישיבה: ח' בחשון התשפ"ג (2.11.2022)
בשם המערער: עו"ד איתן להמן
בשם המשיבה: עו"ד שי כגן
פסק-דין
השופט ד' מינץ:
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ר' כהן) מיום 11.1.2021 בת"א 38104-05-18, [פורסם בנבו] בו נדחתה תביעתו של המערער להשיב לפעילות את חשבונו ברשת החברתית "פייסבוק" לאחר שנחסם על ידי המשיבה.
הרקע לערעור
1. בשנת 2006 פתח המערער חשבון ברשת החברתית פייסבוק (להלן: החשבון ו-פייסבוק, בהתאמה), אשר במועדים הרלוונטים להליך זה הופעלה על ידי המשיבה. בחודש אפריל 2018 הודיעה המשיבה למערער על חסימת החשבון, וזאת על רקע שורת פרסומים (להלן גם: פוסטים) אשר הפרו לטענתה את תנאי השימוש ואת כללי הקהילה בפייסבוק (להלן: תנאי השימוש ו-כללי הקהילה, בהתאמה).
2. בעקבות החסימה הגיש המערער לבית המשפט המחוזי תביעה נגד המשיבה. בתביעה נטען בין היתר כי חסימת החשבון נעשתה מבלי שניתנה לו התראה מראש, מבלי שידע מהו הפרסום שבגינו נחסם, מבלי שידע מה היו השיקולים לחסימתו ומי התלונן עליו, מבלי שניתנה לו אפשרות בפועל לערער על כך ומבלי שניתנה לו אפשרות לתקן את דרכיו. עוד טען המערער כי פרסומיו כלל לא הפרו את תנאי השימוש ואת כללי הקהילה; כי הוא דמות סאטירית הומוריסטית; וכי רק אוהדיו וחבריו, אשר מבינים את ההומור שלו, נחשפו לפרסומים. המערער הוסיף כי לאורך השנים המשיבה הסירה פוסטים רבים נוספים שפרסם ללא כל הסבר ולעתים אף נחסם חשבונו, כאשר בכל אחד מהמקרים הללו נפגע חופש הביטוי שלו, נפגעו זכויות היוצרים שלו ונפגע כבודו. המערער ציין כי נכון למועד תביעתו לא ננקטו נגדו הליכים פליליים בשל התבטאויותיו, ואין להשתיקו ללא הצדקה חוקית. זאת בפרט שעה שביטויים פוגעניים כלפיו לא הוסרו. בתביעתו טען המערער כי בהתנהלותה המתוארת המשיבה הפרה את התחייבויותיה החוזיות עמו וכן ביצעה כלפיו עוולות שונות לפי חוק המחשבים, התשנ"ה-1995; חוק זכויות יוצרים, התשס"ח-2008; חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הפרטיות); וחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 – המקימות לו זכאות לפיצויים שהועמדו לצרכי אגרה על סך של מיליון ש"ח. עוד עתר המערער לקבלת צווי עשה שונים ובהם צו המורה על החזרת חשבונו לפעילות וצו לקבלת עותק של כל המידע המוחזק בידי המשיבה על אודותיו.
3. המשיבה טענה מנגד כי פייסבוק היא רשת חברתית המאפשרת לכלל הציבור להתחבר ולשתף מידע עם חבריהם ובני משפחותיהם. היא נועדה לאפשר למשתמשים לשתף תכנים ורעיונות בחופשיות, אולם זאת תוך כיבוד זכויותיהם של אחרים. על מנת לוודא שפייסבוק תישאר מקום בטוח ומכבד לשיתוף וליצירת קשרים, נקבעו תנאי השימוש המהווים הסכם מחייב בין המשיבה לבין המשתמשים, וכן כללי הקהילה אליהם מפנים תנאי השימוש. תנאי השימוש קובעים כי משתמש לא יפרסם כל תוכן שיש בו משום דברי שטנה, המוגדרים בכללי הקהילה בין היתר כ"התקפה ישירה" על אנשים על בסיס מאפיינים של גזע, מוצא אתני, מוצא לאומי, שיוך דתי, נטייה מינית, מין, מגדר, זהות מגדרית, נכויות ומחלות קשות. "תקיפה" מוגדרת כ"דיבור אלים או משפיל, הכרזות של נחיתות או קריאות לאי-הכללה או לבידוד". במסגרת תנאי השימוש נקבע עוד כי המשיבה שומרת על זכותה לנקוט בפעולה נגד משתמשים המפרים את התנאים והמדיניות שלה, לרבות הסרת התוכן המפר והשבתת חשבון באופן מלא או חלקי. בענייננו, למערער היסטוריה ארוכה של פרסום תוכן המפר את תנאי השימוש. לאורך תקופת השימוש שלו בפייסבוק הוסרו לפחות 69 פרסומים מחשבונו, כאשר בכל פעם שהוסר פוסט, קיבל המערער הודעה על כך תוך שהוזהר כי הפרות נוספות עשויות לגרור את חסימת חשבונו. אלא שחרף אזהרות אלו הוא המשיך לפרסם תכנים מפרים, ובכך נתן למשיבה את הזכות לחסום את חשבונו.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
4. את פסק דינו פתח בית המשפט בדוגמאות שונות לפוסטים שפרסם המערער בחשבונו ושלטענת המשיבה הפרו את תנאי השימוש ואת כללי הקהילה. ואלו הן:
בפוסט מיום 28.12.2017, הכולל סרטון וידאו, נאמר כך:
"...התמקדתי במאבק עם הפמי-נאציות. בשנים האחרונות קצת ירדתי מהן, גם כי יש זונות גדולות יותר כמו המתנחלים והחרדים... מעולם לא יצא לי לדבר עם מתנחל שהוא בן אדם ולא כובש אכזר. חוץ מזה, גם לא הכי מתאים לי להזדהות עם גברים דוסים שמטרידים מינית..."
בפוסט מיום 13.3.2018 נאמר כך:
"את המחלוקת על גורלם של הכושו-נים מאפריקה שהתנחלו בדרום תל אביב אסור לראות כוויכוח מוסרי, כי מה שעומד על הפרק זה לא מוסר אלא כינים ועגבת... מהצד השני עומד רוב הציבור הישראלי, אנשים שאולי מצביעים לליכוד ולא מאמינים בפסיכומטרי... אנשים כאלה מעדיפים באופן טבעי שהכינים והעגבת והאריתראים יישארו באפריקה – כי זה מקומם הטבעי. הם לא רוצים לראות את הדרום היפהפה של העיר העברית הלבנה הראשונה הופך לבירה בלתי מוכרת של כינים שחורות. זה מקרה נדיר שבו אני הולך עם הרוב הציוני – כי הרוב צודק... לא הייתי רוצה כינים בשיער מוש כמו שלי, אפילו אם האלטרנטיבה היא שכמה כושו-נים ימותו מרעב ביבשת השחורה..."
בפוסט מיום 13.3.2018 נאמר כך:
"אחרי שחמישה (!!) פוסטים שלי צונזרו ביום אחד – הגיע הזמן לומר את הברור מכל: כו-שי מאריתריאה איננו זהה ליהודי מפולניה: לא בצבע, לא באוכל, וגם לא בכינים. זה כמובן לא אומר שהכו-שי איננו בחור נחמד כשהוא לא רעב לבננה, או שאין לו פוטנציאל לסיים בהצלחה תואר ראשון בלי פסיכומטרי במכללת סמי שום כלום, אבל זה כן אומר שמקומו באפריקה עם אחיו הכו-שים. הוא איננו זכאי לדרכון בורדו יוקרתי, ואפילו מדרום תל אביב צריך וכדאי לגרש אותו חזרה למולדתו. אילו הייתי במקומו, הייתי שמח אם היו מרססים אותי ב-DDT לפני שמעלים אותי על הרפסודה כדי למנוע גזזת, אבל זו כבר החלטה של הכו-שי..."
בפוסט מיום 26.3.2018 נאמר כך:
"...אני מבקש ממר צוקרברג, מכל עובדי פייסבוק ישראל, פייסבוק אירלנד ואפילו פייסבוק איי הבתולה – סליחה על שפה ושם כתבתי את האמת על הדמיון בין עדות המזרח לשימפנזים... על נשים ממצעד השרמוטות שאין להן מה לקנות בקסטרו ואפילו אינסטלטורים עם חריץ מסרבים לעשות להן טובה, על מתנחלים כובשים וחיילים רוצחים, על הומואים שמתעקשים להיכנס מאחור גם כשפנוי מקדימה, ועל עוד מגזרים נקלים ואוטיסטים עם צרכים מיוחדים שמקומם במקרה הטוב בבית הקברות. אתם מחקתם אותי בצדק, וצינזרתם פוסטים שלי כדת וכדין. אני רוצה לומר לכם תודה מעומק הלב שלימדתם אותי לקח. רק בזכותכם הבנתי שחופש ביטוי זו לא הזכות לומר בקול רם מה שאני חושב אלא החובה ללחוש את מה שנעים לשמוע..."
בפוסט מיום 27.3.2018, נאמר כך:
"... אני רוצה להודות שוב למרק צוקרברג ולכל עובדי פייסבוק... שעושים לילות כימים במחיקת פוסטים שלי בעקבות הלשנות של יהו-דו-נים – חלקם כאלה שהיטלר לא הגיע אליהם כי הם גרו באפריקה והוא עבד באירופה וחלקם כאלה שהוא פשוט פיספס, כי גם מכונה גרמנית משוכללת מפספסת פה ושם. בסרטון שצונזר אני משרטט את חזוני לישראל לבנה כמו שלג – ללא כו-שו-נים, ללא צ'ח-צ'חים, ובכלל בלי אנשים שלא עברו בהצלחה ריסוס יעיל נגד גזזת..."
בפוסט מיום 1.4.2018 נאמר כך:
"... אבל לשם שינוי אני רוצה לדבר דווקא על הבעיות של גרמניה בפרט ואירופה בכלל. בכל ביקור שלי בברלין אני רואה פחות לבן ויותר שחור. כאירופאי גאה, אני מתבייש שאנחנו נותנים לשחור הזה להיכנס. למרות שמקומי הטבעי באפריקה על העץ או ברפסודה בים...כל כך לזהות אותן. ובכל זאת לא מגרשים אותן לארצן. כואב הלב שהעם הגרמני המפואר, שלימד את העולם איך עושים סלקציה, נתקע עם סוג ב. דווקא בתחום הזה יש לגרמנים מה ללמוד מאיתנו. אבל חבל שאנחנו מסתפקים בגירוש אריתראים ונותנים דירות עמידר משופצות עם ריצוף דמוי גרניט פורצלן לאתיופים..."
בפוסט מיום 5.4.2018 נאמר כך:
"למה אשכנזים לבנים בריאים בגופם תורמים פתאום לקרן החדשה לישראל? ברור שמדובר במעשה לא רציונלי, כי הכסף ילך ל'פליטים' שחומים חסרי בית שסובלים מסיפיליס וגם מפסוריאזיס. הטעות היא שאנחנו מייחסים לאדם בכלל ולאשכנזי הלבן בפרט – יותר מדי רציונאליות, אם היינו אשכנזים רציונאליים, לא היינו מביאים ממרוקו על חשבוננו את כפויי הטובה..., אם היינו רציונאליים – היינו אומרים כן לאינקוויזיציה עוד במאה ה-15 והיום היינו גרים בסתלבט בטירה בארוקית..., אני אדם רציונאלי, אבל לא כל האשכנזים רציונאליים כמוני..."
בפוסט מיום 9.4.2018 נאמר כך:
"...פייגלה שהעיד על עצמו ככזה (כי הוא הבין שאפילו ילדים מרוקאים טעוני טיפוח מירוחם רואים מרחוק שהוא מתרומם) דרש וקיבל הנחה של לא מפחות מ-20%..."
בפוסט מיום 14.4.2018 נאמר כך:
"לכבוד יום העצמאות המתקרב אני מתחיל בסדרת פוסטים על ישראלים אמיצים שהצליחו כנגד הסיכויים להפוך לימונים ללימונדה. הראשון בסדרה הוא חברי התימני אלון. כבר המוצא מלמד על נקודת הפתיחה הנמוכה. ההמשך לא היה טוב יותר. אלון גדל בעיר הפיתוח המכוערת יהוד...רק כששירת ביחידה מובחרת בצבא הכיבוש נפל לו האסימון, והוא הבין שרק פרענקים עם שכל ברגל כמו אלאור עזריה מגיעים לאורגזמה מלהרוג ערבים ושאין מצב שאשכנזי תרבותי שמנגן כינור ומדבר גרמנית שוטפת יאמץ מרצונו תימני שדופק על פחים ומגמגם באנגלית – וזה עוד לפני שמדברים על הצבע הבעייתי...אלון הבין סוף סוף שהדרך הנכונה בחיים זה להתבולל ו'לתפוס אירופה' – אבל איך 'תופסים אירופה' כשהדרכון הזר הכי יוקרתי שאתה יכול לקבל הוא דרכון תימני? התשובה היא כמובן פרויקט תגלית. אני מעריך את אלון בגלל שהוא לא מחמיץ בדל הזדמנות להתחיל עם בחורות מתגלית – אפילו אם אין להן מה לקנות בקסטרו. אמנם הוא עדיין לא הצליח להשחיל אירופה... בתמונה: אני ואלון בכותל. ברקע כוסיות שוות מתגלית."
בפוסט מיום 17.4.2018 נאמר כך:
"ישנן ערי פיתוח גרועות יותר ומזעזעות פחות, אבל קרית מלאכי יש רק אחת. אני מדבר כמובן על בירת האדולן של ישראל, שקיבצה אליה נרקומנים, אלכוהוליסטים, חבד"ניקים ועברייני מין מכל רחבי העולם השלישי: מרוקו, הודו, פרס, גרוזיה, קווקז, וכמובן גם אתיופיה... בקרית מלאכי אפשר למצוא המון מעצבי שיער איכותיים בזכות האתיופים שחזקים בצמות. אגב, האפרו מבלבל וגם אני כמעט התקשרתי למשטרת ההגירה לדווח שראיתי כו-שים שברחו ממתקן סהרונים מסתובבים חופשי... אבל אלו כמובן כו-שים טובים עם סבתא יהודיה. לכן, במקום להעלות אותם על רפסודה נותנים להם כסף לדירת עמידר והם מבזבזים את הכסף על וודקה ונערות ליווי – כמנהג אבותיהם מימים ימימה... אפשר לסכם ולומר שאם אשקלון מייצגת את הפשטות והתמימות, ולאשדוד יש טעם של בריונות, קרית מלאכי היא סתם מזבלה אנושית מהסוג שאפשר למצוא בכמויות בבנגלדש. בכל זאת, אפילו אם נולדתם בקרית מלאכי למשפחה מרובת ילדים שלא מאמינה בפסיכומטרי עם אבא מוסכניק בחובות ואמא עקרת בית אישה מוכה – לא הכל אבוד... למי שתוהה לאן נעלמו הפוסטים שלי על אשדוד ואשקלון – התשובה היא שבפייסבוק לא שמים לב אם התלונות על 'גזענות' מגיעות מקופים בוגרי מכללה או מבני אדם, כי הפערים באמת קטנים ובזמן האחרון יש מגמה של התחשבות בחיות."
בפוסט מיום 22.4.2018 נאמר כך:
"... היא שמאלנית יפת נפש שמרחמת על יצורים שחורים מסוכנים שמקומם הטבעי באפריקה על העץ. אני נגעל מאנשים כמוה, שלא מבינים ששחורים עם כינים זה מפגע בריאותי..."
5. לאחר סקירת הפרסומים פנה בית המשפט לדון בהתקשרות בין המערער לבין המשיבה. בית המשפט עמד על כך שתנאי השימוש וכללי הקהילה מהווים הסכם מחייב בין המשיבה לבין משתמשי פייסבוק. תנאי השימוש אוסרים על פרסום תוכן שיש בו דברי שטנה או הפוגע בזכויות של אחר, וכללי הקהילה קובעים כי למשיבה עומדת זכות להסיר תוכן מפר ולהשבית חשבון. כללי הקהילה גם קובעים הנחיות מפורטות בנוגע לתוכן שפרסומו אסור. בכלל זה קובעים כללי הקהילה כי דברי שטנה הם התקפה ישירה על ציבור על בסיס מאפיינים מוגנים ובהם גזע ומוצא אתני, וכי תקיפה היא "דיבור אלים או משפיל, הכרזות של נחיתות או קריאות לאי-הכללה או לבידוד".
6. בית המשפט ציין כי האופן שבו מוגדרים דברי שטנה על ידי המשיבה מקבל חיזוק במחקרן של רותם מדזיני ותהילה שוורץ אלטשולר (Rotem Medzini & Tehilla Shwartz Altshuler “Dealing with Hate Speech on Social Media”, Yad Vashem Policy Paper E12 (2019) (להלן: מדזיני ושוורץ אלטשולר)). מחקר זה מציע קריטריונים והנחיות שלפיהם ייקבע האם תוכן מסוים מהווה ביטוי שנאה וכיצד יש לנהוג ביחס אליו, כאשר בין היתר הוצע לבחון האם התוכן מכוון כלפי קבוצה או פרט המשויך לקבוצה מסוימת על יסוד השתייכותו לקבוצה; האם הביטוי מבטא שנאה; האם הביטוי עלול לגרום לנזק; והאם כוונת אומר הביטוי היא לגרום לנזק. ביישום קריטריונים אלה על נסיבות העניין קבע בית המשפט כי התכנים שפרסם המערער היו מכוונים כלפי קבוצות ופרטים לפי שיוכם לקבוצות, כאשר ההתייחסות לקבוצות נעשתה בהתבסס על מאפיינים כגון גזע, מוצא אתני, שיוך דתי, נטייה מינית, נכויות ועוד. תכנים אלה ביטאו שנאה וזלול בכבודם של אנשים ושל קבוצות על בסיס מאפיינים עדתיים ועל בסיס מוגבלות פיזית. כמו כן, התכנים היו עלולים לגרום לנזק והמערער היה מודע להיתכנות זו. בנסיבות אלה התכנים שפרסם המערער בחשבונו עולים כדי "דברי שטנה". בהקשר זה הודגש כי בניגוד לטענת המערער, המשיבה לא הייתה מחויבת להוכיח הסתה לאלימות על מנת להצדיק את הפסקת פעילות החשבון, שכן אין כל דרישה שכזו בכללי הקהילה.
7. בית המשפט דחה את טענת המערער, אשר התבססה על חוות דעת מומחה מטעמו, כי יש לראות בתכניו סאטירה מורכבת וכי המשיבה כשלה בהבנת ההקשר של התכנים שהועלו על ידו. נקבע כי החלטת המשיבה לא נעשתה בחלל ריק או כתוצאה מאלגוריתם אוטומטי שסרק את תוכן הפוסטים, אלא בעקבות דיווחים של משתמשים שאמורים כביכול להבין את הסאטירה המורכבת, אשר קראו את התכנים וסברו כי מדובר בתוכן פוגעני שאינו לגיטימי. המשיבה מצדה צריכה לבחון בין היתר את הנזק שעלול להיגרם למשתמשים ואת הנזק שכבר נגרם להם, לרבות הפגיעה שחשו אותם משתמשים שלא הבינו את אותה "סאטירה מורכבת". הודגש כי בניגוד לטענת המערער, התכנים המפורסמים בחשבונו פומביים וניתן להפיצם באמצעות שיתופם גם למשתמשים שאינם נמנים על חוג חבריו או מכריו, ושאינם מכירים אותו או ערים לעבודתו. עוד הודגש כי הגם שבחשבונו של המערער צוין כי חלק מהתכנים המפורסמים בו הם סאטיריים, מדובר בהבהרה כללית בלבד ולא ניתן לדעת לאילו מבין הפרסומים היא מכוונת. הקושי לעמוד על ההבחנה בין תכנים סאטיריים לכאורה לבין תכנים שאינם סאטיריים מתחזק נוכח העובדה שבפוסטים שונים של המערער נכתבו דברים אשר הוא עצמו מעיד עליהם כי מדובר באמת. מכל מקום, המערער העיד על עצמו בתצהירו כי הוא מבקש להציג עמדות שנויות במחלוקת ולהפיץ את משנתו האידיאולוגית ברשת החברתית, וטענה זו אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם הטענה שדבריו סאטיריים.