החלטה
1. מהות הבקשה
הבקשה שלפני היא בקשה לאשר כתובענה ייצוגית את התביעה המתוקנת של המבקשים, אשר מבוססת על עילת קיפוח לפי חוק החברות תשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות") ועל פי הוראות סעיף 3 (א) לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו – 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות").
°
הבקשה מוגשת נגד המשיבה 1 מרכז הקונגרסים הבינלאומי א.י.סי.סי ירושלים
– בנייני האומה בע"מ (להלן: "בנייני האומה" או "החברה") וכנגד בעלת השליטה בבנייני האומה - המשיבה 2 הסוכנות היהודית לארץ ישראל (להלן: "הסוכנות היהודית").
בבקשה נאמר כי היא מוגשת בשם כל תתי קבוצות בעלי מניות בבנייני האומה האוחזים בכל מניות הבכורה, מניות למוכ"ז ובמניות מיוחדות שהונפקו על ידי בנייני האומה (להלן: קבוצת המיעוט" או "הקבוצה המיוצגת").
--- סוף עמוד 2 ---
הבקשה המקורית תוקנה על פי החלטה מיום 8.6.09 בבקשת המשיבות לסילוק על הסף.
בהחלטה זו נקבע כי על המבקשים לתקן את התובענה המקורית תוך הבחנה בין תיאור האירועים שחלו בשבע השנים שקדמו למועד הגשת התובענה הייצוגית, 14.2.01 (להלן: "המועד הקובע") - לבין תיאור האירועים שהתרחשו לפני מועד הקובע שאינם מקנים זכות תביעה בגין התיישנות.
בבקשה תוארה התאגדות בנייני האומה כחברה ציבורית לפי פקודת החברות 1929.
עוד נאמר כי בנייני האומה מסווגת גם לאחר חקיקת חוק החברות כחברה ציבורית לפי הגדרתה בסעיף 1 לחוק, למרות שמניותיה אינן נסחרות בבורסה לניירות ערך (להלן: "הבורסה").
זאת בשל כך שקבוצת המיעוט אוחזת במניות בנייני האומה שהונפקו לה על פי פרוספקטים שהוצאו על ידי הנהלת בנייני האומה.
למרות זאת, מתנהלת כיום בנייני האומה כחברה פרטית ומסווגת אצל רשם החברות כחברה פרטית המחויבת במאזן.
בבקשה תוארו מסמכי ההתאגדות של בנייני האומה עד למועד הקובע ופורטה תכלית ההתאגדות כמפורט בתזכיר, ממנו עולה כי התכלית במועד ההתאגדות וגם כיום היא לפעול לפי שיקולים עסקיים בלבד, להשאת רווחי החברה ורווחי בעלי מניותיה.
במסגרת הבקשה תוארו החלטות האסיפה הכללית עד למועד הקובע בעניין הנפקת סוגי מניות חדשים והגדלת הון - והחלטות בעניין זה לאחר המועד הקובע.
כמו כן תואר הון המניות המונפק של בנייני האומה אשר מחולק כיום לשבעה סוגים. סך ההון הנפרע הנומינאלי מסתכם כיום בסך של 81 מיליון ₪.
המבקשים פירטו את הזכויות הצמודות לסוגים השונים של המניות המונפקות של בנייני האומה וביניהן הזכות לקבלת דיבידנד בדרכים שונות.
המבקשים ציינו את שליטתה הדומיננטית של הסוכנות היהודית בבנייני האומה, אשר הביאה לכך כי מניות היסוד לסוגיהן הוקצו לה על פי בקשותיה מעת לעת.
--- סוף עמוד 3 ---
כמו כן נאמר כי בעלת השליטה הזוטרה בבנייני האומה היא הרשות לפיתוח ירושלים, שהיא תאגיד סטטוטורי שהוקם על פי חוק הרשות לפיתוח ירושלים תשמ"ח – 1988 (להלן: "חוק הרשות").
לדברי המבקשים, הקצתה בנייני האומה לסוכנות היהודית מניות יסוד בערך נקוב של 2.5 מיליון לירות, עבור השתתפותה במימון השקעותיה בבניית הבניין שנבנה על מקרקעי בנייני האומה כבר בשנת 60'.
בשנת 1990 נחתם הסכם בין בנייני האומה לבין הסוכנות היהודית ועיריית ירושלים, לפיו התחייבו הסוכנות היהודית ועיריית ירושלים לשאת בחלקים שווים בעלויות המשך הבנייה והפעלת הבניין הבנוי על המקרקעין.
הסכם זה אשר הוארך בשנת 2001 כונה על ידי המבקשים "הסכם בעלי השליטה".
על פי הסכם זה התחייבה בנייני האומה להקצות לעיריית ירושלים או לרשות לפיתוח ירושלים מניות נפדות עבור תקבולים שהתקבלו בדרכים שונות מעיריית ירושלים.
לאור זאת החליטה האסיפה הכללית להגדיל את הון המניות של בנייני האומה ביצירה המניות הנפדות בשנת 95' ובשנת 96'.
נאמר כי הקצאת מניות היסוד והמניות הנפדות למי מהמשיבות עד למועד הקובע, נעשתה מבלי ששולמה בגינן פרמיה ומבלי שנעשתה הערכת שווי של המניות המוקצות.
הסכם בעלי השליטה הוארך פעם נוספת גם בשנת 2005 עד שנת 2010.
האסיפה הכללית החליטה להגדיל פעם נוספת את הון המניות על ידי הוספת מניות בכורה ניתנות לפדיון ביום 8.11.2005 (להלן: "החלטת ההקצאה").
הסכום הכולל של ההקצאה היה בסך של כ- 9.6 מיליון ₪.
נאמר בבקשה כי גם הקצאת מניות אלה, לאחר המועד הקובע, בוצעה מבלי שנעשתה הערכת שווי של המניות המוקצות וכי מקבלי ההקצאה לא שילמו פרמיה כלשהי גם בגין מניות אלה.
לאחר מכן תוארה החזקת המניות של קבוצת המיעוט בבנייני האומה.
נאמר כי בשנת 50' פרסמה בנייני האומה פרוספקט לציבור להוצאת 2000 מניות בכורה בנות 50 לירות כל אחת המשתתפות ברווחי החברה ונושאות דיבידנד מבוקר ומצטבר של 4% לשנה.
המניות למוכ"ז הוצעו לציבור על פי פרוספקט שלא מצוי בידי המבקשים.
--- סוף עמוד 4 ---
כמו כן, הוצעו לציבור 50,000 מניות מיוחדות בנות 10 לירות כל אחת, על פי החלטת האסיפה הכללית מדצמבר 62'.
עד להשלמת השלב הראשון של פיתוח המקרקעין של בנייני האומה, שתחילתו בשנת 1950 וסיומו בהשלמת הבניין על המקרקעין בשנת 64, הנפיקה בנייני האומה את כל מניות קבוצת המיעוט אשר היוו כ- 10.54% מסך ההון הנפרע שגויס על ידי בנייני האומה שהסתכם לכל היותר ב- 6 מיליון לירות.
כבר בשנת 71' ירד שיעור החזקות קבוצת המיעוט בהון המניות של בנייני האומה לכ- 5%.
כדי לקדם את מכירת מניות בנייני האומה לציבור הרחב, הוקמה אגודה עותומנית בשם איגוד בנייני האומה ביום 4.7.50.
כל מי שרוכש מניות בכורה נדרש לשלם לאגודה דמי חברות חד פעמיים במשך שנתיים ולאחר מכן אמור היה לקבל כרטיסים חינם והנחות במופעים שיתקיימו בבנייני האומה.
בנייני האומה והאגודה יצאו במסע משותף לקידום מכירת מניות הבכורה, בין היתר בהפצת עלוני פרסום .
הסדר זה הוחל לאחר מכן גם על רוכשי מניות למוכ"ז, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בכרטיס החבר משנת 52 שהומצא לגב' יונה אורן – סבתו המנוחה של המבקש 1 צבי א. שמיר (להלן: "המבקש" או "שמיר").
מאחר והשלב הראשון של הבניין הושלם רק בשנת 64' הרי שרבבות בעלי המניות הנמנים על קבוצת המיעוט, שהיו חברים גם באגודה, לא נהנו משפע ההטבות אשר הובטחו להם על ידי בנייני האומה והאגודה.
כאמור, קבוצת המיעוט אחזה עד למועד הקובע בשלושה סוגי מניות: מניות בכורה, מניות למוכ"ז ומניות מיוחדות, כאשר ההון הנומינאלי המונפק בו אחזה קבוצת המיעוט הגיע לסך של 64 ₪ בלבד.
מהמועד הקובע ועד למועד הגשת הבקשה, אוחזת אם כן קבוצת המיעוט בהון מונפק המהווה 0.01% בלבד מההון המונפק המינימאלי של בנייני האומה אשר מסתכם כאמור ב- 81 מיליון ₪.
קבוצת המיעוט אוחזת כיום ב- 85,483 מניות כאשר נמנים עליה למעלה מחמש רבבות של בעלי מניות.
--- סוף עמוד 5 ---
מאז התאגדות בנייני האומה לא כיהן נציג כלשהו של קבוצת המיעוט בדירקטוריון. מכאן עולה שבנייני האומה מתעלמת לחלוטין מזכויות בעלי מניות הבכורה למנות שני דירקטורים מטעמם לדירקטוריון.
המבקשים פירטו בהרחבה את עסקי ונכסי בנייני האומה לפני המועד הקובע ולאחר המועד הקובע.
לדברי המבקשים, עיקר הנכסים של בנייני האומה מהמועד הקובע ועד עתה הם המקרקעין המיועדים לקיום כינוסים, תערוכות, ירידים ועוד.
המקרקעין כוללים: 27 אולמות בהם מתבצעות פעילויות שונות.
נטען כי שווי המקרקעין הוערך על ידי הסוכנות היהודית במאי 2008 בסכום של כ- 179 מיליון דולר.
עוד נאמר כי בבעלות בנייני האומה יצירות אומנות אשר התקבלו במתנה.
המבקשים תיארו את עסקי ורווחי בניני האומה כאשר במחצית הראשונה של שנת 2008 התקיימו במקרקעין 160 אירועים עם הכנסות של כ- 10 מיליון ש"ח ללא שירותים נלווים.
ההון העצמי ליום 31.12.07 מסתכם ב- 192 מיליון ₪.
המבקשים טענו כי רוב רווחי בנייני האומה כתוצאה מפעילות שוטפת או מענקים הושקעו ברכישת והשבחת המקרקעין.
המבקש הבהיר כי הוא אוחז במנייה למוכ"ז בת 10 לירות אשר הונפקה ביום 30.5.52.
לדבריו, קיבל את המניה בשנת 79' במסגרת חלוקת עזבון סבתו המנוחה.
המבקש נולד בשנת 67' הוסמך כעו"ד בשנת 95' ועוסק בפרקטיקה פרטית אשר עיקרה בניהול משפטיים בעלי רקע היסטורי. הוא מנהל מספר רב של עיזבונות שיורשיהם מתפרשים ברחבי העולם.
לדברי המבקש, בשנת 81' כאשר היה בן 14 החל לנהל מאבק ציבורי נגד בנייני האומה בשל קיפוח בעלי מניות למוכ"ז עד לאותה עת, וגם החל לארגן וועד פעולה נגד בנייני האומה מקרב בעלי מניות למוכ"ז.
המבקשת מס' 2 (להלן: "המבקשת") אוחזת מאז אמצע שנת 50 ב- 10 מניות בכורה בנות 50 לירות כל אחת.
המבקשת היא חברה משפטית אשר נוסדה על ידי המנוח מנחם אלישר ז"ל.
--- סוף עמוד 6 ---
המבקשים פרטו פניות למשיבות לאחר המועד הקובע, בהן נאמר כי החברה לא חילקה דיבידנד מעולם, לא קיימה אספות סוג ואף לא חילקה מניות הטבה.
המבקשים פנו לסוכנות היהודית בשאלה האם היא מוכנה לרכוש את מניותיהם, אולם תשובתה היתה שלילית.
המבקשים פרטו את המסגרת הנורמטיבית של עילת הקיפוח והיפנו בעניין זה להוראות סעיף 191 (א) לחוק החברות והבהירו את תכלית עילת הקיפוח על פי פסיקת בית המשפט העליון.
המבקשים הבהירו את עיקרון אי הפריקות כדי להבין כיצד קופחה קבוצת המיעוט: -
המשיבות קיפחו את קבוצת המיעוט משהפרו את חובת ההגינות כלפיה, ומשהפרו את עקרון אי הפריקות הואיל ונשללה מבעלי המניות הנמנים על קבוצת המיעוט האפשרות לממש את השקעתם בבנייני האומה לפי שוויה ההוגן.
לדברי המבקשים, גם אם הנהלת בנייני האומה פעלה בגדר כוחותיה משלא חילקה דיבידנד במהלך עשרות השנים שחלפו מאז התאגדותה, מאחר והתקנון אינו מחייב לחלק דיבידנד, הרי שנפגעו הציפיות הלגיטימיות המוכרות של קבוצת המיעוט לרבות המבקשים להנות מרווחי בנייני האומה מעת לעת.
למרות העדר זכות מוקנית, הרי שלבעלי מניות הבכורה היתה ציפייה לגיטימית לקבל דיבידנד ולו בשל בכירות מניות אלה על פני מנית היסוד. זו היתה גם ציפייה לגיטימית של בעלי למוכ"ז ובעלי המניות המיוחדות ולו מן הטעם שקבלת דיבידנד היתה הזכות היחידה שהוקנתה להם שכן מניותיהם לא זיכו אותם בזכויות הצבעה כלשהן באסיפה הכללית או למנות דירקטורים.
הקיפוח מחמיר לאור העובדה כי עושרה של בנייני האומה הועבר לבעלי השליטה בין אם בתשלום שכר לתריסר דירקטורים שכיהנו בדירקטוריון מטעם הסוכנות היהודית או הרשות לפיתוח ירושלים במהלך עשרות השנים שחלפו, ובין באמצעות דילול מניות קבוצת המיעוט ולו מהמועד הקובע ואילך.
בעניין אי חלוקת דיבידנדים היפנו המבקשים, בין היתר, לע"א 667/76 גליקמן בע"מ נ' א. מ ברקאי חברה להשקעות בע"מ (להלן: "פסק דין גליקמן").
המבקשים טענו כי למיטב הבנתם לא חילקה בנייני האומה דיבידנד בשל שיקולי מדיניות מכוונת, כדי לא להראות שבנייני האומה צוברת רווחים במהלך פעילותה
--- סוף עמוד 7 ---
העיסקית, שהיא תנאי מוקדם לתשלום דיבידנד לבעלי המניות על פי פקודת החברות. זאת לאור העובדה כי על פי שטר החכירה תחדל בנייני האומה לשלם דמי חכירה סמליים בסכום של 1 לירה לשנה לכל דונם, אם לחברה יהיו רווחים.
המבקשים היפנו לסעיף 118 לתקנון אשר מתייחס לדיבידנד שהוכרז ולא נדרש.
על פי סעיף 119 לתקנון הוקנתה לדירקטוריון הסמכות להשקיע את רווחי בנייני האומה בנכסיה.
לבנייני האומה היה מותר לחלק דיבידנד מהמועד הקובע ואילך עד לסכום של חצי מיליארד ₪, שהוא הסכום העודף של שווי נכסיה המשוערכים מעל הונה העצמי.
מאחר והמשיבות לא קיבלו החלטה לחלק דיבידנד מתוך הרווחים הראויים לחלוקה, הרי שקופחה קבוצת המיעוט.
המבקשים טענו כי חזקת ההצטברות של כל הרווחים אשר צברה בנייני האומה מאז התאגדותה ועד למועד הגשת התביעה שלא חולקו מסיבה כלשהי והיו ראויים לחלוקה, עומדת כיום לזכות קבוצת המיעוט.
עוד נאמר כי הקצאות של מניות יסוד ומניות נפדות על ידי בנייני האומה החל משנת 64' ואילך תמורת ערך נקוב ולא תמורת שווי ריאלי או הוגן, הביאו לדילול מניותיה של קבוצת המיעוט ואף בכך קופחה קבוצה זו.
המבקשים טענו כי התזכיר והתקנון תוקנו שלא כדין לאחר המועד הקובע וזכויות מניותיהם שונו אם כשלא כדין.
בפרק המוקדש לנזקים שנגרמו למבקשים ולקבוצת המיעוט נטען כי לקבוצה המיוצגת נגרם נזק בסך של כ-63 מיליון ₪ על פי השווי ההוגן הנכסי של המניות, ולחלופין בסך כ-59 מיליון ₪ על פי השווי הוולוריסטי.
המבקשים פירטו את קיום התנאים לאישור הבקשה: זיקה לנייר ערך; עילת תביעה אישית; שאלות מהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה; הדרך המתאימה ביותר להכרעה במחלוקת וניהול התובענה בתום לב.
הסעד אשר התבקש הוא סעד של רכישת כל מניות קבוצת המיעוט על ידי המשיבות תמורת השווי על פי חישוב הנזקים לשם הסרת הקיפוח.
הבקשה נתמכה בתצהירו של המבקש ושל מר עודד אלישר - מנהל המבקשת 2.
--- סוף עמוד 8 ---
2. תגובת המשיבות
לדברי המשיבות, מעלים המבקשים שתי טענות מרכזיות בנוגע לתקופה החל מהמועד הקובע: טענת הדיבידנד וטענת ההקצאה.
כדי להקנות תוקף לטענות משוללות היסוד מעלים המבקשים טענות הקשורות להוראות פרוצדוראליות החל מהמועד הקובע ואילך.
כך נטען כי תקנון החברה תוקן בעקבות הגדלות ההון אשר בוצעה לשיטת המבקשים בשנת 2005 בהחלטה שאינה מיוחדת בניגוד לדין וכך גם לגבי תזכיר החברה.
עוד נטען על ידי המבקשים כי ההקצאה היא עיסקה חריגה שנעשתה ללא אישור מיוחד; כי ההקצאה דיללה את קבוצת המיעוט שלא כדין וכי ההקצאה בוצעה תוך התעלמות מזכות המצרנות המוקנית לקבוצת המיעוט.
המבקשים לא מסתפקים בתביעה אישית אלא טוענים כי יש לברר את עילות התביעה העומדות להם כביכול באופן ייצוגי לפי חוק תובענות ייצוגיות.
במסגרת זו עותרים המבקשים לייצג את כל שלושת תתי קבוצות בעלי מניות בבנייני האומה האוחזים בכל מניות הבכורה, מניות למוכ"ז ובמניות מיוחדות.
המבקשים עצמם טוענים כי בידם מנייה למוכ"ז ומניות בכורה בלבד.