6. כאמור, אין זו ההתדיינות המשפטית הראשונה בין הצדדים וקדמו לה התדיינויות נוספות. משמעות הקביעות באחד ההליכים הקודמים, התביעה הנגזרת, עומדת בבסיס הטענות המקדמיות שאותן מעלה הנתבע: האחת – כי לא עומדת לתובע הזכות לתבוע תביעה אישית בשל נזקים או הפסדים שנגרמו לחברה בכלל ומקום בו כשל בניסיון לתבוע בתביעה נגזרת; השנייה – קיומם של השתק עילה או לחלופין השתק פלוגתא הנובעים מהקביעות שנעשו בפסק הדין שניתן בתביעה הנגזרת. טענות אלה ידונו לאחר סקירת הקביעות שנעשו בתביעה הנגזרת ולאחר מכן ידונו הטענות לגופן.
--- סוף עמוד 4 ---
ההליכים שנוהלו והקביעות שנקבעו בתביעה הנגזרת
7. טרם אפרט באשר לתביעה הנגזרת אזכיר כי בין הצדדים התנהל הליך נוסף. המדובר בתביעתו של הנתבע כנגד התובע, שבשלב מסוים, נטל את השליטה בחברה וקיבל החלטה על פיטורי הנתבע מתפקידו כדירקטור, למתן חשבונות. התביעה למתן חשבונות התנהלה אף היא בבית משפט זה (בפני כב' השופטת ת' בזק-רפפורט) והתקבלה (ת.א. (י"ם) 25786-04-10) [פורסם בנבו]. ערעור שהוגש על פסק הדין טרם נדון (ע"א 7968/11) [פורסם בנבו].
8. מכאן לתביעה הנגזרת, שבאשר לה, עולות כאמור השאלות האם הגשתה יכולה להוות מחסום מפני הגשת תביעה אישית והאם הקביעות בה יוצרות השתק. מעצם טיבן, שאלות אלה הן שאלות מקדמיות ואכן הנתבע הגיש בקשה לסילוק על הסף בטענה לקיומו של מעשה בית דין. בית משפט זה (כב' השופט (כתוארו אז) י' שפירא) דחה את הבקשה וקבע כי אין מקום לסילוק התביעה על הסף. בסיכום החלטתו הוא ציין כי "גם אם נקודות מסוימות נדחו ונקבעו ממצאים עובדתיים, הרי שבמהלך המשפט ניתן יהא לדון אם אותן פלוגתאות אכן נועלות את הדלת בפני התובע בהליך הנוכחי, ולאחר שמיעת טענות הצדדים" (החלטה מיום 21.11.11). בקשת רשות ערעור שהוגשה (רע"א 9070/11) [פורסם בנבו] נדחתה אף היא, תוך שנקבע בה כי פתוחה לנתבע הדרך להעלות במהלך הדיון בתביעה האישית את הטענה כי פלוגתאות מסוימות הוכרעו בפסק הדין באופן המקים השתק פלוגתא לגביהן. לאחר מכן, הגיש הנתבע בקשה לקיים דיון מוקדם בפלוגתאות שלגביהן קיים השתק מכוח פסק הדין בהליך הקודם ואולם בהחלטה שניתנה ביום 22.5.2012 קבעתי, משיקולים שפרטתי שם, שבמהותם נבעו מרצון להביא את ההליך לסיומו ללא החלטות ביניים נוספות, כי עניין זה יידון במסגרת הסיכומים.
9. בפסק הדין שניתן בתביעה הנגזרת קבעה כב' השופטת ת' בזק-רפפורט כי לא מתקיימים התנאים לאישור הגשתה של התביעה וניהולה על ידי התובע. אף שבית המשפט מצא כי לא התקיימו הוראות הדין להגשת דרישה מוקדמת כפי שמחייב סעיף 194 לחוק החברות, התשנ"ה – 1995, הוא נמנע מלקבוע כי יש בפגם הפורמאלי כדי להכשיל את הבקשה. מכאן נפנה בית המשפט לבחון את השאלה האם הוכח לכאורה כי ניהול התביעה הוא לטובת החברה, ולשם הכרעה בנושא זה דן הוא בשתי הטענות המרכזיות שאליהן התייחסה התביעה הנגזרת ומתייחס כתב התביעה שלפני.