פסק דין
מבוא
1. התובע והנתבע מחזיקים, כל אחד, ב- 50% ממניותיה של חברת דאבל קיי מוצרי דלק (1996) בע"מ (להלן: "החברה"). התביעה שלפני היא תביעתו של התובע בסכום של 20 מיליון ₪ (שנקבע לצרכי אגרה), אשר לטענת התובע מהווה 50% מהכספים שנטל הנתבע מהחברה שלא כדין ומהכספים שאבדה החברה בשל התנהגותו הרשלנית של הנתבע.
2. לתביעה האישית של התובע כלפי הנתבע קדמה תביעה נגזרת בשם החברה (ת.א. (י"ם) 4071/10) [פורסם בנבו]. הבקשה לאשר הגשת תביעה זו, שנוסחה כמעט זהה לתביעה שלפני, נדחתה בפסק דין שניתן ביום 1.5.2011 על ידי בית משפט זה (כב' השופטת ת' בזק-רפפורט) ובמסגרתו נמחקה התביעה האמורה, לאחר שנמצא כי לא התקיימו התנאים לאישורה כתביעה נגזרת (להלן: "התביעה הנגזרת"). ערעור שהוגש על פסק הדין לבית המשפט העליון נמחק בהסכמה, תוך שנשמרו טענות הצדדים.
3. כעולה מכתב התביעה, החברה התאגדה כחברה פרטית בשנת 1996 ובעלי המניות שלה הם התובע והנתבע. שניהם היו גם מנהלי החברה עד לשנת 2009, ולאחר מכן הפך התובע למנהל היחיד. עיסוקה העיקרי של החברה היה רכישת גז מתאגיד רוסי בשם Sever Gazprom (תאגיד הגז הרוסי ייקרא להלן: "גזפרום" אלא אם נדרשת הבחנה בין החברות
--- סוף עמוד 3 ---
השונות בתאגיד ואז יכונה "סבר גזפרום") ומכירתו לחברה ממשלתית פינית בשם Neste Oyj (להלן: "נסטה").
4. במהלך השנים ועד לשנת 2007 סיפקה החברה את הגז שרכשה מגזפרום לנסטה – פעילות שהניבה רווחים בסכומים של מיליוני דולרים לחברה, וכתוצאה מכך לשני בעלי המניות שלה. בשנת 2007 נפסקה פעילות זו והפסקת הפעילות הביאה לשורה של סכסוכים: בין החברה לבין גזפרום, בין החברה לבין נסטה וכן בין הצדדים שלפני.
5. בבסיס המחלוקת שהונחה בכתב התביעה עמדו שתי טענות מרכזיות שהעלה התובע כלפי הנתבע (הזהות, כאמור, לטענות שהועלו במסגרת התביעה הנגזרת):
א. אחריותו של הנתבע לכך שגזפרום הפסיקה לספק גז לחברה בשל רשלנותו בטיפול בפנייתה של סבר גזפרום מיום 2.8.2007, בה הודיעה על העברת הפעילות ממנה לתאגיד אחר שהוקם Gazprom Perarbotka (להלן: "גזפרום פררבוטקה") וכי היצוא ייעשה באמצעות חברה אחרת בשם גזפרום אקספורט. רשלנות זו בטיפול הביאה, לטענת התובע, להפסקת הקשר עם התאגידים הרוסים ולביטול מקור ההספקה של גז לחברה לצורך העברתו לנסטה.
ב. כספים ששולמו על ידי החברה לחברתCorplands (להלן: "קורפלנדס"), שהיא לטענת התובע חברה בשליטת הנתבע. לטענתו, יועדו כספים אלה לתשלום תמריצים עבור אנשי גזפרום להבטחת המשך הקשר עם החברה, אך בפועל נטל אותם הנתבע לכיסו ולצרכיו ובכך מעל באמונה של החברה ופעל כלפיה במרמה. סכומים אלה, לטענת התובע, עומדים על 12 מיליון דולר ארה"ב והתובע טוען כי בשל גזלתם שלא כדין מהחברה, חב הנתבע בהשבתם לחברה, והוא, התובע, זכאי למחצית מהם כשיעור החזקתו במניותיה של החברה.