--- סוף עמוד 147 ---
334. בחקירתה הנגדית לב"כ הנאשם 8 (היחיד שחקר בחקירה נגדית) חזרה עפאף על גרסתה בחקירה הראשית. לשאלה כיצד היא יודעת שאמה לא חתמה על ההסכמים ועל ייפוי הכוח, הנחזים להיות חתומים בידיה ומאומתים בידי הנאשם 8, השיבה: "אף אחד לא בא לבקר אותה ולהחתים אותה והיא לא הלכה לאיזה משרד ולא חתמה על שום דבר" (עמ' 1470, ש' 23-25 לפרוטוקול). העדה הוסיפה עוד, כי היא מסרה שתי הודעות במשטרה, כי במועד מסירת ההודעה הראשונה העסקה עדיין לא בוטלה במיסוי מקרקעין, ואילו בעת מסירת ההודעה השנייה שנגבתה בביתה, השוטר סיפר לה שהעסקה כבר בוטלה.
335. עדותה של עפאף הייתה סדורה, עקבית ולא התגלו בה סתירות או תהיות כלשהן. מדובר בעדה אובייקטיבית, שאין לה כל אינטרס בתוצאות המשפט, וניתן לומר אף כי עדותה והתלונה שמסרה במשטרה עומדות בניגוד לאינטרסים שלה, שכן בתלונה ובעדות התנערה עפאף ממסמכים שמקנים לה, לכאורה, זכויות בקרקע בשטח של כ- 7 דונם, בשווי של כ- 3.3 מיליון ₪ בהתאם לחוות דעת שהגישה המאשימה (ת/518) ושעליה לא חלקו הנאשמים. אילו אמנה ערפאת אכן רכשה את הקרקע מהמנוח אסמעיל חסן, היא לא הייתה פועלת במרץ לבטל את העסקה, לא הייתה מוותרת על הקרקע, לא הייתה שוכרת שירותיו של עו"ד שיפעל לביטול העסקה, ולא הייתה מגישה תלונה על זיוף ומרמה. התנהגות זו של אמנה ערפאת ובתה והעובדה שהייתה מופתעת שבמכתב מיסוי מקרקעין נרשם שהעבירה קרקע לנכד שלה (על כך העידה עיפאף בהודעה שלה במשטרה), מלמדות כי המסמכים הנחזים להיות חתומים בידי אמנה ערפאת אינם חתומים על ידה, וכי חתימותיה על מסמכים אלה זויפה.
עדות עלי חסנין והודעותיו במשטרה
336. עלי חסנין, נכדה של אמנה ערפאת, חתם לכאורה על הסכם המתנה, שלפיו העבירה לו סבתו אמנה את הזכויות בקרקע אותן רכשה לכאורה מהמנוח אמסעיל חסן. עלי חסנין מסר את עדותו בפניי בישיבת יום 8/7/2017 (עמ' 1992 עד 2027 לפרוטוקול). בעדות זו העיד עלי שהוא אינו זוכר אף פרט מהפרשה, הוא לא זכר אם קיבל מסמך שנשלח ממיסוי מקרקעין שבו נכתב כי הוא רכש קרקע על אף שהמכתב נתפס במהלך חיפוש בביתו, הוא לא זכר מה סיפר בהודעה שמסר במשטרה לגבי אותו מכתב, לא זכר אם יש לו קשר כלשהו לקרקע שפרטיה הובאו באותו מכתב, לא זכר אם אי פעם נפגש עם עו"ד ערטול, אם היה לו עמו קשר כלשהו, וטען שאין שום קשר. גם לאחר שב"כ המאשימה הקריאה לו קטעים מתוך ההודעות שמסר במשטרה, המשיך עלי חסנין לטעון, כי הוא אינו זוכר דבר וכי הדברים שהוקראו לו אינם מזכירים לו דבר. גם כשהוצג לו הסכם המתנה, שלפיו העבירה לו לכאורה סבתו קרקע הוא טען שאינו זוכר את המסמך. נוכח תשובות אלה שמסר העד ושמהן ניכר חוסר שיתוף פעולה מצדו וחוסר רצונו להשיב לשאלות, הוכרז העד, לבקשת