16. בהמשך למתואר לעיל, פנה נאשם מס' 4 ביחד עם אדם בשם מונדר רחאל לעבדאלטיף מורד (להלן: "מורד"), והציע לו לרכוש 5 דונמים מהקרקע. מורד נענה להצעה וביום 1/9/2011 נחתם חוזה מכר, שלפיו מכר וליד לעבדאלטיף מורד 5 דונם מהקרקע תמורת סך של 360,000 ₪. עבדאלטיף מורד שילם לעו"ד שפריר סכום של 150,000 ₪ לתשלום המיסים המתחייבים מהעסקה, וסיכם עם הנאשמים כי את יתרת הסכום הוא ישלם רק לאחר שיינתן פסק דין הצהרתי שמאפשר לוליד לרשום את הקרקע על שמו. הנאשמים דיווחו על עסקה זו לרשות המיסים ביום 24/10/2011.
--- סוף עמוד 9 ---
17. סמוך למתואר לעיל גילו יורשיה של המנוחה תוריא, ח'אלד יונס ואחיו, כי נרשמה הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין לטובת וליד על זכויותיה של סבתם המנוחה במקרקעין ואז הם פנו אליו ונפגשו עמו אצל נאשם 3, עאדל פלאח. באותה פגישה טען נאשם 3, כי וליד נתן לו את הקרקע משום שהוא חייב לו כסף, ודרש מהיורשים לשלם לו סכום של 300,000 ₪ כתנאי לרישום הקרקע על שם היורשים. היורשים סירבו לדרישת הנאשם 3.
18. ביום 22/12/2011 ערכו הנאשמים תצהיר לפיו העביר וליד לאשתו תג'ריד, בתו של עאדל פלאח, 3 דונמים מהקרקע ללא תמורה, ביודעם שהקרקע אינה של וליד ובהמשך ערכו ביום 25/12/2011 תצהיר שלפיו תג'ריד העבירה את החלק שקיבלה מוליד לנאשם מס' 11, נסים פלאח, בנו של נאשם מס' 3. ביום 23/1/2012 הוגשו על ידי הנאשמים הצהרות לרשות המיסים על העסקאות מוליד לתג'ריד ומתג'ריד לנסים.
19. ביום 30/4/2012 ערכו הנאשמים תצהיר לפיו העביר וליד במתנה וללא תמורה חלק נוסף של הקרקע ללילא רחאל, אשתו של פארוק, על אף ידיעתם שהקרקע אינה של וליד. הנאשמים דיווחו על העסקה לרשות המיסים ביום 30/4/2012.
20. על מנת לאפשר רישום הקרקע על שמו של וליד, הוגשה בשמו של וליד ביום 20/3/2012 תביעה לבית המשפט המחוזי בנצרת, למתן פסק דין הצהרתי, באמצעות נאשם מס' 2, דן שפריר, וזאת על סמך שני ייפויי הכוח המזויפים, זה שנחתם לכאורה בין המנוחה תוריא לבין פאטמה אלהייב וזה שנחתם לכאורה בין פאטמה אלהייב לבין וליד. על פי המתואר בכתב האישום, המשיבים הגישו את התביעה ביודעין שהקרקע אינה של וליד. תביעה זו התבררה במסגרת ת"א 34410-03-12 בפני השופט בן חמו. בהמשך הודיעו המשיבים לבית המשפט, כי לא הצליחו לאתר את יורשיה של המנוחה תוריא, זאת על אף שהיורשים כבר פנו אליהם בדרישה להחזיר להם את הקרקע. במסגרת תביעה זו הגישו הנאשמים ביום 25/9/2012 בקשה לחתימת פסיקתא שלפיה הקרקע היא בבעלות וליד וניתן לרשום אותה על שמו, מבלי להודיע לבית המשפט כי היורשים פנו אליהם, וטענו שהקרקע היא בבעלותם. ביום 18/10/2012 הגישו הנאשמים בקשה נוספת למתן פסק דין דחוף על סמך הנטען בכתב התביעה וביום 1/11/2012 הגישו בקשה שלישית למתן פסק דין לטובת וליד. בקשה זו התקבלה ובאותו יום (1.11.2012) ניתן פסק דין המקבל את התביעה בהעדר הגנה מטעם הנתבעים, ומורה על רישום הקרקע על שם וליד, תוך שהוא מסתמך על טענתם הכוזבת של הנאשמים כי לא אותרו יורשי המנוחה תוריא.