העידה גב' שטרק, כי לאחר פטירתה של מלכה החלה המנוחה להזניח את עצמה, לבשה כל הזמן אותם בגדים, לא התקלחה והדיפה ריח גוף (פרוטוקול הדיון מיום 24.1.13, עמ' 319).
74. על פי עדות גב' שטרק, זמן קצר לאחר פטירת מלכה, באחד מביקוריה של המנוחה בחנותה, התעלפה המנוחה. לאחר מקרה זה פנתה אליה עו"ס יונה ניצן מעיריית תל אביב וביקשה שאם מקרה כזה יישנה, כי תודיע לה על כך (סעיף 7 לתצהיר עדותה הראשית). גב' שטרק העידה, כי כחודשים לאחר פטירת מלכה, לא ראתה את המנוחה מספר ימים ומשכך פנתה אל עו"ס ניצן, אשר הפנתה אותה אל דוד וליאורה (סעיף 8). עוד העידה גב' שטרק, כי לאחר שהמנוחה סירבה כי ייערך ביקור בית בביתה, נערכה פגישה בינה לבין עו"ס בחנותה, במהלכה ביקשה העו"ס מהמנוחה כי תסכים להיכנס למסגרת טיפולית, אולם המנוחה סירבה בטענה שהיא יכולה לדאוג לעצמה (סעיף 12 לתצהיר עדותה הראשית; חקירתה הנגדית של גב' שטרק, עמ' 326-325).
75. גב' שטרק העידה לפניי, כי לפני המועד בו התעלפה המנוחה בחנותה, מצבה של המנוחה היה בסדר (עמ' 320).
76. אציין כי עדותה של גב' שטרק נמצאה אמינה ומהימנה בעיניי. בעדות גב' שטרק לא נמצאו סתירות מהותיות וניכר הן בתשובותיה והן בשפת גופה כי היא דוברת אמת. עוד יצוין, כי גב' שטרק אינה בעלת עניין בהליך שלפניי. עם זאת, ועל אף שמצאתי שיש לתת משקל לעדותה של גב' שטרק, באשר למצבה של המנוחה בתקופת היכרותה עמה (משנת 2005 ועד למועד פטירתה), יש להביא בחשבון את העובדה שעדותה נמסרה על סמך ניסיונה וידיעותיה, וכי אין המדובר בהערכה מקצועית.
(ח) התובע:
77. אמנם, בחקירתו הנגדית טען התובע כי המנוחה הייתה צלולה עד למועד פטירתה, ואולם, במסגרת טענותיו נגד חוות דעת המומחית להשוואת כתבי יד טען התובע כי המנוחה סבלה מירידה קוגניטיבית אשר השפיעה על כתב ידה. כך או כך, כפי שיפורט בהרחבה להלן בפרק בו תידון טענת הזיוף, לא מצאתי כי יש לתת אמון בדברי התובע, ובכלל זה באשר למצבה הקוגניטיבי של המנוחה.
(ט) ליאורה:
78. על פי עדותה של ליאורה, אשר נמצאה אמינה ומהימנה בעיניי, בשנת 2005 עייפה המנוחה מניהול הנכסים המשפחתיים בעצמה והחלה להעביר בהדרגה את הניהול לדוד ולליאורה (סעיף 28 לתצהיר עדותה הראשית). על פי עדותה, לדיון שהתקיים בבית המשפט העליון בסוף
--- סוף עמוד 25 ---
שנת 2005 או בראשית שנת 2006, הגיע עו"ד אביגדור פלדמן אשר ייצג את המנוחה ואת מלכה לבדו, בעוד המנוחה ומלכה כבר לא התעניינו אותה עת בהליכים המשפטיים (חקירתה הנגדית של ליאורה, פרוטוקול הדיון מיום 24.1.13, עמ' 347). עוד העידה ליאורה, כי מאז פטירתה של מלכה, מצבה של המנוחה התדרדר, היא נחלשה, מיעטה לאכול, מידי פעם הייתה מתעלפת, תגובותיה הפכו איטיות, היא הסתגרה בביתה ותפקודה היה לקוי מאוד, ביתה היה מוזנח והיא סירבה לקבלת עזרה (סעיפים 13 ו-23 לתצהיר עדותה הראשית). עם זאת, על פי עדותה של ליאורה, עת פנו אליה משירותי הרווחה בעיריית תל-אביב כדי לקבל את הסכמת המשפחה לאשפוזה הכפוי של המנוחה, התנגדה לכך, כיוון שחששה שאשפוז שכזה יקרב את קיצה של המנוחה, אשר כל חייה שלטה באנשים; תחת זאת, הציעו דוד וליאורה למנוחה לעבור להתגורר בדיור מוגן ברמה גבוהה, אך המנוחה סירבה לכך (סעיפים 34-33 לתצהיר עדותה הראשית).