ההלוואה עמדה על סך של כ-2.2 מיליון דולר, שהיו שווים בעת הרלבנטית כ-9.5 מיליון ₪. ההלוואה הוענקה מלכתחילה לצורך הקמת פרויקט הדיור בירוחם. בשלב מאוחר יותר התברר כי פרויקט ירוחם לא ממריא. לנוכח זאת הסכימו המלווים שכספי ההלוואה ישמשו לבחינת פרויקטים חלופיים, ובתנאי שאלו יהיו מיועדים לבנייה עבור המגזר החרדי בישראל בלבד.
מנגנון משיכת הכספים מחשבון הבנק הוסדר בהסכם שנחתם בין שלוש החברות הלוות – ארץ הקודש, בניין שלם ופורום (להלן: ההסכם). בהסכם נקבע כי הכספים יופקדו בחשבון בנק מיוחד, שבראל ישמש בו כמורשה חתימה יחיד. כמו כן נקבע בהסכם כי חתימת פורום ובניין שלם תהווה אסמכתא להוצאת כספים מהחשבון. בפועל, מנגנון משיכת הכספים היה שונה מזה שנקבע בהסכם: בלומנטל, מנהלהּ דאז של בניין שלם, הוא שהחליט האם לאשר או לא משיכת כספים מהחשבון (סעיף 73).
בפועל, בית המשפט המחוזי מצא כי רק מקצת מכספי ההלוואה הוצאו ברשות, בעוד שהיתר הוצאו מהחשבון שלא כדין ובלא הסכמתו של בלומנטל. כספים אלו שימשו, למשל, למימון פרויקטים בסין. בית המשפט המחוזי הדגיש כי הקשר בין ההוצאות בפועל לבין המטרות שלשמן הוענקה ההלוואה מלכתחילה הינו "מקרי בהחלט, וזאת בלשון המעטה".
על הרקע הזה קבע בית המשפט המחוזי כי בראל נושא באחריות אישית להשבת אותם כספים שהוצאו מהחשבון שלא כדין. כספים אלו לא שימשו לטובת פרויקט דיור עבור הציבור החרדי, אלא למשל לקידום ענייניהם הפרטיים של אברמוב ובראל. לצד זאת נקבע כי יש לראות בבראל כמי שהופקד אישית כנאמן על החשבון המיוחד, ובמובן זה הוא נכנס לגדרי חוק הנאמנות. בראל הפר את חובתו כנאמן, מאחר שהוציא סכומי כסף לטובת מטרות שלא לשמן נמסרו בידיו ההלוואות.
--- סוף עמוד 5 ---
לבסוף, בית המשפט המחוזי דן בהעברת חלקו של בראל בדירת המגורים לאשתו, סימה. נקבע כי קיימים "אותות מרמה" בהתנהלות בני הזוג, וכי מוכחת "חזקת שיתוף אובייקטיבית" בין בראל לאשתו. משום כך הנטל עבר אליהם להוכיח שהעברת הזכויות נעשתה בתום לב או מסיבה ראויה אחרת. הנטל לא הורם, ולפיכך יש לקבוע כי העברת הזכויות בוצעה שלא כדין במטרה לחמוק מהנושים.
טענות הצדדים בערעור
4. להלן אדון ביתר פירוט בטענות הצדדים בערעור. אציין בקצרה כי הערעור מורכב מארבעה ראשים: ראשית, נטען כי אין בסיס לקביעה לפיה בראל הוציא כספים מהחשבון בלי אישורו של בלומנטל. שנית, נטען כי לא התקיימו התנאים להטלת אחריות אישית על בראל. שלישית, נטען כי אף אם יש לבראל אחריות – בית המשפט המחוזי שגה ביחס לגובה החיוב. רביעית, נטען כי אין עילה לבטל את העברת הזכויות בדירה מבראל לסימה. המשיבים, מצדם, תומכים יתדותיהם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ומאמצים את קביעותיו העובדתיות והמשפטיות. אדון בכל הטענות כפי סדרן.