דיון והכרעה
א. האם הכספים הוצאו מהחשבון באישור?
5. יסוד מרכזי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי קשור באופן הוצאת הכספים מן החשבון המיוחד: כפי שהוסבר, לצורך משיכת כספים מהחשבון נדרש בפועל אישורו של בלומנטל. אלא שבית המשפט המחוזי קבע כי מרבית הכספים הוצאו מהחשבון בלא הסכמתו של בלומנטל ושלא כדין.
המערערים תוקפים קביעה זו של בית המשפט המחוזי בשלושה רבדים: ראשית, נטען כי בלומנטל ידע על "השימוש החורג" בכספים ואישר זאת. שנית, נטען כי נוצר השתק המונע את הצדדים מלהלין כנגד "השימוש החורג". שלישית, נטען כי בית המשפט המחוזי העביר – שלא בצדק - את הנטל הראייתי אל כתפי המערערים (הם הנתבעים).
6. הרובד הראשון של טענות המערערים מתמקד, כאמור, בשאלה האם בלומנטל ידע על הוצאות הכספים ואישר אותן. המערערים סבורים כי בלומנטל היה שותף מלא
--- סוף עמוד 6 ---
בפעילות פורום, ידע על כל הוצאות הכספים ואישר אותם. זאת בניגוד למסקנתו של בית המשפט המחוזי.
לאמיתו של דבר, היבט זה של טענות הצדדים מתמקד בממצאי העובדה והמהימנות שנקבעו בבית המשפט קמא ובמסקנות שיש להסיק מהם. מובן כי התמונה העובדתית בתיק דנא היא סבוכה וכוללת רכיבים רבים. עיון בפסק הדין ובכתבי הטענות מלמד כי בית המשפט המחוזי היה ער למלוא החומר. מחד גיסא, ישנן אינדיקציות שעשויות ללמד כי בלומנטל היה מעורב בפעילותה של פורום בתקופה הרלבנטית. למשל, מי ששימשה כמזכירה במשרדי חברת פורום העידה שבלומנטל היה מגיע למשרדי החברה באופן שוטף ונוטל חלק בפגישות עסקיות רבות. מאידך גיסא, יוזכר לדוגמא כי לא נמצאו תימוכין לכך שבלומנטל אישר הוצאות כספים שלא לטובת פרויקט ירוחם לאחר שנת 2006. התמונה היא מורכבת ועתירת פרטים. לאחר בחינת מכלול הראיות, הן אלו שבכתב והן אלו שבעל פה, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי בלומנטל לא אישר את הוצאת הכספים. למסקנה זו יש בסיס מוצק בחומר הראייתי שבתיק. בית המשפט שמע את מגוון העדויות ונתן אמון בגרסת התובעים (הם המשיבים בערעור דנא), לפיה בכל עת שהתעורר הצורך לקבל את הסכמת בלומנטל למשיכת כספים – הופנתה אליו דרישה בכתב, והלה היה מאשר זאת בכתב.
כלל הוא כי ערכאת הערעור תמעט להתערב בקביעות כאלו של הערכאה הדיונית, בשל יתרונה של הערכאה הדיונית אשר התרשמה ישירות מן העדים והראיות. כמובן, כדרכו של כלל – ייתכנו לו חריגים (השוו בהקשר הפלילי, והדברים נכונים בעיקרם גם במישור האזרחי: ע"פ 2439/10 פלוני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 4 (6.6.2012)). במקרה דנן, בית משפט קמא ניתח באופן מפורט את החומר הראייתי שהונח בפניו והגיע למסקנה כי בלומנטל לא נתן הסכמתו להוצאת הכספים האמורים מחשבון הבנק. לאור האמור, לא מצאתי עילה של ממש להתערב בהקשר זה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.