7. הרובד השני של טענות המערערים עניינו השתק. דרך ההילוך של המערערים היא כדלקמן: בלומנטל צריך היה לדעת על "השימוש החורג" בכספי ההלוואה. מכיוון שכך, נוצר מצג כלפי הנתבעים כאילו "השימוש החורג" בכספים נעשה בידיעתו ובאישורו של בלומנטל. לנוכח מצג זה – בלומנטל והמשיבים מנועים מלטעון כעת ש"השימוש החורג" בכספים נעשה שלא כדין.
--- סוף עמוד 7 ---
שאלה אחת היא, אפוא, האם בלומנטל – בהתחשב במכלול נתוני התיק – צריך היה לדעת בזמן אמת על "השימוש החורג" בכספים. זאת להבדיל מן השאלה האם הוא ידע בפועל, שאלה אליה התייחסתי לעיל. בית המשפט המחוזי נזהר מלקבוע מסמרות בשאלה הראשונה שציינתי – מה צריך היה בלומנטל לדעת. זאת, בין היתר, משום שלקביעה מפורשת בעניין זה עלולה להיות השלכה על מידת חבותו של בלומנטל כלפי המלווים, בעוד שהלה כלל איננו נתבע בתיק (ראו סעיף 83 לפסק הדין). טעם זה להימנעות מהכרעה מקובל גם עליי. לפיכך, ולצורך הדיון בלבד, מוכן אני להניח לטובת המערערים כי אכן בלומנטל צריך היה לדעת על "השימוש החורג" בכספים. ברם אף בכך אין די כדי לקבל את טענת ההשתק שהציגו המערערים.
אומר זאת כך: גם אם הייתי מניח שבלומנטל מושתק מלטעון כנגד "השימוש החורג" בכספים, אינני רואה הצדקה לקבוע שגם המלווים – התובעים – מושתקים כמותו. מבין השיטין של כתבי הטענות עולה האפשרות כי בלומנטל היה שלוחם של המלווים, ולפיכך מצג השווא שיצר "מחייב" גם את המלווים. אולם כפי שהוסבר, בלומנטל היה בתקופה הרלבנטית מנהלהּ של בניין שלם – אחת משלוש החברות הלוות. התובעים בתיק דנא הם המלווים. כמובן שהתקיים מפגש אינטרסים מסוים בין הצדדים, ולוּ בשל כך שכולם קרוב לוודאי רצו בהצלחת הפרויקטים. ועדיין, קשה להלום את האפשרות שקיימת זהות ברמה כה גבוהה בין בלומנטל לבין המלווים-התובעים, עד כדי כך שמעשיו או מחדליו של בלומנטל - ככל שהיו כאלה (וכאמור אינני מכריע בכך) - יוצרים השתק גם מבחינת המלווים. אינני רואה בחומר הראיות עיגון לכך שהמלווים מינו את בלומנטל לשלוחם או נציגם, או שהוא נתפש על ידי המלווים בתור "האיש שלנו" בפרויקט ירוחם. מכאן שיש לדחות לטעמי את הטענה כאילו נוצר השתק כלפי המלווים מלטעון כנגד "השימוש החורג" בכספים.
8. הרובד השלישי של הטענות עוסק בהיפוך הנטל. המערערים סבורים כי מסקנותיו של בית המשפט המחוזי בעניין ידיעתו ואישורו של בלומנטל – התקבלו לאחר העברת נטל הראייה אל כתפי המערערים. אין בידי לקבל פירוש זה של פסק הדין. כפי שצוין לעיל, עיון בפסק הדין מלמד על נקלה כי בית המשפט המחוזי ביסס את הכרעתו על קרקע ראייתית מוצקה. לא היפוך הנטל הוא שהביא לדחיית עמדת הנתבעים. פסק הדין התבסס על לימוד מדוקדק של התמונה הראייתית הכוללת שהונחה