...
העד: לנו הייתה פורמולציה שענתה לצרכים שלנו, נדמה לי שזה היה cu20 לד"ר יניב הייתה טכנולוגיה שאפשרה, שבעזרתה הגענו לפורמליזציה הזו, לרגע לא היה ויכוח במישור הפיננסי בין ד"ר יניב לביננו שמגיע לו פיצוי על השימוש בטכנולוגיה שהביא אותנו לאן שהביא. אנחנו סברנו שדרך המלך הכי פשוט נקי וקל זה שד"ר יניב יגיש בקשה לפטנט במסגרת הפטנט אנחנו נוכל להגיע להסכם רויילטי ובא לציון גואל.
מסיבות שאני לא יודע אותן, אני יכול רק לשער אותן אבל ד"ר יניב לא רצה ללכת לכיוון של הפטנט, ניתן היה להבין משיחות שעשיתי איתו שיכול להיות שהיו שם עוד שותפים בקטע הזה של הטכנולוגיה או שהוא לא כל כך בטוח שאפשר לעשות את זה, לא משנה מה הוא לא רצה ללכת לכיוון של הפטנט. " (עמ' 200, 201)
דא עקא, שהצדדים לא הגיעו להסכמה ולא נחתם כל הסכם בין בלוגרין לאוריס המעניק לבלוגרין את הזכויות בפורמולה אותה פיתח ד"ר יצחק יניב ו/או את המידע על החומרים מהם מורכבת פורמולה זו ואופן ייצור הפורמולה.
נחתמו רק שני הסכמים:
ביום 18.1.2016 – "הסכם סודיות" :
"MUTUAL NON-DISCLOSRE AGREEMENT"
--- סוף עמוד 24 ---
בו נאמר בין השאר, לענייננו (בתרגום סימולטני לעברית):
"8. המידע החסוי וכל זכות, כותרת ועניין בהסכם זה, יישארו בכל עת קניינם הבלעדי של הצד המגלה (disclosing party), חברות האם, חברות הבת ו/או השלוחות המסונפות עליו (או כל צד שלישי המפקיד מידע חסוי משלו לצד המגלה).
הצד המקבל (Receiving party) לא יעשה שימוש או יתיר שימוש במידע, במישרין או בעקיפין, במידע החסוי למטרה כלשהי שאינה מטרת ההתקשרות, או ינצל את המידע החסוי לטובתו או לטובת גורם אחר, ללא הסכמתו מראש ובכתב של הצד המגלה. האמור להלן לא יתפרש כמקנה לצד המקבל זכות כלשהי, אחריות או רישיון במשתמע או בכל דרך אחרת על כל פטנט, זכויות יוצרים או זכות קניין רוחני אחרת, וכן לא יעניק לצד כלשהו זכויות כלשהן במידע החסוי של הצד המגלה, אלא כמפורט בהסכם זה. סעיף 8 יישאר בתוקף לזמן בלתי מוגבל לאחר סיומו, ביטולו או פקיעתו של ההסכם מכל סיבה שהיא.
...
11. ככל ולאחר חתימת הסכם זה, יגיעו הצדדים להסכמות על הסכם מסחרי אחר, יחולו על ההסכם החדש התנאים של הסכם זה, בשינויים המחויבים, אלא אם הוסכם אחרת בכתב בין הצדדים." (מוצג 27)
"הצד המגלה" – היא בלוגרין וגם אוריס.
"הצד המקבל" - היא בלוגרין וגם אוריס.
ללמדך שהחיובים והמגבלות ב"הסכם הסודיות" הם הדדיים בכל.
ביום 19.2.2016 נחתם הסכם FINDER AGREEMENT במסגרתו סייעה אוריס לבלוגרין למצוא משקיע אחר במקום לוכסמבורג (מוצגים 27(א)).
דא עקא, שעם חתימת שני הסכמים אלו, נעלמה בלוגרין לתקופת מה.
מספר ד"ר יצחק יניב:
"העד: בקיצור נפרדנו ב-2016 לשלום והלכנו, החבר'ה האלה הלכו לדרכם, לא שמעתי מהם שנה, לא כלום, דרך אגב כשנפרדנו אם
--- סוף עמוד 25 ---
הם טענו לכאורה שמה שאני עשיתי כאילו שייך להם וזה, לפחות אני מצפה שהיו שולחים לי איזה נייר אומר לי אדוני תשמע נפרדנו אומנם אבל אנחנו מצפים ממך שלא תעשה, תדע לך, תזהר הידע הוא שלנו או משהו, לא אמרו כלום.
...
העד: לא שמעתי מהם לא, ... כלום גורנישט." (עמ' 243, 244)
בשנת 2017 התחדש הקשר בין בלוגרין ובין אוריס.
היות ופיתוח המוצר החל עוד בשנת 2015 – טרם העלמותה של בלוגרין – אדון עתה במוצר ובמהותו ולאחר מכן אשוב לדון בקשר שהתחדש בשנת 2017 בין בלוגרין לבין אוריס.
4. המוצר
במאגרי מים מצויות אצות שיש להדבירם על מנת שניתן יהיה לעשות שימוש במים אלו.
בעולם קיימות שיטות שונות ושימוש בחומרים שונים כאמצעי להדברת האצות. כולן מבוססות על פירוק איטי של חומר הדברה.
בעדותו פירט פרופ' אהרון קפלן חלק משיטות וחומרים אלו:
"העד: ... הסינים שמו קש והטבילו קש בתוך ... גופרת נחושת" (עמ' 32)
שיטה נוספת היא הפטנט של אגריום, אליה התייחס פרופ' קפלן:
"העד: ...למשל בחומר שקיבלתי לקראת הדיון שהגישה הנתבעת מופיע שמה טיפול של פטנט של חברת אגריום של לטפל באצות טוקסיות, (עמ' 30)
העד: ... הרעיון בלמשל באגריו בפטנט שהבאתי אותו בתור דוגמא זה להציץ את החומר אבל הוא גם לא צף והשימוש באלפיצידים שונים כמו גופרת נחושת ומי חמצן ואני יכול לתת רשימה ארוכה וחבל, הרעיון הכללי הזה קיים. (עמ' 31)
העד: ... הוא לא צף אז מה שהם עושים הם שמים אותו בשקיות ניילון ותולים אותו בגבהים שונים אז לקרוא לזה שהחומר צף, אני גם יודע למה הוא לא צף אבל. (עמ' 32)
--- סוף עמוד 26 ---
העד: ... זו השיטה של אגריום, השיטה של אגריום זה הפוליאוריטן שאמרתי קודם והשכבת הציפוי השנייה זה פוליאול, פוליאולים, סליחה על הכימיה קצת זה קבוצות הידרוקילים והם מאוד הידרופילים, ... לכן זה לא צף, זה לא יכול לצוף לכן הם תלו את זה בשקיות ניילון. זה מה שאמרתי קודם, זה לא צף." (עמ' 37-38)
לד"ר משה הראל משקד/בלוגרין היה רעיון אחר לפיזור חומר ההדברה.
בעדותו מספר פרופ' קפלן:
"העד: אחד הדוקטורנטים שבהם אני מאוד גאה הוא ד"ר משה הראל שיום אחד בא אלי עם רעיון יוצא דופן והרעיון יוצא הדופן הוא שעד לאותה נקודה בכל העולם מטפלים בפריחות טוקסיות על ידי זריקה של מלחים שונים כמו למשל גופרת נחושת שמשתמשים בה שנים בכמויות גדולות מאוד ובא משה ואמר תשמע הציאנובקטריה נמצאות בפני השטח על מנת לטפל בהן אין טעם לזרוק טונות של גופרת נחושת למים שזה הולך לסנטימנטים ולא האורגניזמים לא רואים את זה אנחנו צריכים לשים את זה בשכבת המים העליונה שבה הם יראו את האצות, בה הם יטפלו באצות.
...
זה בדיוק אותו רעיון שעושה את הפריצה הגדולה בתחום, הרעיון של לשים את זה בשכבה העליונה ולתת לזה להשתחרר לאט לתוך גוף המים בצורה כזאת להרוג ספציפית את האורגניזמים שבהם אנחנו רוצים לטפל ובמקום שאנחנו רוצים לטפל. יותר מזה הוא אמר לי שאתה יודע מה אם אנחנו נציף את זה או זה גם ינוע עם הרוח כי הפריחות האלה נעות עם הרוח, אז אם נשים את זה שם ונציף זה ינוע גם אם הרוח זה יטפל בהם לאורך זמן." (עמ' 12).
דא עקא, שלבלוגרין לא היה את מלוא הידע המקצועי והיכולת לייצר פורמולה/מוצר שיכיל חומר מדביר אצות, שגם תצוף על פני המים וגם תתפרק ותפזר באיטיות חומר מדביר האצות
כדבריו:
--- סוף עמוד 27 ---
"כב' השופט: למה בכלל פנית לאוריס?
העד: כמו שפניתי,
כב' השופט: למה?
העד: אני סטרט אפ צעיר וכסטרס אפ צעיר אנחנו, רוב, כמו רוב סטרט אפים שהם, כסף הוא משאב, אנחנו פונים לעשות, אנחנו עושים אאוט סורסינג כמעט של כל דבר.
כב' השופט: תראה אאוט סורסינג,
העד: אין לי את הידע, אני מיקרוביולוג, אין לי את הידע הכימי או לא היה לי אז את הידע הכימי לעשות את הגרב הזאת ולכן התחלתי, התחלתי בריכוזי חומר,
...
כב' השופט: ...מדוע הפנייה הייתה דווקא לאוריס?
העד: כי תחום המומחיות שלו הוא פולימירים והוא טען שיש בידו את הניסיון המספיק, את הפלטפורמה לייצור המוצר כפי שביקשנו ולכן פנינו אליו.
כב' השופט: יפה, האם כאשר פניתם לאוריס,
העד: כפי שפניתי להרבה אחרים.
כב' השופט: לא חשוב אבל פניתם לאוריס משום שזה היה, ייצור הפולימרים זה היה בין השאר תחום,
העד: בוודאי.
כב' השופט: שהוא עסק בו קודם.
העד: אין עורר על זה. " (ההדגשה שלי י.פ. עמ' 66, 67)
לשקד/בלוגרין גם לא היה את הכסף להשקיע בפיתוח רעיון זה ועל כן פנו להיעזר בכך למשקיע – לוכסמבורג.
לוכסמבורג הייתה זו אשר פנתה לד"ר יצחק יניב/אוריס אשר היה לו את הידע והיכולת לפתח את הפורמולה/המוצר המתאים.
ד"ר יצחק יניב הוא דוקטור למדעים טכניים של הטכניון אשר גם זכה בפרס האיגוד הישראלי לקידום הנדסת מחצבים "על תרומתו בקידום תהליכים בהנדסת מחצבים ובעיקר תהליכים בהפרדה מגנטית" ושלרשותו פטנטים רשומים.
בעדותו מספר ד"ר יצחק יניב:
"העד: ... אני לא רוצה להאריך יותר מדי אני רק יכול להגיד שאני סיימתי דוקטורט בטכניון בשנת 78', .... ובאמת משך מרבית חיי היצירתיים עסקתי ואני עוסק בפיתוח טכנולוגיות ייחודיות החל משלב הרעיון
--- סוף עמוד 28 ---
עד למפעלים שקמו ומייצרים במיליונים של טונות לשנה בכל מיני מקומות בעולם.
...
העד: ועסקתי בהרבה דברים, בשנים האחרונות אני עובד במסגרת של חברה שנקראת אוריס, אוריס אדווס מטיריאלס זאת חברה קטנה שאני הבעלים שלה וגם המנכ"ל שלה. החברה עוסקת בפיתוח וייזום טכנולוגיות מול גורמים שונים בתחומים מאוד מסוימים בעיקר החברה היות ואני עובד באופן בודד, אני ממוקד בנושא של חומרים של ציפויים פולימרים ייחודיים שלא קיימים מהסוג הזה בשום מקום בעולם שהייחודיות שלהם שהם עונים לקריטריונים שהם ביו דיגרטבל, הם פריקים ביולוגית והם משמשים גם למזון זאת אומרת אתה נותן למישהו חומר שהוא מכיל פולימר הוא לא יכול לאכול אותו, החומר הזה אפשר לבלוע אותו ולאכול אותו. יכול לשמש לתרופות, למזון, להרבה דברים אחרים שאחרים לא. זה חשוב מאוד, בנוסף לזה, בזה אני מתמקד ואני עובד באופן סלקטיבי מול מספר מאוד מצומצם של גורמים, לא יותר. " (עמ' 209)
על רקע האמור נחתם ביום 30.4.2015 הסכם בין לוכסמבורג לבין אוריס "הסכם כוונות – שת"פ לבדיקת התכנות" ממנו פרשה לוכסמבורג בחודש אוגוסט 2015 והוא בא אל קיצו.
ה"מפרט הטכני" / דרישת לבלוגרין היה:
"מפרט טכני רצוי לפורמולציה צפה SM102
הגדרת הדרישות
1. החלקיק צריך לצוף 0-5 ס"מ על פני מים מתוקים.
2. שחרור כלור בחלק העליון של עמודת המים: 0-50 ס"מ.
הגעה לריכוז ppm 25 לאחר 5 שעות.
3. גודל החלקיק – 0.3 עד mm4.
4. הגרנולט צריך להיות שפיך (free flowing) לא דביק וללא גושים
5. תוספים – עד 10% חומר אינרטי
6. חומרים אינרטיים – חייבים להיות חומרים המותרים לשימוש במאגרי מים ע"י רשויות דוגמת ה EPA, EFSA, WHO, רצוי כאלה המוגדרים כבעלי exemption title 40 Code of Federal Regulation (CFR) part 180 from tolerance. "
--- סוף עמוד 29 ---
(מוצג 29 נתבעת)
דרישתו של ד"ר הראל הייתה, שהחומר המדביר יהיה כלור.
אומנם בעדותו הוא טען שמפרט טכני זה לא התמקד דווקא בכלור וניתן היה לעשות שימוש גם בחומרים מדבירים אחרים כדוגמת גופרת נחושת, אך לא כך הם פני הדברים.
דרישתו של ד"ר הראל הייתה חד משמעית שהחומר המדביר יהיה כלור.
הדבר עולה במפורש מסעיף 2 ל"מפרט הטכני" (ראה גם מוצג 1 נתבעת).
בעדותו, בהתייחס למסמך זה, אומר פרופ' קפלן:
"העד: מוזכר פה בסעיף 2 שחרור של כלור.
עו"ד קרוכמל: נכון.
העד: אבל,
עו"ד קרוכמל: כלור זאת אומרת,
...
העד: השימוש בגופרת נחושת כחומר כאלגיצייד הוא אולי מהראשונים שבו השתמשו. משתמשים בו הרבה שנים,
עו"ד קרוכמל: אין מחלוקת ביננו.
העד: באוסטרליה למשל הם שופכים כמויות ענקיות של זה כי זה שוקע לקרקעית מיד, אני לפעמים מתבטא בבדיחות ואני אומר את זה בגלל התלמידים,
כב' השופט: השאלה שלה הייתה פשוטה האם הוא מוזכר החומר הזה פה?
העד: התשובה הייתה מאוד פשוטה, גופרת נחושת לא הוזכר פה...."
(עמ' 45, 46)
אמנם בהמשך - כבעל עניין בהיותו יועץ לבלוגרין– הוא ניסה לסייג מעט את דבריו "המסמך מביא כדוגמא כלור הוא איננו מזכיר גופרת נחושת... כמו גם שהוא אינו מזכיר סודיום פרקרבונט... אינו מזכיר קלציום, הוא לא מזכיר שורה ארוכה של אלסייט" (עמ' 46, 47) אולם ברי, שאלו לא מוזכרים במפורש ב"מפרט טכני" זה. ד"ר הראל היה מעוניין בכלור ולא בחומר אחר.
--- סוף עמוד 30 ---
ד"ר הראל בעצמו בעדותו אומר:
"העד : ... אם אני אחלק את החומרים שמשתמשים היום בשוק...
בערך 95 אחוז מה-2.5 אחוז זה כל מיני תרופות סבתא או אליל כאלה או אחרות. יש עוד אלמנטים, יש עוד מתכות אחרות, אלומיניום, KMNO4 יש עוד אלמנטים אחרים אבל הם בשימושים מאוד, מאוד קטנים. כשאנחנו נגשנו לפתח את המוצר כל האלמנטים האלה היו יודעים בפנינו, עם נחושת כמו שבוודאי בלי להיות פה אני יודע שאהרון, שפרופ' קפלן אמר מתכת כבידה ולכן אנשים שמגיעים מתחומים אקולגיים בוחרים או לא אוהבים להשתמש בה ולכן העדפנו להתחיל עם מוצר על בסיס כלור. כלור בעצם יש לו את כל היתרונות של נחושת ויש לו את כל היתרונות של הסודיום פרקרבונט ובעיננו היה המוצר הנכון ולכן התחלנו בפרמול שלו.