ההסכם מיום 30.4.2015 היה "הסכם כוונות לבדיקת התכנות" בין לוכסמבורג לבין אוריס בלבד.
הסכם זה בא אל קיצו עת פרשה לוכסמבורג ממנו ולא נחתם תחתיו "הסכם שת"פ".
המניות אותן קיבלה לוכסמבורג מבלוגרין הם עבור החוב הכספי שהיה לשקד/בלוגרין ללוכסמבורג במימון זמני של המיזם, בהעדר יכולת כספית של שקד/בלוגרין להחזיר את החוב בדרך אחרת.
מסביר גד אפלבאום מבלוגרין:
--- סוף עמוד 18 ---
"שאלת בית המשפט: אם אנחנו מדברים על תהליך שתחילתו ב2015, שבו הייתה מעורבת לוכסמבורג, ולמעשה היא יצרה את הקשר, הכל הלך דרכה ובסופו של דבר לוכסמבורג נכנסה כבעלת מניות בבלוגרין. השאלה שלי היא למה נתתם לה מניות.
תשובה: בגלל שההשקעה הייתה השקעה כספית שלהם. רצינו בהתחלה השקעה, כמו כל השקעה, דובר על סדר גודל של 200 אלף דולר. לוכסמבורג אמרו אנחנו נשלם את זה מהכיס שלנו, ואם נחליט שאנחנו נוטשים באיזשהו שלב אז תחזירו לנו את הכסף. לאחר שלא יכולנו להחזיר את הכסף כי הקופה הייתה ריקה באותה שלב, אמרנו להם שאנחנו לא יכולים ושהדבר היחיד שאנחנו יכולים לשלם בו זה מניות.
שאלת בית המשפט: לוכסמבורג לא עבדה חינם. מה התמורה שהייתה צריכה לקבל לוכסמבורג?
תשובה: חברה בסדר גודל של לוכסמבורג, מחפשת כל הזמן חברות סטארט אפ, כדי שביום מן הימים אם...
גדי אפלבאום: הקשר עם לוכסמבורג נסמך על בניית ציפיות הדדית. רוצה לומר, הם נהנים מזה שיש לנו את היכולת לפתח את המוצר. אנחנו חשבנו שאנחנו נזדכה לגוף שיש לו גוף ויכולת שיווקית. הוסכם ביננו על שיווק בארץ. בראייה שלנו ישראל הייתה חצר אחורית וכיוונו לעולם והיה ברור שלוכסמבורג, שחזקה בשיווק מוצרים דומים בארץ, תיקח את השיווק לישראל ודובר על כך שתיקח את השיווק גם לחוץ לארץ. לוכסמבורג אמרו גם שיש להם עניין גם לייצר את המוצר בעתיד ברמה תעשייתית, וגם שם אמרנו שעקרונית אנחנו לא פוסלים על הסף, אבל זה קצת מוקדם. על כן, לוכסמבורג הסכימו לממן את ההשקעה שמבחינתם הייתה להם אופציה לשנות החלטה." (עמ' 2,3 ההדגשות שלי י.פ)
בין אוריס לבין שקד/בלוגרין לא היה כל הסכם מחייב.
הקשר המקצועי בין אוריס לשקד/בלוגרין, היה במסגרת החוזית בין לוכסמבורג ואוריס בהתאם להסכם מיום 30.4.2015.
רק עם פרישתה של לוכסמברג מהמיזם החל קשר ישיר בין בלוגרין לבין אוריס.