עוד הוא מוסיף שהפטנטים שלהם ימנעו מאתנו יכולות לשיווק המוצרים.
נדבר ביום א'. "
(מוצג 43 אוריס)
מדובר בתירוץ להפסקת המו"מ ולא העילה האמיתית לכך, שכן כבר משנת 2015 ואילך לאורך כל השנים ידעה לוכסמבורג על ההסכמים בין בלוגרין לבין אוריס, לרבות "הסכם הסודיות", כאשר היא בעצמה הייתה חתומה על "סודיות" ב"הסכם הכוונות" מיום 30.4.2015 (מוצג 14 אוריס). בוודאי נוכח היותה בעלת מניות בבלוגרין והמפיצה של המוצר. היא גם ידעה היטב שבלוגרין מתנגדת למו"מ זה והדבר לא הרתיע אותה לנהל את המו"מ עם ד"ר יצחק יניב.
מכאן יש להניח, ש"התוספות והשינויים" או חלקם שביקש ד"ר יצחק יניב, לא היו מקובלים על דדי לוכסמבורג או לא היו עדיין סגורים עמו.
יש לזכור לעניין זה, שבתאריך 27.8.2015 פרשה לוכסמבורג מהמיזם בשל היעדר כדאיות כלכלית להיות חלק ממנו.
על כן, ובמקביל לניהול המו"מ עם לוכסמבורג ניהל ד"ר יצחק יניב מו"מ גם עם בלוגרין.
רק בשלב מאוחר יותר נפגש דדי לוכסמבורג עם עורכי הדין שלו – ראה מכתבו מיום 16.9.2018 מוצג 2 בתביעה שכנגד.
--- סוף עמוד 72 ---
מהשיחה הטלפונית המוקלטת שהתנהלה בין ד"ר יצחק יניב ודדי לוכסמבורג (המסומנת C בקלטת)
משוחחים השניים על ההליכים המשפטיים העתידיים.
דדי לוכסמבורג בחר – ונימוקיו עמו - לא העיד בבית המשפט.
יש להניח שאם לדדי לוכסמבורג היה מה לומר כדי לתמוך את גרסת אוריס ולסייע גם ללוכסמבורג, הוא היה מעיד בבית המשפט ומביא את גרסתו או היה מוזמן לעדות על ידי אוריס.
אני דוחה את העתירות השנייה והשישית דלעיל.
עתירה שלישית:
ליתן: " צו המורה לנתבעת שכנגד לשלם לתובעת את חובה אליה בסך 29,921.60 ש"ח בהתאם להתחייבויותיה על פי הסכם שנחתם בין הצדדים ביום 18.6.2017, אותו הפרה הנתבעת כנגד ברגל גסה, בצירוף ריבית והצמדה כדין ממועד יצירת ההתחייבות ולהווה, וכן פיצויים בגין הפרת החוזה".
(מוצג 44 לתביעה שכנגד).
בסעיף 171 לדברי הסיכום, מפרטת בלוגרין את הסכומים אותם יש לקזז מסכום זה – אגרת רעלים ושריפת טון של סודיום פרקארבונט - ומסכמת:
"סה"כ לאחר הקיזוזים נותר חוב של 5382 ₪ כולל מע"מ".
לתמיכה מפנה בלוגרין למוצג 36 ולעדותו של עו"ד אייל הראל בעמ' 173.
בדברי הסיכום מתייחסת אוריס לתחשיב בלוגרין.
לטענתה, אגרת רעלים הייתה חלק אינטגרלי מהסכם הייצור והוסכם שהיא תוחזר לבלוגרין על ידי קיזוז 10% ממכירת המוצר שמייצרת אוריס עד לסילוק מלוא האגרה. היות ובלוגרין הודיעה חד צדדית על ביטול הסכם הייצור, נמנע מאוריס להמשיך ולייצר ולא נותר מקור לקיזוז.
איני מקבל טיעון זה.
בהתאם ל"הסכם הייצור", אוריס צריכה לשאת באגרת הרעלים על הרישיון שניתן למפעל פוליכרום באמצעותו ייצרה אוריס את המוצר.
בפועל מי ששילמה עבור אגרת רעלים אלו הייתה בלוגרין. אוריס אמורה להחזיר לה סכום זה.
אומנם ב"הסכם הייצור" ניתנה לאוריס האפשרות להחזיר סכום זה בתשלומים – קיזוז של 10% מכל תשלום בגין מכירה עד לסילוק סופי של המקדמה – אולם לא נאמר בו שהחזר זה מותלה
--- סוף עמוד 73 ---
בייצור כמות זו או אחרת של המוצר. עת הסתיים הקשר החוזי בין הצדדים – ותהיה הסיבה לכך אשר תהיה - על אוריס להחזיר לבלוגרין את יתרת החוב עבור אגרת הרעלים. אין גם לשכוח לעניין זה, שעל בסיס אגרת רישיון רעלים זו והרישיון שניתן, ייצרה אוריס מוצרים וקיבלה תמורה עבורם וקיבלה תשלום עבורו טון נוסף של סודיום פרקארבונט אשר נשרף אצלה והיא התחייבה להחזיר את עלות החומר שנשרף.
אני דוחה את טענת בלוגרין שמסכום החוב לאוריס יש לקזז סכום נוסף של 35,000 ₪ בגין אובדן רווח של בלוגרין בשל אי מכירת הטון שנשרף ללקוחות קצה.
אומנם בעמוד 174 לפרוטוקול העיד על כך עו"ד אייל הראל, אך עדות זו נשמעה ללא כל ראיות תומכות, והיא סותרת את שהוסכם בין הצדדים ואת שאמר בעצמו עו"ד אייל הראל:
"עו"ד בר זוהר: וכמה הוא חייב לכם מכוח הסיכום על השריפת פרקרבונט?
העד: אנחנו הסכמנו שזה יהיה רק 4,700 ₪ שזה בדיוק הסכום שעלה לנו בחומרי גלם. זה בדיוק הסכום שעלה לנו, אנחנו לא רצינו לריב רצינו להמשיך לעבוד ביחד. "
(עמ' 174)
האזנתי לשיחה המוקלטת בין ד"ר יצחק יניב ובין ד"ר משה הראל - מוצג 37(א) אוריס – שהתקיימה מיד לאחר התרחשות האירוע – על כך דובר.
אשר על כן, אני מחייב את בלוגרין לשלם לאוריס סך של 5382 ₪ (כולל מע"מ) בתוספת הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן וריבית חוקית מיום 17.7.2018 (מועד "חשבון עסקה" מוצג 44) ועד התשלום בפועל.
עתירה רביעית.
ליתן: "צו המורה לנתבעת כנגד לשלם לתובעת כנגד חוב בסך 12,000 דולר בהתאם להתחייבות מנכ"ל החברה מר אייל הראל במייל מיום 16.10.2015, נספח 23 לכתב התביעה כנגד מצ"ב ".
אני דוחה עתירה זו.
אומנם ביום 16.10.2015 הייתה הצעה כזו של ד"ר יצחק יניב לעו"ד אייל הראל (מוצג 17 בלוגרין), אך הצעה זו לא התקבלה ולא נחתם כל הסכם כזה.
ההסכמים שנחתמו מאוחר יותר - "הסכם הסודיות" בשנת 2016 ו"הסכמי הייצור" בשנת 2017 - לא מתייחסים כלל להצעה זו.
עתירה חמישית
--- סוף עמוד 74 ---
ליתן: "צו המורה לנתבעת כנגד לשלם לתובעת כנגד חוב בסך 2,000 דולר בעבור דוגמאות שסיפקה לה התובעת כנגד, במסגרת מו"מ שקיימו במטרה להגיע להסכם שיתוף פעולה בין הצדדים, ראה נספח 28 לכתב התביעה כנגד".
אני דוחה דרישה זו.
נספח 28 אוריס הוא סיכום שיחה שהתנהלה בחודש מרץ 2016 בתחילת הקשר הישיר בין אוריס ובלוגרין לאחר שלוכסמבורג פרשה מהמיזם.
כותב ד"ר משה הראל:
" תשלומים נוספים: הסכמנו על תשלום אחרון של 2000 דולר ברגע שתכנס השקעה משמעותית שתאפשר ל-BGWT להתחיל בחינה חוזרת של פורמולציות "
לא הוכח שנכנסה השקעה משמעותית כזו.
אוריס קיבלה תשלום על עבודתה.
הדוגמאות אותן ייצרה אוריס בחינתם וההערות של בלוגרין עליהן, תרמו לא מעט לפיתוח המוצר הסופי CU/20 מהם נהנתה, ואולי עוד תהנה אוריס.
6. סוף דבר
אני דוחה את התביעה אותה הגישה בלוגרין נגד אוריס ונגד לוכסמבורג.
אוריס רשאית להשתמש בכל הרכיבים והחומרים המרכיבים את הפורמולה הצפה והמוצר CU/20 לכל מטרה, לרבות המטרה שלשמם פותחו, ככל שהיא אינה מפרה פטנטים של אחרים.
אני מחייב את בלוגרין לשלם לאוריס סך של 5382 ₪ (כולל מע"מ) בתוספת הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן וריבית חוקית מיום 17.7.2018 (מועד "חשבון עסקה" מוצג 44 אוריס) ועד התשלום בפועל.
אני מחליט שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים. כל אחד יישא בהוצאותיו.
ואלו נימוקיי:
בלוגרין – התביעה שהוגשה על ידה נדחתה.
--- סוף עמוד 75 ---
אוריס – את המו"מ עם לוכסמבורג היא החלה עוד בטרם ידעה על כך שבלוגרין הפרה את "הסכם הסודיות" וכי תוך ניצול הידע שנצבר בפיתוח המוצר CU/20 פיתחה, ייצרה ושיווקה מוצר אחר לאותה מטרה. כל עוד עובדות אלו לא היו ידועות לה, היא הייתה צריכה להימנע מניהול מו"מ זה, בוודאי מבלי שהיא מיידעת את בלוגרין על כך.
התביעה שכנגד כללה סעד כספי של 2 מיליון ₪. בפועל נפסק רק 5,382 ₪ (כולל מע"מ) עם הצמדה וריבית (כמפורט לעיל).
לוכסמבורג – ניהלה מו"מ עם אוריס לרכישת הידע וטכנולוגיית הייצור של הפורמולה למרות ידיעתה את מגבלת הסודיות ולמרות התראות בלוגרין שלא תעשה כן. אין לעניין זה כל חשיבות שבסופו של יום לא נחתם כל הסכם, אם משום שהתנאים הנוספים של ד"ר יצחק יניב לא היו מקובלים עליה, אם משום היעדר כדאיות כלכלית, אם משום שקיבלה עצה משפטית לא לעשות כן.
לוכסמבורג לא העידה עדים ולא הגישה תיק מוצגים.
ניתן היום, כ בטבת תשפ"א 4 בינואר 2021 בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.
בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן
יהודה פרגו