אין במכתב זה המחאת זכויות כלשהן לשקד/בלוגרין.
לוכסמבורג לא הייתה צריכה לתאם עם שקד את פרישתה מהמיזם ו/או לקבל את רשותה לכך.
--- סוף עמוד 17 ---
עם פרישתה של לוכסמבורג מה"הסכם כוונות לבדיקת היתכנות" מיום 30.4.2015 לא נותרו לה כל זכויות על פי הסכם זה אותן היא הייתה יכולה להמחות לאחר לרבות לשקד/בלוגרין.
שקד לא הייתה צד להסכם מיום 30.4.2015 בין לוכסמבורג לבין אוריס. הוא לא נעשה לטובתה (כצד שלישי להסכם) וגם לא הומחו או ניתנו לה זכויות כלשהן על פי הסכם זה.
בעדותו – בעמ' 144 אומר עו"ד אייל הראל:
העד: אנחנו לא צד בהסכם הזה.
אומנם בהמשך הוא אומר: "כאמור ההסכם הזה נעשה עבורנו ובידיעתנו" אולם אין לכך כל תימוכין.
אם הייתה המחאת זכויות כלשהן של לוכסמבורג לשקד/בלוגרין, היה נעשה הדבר בהסכם בכתב. עו"ד אייל הראל - שהעיד על עצמו שהוא עו"ד מסחרי - בוודאי יודע שהסכם כזה הוא מחויב המציאות.
בעדותו הוא נשאל על קיומו של הסכם כזה והשיב:
"העד: ... האם יצא מסמך המחאה עצמאי? התשובה הייתה לא". (עמ' 159)
אני דוחה את הטענה שתמורת העברת מניות ללוכסמבורג, הומחו לבלוגרין הזכויות שהיו ללוכסמבורג במערכת היחסים שלה עם אוריס על פי ההסכם מיום 30.4.2015.
אין להעברת מניות זו כל קשר להמחאת זכויות כלשהן לבלוגרין
ההסכם מיום 30.4.2015 היה "הסכם כוונות לבדיקת התכנות" בין לוכסמבורג לבין אוריס בלבד.
הסכם זה בא אל קיצו עת פרשה לוכסמבורג ממנו ולא נחתם תחתיו "הסכם שת"פ".
המניות אותן קיבלה לוכסמבורג מבלוגרין הם עבור החוב הכספי שהיה לשקד/בלוגרין ללוכסמבורג במימון זמני של המיזם, בהעדר יכולת כספית של שקד/בלוגרין להחזיר את החוב בדרך אחרת.
מסביר גד אפלבאום מבלוגרין:
--- סוף עמוד 18 ---
"שאלת בית המשפט: אם אנחנו מדברים על תהליך שתחילתו ב2015, שבו הייתה מעורבת לוכסמבורג, ולמעשה היא יצרה את הקשר, הכל הלך דרכה ובסופו של דבר לוכסמבורג נכנסה כבעלת מניות בבלוגרין. השאלה שלי היא למה נתתם לה מניות.
תשובה: בגלל שההשקעה הייתה השקעה כספית שלהם. רצינו בהתחלה השקעה, כמו כל השקעה, דובר על סדר גודל של 200 אלף דולר. לוכסמבורג אמרו אנחנו נשלם את זה מהכיס שלנו, ואם נחליט שאנחנו נוטשים באיזשהו שלב אז תחזירו לנו את הכסף. לאחר שלא יכולנו להחזיר את הכסף כי הקופה הייתה ריקה באותה שלב, אמרנו להם שאנחנו לא יכולים ושהדבר היחיד שאנחנו יכולים לשלם בו זה מניות.
שאלת בית המשפט: לוכסמבורג לא עבדה חינם. מה התמורה שהייתה צריכה לקבל לוכסמבורג?
תשובה: חברה בסדר גודל של לוכסמבורג, מחפשת כל הזמן חברות סטארט אפ, כדי שביום מן הימים אם...
גדי אפלבאום: הקשר עם לוכסמבורג נסמך על בניית ציפיות הדדית. רוצה לומר, הם נהנים מזה שיש לנו את היכולת לפתח את המוצר. אנחנו חשבנו שאנחנו נזדכה לגוף שיש לו גוף ויכולת שיווקית. הוסכם ביננו על שיווק בארץ. בראייה שלנו ישראל הייתה חצר אחורית וכיוונו לעולם והיה ברור שלוכסמבורג, שחזקה בשיווק מוצרים דומים בארץ, תיקח את השיווק לישראל ודובר על כך שתיקח את השיווק גם לחוץ לארץ. לוכסמבורג אמרו גם שיש להם עניין גם לייצר את המוצר בעתיד ברמה תעשייתית, וגם שם אמרנו שעקרונית אנחנו לא פוסלים על הסף, אבל זה קצת מוקדם. על כן, לוכסמבורג הסכימו לממן את ההשקעה שמבחינתם הייתה להם אופציה לשנות החלטה." (עמ' 2,3 ההדגשות שלי י.פ)
בין אוריס לבין שקד/בלוגרין לא היה כל הסכם מחייב.
הקשר המקצועי בין אוריס לשקד/בלוגרין, היה במסגרת החוזית בין לוכסמבורג ואוריס בהתאם להסכם מיום 30.4.2015.
רק עם פרישתה של לוכסמברג מהמיזם החל קשר ישיר בין בלוגרין לבין אוריס.
--- סוף עמוד 19 ---
היות ומדובר היה בקשר עסקי של צדדים שלא היו קודם לכן צדדים ישירים להסכם כלשהו, ביום 18.1.2016 נחתם "הסכם סודיות" בין בלוגרין ובין אוריס.
(אם כטענת בלוגרין הייתה המחאה של זכויות לוכסמבורג אליה בהסכם מיום 30.4.2015 אשר יש בו סעיף "סודיות" – טענה שנדחתה על ידי – מדוע היה צורך בהסכם סודיות נוסף ??)
ביום 21.9.2015 שלח ד"ר יצחק יניב לגדי אפלבאום "טיוטת הסכם כוונות" ומסמך מסגרת מוצעת לתוכנית עבודה (מוצג 22 אוריס).
הסכם זה לא נחתם, בין השאר, בשל המחלוקת בין הצדדים על חלקו ובעלותו של כל אחד מהצדדים בחלקי המוצר ורצון בלוגרין לקבל את הפרטים על הפורמולה של אוריס כדי שניתן יהיה לרשום פטנט (מוצגים 23-26 אוריס).
בעדותו מספר ד"ר יצחק יניב:
"העד: ..., העניין עם אדון לוכסמבורג הסתיים הוא החליט שהוא יוצא, אני הגשתי להם הצעה. התחלנו לנהל משא ומתן אני ניהלתי את המשא ומתן עם אייל. נפגשתי פעם אחת באיזה תערוכה, לא ראיתי אותו בכלל. התנהל משא ומתן במשך מהלך של חצי שנה, עכשיו במקביל הרעיון היה בגדול ועפו כל מיני רעיונות שם, שאני אגיש בקשה לפטנט והיה מדובר מי יממן את זה, לא היה ברור כל כך, הרעיון היה אבל מבחינתי אני לא יצרן, אני לא כלום, אני רציתי לייצר ולמכור את החומרי ציפוי פולימרים ולתת את הטכנולוגיה איך מיישמים. זה מה שעניין אותי, אני לא רציתי לא לייצר נחושת, ולא לייצר זה, זה לא בשבילי אני לא בעל של מפעלים ולא כלום ובמהלך של התקופה הזאתי אני עבדתי על בקשה לפטנט. עבדתי על בקשה לפטנט שעכשיו הייתי צריך לקחת סיכון גדול כי החומרי ציפוי האלה הם לא הולכים רק לנחושת.
...
כב' השופט: ... עבדת על בקשה לפטנט על מה?
העד: על מה? חומרי ציפוי פולימרים שמשמשים, חומרי ציפוי פולימרים פלוס ההליך שמשמש לציפוי מוצרי מזון, דשנים, חומרי הדברה, חומרים קרמיים, ערב רב של נושאים כולל הדבר הספציפי הזה גם כן בתוכו. הוא פרט קטן של כל הדבר הזה. (עמ' 231)
...
העד: עבדתי על פטנט שאומר שאני לוקח את החומרי ציפוי פולימרים שהם שלי,
כב' השופט: כן.
--- סוף עמוד 20 ---
העד: שהם עד היום אני שומר אותם בתור פרופרייטרי, (עמ' 233)
...
כב' השופט: הלכת לרשום פטנט, רצית לרשום פטנט שאין בו שום דבר מהרעיון שלהם?
העד: נכון. (עמ' 234)
...
העד: להגן על חומרי הציפוי שלי,
כב' השופט: אוקי.
העד: כי אם פעם אחת האדונים האלה באו רצו שאני אגיד להם מה חומרי הציפוי, עכשיו אם אני מגלה להם מה חומרי הציפוי באותו רגע אני מונע מעצמי את האפשרות להשתמש בהם לאפליקציות אחרות בכלל.
כב' השופט: הבנתי.
העד: אז הייתי חייב לעשות בקשה לפטנט שהיא מכילה את כל האפליקציות בתוכה, לא אמרתי שזה צף, לא אמרתי, (עמ' 235)
...
העד: אז אני אומר, הם רצו לקבל אינפורמציה על הפטנט על מנת שיוכלו לקבל נתונים, ללכת לקבל רישויים או כל מיני דברים מהסוג הזה.
... (עמ' 244)
העד: אני שלחתי להם פעם אחת תצהיר כזה או תצהיר כזה, זה לא סיפק אותו. אמרתי לו תשמע אני לא יכול לתת לך אינפורמציה מתוך הפטנט כי אם אני אתן לך האינפורמציה הזאתי תחשב בתור אינפורמציה שנמצאת ברשות הרבים בפבליק דומיין.
כב' השופט: כן.
העד: ואז אמרתי לו תשמע אין לנו הסכם סודיות,
כב' השופט: אוקי.
העד: אתה רוצה לקבל אינפורמציה בוא נתחום סודיות, כנשוך נחש הבן אדם רץ וב-18.1 אני זוכר את התאריך, ה-18.1.2016 אתה יכול לראות יש הסכם סודיות שלחתי להם טיוטה של הסכם והם חתמו לי עליה. אני שלחתי להם את זה והם חתמו והכל אז זאת אומרת היוזמה לסודיות היא באה ממני בכלל כי אני לא רציתי לתת לו אינפורמציה כשמדובר על הפטנט בכלל. (עמ' 245)
...
העד: נכון במקביל להסכם סודיות שכחתי, כבודו אנחנו ניהלנו משא ומתן על הסכם. הסכם, היה אמור להיות הסכם בינו ובינם. ההסכם הזה היה אמור לומר ככה, שיש פטנט והפטנט הזה הם יוכלו ליהנות מהזכויות שנגזרות מהפטנט בצורה כזו או אחרת מסחרית וכתוצאה מזה אפשר
--- סוף עמוד 21 ---
היה לרשום ואז יוכלו לקבל את ההרכב של החומרים כי הם היו מעוגנים כבר בפטנט.
...
כב' השופט: הם היו צריכים בהסכם סודיות לקבל את הרכב החומרים שלך?
העד: נכון. אם היה פטנט, אם היה פטנט,
כב' השופט: אם היה פטנט,
העד: אם היה הסכם מסחרי, אם היינו מגיעים לכלל הסכמה על הסכם מסחרי היה מדובר על זה שנגיע להסכם מסחרי בהסכם המסחרי,
כב' השופט: זאת אומרת, יופי, זאת אומרת אם היה מגיע להסכם המסחרי,
העד: נכון אז היה גם פטנט." (עמ' 246)
בעדותו, מאשר עו"ד אייל הראל את המגעים שהיו עם ד"ר יצחק יניב לקבל ממנו את הפרטים על הפורמולה שלו כדי שניתן יהיה לרשום פטנט שיגן עליהם:
"העד: .. אז במשולש הזה שבין ידע know how ידע בלוגרין לבין ידע אוריס לבין תוצרי הפיתוח שהם שלנו ואנחנו עומדים על זה בכל שלב בדיון אנחנו מבינים שיש לאוריס בעיה עקרונית לחשוף בפנינו את הפורמולציה המדויקת כי אז הוא חושף בפנינו גם את הכלים שלו והוא לא רוצה לחשוף בפנינו את הכלים שלו. אז במובן הזה אנחנו מבינים את הסיטואציה ואת המורכבות שלה ולכן אנחנו כל הזמן מנסים לייצר סיטואציה שיהיה לו נוח איתה עכשיו למה?
אני יש לי דאגה אחת בכל הזמן הזה ולא בציניות יש לי דאגה לבריאותו של ד"ר יניב כי אם מחר פוגע בו ברק, אני אין לי מוצר, אני עכשיו יכול להשקיע מיליונים בפיתוח של מוצר, ללכת לרגולטורים ולמה שאני לא רוצה אבל בסוף אני לא יכול לייצר אותו כי המרכיב, אחד המרכיבים החיוניים יושב אצל ד"ר יניב בראש. אז אני מאוד מוטרד מהעניין הזה וכל הזמן אנחנו מנסים למצוא פתרונות. אמרנו לו אנחנו נגיש פטנט, אמרנו לו אתה תגיש על הפלטפורמה שלו. תגיש אתה פטנט, אנחנו נגיש פטנט על חשבוננו, אמרנו לו,
עו"ד בר זוהר: למה הפטנט פותר את הבעיה?
העד: כי אם יש פטנט אז זה כבר לא know how זה כבר משהו שיש מאחוריו פטנט הוא כל הזמן אמר שאפשר לרשום על זה פטנט, אין חשש שהוא יגלה כי הפטנט שלו ואז אין בעיה. אז אמרנו לו תגיש אתה פטנט, אתה לא רוצה להגיש פטנט אנחנו נגיש פטנט. אנחנו לא נגיש פטנט בוא נשים את ספר הייצור אצל נאמן כדי שאם תמות
--- סוף עמוד 22 ---
שלפחות יהיה ללכת לאן שהוא כדי לעבוד אז כל הזמן זה היה לא ולא, ולא וזה היה קדימה וחזור והלוך, והלוך וחזור, אנחנו כל הזמן מסבירים לו יש לנו בעיה אתך כי אתה מצד אחד אתה לא רוצה לתת לנו את תוצרי הפיתוח שהם שלנו, אנחנו מבינים את החששות שלך אבל מה שאנחנו לא מנסים להגיד כדי להקל על החששות שלך אתה כל הזמן לא, לא, לא ולא ואנחנו אומרים לו באופן ישיר, דע לך, אם אתה לא נותן לנו את הידע הזה אז אנחנו מאוד מוגבלים במה שאנחנו יכולים לעשות אתך. אנחנו יכולים לעבוד אתך מישראל בגלל כל מיני היבטים רגולטורים בישראל לא יכולים לעבוד אתך כמעט בשום מקום אחר בעולם בגלל שאנחנו לא יודעים את המרכיבים האלה ובא (לא ברור) אמריקאי, מה לעשות והוא אומר תוכיח לי שאין בפנים ציאניד ולמה שאני אתן לך עכשיו לשים את זה במאגרי מים לשתייה? הרגולטור הישראלי לא מעניין, אז זה המצב. אז אנחנו אומרים לו כל הזמן אם אתה לא נותן לנו את זה אנחנו נאלצים ללכת ולפתח פורמולציה אחרת וזה בדיוק גם מה שקרה.
עו"ד בר זוהר: אז ניסיתם לשחרר את הפקק באמצעות עובדה של אוריס לרשום פטנט?
...
העד: זה בדיוק מה שקרה, אנחנו לא יכולנו, אוריס היה בונקר, לא היה מוכן לתת לנו את האינפורמציה הזאת אז מה קרה? אנחנו המשכנו לעבוד איתו בישראל וזה הסכמי הייצור מ-2017, המשכנו לעבוד איתו בישראל לטובת הייצור בישראל ובמקביל פיתחנו פורמולציה שלנו על בסיס ידע שלנו ואיתה נגשנו לרשם הרגולציה בחו"ל. לא הייתה לנו אלטרנטיבה."
(עמ' 164-165)
...
עו"ד בר זוהר: טוב ואז בעצם ניסיתם לשחרר את הפקק על ידי זה שאוריס ירשום את הפלטפורמה שלו כפטנט ואז הוא יהיה זכאי לקבל תמלוגים, הוא לא הסכים,
העד: כן. " (עמ' 166)
בעדותו אומר גד אפלבוים:
--- סוף עמוד 23 ---
"עו"ד בר זוהר: ביום 13.7.15 נפגשת עם ד"ר יניב ויש סיכום פגישה מוצג 33. עכשיו במסגרת המוצג אתה כתבת, "הבהרתי כי נרצה בעלות על ה-ip של הפיתוח שלו בכל התלוי ביחס לחומרים נשוא הפטנט שלנו. " בסעיף 3.4.
העד: נכון. (עמ' 197)
...
העד: אני הבהרתי לאיציק שהפורמליזציה שתיווצר היא שלנו, לא שאנחנו נרצה. מה שאנחנו רצינו מד"ר יניב היה את המידע על הטכנולוגיה שלו כדי שנוכל להגיש בקשה למכירת המוצר בארצות הברית. זה הרקע של כל השיחה הזו, (עמ' 199)