כב' השופט: מאה אחוז אבל היה, תראה אבל היה שיח בינכם,
העד: ברור.
עו"ד קרוכמל: אבל השאלה האם בעקבות השיח הזה, הדוגמא המוצר השתנה?
העד: לא. לא השתנה בהיבט של החומרי ציפוי ולא בטכנולוגיה של הציפוי.
כב' השופט: המוצר לא השתנה,
העד: לא. (עמ' 272-271)
...
העד: נגמר העניין אמרתי כבר שפשוט לקחתי מתמנע נחושת בגרגירים שונים, בגדלים שונים ולכן היה צריך אחר כך רק בסך הכל לעשות אג'סטמנט בין גודל הגרגירים ובין התמיסה הפולימרית כאשר המרכיבים שלה הם זהים אותם חומרים מרכיבים גם את ה-10 וגם את ה-2 וגם את ה-17 היחסים והמשקלים ביניהם טיפה שונים זה הכל. הכל אותו דבר אין פה שום דבר חוץ מהגופרת נחושת שבסך הכל רציתי לקחת את הגודל גרגירים שנראה לי הכי מתאים לצורך האפליקציה הזאת." (עמ' 320)
מהימנה עלי עדותו של ד"ר יצחק יניב. לעדות זו יש תימוכין במסמכים בכתב.
מוצג 29 למוצגי הנתבעת היא התכתבות מיום 20.3.2017 בין ד"ר יצחק יניב לבין ד"ר משה הראל.
ד"ר יצחק יניב שולח לד"ר משה הראל את ה- PRODUCT SPECIFICATION של חברת תמנע וכותב לו:
--- סוף עמוד 37 ---
"היי מושיק
ברצ"ב שני מוצרים פוטנציאליים של תמנע.
1. מוצר Feed grade המוצר מוגדר כNon-dusty-, Free Flowing להערכתי זהו המוצר המתאים ביותר.
2. מוצר Diamond החומר יותר גס, אינו מוגדר כ- Non-Dusty, Free Flowing וגם אינו עונה להגדרה של Feed Grade.
מציע להשתמש במוצר מס' 1 המוגדר כ- Feed Gradeכתוצאה מהציפוי נקבל אגלומרטים בגודל יותר גס. המוצר לא יהיה אבקי וניתן יהיה לפיזור.
באם אתה מתלבט ניתן להכין 25 ק"ג מכל סוג ולאחר מכן תבחרו את המתאים ביותר.
אנא תשובתך בהקדם היות וביום א' בבוקר אני חייב לבצע ההזמנה מתמנע.
תודה
איציק יניב "
משיב לו על כך ד"ר משה הראל :
"היי איציק
מקבל את המלצתך לגבי אופציה 1.
להערכתי זהו המוצר המתאים ביותר Non-dusty, Free Flowing
המוצר מוגדר כFeed Grade מוצר 1.
אנא הזמן והכן 50 ק"ג מהחומר הזה כפי שכתבה למטה!
תודה רבה
מוישיק. "
בסופו של יום, לאחר ביצוע שורה של ניסויים בארץ ובחו"ל, לרבות בשיתוף פעולה עם אוניברסיטת "אובורן" באלבמה ארה"ב, נבחרה הדוגמא CU20 והחל ייצור מסחרי של המוצר על ידי אוריס באמצעות חברת פוליכרום בהתאם ל"הסכם הייצור" עם בלוגרין. שיווק המוצר נעשה על ידי לוכסמבורג.
אסכם ואומר:
--- סוף עמוד 38 ---
ברשות אוריס הייתה פורמולה היכולה להכיל חומרים שונים, שיכולה גם לצוף במים, אותה פיתח וייצר ד"ר יצחק יניב, בה נעשה שימוש למטרות שונות.
בלוגרין/שקד – באמצעות לוכסמבורג - ביקשו מאוריס/ד"ר יצחק יניב להיעזר בפורמולה זו כדי להדביר אצות במאגרי מים.
בקשתם הייתה, שהפורמולה תצוף על המים באופן רדוד, תכיל בתוכה חומר הדברה מסוג כלור אשר יתפרק במים פירוק איטי.
קודם לבקשתם זו, לא נעשה שימוש בפורמולה למטרה זו.
לפיתוח הפורמולה הצפה/המוצר למטרה זו היו שותפים בלוגרין ואוריס/ד"ר יצחק יניב.
מבחינה מקצועית הקשר של ד"ר יצחק יניב היה עם ד"ר משה הראל וד"ר אורי וייסהאוס.
ד"ר יצחק יניב/אוריס ייצר מספר דוגמאות אשר נבחנו על ידי בלוגרין שהעירה את הערותיה.
בעקבות השיח שהתנהל בין ד"ר משה הראל ובין ד"ר יצחק יניב ובעקבות הניסיונות אותן ערכו ד"ר יצחק יניב במעבדת אוריס וד"ר משה הראל במעבדת בלוגורין וניסיונות נוספים שנערכו בארץ ובחו"ל נבחר המוצר/הפורמולה CU20שנמצא מתאים לשיווק מסחרי (ראה מוצגים 34,32,31,30,27 בלוגרין, 54,23,15 אוריס).
ד"ר יצחק יניב הוא זה אשר הציע את השימוש בגופרת נחושת ובסודיום פרקרבונט ולא בכלור כפי שרצה ודרש תחילה ד"ר משה הראל.
בהסכם שנחתם בין אוריס לבין פוליכרום לייצור המוצר נאמר בין השאר:
"אוריס הנה בעלת ידע ייחודי בקשר לייצור אבקות מצופות המשמשות בין השאר כחומר חיטוי לטיפול במים מזוהמים. האבקות המצופות הן נחושת גופרת, סודיום פר קרבונט ועוד
רבות נוספות המשמשות לחיטוי מים ולתעשיות המשך אחרות." (מוצג 32)
גרגירי הגופרת נחושת והסודיום פרקרבונט שמכילה פורמולה זו נבחרו בהתאמה לקלסיפיקציות אותן ייצר מפעל תמנע, הניסיונות אותן ערך ד"ר יצחק יניב במעבדה שלו, הניסיונות אותן ערכה בלוגרין במעבדה שלה ובמאגרי מים בארץ ובחו"ל והדו-שיח שהתנהל בין ד"ר יצחק יניב לבין ד"ר משה הראל .
--- סוף עמוד 39 ---
השימוש בגופרת נחושת ופרקרבונט להדברת אצות, לא היה חדש. עוד מקדמת דנא נעשה שימוש בחומרים אלו לצורך כך.
המוצר הסופי היה שונה מ"המפרט הטכני" אותו ביקשה בלוגרין.
בהתאם ל"הסכם הייצור" המסחרי מיום 18.6.2017 החלה אוריס לייצר את המוצר במפעל פוליכרום בלוגרין משכה/לקחה את המוצר מהמפעל ושיווקה אותו באמצעות לוכסמבורג.
על הפורמולה/המוצר שיוצר לא רשום פטנט או סימן מסחרי כלשהו.
התובעת/בלוגרין תולה את האשם לאי רישום פטנט באי נכונותו של ד"ר יצחק יניב למסור לה את המרכיבים מהם מיוצרת הפורמולה על מנת שניתן יהיה לרשום פטנט ולסירובו לרשום בעצמו פטנט המגן על הפורמולה/המוצר.
ד"ר יצחק יניב לא סירב לבקשת בלוגרין. דרישתו הייתה לעגן זאת בהסכם ובתמורה נאותה.
מסירת פרטים אלו לבלוגרין לצורך רישום פטנט על שם בלוגרין, היה מעניק לה את זכות השימוש הבלעדי בפורמולה פרי תכנון וייצור של ד"ר יצחק יניב. לא הייתה כל הצדקה לכך, ללא הסכם המבטיח תמורה נאותה לד"ר יצחק יניב.
ביום 16.10.2015 כותב ד"ר יצחק יניב לבלוגרין:
"1. ריטיינר: אני משמש כיועץ שלכם ומספק לכם את כל השירותים הידע וכו', כפי שהוגדר במטלות בטיוטה הרצ"ב."
... תוכלו לבקש ולהגיש בקשה לפטנט הנוגעת לתהליך הייצור של המוצר המצופה, לשם הסר ספק מדברים אך ורק על NaDCC מצופה בלבד. אתם תממנו ותהיו בעלי הפטנט (תציינו שמי כממציא).
...
סוכם כי במסגרת ריטיינר זה תשלמו לי 4000$ לחודש + מע"מ (בש"ח) + הוצאות נלוות נוספות כפי שצוינו בטיוטת ההסכם הצ"ב.
...
--- סוף עמוד 40 ---
כמו כן סוכם כי תשלמו בגין הריטיינר רטרואקטיבית החל מ-1 לאוקטובר ...
התשלום בגין הריטיינר הינו סופי ולא ישולמו בגינו תשלומים נוספים.
...
בהתייחס לנתונים אלו מבקש שנחתום על שני הסכמים נפרדים:
1. הסכם ריטיינר.
2. הסכם לאספקה בלעדית של ה-PCM. " (מוצג 17 למוצגי בלוגרין)
ראה גם הערותיו של ד"ר יצחק יניב (בצבע אדום) על המסמך /המכתב שנשלח אליו ביום 2.3.2016 ע"י ד"ר משה הראל (מוצג 18 בלוגרין) וההתכתבות הנוספת המו"מ הנוסף בין הצדדים בנושאי ההתקשרות העסקית (מוצגים 19-22).
במכתבו מיום 12.6.2017, במענה להצעת בלוגרין לחשיפה מלאה של כל מרכיבי הפורמולציה, כותב ד"ר יצחק יניב:
"... בנוגע להצעתכם.
בשלב זה אני מבקש להשתית את היחסים בינינו כיחסי ייצרן ספק מול לקוח. אנו כאמור מוכנים לספק לכם כל כמות מסחרית נדרשת של חומר מצופה.
בהמשך ולאחר שיצטבר ניסיון אשמח לדון איתכם באופציות נוספות זאת במידה ויהיה רלבנטי.
במידת הצורך אשמח לבדוק חשיפת הפורמולציה ישירות מול הרשויות המתאימות בחו"ל, כל זאת תחת הסכמים מתאימים. " (מוצג 36 אוריס)
המו"מ בין הצדדים לא צלח. הסכמים המסדירים מערכת יחסים זו לא נחתמו.
על פי המוסכם בין הצדדים הפורמולה הצפה הייתה שייכת ובבעלות אוריס/ד"ר יצחק יניב.
גם לאחר פיתוח המוצר הפורמולה – שהיא עיקר המוצר שהוא סוד שמור של אוריס/ ד"ר יצחק יניב-
נשאר בבעלותה של אוריס/ד"ר יצחק יניב ולא הייתה כל התחייבות לגלות לבלוגרין סוד מרכיביה ואופן הייצור שלה.
הדבר נאמר במפורש ב"הסכם הייצור" מיום 30.3.2017:
"החתימה על מסמך זה איננה מעניקה לצד ב [בלוגרין י.פ] זכויות כלשהם בטכנולוגיה אשר פותחה על ידי אוריס ואשר כוללת את חומרי הציפוי ותהליך הפיצוי של החומרים אשר סופקו על ידי צד ב". (מוצג 30 בלוגרין)
--- סוף עמוד 41 ---
"בהסכם הייצור" מיום 18.6.2017 יש חזרה על כך.
זו הייתה גם הסיבה לרצונה של בלוגרין לקבל לידיה מידע זה לצורך רישום פטנט או לרכוש ידע זה מאוריס/ד"ר יצחק יניב.
כל עוד לא הגיעו הצדדים להסכמות בנושא זה; וכל עוד לא נחתם הסכם בין הצדדים המסדיר את מערכת היחסים ביניהם הכולל את הבעלות ו/או הזכויות על הפורמולה והתמורה אותה יקבל ד"ר יצחק יניב (להבדיל מ"הסכם הסודיות" ו"הסכמי הייצור"); לא הייתה חובה כלשהי על ד"ר יצחק יניב לגלות לבלוגרין ו/או למסור לה את מרכיביה של הפורמולה הצפה.
אוסיף ואומר, שספק בעיני אם ניתן בכלל לרשום פטנט על המוצר CU20.
הא-ראיה, שעד היום אין פטנט רשום על המוצר החדש אותו מייצרת היום בלוגרין באמצעות אחרים.
גרגירי גופרת נחושת ופרקרבונט אינם חומר חדש. השימוש בו לחומר הדברה נעשה זה מכבר.
הרעיון של בלוגרין - להצפת חומר ההדברה - לא היה חדש לחלוטין שכן – כפי ששמעתי מפרופ' קפלן – הסינים השתמשו ב-קש כדי להציף חומרי הדברה; היה קיים כבר מחקר בנדון בארה"ב; והיו בשימוש ב"גרביים" שנקשרו במים והכילו חומרי הדברה מתפרקים בפירוק איטי.
בעדותו אומר ד"ר יצחק יניב:
"העד: ... אז קודם כל הייתה חברה בשם אגריום, חברה אמריקאית שעשתה גופרת נחושת בשחרור איטי לאצות. לאצות. הייתה חברה,
כב' השופט: ומה השיטה שהיא עשתה?
העד: השיטה, היא ציפתה את הגופרת נחושת ושמה אותו באיזה אגם על מנת שיהרוג את האצות. (עמ' 225)
...
העד: ... מה שגיליתי...
העד: שיש פטנט של חב' אגריום, שהיא שמה את הנחושת. היא לא דיברה על זה שצף היא דיברה רק גופרת נחושת בשחרור איטי לאצות כאשר הפרופ' גם אמר שהגופרת נחושת לכשעצמה מזה עידן ועידנים, (עמ' 227)
...
העד: נכון אז עכשיו אנחנו אומרים, אז אני אומר היה פטנט של אגריום, הייתה עבודת דוקטורט של בחור הודי שבאוניברסיטת אלבמה,
...
--- סוף עמוד 42 ---
העד: היה פטנט, לא פטנט, הייתה עבודת דוקטורט של בחור שעשה שגם גופרת נחושת וזה השתמש בחומר של אגריום, הוא לקח את החומר של אגריום וטען במפורש בעבודה שלו שאם הוא ישגר את החומר הזה על פני המים,
...
העד: יצוף בשיטה כזו או אחרת הוא לא ציין באיזו שיטה, זה ישפר את התוצאות.
...
העד: כתב את זה במפורש. עכשיו יתרה מזאת, יתרה מזאת בשנת 2004 בחור ישראלי בשם זומר הגיש בקשת פטנט בארצות הברית שמדברת על חומרי הדברה שגם צפים וגם משתחררים לאט זאת אומרת הרעיון של לצוף ולהשתחרר לאט כבר היה קיים לפני שהחבר'ה האלה בכלל, אני לא יודע מה,
...
העד: ומשום כך, משום כך בקשת הפטנט המקורית של האדונים האלה בארצות הברית נפלה, פיינל ריג'קשן הם קיבלו. הם היו צריכים לשנות את כל הבקשה ולרדת מהטענה שחומר צף ובשחרור איטי ולהתרכז רק באיזה חומרים הם משתמשים על מנת שזה יקרה.
...
העד: זאת אומרת שהרעיון הזה כבר היה קיים ברשות הרבים לפני שהם חשבו שהם המציאות משהו, זה אחד. אחד ואני במקביל, באמת בלי שום קשר לדבר הזה, מכיוון שאני עסקתי בדשנים ודברים אחרים גם הייתה לי טכנולוגיה מוכנה לגופרת נחושת בציפוי, בציפוי מסוים שהיא משתחררת באופן איטי ובמקרה או לא במקרה גם לא בדקתי אותה אף פעם, במקרה גם הדבר הזה יכול לצוף. ( עמ' 229,228)
בכל מקרה, גם אם ניתן היה לרשום פטנט על המוצר, ברי שעיקרו היא הפורמולה של אוריס/ ד"ר יצחק יניב. מכאן גם דרישתו הצודקת של ד"ר יצחק יניב שאם יירשם פטנט הוא יירשם "הממציא" שלו.
חומרי ההדברה - גופרת הנחושת ופרקרבונט - נקנו ממפעל תמנע בהמלצת אוריס/ד"ר יצחק יניב והם עובדו והותאמו למטרתם על ידי ד"ר יצחק יניב, תוך ניהול דו-שיח עם ד"ר משה הראל ולאחר שבוצעו ניסיונות בדוגמאות שיוצרו על ידי אוריס.
המוצר הסופי CU/20 יוצר על ידי אוריס בחברת פוליכרום עמה יש לאוריס הסכם ייצור וסודיות.
לא בכדי בהסכם הייצור מיום 30.3.2017 נרשם:
--- סוף עמוד 43 ---
"החתימה על מסמך זה אינה מעניקה לצד ב [בלוגרין י.פ] זכויות כלשהם בטכנולוגיה שפותחה על ידי אוריס ואשר כוללת את חומרי הציפוי ותהליך הציפוי של החומרים אשר סופקו על ידי צד ב" . (מוצג 30 אוריס)
לא בכדי הודיעה התובעת/בלוגרין במהלך הדיון:
"עו"ד בר זוהר: ... אנו נבקש למקד את התביעה לסעד הצהרתי על הבעלות בתוצרי הפיתוח שאוריס פיתחה עבור התובעת..." (עמ' 5)
"עו"ד בר זוהר: עילת התביעה היא לא הפרת פטנט..." (עמ' 110)
4. הקשר העסקי בין בלוגרין ובין אוריס - שלב ב:
במהלך שנת 2016 נעלמה לפתע בלוגרין.