--- סוף עמוד 7 ---
13. הכלל הקבוע בחוק ובפסיקה הוא חד משמעי ולפיו ניתן להגיש הליך של תובענה ייצוגית רק בהליכים המפורטים בתוספת השנייה לחוק התובענות הייצוגיות, כאשר פרט 10(3) לתוספת השנייה מחריג מתחולת החוק תביעה של עובד שחל עליו הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו, והמעסיק של אותו עובד או ארגון מעביד שהוא חבר בו, צד להסכם קיבוצי. המבקשת הפנתה בסיכומיה ובבקשתה לפסיקת בתי הדין לעבודה אשר דחו בקשות במקרים דומים (סעיף 25 בסיכומיה). מר סלע אינו חולק כי חל עליו הסכם קיבוצי המסדירים את תנאי העסקתו. על כן טענה המבקשת כי נקודת המוצא היא כי עומד בפני מר סלע מחסום חוקי המונע ממנו להגיש תביעה ייצוגית וחל עליו הנטל להראות כי התקיימו נסיבות חריגות וקיצוניות המאפשרות לו להתגבר על המחסום. לאור העובדה כי מר סלע לא עמד בנטל האמור – יש להורות על סילוק בקשתו לאשר תביעתו כתובענה ייצוגית.
14. עוד בסיכומיה, טענה כי עניינה של התובענה היא בזכות הסכמית מובהקת ולא בזכות מכוח חקיקת מגן שכן אין כל חוק המסדיר תשלום, שכר או אחר, עבור בגין זמן נסיעה לעבודה וממנה (למעט דמי נסיעה מכוח צו ההרחבה הכלל משקי). יתרה מכך, הפסיקה קבעה כי הכלל הוא שאין זכות כזו. בענייננו, הצדדים ליחסים הקיבוציים התייחסו לסוגיה וקבעו במפורש בהסכם המרכיבים שזמן הנסיעה לעבודה של המרכיבים לא יקנה להם זכות לתשלום נוסף (סעיף 34 בסיכומי המבקשת). יש לקבוע כבר עתה כי טענתו בעלמא של מר סלע לפיו הטילו על המרכיבים תפקיד נוסף, וזאת ללא כל ראיה- הופרכה. ועל הדברים האמורים הצהיר גם יו"ר הוועד שמכיר את ההסדר הקיים בחברה בעניין זה מכוח תפקידו בעבר כמנהל מחלקת הרכבות הובלות משך שנים. גם סמנכ"ל משאבי אנוש במבקשת הצהירה כי לא הוטל על המרכיבים תפקיד נוסף בדמות איסוף עוזריהם (30-28בתצהירה). המבקש יכול להעיד לכל היותר על עצמו ולא על העובדים אחרים, לא הוויכוח כאמור טענתו ואף נמנע מלחקור את עדי המבקשת. על כן לא יכולה לקום טענה להפרת חובה מכוח חקיקת מגן. בכל מקרה, טענה המבקשת כי גם אם היה מדובר בחקיקת מגן, גם אז לא ניתן לומר כי זכות הופרה, שכן לפי תחשיב אותו הגישה עולה כי המשכורת החודשית ששולמה למר סלע, עלתה על הגמול לו היה זכאי, בעד שעות רגילות ונוספות גם יחד מכוח חוק שכר מינימום וחוק שעות עבודה ומנוחה, בשים לב לכך כי התובע גם קיבל ערך שווי רכב. המשיב לא התייחס עניין זה בתצהירו ולא בכדי.
15. עוד טענה, כי גם אם מדובר היה בתביעה שעניינה לאישור זכויות מכוח חקיקת מגן, לא היה בכך כדי לשנות את התוצאה המשפטית המחייבת סילוק הבקשה לאישור על הסף. הפרת זכות מכוח חוק מגן אינה מסירה כשלעצמה את המחסום מהגשת בקשה
--- סוף עמוד 8 ---
לאישור תובענה ייצוגית בפני עובד שעליו חל הסכם קיבוצי. המבקשת הפנתה לבג"ץ 1893/11 הארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה מיום 30.8.15) (להלן- בג"ץ מפעל השמירה), שקבע פרמטרים מצטברים לבחינת בקשה לאישור תובענה ייצוגית במקום עבודה מאורגן, כאשר מהות הזכות האם היא הסכמית או קוגנטית היא רק פרמטר אחד מתוך הרשימה. מכל מקום כלל הפרמטרים שוקלים כנגד מהות הזכות שלהפרתה נטען ודי בהם כדי להותיר את המחסום שבחוק ולסלק את הבקשה על הסף: מאפייניו של ענף התעסוקה המדובר; קיומן או היעדרן של הפרות זכויות שיטתיות; פועלו של ארגון העובדים הן ביחס לזכויות שנפגעו והן באופן כללי; נגישותו של ארגון העובדים לטיפול בפניות פרטיקולריות של עובדים; תפקודו הכללי של ארגון העובדים בכל הנוגע לשמירה על זכויותיהם של עובדים וכן יכולתו של ארגון העובדים להביא לאכיפת זכויות בעבר ולא רק במבט הצופה פני עתיד. עוד טענה המבקשת כי טענת מר סלע לפיה עניינה של התביעה בהפרת חובת הייצוג ההוגן על ידי ארגון העובדים – מחזקת את הצדקה לסילוק ההליך על הסף שכן, מכוח הוראות חוק תובענות ייצוגיות וחוק בית הדין לעבודה, תביעה מכוח סעיף 24(א)(4) לחוק בית הדין לעבודה, לא נכללת ברשימה הסגורה של עניינים שניתן לבררם במסגרת תובענה ייצוגית. היא טענה כי ההסתדרות הלאומית לא הפרה את חובת הייצוג ההוגן כלפי עובדי החברה והיא מייצגת אותם כראוי.
16. אשר לטענת מר סלע לפיה סילוק על הסף נעשה במקרים חריגים, טענה המבקשת כי טענה זו אינה רלוונטית שכן מר סלע הגיש בקשה בעניין שלא ניתן להגיש בגינו תובענה ייצוגית. סילוקה של הבקשה ימנע התדיינות משפטית יקרה מקום בו כתב התביעה אינו מגלה עילה. המבקשת הפנתה לפסיקה המלמדת על סילוק תובענה בשלב כזה, עת התובענה לא נכללת בתוספת השנייה לחוק התובענות הייצוגיות (סעיפים 65-61 לתגובת המבקשת לתשובת המשיב 1 לבקשת הסילוק). עוד טענה כי בפנינו נמצאות כל העובדות הדרושות לצורך הכרעה בבקשה לסילוק: על המשיב 1 חל הסכם קיבוצי המסדיר תנאי עבודתו ואשר המבקשת צד לו; היחסים הקיבוציים בין המבקשת לבין המשיבה 2 הם פוריים ואינטנסיביים; הנושא מושא הבקשה-זמן הנסיעה של המרכיבים, הוסדר במפורש בהסכם המרכיבים וכן אין בסיס לטענה כי מדובר בתובענה ייצוגית בזכויות מגן, כאמור. בשים לב לכך כי מר סלע ויתר על חקירות נגדיות שבית הדין אפשר לו ועל כן הוא מנוע מלטעון כי נדרש בירור עובדתי נוסף.
17. עוד טענה החברה שיש להביא בחשבון שיקול נוסף, שהוא בעל חשיבות רבה לטענתה במשפט העבודה והוא הגנה על התארגנות ראשונית (סעיף 58 בסיכומי המבקשת). לטענתה, מר סלע זנח טענתו לפיה אין לקיים דיון נפרד ומקדמי בבקשה לסילוק,
--- סוף עמוד 9 ---
שעה שלאחר הדיון שהתקיים ביום 9.9.20, הגיש תצהיר משלים והצדדים הודיעו כי הם מבקשים להגיש סיכומיהם ביחס לבקשה לסילוק בטרם הכרעת בין הדין בבקשה.
טענות מר סלע
18. מר סלע טוען שהבקשה מאוד מוצדקת משום שעצם הגשתה הביאה לכך כי המבקשת החלה לשנות דרכיה לפחות בנוגע לעילה אחת מעילות התביעה: תשלום לעובדיה גם עבור זמן הנסיעה לאתרי עבודה מרוחקים. המבקשת מודה כי כיום, במקרים מסוימים, היא החלה לשלם לעובדים שכר גם עבור זמן הנסיעה לאתרי עבודה מרוחקים. מאחר שהמבקשת לא יכולה להודות כי בקשת האישור היא שגרמה לה לשנות הרגליה, היא מעלה בבקשתה לראשונה, טענה שאיננה אמת, ולפיה כביכול ההחלטה לשלם עבור זמן הנסיעה בנסיעות מרוחקות נולדה עוד לפני הגשת הבקשה לאישור. כך לגרסתה ביום 7.4.19 ועוד לפני הגשת הבקשה לאישור, התקיימה כביכול, פגישה משותפת בין הנהלת המבקשת לבין נציגות העובדים ביוזמת הוועד לצורך בחינת טענותיו של מר סלע, באותה הפגישה גובשו לכאורה הסכמות לגבי "זמן נסיעה חורג" לטענתו, מדובר בהתפתחות דרמטית (אם כי בלתי מספקת) בתיקון העוול שמר סלע הצביע עליו. חרף האמור, להתפתחות המתוארת אין כל זכר במכתבי התשובה שנשלחו מב"כ איקאה למר סלע מיום 16.4.19- 9 ימים לאחר השגת אותה פריצת דרך. גם מכתבה של המשיבה 2 אינו מאזכר את הדברים. לגרסתו של המשיב 1 הדברים לא אוזכרו בשל שגגה, אלא מאחר שבמועדים בהם נשלחו שני מכתבי התשובה האמורים, לא גובשו שום הסכמות בין המבקשת לבין המשיבה 2 בנוגע לנסיעות מרוחקות. על כן, גרסת המבקשת והמשיבה 2 כאילו בטרם הגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, גובשו הסכמות כלשהן היא גרסה כבושה שיש לתת לה שקל אפסי. העובדה שתצהירי המבקשת והמשיבה 2 מלמדים כי הושגו הסכמות טרם הגשת הבקשה לאישור- אין בכך די, על אחת כמה וכמה שעה שמדובר בעדים לא אובייקטיביים. כמו כן לא צירפה המבקשת מסמך תומך בגרסתה לפיה ההסכמות הושגו לפני הגשת הבקשה לאישור. המבקשת התעלמה בתצהיריה מהעובדה כי במכתב התשובה שלה ושל המשיבה 2 לא אוזכרו ההסכמות שכביכול התקבלו בנוגע לנסיעות מרוחקות. על כן נטען כי אין לתת לתצהירים משקל מעבר למכתבים, בטח לא בשלב של בקשה לסילוק על הסף. טענותיה המשפטיות של המבקשת נועד לכסות על כך שרק בשל בקשת האישור, החלה המבקשת לנסות לתקן את העוול שהיא גרמה לעובדיה בנוגע לאחת משתי עילות בקשת העילות, בנושא הנסיעות המרוחקות. בכל מקרה, מערכת יחסים קיבוצית תקינה ככל שתהא אינה יכולה להכשיר הפרת זכויות קוגנטיות. בתצהיר בתמיכה לבקשתו, הצהיר מר סלע על כל הרכיבים העובדתיים נשוא שתי עילות התביעה: הנסיעות המרוחקות, חובת
--- סוף עמוד 10 ---
האיסוף וההשבה של עוזרי המרכיבים, אי תשלום שכר בגין העבודה הזמן הנוסף הכרוך באיסוף והשבה של העוזרים, האיסוף וההשבה מצריך סטייה של המרכיב ממסלול הנסיעה שלו, פורטו מספר הפעולות שהוא ביצע והשכר שלא שולם לו וכי הדבר נכון לגבי כל המרכיבים. לטענתו, איקאה מודה בעובדות אלה, אלא שהיא טוענת כי מדובר ביוזמה וולונטרית של העובדים ולא בתפקיד שהוטל עליהם (סעיף 19 בסיכומי המשיב 1).
19. הטעם לכך שלא התייחס לנושא היחסים הקיבוציים הוא שכעובד מן השורה לא היה צד למשאים ומתנים לקראת ההסכמים הקיבוציים וחתימתם, לכן הוא לא יכול להצהיר עליהם (מלבד על עצם קיומם). לטענתו, אין בסיס לטענה לפיה הוא מסכים עם האמור בתצהירי המבקשת, שעה שוויתר על החקירות הנגדיות שלהם ממספר טעמים. האחת, מאחר שנקודת המוצא בבקשות לסילוק על הסף היא כי האמור בבקשה - אמת על כן אף אם לא היה מגיש תצהיר, לא היה לכך משמעות. שנית, בקשת הסילוק אינה המסגרת המשפטית לבירור עובדתי ולחקירה נגדית על מסמכים ואת הבירור יש לערוך בשלב הבירור בבקשת האישור ושלישית, גם המבקשת וגם המשיבה 2 ויתרו על חקירתו ועל כן, גם המבקשת נתפסת כמי שאינה חולקת על כל העובדות נשוא שתי עילות התביעה בבקשת האישור. לטענתו, העובדה היחידה שנותרה שנויה במחלוקת נוגעת לעילת התביעה הנוגעת לפעילות האיסוף וההשבה: בעוד שהוא טען כי מדובר על פעולה שהוטלה עליו, הרי שהמבקשת טוענת כי מדובר בפעולה וולונטרית של העובדים. המבקשת והמשיבה 2 לא הביאו ראיה נוספת שתתמוך בתצהירים, כדוגמת נהלי עבודה של המרכיבים או תצהירים של עובדים, אף על פי שהיה באפשרותה לעשות כן (סעיף 27 לסיכומי מר סלע), על כן קיימת חזקה שהראיות האמורות היו פועלות לרעתן.
20. לטענתו, בקשת האישור עוסקת בהפרה של זכויות מגן ולכן לא חל החריג הקבוע בפרט 10(3) לחוק, בשים לב לכך כי המבקשת טענה רק לגבי עילת התביעה של איסוף והשבה (בשונה מעילת הנסיעות המרוחקות), שאינה נוגעת לזכויות מגן. על כן ביקש לדחות את בקשת הסילוק לכל הפחות בנוגע לעילת הנסיעות המרוחקות. מר סלע המשיך וטען כי עילת התביעה של האיסוף וההשבה אינה נוגעת לזמן נסיעה לעבודה אלא לזמן נסיעה במסגרת שעות העבודה ועל כן, עילה זו נוגעת להפרה של זכות מגן. דהיינו מדובר בתביעה לאי קבלת שכר בגין זמן העבודה שבא לידי ביטוי בצורה של נסיעה ואשר במהלכו המרכיב אוסף עוזר ומחזיר אותו לביתו. הוא נטרל בתחשיביו את זמן הנסיעה לעבודה וממנה ועתר רק בגין יתרת הזמן (סעיף 36 בסיכומיו). מר סלע הפנה לפסיקה המלמדת כי במקרים מסוימים יש לשלם שכר עבודה לעובד עבור איסוף והשבה מקום בו הדבר כרוך בסטייה ממסלול הנסיעה הרגיל שלו (סעיפים 40-38 בסיכומיו). לטענתו, לא ניתן למצוא בבקשת הסילוק שמץ של הגנה מפני
--- סוף עמוד 11 ---
עילות התביעה הנטענות, כל שנטען הוא כי "הגדרת זמן העבודה הוא נשוא מובהק המצוי באוטונומיה של הצדדים ליחסים קיבוציים" וזאת בהתעלם מפסיקת בית הדין הארצי בנוגע לאיסוף עובדים. עוד טען כי השתכרות מעבר לשכר המינימום אינה שוללת את קוגנטיות החובה לשלם לו עבור האיסוף וההשבה שכן מדובר בטענה העומדת בסתירה לרציונליים במשפט העבודה. כאשר עובד ומעסיק מסכמים על תשלום שכר מסוים, החובה לשלמו היא קוגנטית ומוגנת בחקיקת מגן. מאחר שהמבקשת הפרה את חובתה לשלם תשלום בגין פעילות האיסוף וההשבה, היא הפרה חקיקת מגן. מכל מקום טענות המבקשת לפיה מצד אחד אין לשלם עבור פעולות האיסוף וההשבה, ומצד שני, היא שילמה לו בגין פעולות אלה במסגרת השכר שקיבל מעבר לשכר המינימום- הן טענות עובדתיות סותרות שאין לקבלן (סעיף 54 בסיכומיו). לטענתו, פרשנות המבקשת את פסק הדין מפעלי השמירה הוא שגוי שכן הוא קובע מפורשות על דעת רוב שופטי ההרכב כי מקום בו מדובר בהפרה של זכות מגן לא חל החריג שבפרט 10(3). דהיינו הפרמטרים אינם רלבנטיים לסיטואציה בה ההפרה הנטענת היא של זכות קוגנטית. מכל מקום טען כי גם אם היינו מחילים את הפרמטרים שנקבעו בעניין מפעלי השמירה, גם אז יש להסיר את המניעות הסטטוטורית להגשת התובענה הייצוגית, שכן במשיבה 2 לא מתקיים הרציונל העומד בבסיס הפרמטרים, והוא שמירה על ארגון העובדים אשר יוותר במקום מסוים על מנת לקבל יותר במקום אחר- שכן בענייננו המשיבה 2 טוענת כי המרכיבים לא זכאים כלל לשכר עבור פעולת האיסוף וההשבה.
21. עוד טען מר סלע, כי סעד של סילוק על הסף שמור למקרים חריגים וקיצוניים בהם ברור שבקשת האישור אינה אלא בקשת סרק. עוד נקבע לגבי תביעה ייצוגית כי יש לדון בבקשת הסילוק במסגרת הדיון בבקשת האישור ולא בהליך מקדמי ונפרד. לטענתו, לא יכולה להיות מחלוקת שהמרכיבים זכאים לתשלום עבור זמן הנסיעה של נסיעות מרוחקות ואפילו המבקשת הודתה בכך, שעה שבעקבות התובענה החלה לשלם לעובדים עבור זמן נסיעה של מעבר לשעה וחצי. עוד טען כי מאחר שתשלום היום למרכיבים עבור נסיעות שמעבר לשעה וחצי, הוא צופה פני עתיד, עדיין נותר לברר ולהכריע מהו זמן הנסיעה העודף שבגינו ישולם השכר. לטענתו, בניגוד לעמדת המבקשת בין הצדדים קיימת מחלוקת בנושאים מהותיים, לדוגמה מי יזם את פעולות האיסוף וההשבה ואין מנוס מלברר את הנושא ראייתית במסגרת בקשת האישור (סעיף 74 בסיכומיו). עוד חולקים הצדדים בדבר המועד בו החליטה המבקשת לתקן באופן חלקי את העוול שנגרם למרכיבים בגין הנסיעות המרוחקות ולשלם עבור זמן הנסיעה. מדובר על הכרעה חשובה ביחס לבחינת גובה הגמול למר סלע ולב"כ וכן לבחינת תחולת המניעות הסטטוטורית הקבועה בפרט 3(10). בסיכומיו, התייחס לטענת הפרת חובת הייצוג ההוגן וטען כי עילת התביעה אינה עילה של הפרת חובת הייצוג ההוגן והיא כנגד המעסיקה בלבד בעילה של אי תשלום