--- סוף עמוד 12 ---
שכר. צירף ההסתדרות להליך, נעשה מאחר שהיא צד דרוש על פי הפסיקה ולא כנתבעת.
22. לאור האמור ביקש מר סלע לדחות הבקשה לסילוק על הסף.
טענות ההסתדרות הלאומית
23. המשיבה 2 הצטרפה למבקשת וטענה כי דין בקשת הסילוק שהוגשה להתקבל, זאת נוכח הוראת פרט 10(3) לתוספת השנייה לחוק התובענות הייצוגיות המונעת הגשת תביעות ייצוגיות על ידי עובד שחל עליו הסכם קיבוצי אשר מסדיר את תנאי עבודתו, ושמעסיקו הוא צד לאותו הסכם קיבוצי. כך גם בהתייחס למערכת יחסי העבודה הקיבוצית הייחודית הקיימת בקרב החברה וההסתדרות.
24. לטענתה, מר סלע לא הגיש תצהיר תמיכה לתגובתו לסילוק. רק לאחר הדיון מיום 9.9.20 הגיש תצהיר קצר ללא כל התייחסות לנושא המרכזי של בקשת הסילוק שהוא מערכת היחסים הקיבוצית האיתנה, הייחודית והאינטנסיבית החלה בין החברה לבין נציגות העובדים. למרות הצעת בית הדין לקיים דיון הוכחות בבקשת הסילוק וחרף זאת הודיעו הצדדים במשותף כי הם מוותרים על כך ויגישו סיכומים. עוד טענה כי הוכח שבין המבקשת לבינה מתקיימים יחסי עבודה קיבוציים פעילים ואינטנסיביים מאז שנת 2016, במהלכם נחתמו 7 הסכמים קיבוציים ו-7 מזכרי הבנות בעניינים שונים. כן הוכח כי בין הצדדים קיים שיח של הדברות ויישוב מחלוקת לטובת קידום זכויות העובדים וזאת חרף קיומו של סעיף מיצוי דרישות בהסכמים קיבוציים, תוך עדכון תנאי עבודת העובדים וזכויותיהם בהתאם למציאות המשתנה. המשיבה 2 מנתה 7 מנגנוני אכיפה פעילים להקפדה ואכיפה של זכויות העובדים: חתימת הסכמים קיבוציים; מפגשי בירור זכויות עובדים ובדיקת תלושי שכר; השתלמויות מקצועיות בנוגע לזכויות עובדים; מפגשי היכרות והדרכה לעובדים חדשים וקיימים; מפגשים שבועיים על הנהלת החברה לבירור זכויות עובדים; ייצוג עובדים בבירורים ובשימועים והקצאת מנגנון לבחינת הטענות שעלו בעקבות הגשת הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית (סעיף 5 בסיכומיה). עוד פירטה את המועדים בהם התקיימו ישיבות שונות שוטפות עם ההנהלה (סעיף 6 בסיכומיה). לאור האמור טענה כי יחסי העבודה הקיבוציים במבקשת צריכים ליהנות מחסינות מוחלטת מפני כל פעילות משפטית של תובענה ייצוגית.
25. לטענתה, עניינו של מר סלע טופל על ידי יו"ר הוועד, מר עידן מעוז, כאשר ביום 25.3.19 פנה אל מר מעוז באמצעות הפייסבוק וביקש את פרטי ההתקשרות. באות היום שלח אליו מר מעוז את מספר הטלפון שלו. בשיחה ציין מר סלע כי הוא רוצה לבדוק את תנאי המרכיבים בכל הקשור לזמני נסיעה ללקוחות החברה. מר סלע ציין
--- סוף עמוד 13 ---
כי הוא מתגורר בבאר שבע והוא נסע לאילת משך 4 שעות. מר מעוז תמה על הטענה כי הנסיעה ארכה 4 שעות ובכל מקרה סוכם כי הדברים יבדקו לעומקם. מר סלע העלה בשיחתו גם את נושא איסוף עוזר המרכיב, כאשר ציין מקרה חריג לפיו העוזר המוצמד אליו לא מתגורר בסמוך אליו. מר מעוז שמע את הטענות בקשב רב וביקש לבדוק הדברים מול רכזת מטה החברה המטפלת בעניין. מר מעוז פנה במקביל אל הממונה הישיר של מר סלע, מר חזי מנחם ומי שמשמש גם כמנהל תחום הובלות וזה ציין כי בפועל מר סלע קיבל שכר בגין זמני הנסיעות. בחלוף מספר דקות מר סלע אל מר מעוז וביקש שיפנה אותו למחלקה המשפטית של המבקשת. מבדיקה שערך מר מעוז, מול סמנכ"לית מש"א עלה כי מר סלע צריך לפעול בהתאם למדיניות החברה, ולהגיש בקשה באמצעות רכזת המטה ולציין פרטי הבקשה. בטרם הספיק מר מעוז למסור הדברים למר סלע, שלח מכתב דרישתו לחברה ולנציגות העובדים – נתון המלמד על חוסר תום ליבו (נספח 5 בכתב התביעה). ביום 7.4.19 התקיימה פגישה עם סמנכ"לית משאבי אנוש במבקשת ביוזמת יו"ר הוועד, בעניינם של המרכיבים, במסגרתה הושגה הסכמה לפיה פרק זמן של מעל שעה וחצי לכל כיוון יבוא בגדר זמן נסיעה חריג. כמו כן סוכם כי במקום בו ידווח מרכיב על זמן נסיעה חורג- יבחן המקרה לגופו.
26. המבקשת 2 הדגישה כי זמן הנסיעה לעבודה מוסדר במסגרת ההסכמים הקיבוציים, כאשר נושא זה נדון במסגרת פגישות מו"מ שהתקיימו לקראת חתימת הסכם קיבוצי בעניין המרכיבים מיום 20.12.16. המשיבה 2 הפנתה אל סעיף 12 להסכם הקובע כי במועד ההגעה אל הלקוח ידווח המרכיב ועוזרו על תחילת יום עבודה וסיום העבודה ידווח במועד סיום ההרכבה אצל הלקוח באותו היום. הצדדים הגיעו אל הסכמה ברוח זו לאור הכרה מעמיקה של מאפייני העבודה, תוך ידיעה כי שיבוץ המרכיבים נעשה לפי אזורים קרובים, ככל הניתן למקום המגורים שלהם וכן מתוך ידיעה שעוזרי המרכיבים מקבלים שכר בגין נסיעות לצורך הגעה לחנות הקרובה לאור מגוריו של המרכיב כך שהאיסוף לא יגרום לסטייה מהמסלול של המרכיב. דהיינו הצדדים ליחסים הקיבוציים ידעו היטב כי המרכיבים ועוזריהם אינם נדרשים לעמוד לרשות העבודה בזמן הנסיעה ועל כן אין סיבה לחרוג מן הכלל לפיו זמן נסיעה אינו בבחינת זמן עבודה. המשיבה 2 הפנתה גם אל סעיף 38 להסכם מיום 20.7.16 המלמד כי הצדדים נתנו דעתם לסוגיה בטרם הגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית. בנוסף טענה כי הבקשה לאישור הוגשה חרף מניעות סטטוטורית מובהקת בנסיבות בהן מתקיימים יחסים קיבוציים פעילים, כאשר התכלית היא כי במקום עבודה מאורגן, ארגון העובדים הוא זה שאמון על הדאגה לאינטרס הקבוצתי. הסכם קיבוצי הוא תוצאה סופית של עסקת חבילה, כלכלית וארגונית המתקבלת בסופו של מו"מ ממושך ומגלמת איזון בין אינטרסים של הצדדים ובקשתו של מר סלע יהיה בה בהכרח כדי להפר את האיזון ולהתערב במלאכת העשייה הקיבוצית בין נציגות
--- סוף עמוד 14 ---
העובדים והחברה. עוד טענה כי קבלת הבקשה לאישור תמחיש את הסיכון הגלום בניהול תובענה ייצוגית במקום עבודה מאורגן, שכן יש בפעילות של עובד בודד כדי להחליש את כוחו של ארגון העובדים; על בית הדין לתת משקל לעובדה שמר סלע הועסק 3 חודשים בלבד ומאז לא מצוי בעבודה, כאשר במצב דברים זה האינטרסים שלו שונים מהאינטרסים של כלל העובדים הפעילים (סעיפים 26-23 בסיכומי המשיבה 2) , כך שניתן לומר כי האינטרס הקבוצתי לא הוא המניע אותו והוא עושה שימוש במשיר זה ממניעים אישיים. המשיבה 2 הפנתה אל פסיקה המלמדת על חשיבותו של ההסכם הקיבוצי ועל שמירת הסכסוך הקיבוצי כדרך מרכזית לבירור סכסוכים במקום עבודה מאורגן (פרק ד.2 בסיכומי המשיבה 2). החוק קבע סייג מוחלט מפני הגשת תובענה ייצוגית במקום עבודה מאורגן וזאת ניתן ללמוד מלשון החוק, כוונת המחוקק ותכלית החקיקה. כן הפנתה בין היתר אל פרוטוקולים של ישיבות חוקה ומשפט בעת הדיונים על חקיקת חוק תובענות ייצוגיות אשר נתנו ביטוי לתכלית החקיקה, לייחד ולאבחן את משפט העבודה הקיבוצי מחוק התובענות הייצוגיות. שימוש לא נכון במכשיר העוצמתי של התובענה הייצוגית, עשוי לגרום נזק רב לפרטים המהווים את החברי הקבוצה, לנתבעים במסגרתה ולמעגלים נוספים.
27. בית הדין הארצי לעבודה הכיר במקרים חריגים של שימוש במכשיר התובענה הייצוגית במקום עבודה שיש בו הסכם קיבוצי אולם אישור התובענה יהא רק לאחר בדיקה מדוקדקת של התאמתה ועמידתה בכלל התנאים והמחסומים שהוכרו בחוק ובפסיקה, נטל ההוכחה מוטל על שכמו של הטוען לתחולת החריגים. המשיבה 2 הפנתה אל פסיקה בה הוחלט על ביטול אישורה של תובענה ייצוגית מנימוק שחלה "התעוררות מאוחרת" ואמתית של ארגון העובדים (פסק הדין של סגן הנשיאה כב' השופט ספיבק בת"צ 10778-07-11 קלינור שרותים לישראל בע"מ – סאולוב ילנה מיום 5.9.18), המבחן שנקבע בפסיקה הוא מבחן ההסדר הטוב ביותר לצורך מענה מלא לזכויות הנתבעות. לטענת משיבה 2, קבע בית המשפט העליון בבג"ץ מפעלי השמירה כי בעת בקשה לאישור תביעה כתובענה ייצוגית על בית הדין לבחון האם פעילות ארגון העובדים מבססת דרך אפקטיבית לאכיפת זכויות עובדים. פעילות זו אינה חייבת להיות אופטימלית ויש לקחת בחשבון מספר פרמטרים אשר פורטו בסעיף 60 לסיכומי המשיבה 2 שעניינם בתפקודו של הארגון. לאור האמור ולאור פעילות המשיבה 2 במבקשת, טענה כי יש לדחות את בקשת האישור ולסלקה על הסף. לחלופין ביקשה שנקבע כי בקשת האישור אינה הדרך היעילה וההוגנת להכריע במחלוקת לפי סעיף 8(א)(2) לחוק התובענות הייצוגיות (פרק ה בסיכומי המשיבה 2); ההסתדרות לא הפרה את חובתה לייצוג הוגן וזאת בניגוד לטענת מר סלע שכן הוכח כי נציגת העובדים פעלה ופועלת לטובת זכויות העובדים והעדר ציון הפגישה במכתבי המענה אינם מהווים עדות לאי קיום הפגישה והטיפול שנעשה. המשיבה 2 סברה כי אין זה המקום לציין את פרטי הפגישה באותו השלב, שלא יופצו בקרב כלל
--- סוף עמוד 15 ---
עובדי החברה בשלב בו עוד היו בוסריים. כאשר בכל מקרה תביעת עובד כנגד ארגון עובדים בעילה האמורה לא יכולה להתברר כתובענה ייצוגית. עד נטען כי רכיב התביעה בבקשת האישור אינו רכיב קוגנטי, שכן בניגוד לתשלום בגין נסיעות בענייננו מדובר על תשלום בגין זמן נסיעה. כך גם אין חקיקת מגן הקובעת כי חצי שעה היא זמן נסיעה סביר של עובד למקום עבודה. לאור האמור ביקשה המשיבה 2 לקבל את בקשת המבקשת לסילוק.
28. המבקשת הגישה סיכומי תשובה ושבה על טענותיה במסגרת בקשת הסילוק והתייחסה לטענות המשיב. כמו כן התייחסה המבקשת לעמדת ההסתדרות הלאומית ותמיכתה בבקשת הסילוק. המבקשת הפנתה אל פסק הדין בתיק ת"צ 17669-09-19 אורית סימניש טדלה – שופרסל מיום 20.12.20 שם, אישר סגן הנשיאה כב' השופט ספיבק הסתלקותה של מבקשת מבקשה לאישור תוך תשלום הוצאות בנסיבות דומות.
ראיות שהוצגו
29. המבקשת צירפה אל בקשתה תצהיר של סמנכ"ל משאבי האנוש שלה, גב' אורית שלום. כמו כן הגישה מסמכים נלווים לתמיכה בגרסתה. מר סלע צירף לתשובתו תצהיר מטעמו וכן מסמכים נלווים להוכחת גרסתו והמשיבה 2 צירפה לתשובתה תצהיר מטעם מר עידן מעוז, עובד המבקשת משנת 2010 כאשר עד לשנת 2017 מילא תפקיד כמנהל מחלקת הובלות והרכבות בחנות בראשון לציון ומשנת 2016 משמש כיו"ר ועד העובדים במבקשת כאמור וכן מסמכים להוכחת גרסתה. בהודעה משותפת הודיעו הצדדים כאמור כי הם מוותרים על חקירות העדים וביקשו להגיש סיכומים מטעמם לטובת הכרעה בבקשת הסילוק.
דיון והכרעה
30. ענייננו בבקשת מקדמית לסילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית, לאור התקיימות החריג הקבוע בפרט 10(3) לחוק התובענות הייצוגיות, הקובע כי אין להגיש תובענה ייצוגית בהתייחס לתביעה "של עובד שחל עליו הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו והמעסיק של אותו עובד או ארגון מעבידים שהוא חבר בו, צד להסכם הקיבוצי". בהתאם לקבוע בפסיקה, בדרך כלל ולמעט במקרים חריגים, אין מקום לדיון נפרד בבקשה לסילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה כייצוגית ויש לדון בעילות לסילוק על הסף במסגרת הדיון בבקשה לסילוק על הסף כי הבקשה לאישור עצמה מהווה בקשה מקדמית בתיק. עם זאת נפסק כי כאשר מדובר על מניעות סטטוטורית לפי פרט 10(3) לחוק הרי ש"תכליתו מצדיקה
--- סוף עמוד 16 ---
בנסיבות המתאימות סילוק על הסף של הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, וכפועל יוצא מכך – קיום דיון בבקשה לסילוק על הסף של הבקשה לאישור" וכן "הרציונל של אי קיום דיון נפרד בבקשה לסילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית מתקיים במידה פחותה, אם בכלל, עת מדובר בבקשה לסילוק על הסף של בקשה לאישור בעילה של פרט 10(3) לתוספת השנייה לחוק" (ע"ע 41358-07-15 פיקו - שיכון ובינוי מיום 28.1.19- סעיפים 41, 45 לפסק הדין של כב' השופטת לאה גליקסמן וכן ת"צ 36404-08-18 נאוה ויינריב – ש.ל.ה שירותי רפואה בע"מ מיום 18.11.19).
31. על כן, החלטנו לדון בבקשה לסילוק על הסף כבר בשלב זה ובנפרד מהדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית.
32. בג"ץ מפעלי השמירה, פורש פרט 3(10) לתוספת השנייה לחוק בהרחבה. נקבע כי: "יש לפרש את סעיף 10(3) באופן שיבטיח את ההגנה על זכויות העובדים, אך מבלי שתיפרץ דרך לפגיעה בפעילותם של ארגוני עובדים ובמעמדם במערכת החשובה של יחסי עבודה מאורגנים" עוד נקבע כי "עוצמתו של ארגון העובדים מאפשרת לו לנהל שיג ושיח עם המעסיק – לוותר במקום אחד על מנת להרוויח במקום אחר. כך למשל, ארגון העובדים עשוי לוותר על זכויות כלכליות או משפטיות מסוימות, שאינן קוגנטיות, למען הישגים במקומות אחרים (ראו ע"ע 300205/98 אבני – הסתדרות העובדים הכללית החדשה, פד"ע לד 361, 369 (1999)). האפשרות לוותר על זכויות מסוימות באופן שמאפשר למעסיק לסמוך על הוויתור קיימת רק מקום שבו העובדים או חלק מהם אינם יכולים לפעול כנגד אותה הכרעה מול המעסיק, למשל בדרך של תובענה ייצוגית". על כן קבע בג"ץ כי פרשנות תכליתית של חוק התובענות הייצוגיות בראי דיני העבודה מובילה למסקנה כי ההגנה על ארגון עובדים נדרשת רק במקרים שבהם אכן קיימת פעילות של ארגון עובדים לשם הגנה על זכויות עובדים וכאשר ארגון העובדים אינו מתפקד, יש לפנות למסלול דומה וחלופי למסלול הסכסוך הקיבוצי, הוא הליך התובענה הייצוגית. נקבע כי דווקא קיומו של מנגנון חלופי, אף מבלי שייעשה בו שימוש, עשוי לשנות את מערך התמריצים של הגורמים הפועלים לטובת הכלל ולהביא לחיזוק המנגנונים של משפט העבודה הקיבוצי (ראו: סעיף 69 בבג"ץ מפעלי השמירה).
33. כאשר מוגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית של עובדים במקום עבודה שחל עליו הסכם קיבוצי, החוק אינו מונע זאת באופן קטגורי. נקבע כי "הסכם קיבוצי "על הנייר", שלא נעשות בפועל פעולות לאכוף את הזכויות הקבועות בו, אינו מספיק על מנת להוות חסם להגשת התובענה הייצוגית לפי סעיף 10(3). אין די בהסכם קיבוצי שהוא אות מתה, ובארגון עובדים שמתפקד אך כ"עלה תאנה" המכסה על אי-הגנה בפועל על זכויות העובדים" (ראו: סעיף 76 בבג"ץ מפעלי השמירה). במקרה כזה, לא