ב"כ התובעת הודיע לבית המשפט בעמ' 588 לפרוטוקול מ-24.9.19 שורות 2-3: "אני שלחתי לנתבע 1 הודעת וואטצאפ ביום 18.9.19. הנתבע 1 קרא את ההודעה ולא השיב".
במועד גמר ההוכחות נחקר הקבלן, משה בן גרא, בהעדר עו"ד פרנקל, וניתן צו לסיכומים בכתב.
ב"כ התובעת הודיע לביהמ"ש בעמ' 587 לפרוטוקול מ-24.9.19 שורות 24-25: "נשלל רשיונו של הנתבע כעו"ד ב-11.2.19 בעניין הפרשה נשוא הדיון. הוגש נגד הנתבע 1 כתב אישום בעניין הפרשה נשוא הדיון ". עוד דיווח ב"כ התובעת לבית המשפט ב-18.5.20, שהנתבע נמלט מהארץ. הוצג בפני ביהמ"ש מכתב פרקליטות המדינה מ-21.5.20, שב-4.4.20 הנתבע 1 נעצר בבלארוס בעקבות בקשה של מדינת ישראל, ומתנהל הליך להסגרתו לישראל.
הנתבע 1 הוסגר לישראל ועצור בבית המעצר הדרים. ב-2.11.20 וב-3.11.20 ביצע ב"כ התובעת מסירה כדין לנתבע 1 של צו הסיכומים, והסיכומים שהוגשו ע"י התובעת והנתבע 2. הנתבע 1, שהינו עו"ד שנשלל רישיונו וייצג את עצמו בתובענה, חתם בבית המעצר על קבלת הסיכומים. בנוסף הומצאו לנתבע 1 הפרוטוקולים של הדיונים בתובענה וחוות דעת מומחה בית המשפט. קצין אסירים בימ"ר הדרים הודיע לתיק התובענה ב-11.11.20 וב- 24.11.20, שהנתבע קיבל לידו כלי כתיבה ודפים לצורך הגשת הסיכומים, ואישר שהועברו לנתבע 1 שני קלסרים עם חומר משפטי [העתק הפרוטוקולים וחוות הדעת]. בית המשפט האריך את המועד המקורי של 60 יום,שנקצב להגשת סיכומי הנתבע 1, ב-30 יום נוספים, באופן שנקבע שהנתבע 1 יגיש את סיכומיו עד ל-3.2.21. הסיכומים מטעם הנתבע 1 לא הוגשו.
7. עפ"י חומר הראיות שהונח בפני בית המשפט, ניתן לקבוע שעו"ד פרנקל שלח ידו בכספי החברה ונטל שלא כדין 3,315,155 ₪ – כספי החברה שנותרו בידו. עו"ד פרנקל היה נאמן על כספי החברה. הגב' ניומן, בעלת המניות היחידה בחברה, לא נתנה הלוואה של כ-2 מיליון ש"ח מכספי החברה לעו"ד פרנקל. לא ניתנה הסכמה של הגב' ניומן לנאמן, עו"ד פרנקל, ליטול כ-1.3 מיליון ש"ח מכספי החברה עבור שכר טרחה בגין הייצוג של החברה בעסקה ובביצועה.
הטעמים לקביעה זו הינם כדלקמן:
ראשית, הגב' ניומן, בעלת מלוא המניות בחברה, נתנה לעו"ד פרנקל בינואר 08' ייפוי כוח כללי נוטריוני לבצע כל פעולה הקשורה לחברה ולמקרקעין, לרבות גבייה והחזקת כספים המגיעים לחברה [ראו מוצג ת/15].
הכספים שהגיעו לידי עו"ד פרנקל עקב השליחות הוחזקו בידיו כנאמן לטובת החברה, ואם נרים את המסך מעל החברה, שבה בעל מניות אחד – לטובת בעלת המניות.
בע"פ 1075/98 מדינת ישראל נ' אופנהיים, פ"ד נד[1] 303 [2000] הדגישה כבוד השופטת דורנר בסעיפים 23–22 לפסק הדין:
א. "לקוחות שמסרו לעורכי-דינם ייפויי-כוח לקבל בעבורם כספים, זכאים לבדם ליהנות מן הכספים. ואילו עורכי-הדין, שלוחי הלקוחות... אינם רשאים להשתמש בכסף או ליטול מתוכו את שכר טרחתם ואת החזר הוצאותיהם, אלא אם קיבלו לכך הסכמה מפורשת מן הלקוחות...".
ראו סעיף 13[א] לחוק הנאמנות, תשל"ט-1979, האוסר על הנאמנים להפיק טובת הנאה מנכס הנאמנות, וסעיף 8[4] לחוק השליחות, תשכ"ה-1965, האוסר על שלוחים לקבל טובת הנאה בקשר לנושא השליחות שלא בהסכמת השולחים.
ב. "חוק לשכת עורכי הדין אינו מתיר לעורכי דין לנכות מן הכספים שקיבלו עבור לקוחותיהם חובות, שלדעתם הלקוחות חבים להם, ללא ההסכמה המפורשת של הלקוחות... נטילת כסף ללא הסכמה מהווה גם עבירת משמעת לפי חוק לשכת עורכי הדין".
ראו גם דברי כבוד השופט חשין בעל"ע 2443/04 הוועד המחוזי נ' עו"ד בלום, סעיף 17 לפסק.
שנית, עו"ד פרנקל מכר את 3 דירות החברה, שמהן נתקבלה התמורה. דירה 17 נמכרה ב-7.9.10 בתמורה של 1,900,000 ₪. דירה 30 נמכרה ב-30.12.10 בתמורה של 1,850,000 ₪. דירה 34, הפנטהאוז, נמכרה ב-22.4.12 בתמורה של 3,350,000 ₪.
עפ"י ההחלטה של בית המשפט המחוזי בת"א בתיק הפש"ר [מוצג ת/3] ב-4.7.11 הוצאה כנגד עו"ד פרנקל התראת פשיטת רגל. עפ"י סעיף 3 להחלטת בית המשפט העליון [מוצג ת/5] עו"ד פרנקל טען בערעור שההכרזה עליו כפושט רגל תשלול ממנו את רישיון עורך הדין ואת אפשרותו להתפרנס.
עו"ד פרנקל הודה בחקירתו: "אני הייתי במצב על סף פשיטת רגל עם חובות" [עמ' 300 לפרוטוקול מ-25.3.18 שורה 20]; "...היו לי חובות כבדים, שהייתי צריך ואני מודה בזה, והייתי צריך כסף, זה נכון" [עמ' 372 לפרוטוקול שורות 30–29]; "אתה לא יכול להיות עו"ד אם אתה פושט רגל" [עמ' 374 לפרוטוקול שורה 22]; "ת. אני מודה שהייתי צריך את הכסף, וקיבלתי אישור... להשתמש ביתרה לצורך החובות שלי... ש. סדר גודל של כמה היית בחובות? ת. לפחות איזה 1.5 מיליון ש"ח אם לא 2 מיליון" [עמ' 376 לפרוטוקול שורות 17–12].
שלישית, בידי עו"ד פרנקל כנאמן נותרו כספים של החברה בסך 3,315,155 ₪ [ראו סעיף 5 לפסק].
עו"ד פרנקל טען שהגב' ניומן הסכימה טלפונית:
א. ביולי 10' – ליתן לו הרשאה לגבות שכר טרחה מחשבון החברה לפי שיקול דעתו, ללא הסכם שכר טרחה בכתב, ומבלי שיהיה צורך ליידע את הגב' ניומן ואת עו"ד ג'ונתן ניומן על הסכומים שנמשכו. מכוח הרשאה נטענת זו משך עו"ד פרנקל מחשבון החברה סכומים שונים במועדים שונים בסכום מצטבר של כ-1.3 מיליון ₪.
עו"ד פרנקל הצהיר בסעיף 75 לתצהירו: "תשובתה הטלפונית של הגב' ניומן הייתה, שאני רשאי לגבות מתוך מכירת הדירות את שכרי [שכר הטרחה – י.ג.] בסכומים המקובלים...".
ב. בפב'–מרץ 12' – לתת לו הלוואה מכספי החברה בסך 1,969,073 ₪. מכוח הלוואה נטענת זו משך עו"ד פרנקל מחשבון החברה את יתרת הכספים של החברה בסך 1,969,073 ₪.
עו"ד פרנקל העיד בחקירתו: "ש. המנוחה ניומן נתנה לך הלוואה בסך כמה? ת. 1,969,073, היתרה שהייתה בחברה... ש. ההלוואה ניתנה בפברואר מרץ 2012? ת. ...כן..." [עמ' 301 לפרוטוקול מ-25.3.18 שורות 16–6]; "ש. ההלוואה היתה בעל פה? ת. כן, בשיחות טלפון... אין מסמך בכתב" [עמ' 302 שורות 10–7]; "ש. ...6 שנים אחר כך, הגיע המועד... להחזיר את ההלוואה...? ת. המועד יגיע... ש. ...האם אתה סיכמת עם הני ניומן על מועד שבו תצטרך להחזיר את הכסף? ת. ...המועד הוא המועד שאני אקבל כסף..." [עמ' 439 לפרוטוקול מ-3.9.18 שורות 32–26].
הגב' ניומן נולדה ב-5.8.22. ביולי 10' הייתה בת 87. בפב'–מרץ 12' הייתה בת 89. ב-16.12.11 עו"ד ג'ונתן ניומן הודיע לעו"ד פרנקל שאימו חולה מאוד, התאוששה ונמצאת בביתה באנגליה [ראו המייל – נספח 49 לתצהירי התובעת]. הבת אנדריאה הצהירה בסעיף 11 לתצהיר עדותה הראשית: "בשנת 2011 אחותי הגדולה יותר רוזלינד נפטרה [האחות רוזלינד נפטרה ב-3.6.11 – י.ג.]. זמן קצר לאחר מותה, אימי אושפזה בבית חולים בו היא שהתה במצב קריטי למשך זמן ממושך". עו"ד ג'ונתן ניומן העיד בעמ' 116 לפרוטוקול מ-6.9.17 שורות 21–19: "ש. אחרי ספט' 10'? ת. ...אמי מאוד חלתה, היא הייתה מאושפזת תקופה די ניכרת עם דימום מהכבד, והיא הייתה ממש על סף מוות".
גרסה זו של עו"ד פרנקל, שהגב' ניומן בגיל 87 או 89 נתנה לו הסכמה בעל פה בטלפון, שאפשרה לו ליטול שכר טרחה בסך 1.3 מיליון ₪, והלוואה בסך כ-2 מיליון ש"ח מכספי החברה, ללא ידיעת ילדיה ובתה שהתגוררה עמה בדירה וטיפלה בה, ללא תיעוד בהתכתבויות בין עו"ד פרנקל ובין בנה, עו"ד ג'ונתן ניומן "המוציא והמביא" בעסקה, ללא קביעת תנאי החזר או מועד קבוע להחזר ההלוואה, וללא קביעת גובה שכר הטרחה שייגבה מכספי החברה – אינה מהימנה על בית המשפט.
אנדריאה, שגרה באנגליה עם אמה הגב' ניומן וטיפלה בה לעת זקנתה, הצהירה בתצהיר עדותה הראשית, שלא נסתר: "אני בתה... תפקדתי כמטפלת במשרה מלאה עבור הני ניומן" [סעיפים 1 ו-2 לתצהיר]; "מעולם לא דיברה [אמי – י.ג.] עם מנחם פרנקל ללא נוכחותי, אפילו לא בטלפון, הפעם הראשונה שהיא שמעה על אודות ההלוואה... בחודש אוגוסט 13'..." [סעיף 21 לתצהיר].
באשר לביקור המפתיע שערך עו"ד פרנקל בדירת הגב' ניומן באנגליה באוגוסט 13', הצהירה אנדריאה בתצהירה, שלא נסתר: "הייתי נוכחת במהלך הפגישה שנערכה בחודש אוגוסט 13'" [סעיף 14 לתצהיר]; "...מספר פעמים במהלך אותה פגישה שאלנו אותו [את עו"ד פרנקל – י.ג.] איפה נמצאת שארית הכסף שהגיעה ממכירת הפנטהאוז, אך הוא סירב לענות... הוא סירב לתת פרטים כלשהם באשר לגורלם של הכספים" [סעיף 17 לתצהיר].
אנדריאה העידה בחקירתה בעמ' 302 לפרוטוקול שורות 12–11: "ת. באותו זמן. באותה תקופה... לא היה קשר בינינו [עם עו"ד פרנקל – י.ג.]... מהתקופה שבה אני חזרתי לאנגליה אנחנו [אני ועו"ד פרנקל – י.ג.] מעולם לא דיברנו בטלפון [אנדריאה התגוררה עם אמה באנגליה וטיפלה בה – י.ג.]. ש. אני ואת לא... איתך לא דיברתי מעולם... אבל עם אמא שלך דיברתי רבות? ת. לא".
עדותה של אנדריאה תומכת בדברי הגב' ניומן בתמליל ההקלטה [מוצג ת/1].
עו"ד ג'ונתן ניומן העיד בעמ' 27 לפרוטוקול מ-6.9.17, שורות 21–18: "החברה לא העניקה לך עו"ד פרנקל הלוואה. החברה גם מעולם לא הייתה מעניקה הלוואה... על סכום של 2 מיליון ש"ח ללא החזר [ללא תנאי החזר – י.ג.] בכלל".
ההרשאה הנטענת, לגבות שכר טרחה ללא הגבלת סכום מכספי החברה – עומדת בניגוד לפרקטיקה שנהגה בעניין זה בעסקה, לפיה עו"ד פרנקל היה מוציא מכתב דרישה מפורט של שכר טרחה לבנה של הגב' ניומן, עו"ד ג'ונתן ניומן, והלה היה נותן דעתו לדרישה [ראו סעיפים 35–33 לתצהיר עו"ד ג'ונתן ניומן ונספחים 11–10 לתצהיר, סעיפים 93–89.6 לתצהירו ונספחים 19־17 לתצהיר].
הייתה התכתבות ענפה בין עו"ד ג'ונתן ניומן, בנה של הגב' ניומן - שהיה "המוציא והמביא" בעסקה ובשלבי הביצוע לבין עו"ד פרנקל בתקופה מ-03' ועד 16.12.11 [ראו הצרופות לתצהירי התובעת. המייל האחרון שהוצג נשלח ב-16.12.11 – נספח 49 לתצהירי התובעת].
עו"ד פרנקל העיד בעמ' 309 שורה 18: "...הדרך היחידה להעלות על הכתב דברים הייתה דרך יהונתן [עו"ד ג'ונתן ניומן – י.ג.]", אולם עו"ד פרנקל לא הכחיש שלא הודיע באופן אישי לעו"ד ג'ונתן ניומן או למשרד עורכי הדין שלו באנגליה על נטילת 2 מיליון ש"ח כהלוואה, ועל נטילת כ-1.3 מיליון ש"ח כשכר טרחה מכספי החברה המוחזקים בידיו בנאמנות, וזאת חרף העובדה שבעבר התכתב רבות עם עו"ד ניומן וביקש ממנו הוראות ביצוע למכירת 2 הדירות של החברה [ראו המיילים שצורפו לתצהיר עו"ד ג'ונתן ניומן]. עו"ד פרנקל הודה בחקירתו בעמ' 440 לפרוטוקול מ-3.9.18 שורות 13–11: "ש. ...אין שום מסמך אחד שבו אתה מאזכר את ההלוואה הזאת, אין שום מסמך אחד מזמן אמת, ת. ברור כי זה לא היה".
על החשבוניות של שכר הטרחה שהוציא עו"ד פרנקל [נספח 56 לתצהירי התובעת] נרשם "לכב' עו"ד ניומן ג'ונתן", אולם עו"ד פרנקל לא שלח את העתקי החשבוניות לעו"ד ג'ונתן ניומן.
אנדריאה העידה בחקירתה בעמ' 314 לפרוטוקול מ-18.3.18 שורות 21–13: "ש. ...הנציג של המשפחה מול עו"ד פרנקל היה ג'ונתן ניומן, אח שלך. ת. נכון. ש. כל ההנחיות של המשפחה וכל ההתקשרות מול עו"ד פרנקל נעשתה אך ורק דרך ג'ונתן. ת. כן. ש. ואמך האני ז"ל ואחותך רוזלינד ואת... פעלתם אך ורק על-פי הנחייתו של עו"ד ג'ונתן ניומן. ת. כן".
עו"ד פרנקל טען שב-17.12.11 נותק הקשר בינו לבין עו"ד ג'ונתן ניומן [סעיף 122 לתצהירו], אולם עפ"י תדפיסי חשבון הבנק של החברה בבנק דיסקונט [מוצג ת/7] נמשכו כספים כשכר טרחה ע"י עו"ד פרנקל מחשבון הבנק של החברה מ-1.4.11 ועד 27.9.11, ולא מצינו שניתנה מראש הסכמה של עו"ד ג'ונתן ניומן או שדווח לו על נטילת הכספים. הכספים שנטל עו"ד פרנקל מחשבון החברה בתקופה שמ-1.4.11 ועד 27.9.11:
א. 14.4.11 – 40,000 ₪.
ב. 1.5.11 – קניית ניירות ערך רמי לוי בסך 75,441 ₪ – פעולה של הנאמן עו"ד פרנקל ללא הרשאה.
ג. 13.5.11 – 48,000 ₪.
ד. 3.6.11 – 43,000 ₪.
ה. 1.7.11 – 30,000 ₪.
ו. 1.9.11 – 31,000 ₪.
ז. 7.9.11 – 24,000 ₪.
ח. 27.9.11 – 30,000 ₪.
לא מצינו תימוכין לטענה, שהגב' ניומן ביקשה ביולי 2010 מעו"ד פרנקל שלא לערב את בנה, עו"ד ג'ונתן ניומן, בעניין גביית שכר טרחתו [סעיף 75 לתצהיר עו"ד פרנקל], וזאת כאשר הוכח שעו"ד ג'ונתן ניומן טיפל בשם אמו, הגב' ניומן, בכל הקשור לפרויקט מ-2003 ועד יולי 2010.
רביעית, עו"ד פרנקל ערך פרוטוקול החלטה של דירקטוריון החברה, בישיבה שבה רק הוא נכח, ושבה אושרה לו הלוואה בסך 1,969,073 ₪. הפרוטוקול נחתם ע"י עו"ד פרנקל בשם החברה, ועו"ד פרנקל אישר את חתימתו בשם החברה ושההחלטה נתקבלה כדין [מוצג נ/1].
מסמך זה מעורר תמיהות רבות, ואינו מחזק את גרסתו של עו"ד פרנקל. עו"ד פרנקל הודה בחקירתו בעמ' 343 לפרוטוקול מ-3.9.18 שורות 7–6: "...אני רציתי לתעד באיזה שהיא צורה, ובאמת תיעדתי את זה בצורה מטופשת... זה היה טיפשי שאני מאשר את החתימה של עצמי...". הפרוטוקול שנערך נוגד את הוראות סעיף 13[א] לחוק הנאמנות, וסעיף 8[4] לחוק השליחות, ככל שעו"ד פרנקל פעל מכוח ייפוי הכוח הכללי הקונסולרי מ-2008 [מוצג ת/15].
עו"ד פרנקל העיד שהגב' ניומן נתנה את ההלוואה בפב'–מרץ 2012. בעמ' 301 לפרוטוקול מ-25.3.18 שורות 17–16 השיב בחקירתו: "ש. ההלוואה ניתנה בפב'–מרץ 12'? ת. ...כן...". בניגוד למוצהר, החלטת החברה לאשר את ההלוואה לעו"ד פרנקל [מוצג נ/1] היא מ-2.7.12, ועו"ד פרנקל העיד בעמ' 342 לפרוטוקול מ-3.9.18 שורה 6: "...עשיתי את זה [מוצג נ/1 – י.ג.] באותו רגע שדיברתי איתה [עם הגב' ניומן – י.ג.]...".
באשר למועד החזר ההלוואה הנטענת בסך כ-2 מיליון ש"ח, עו"ד פרנקל העיד בעמ' 439 לפרוטוקול מ-3.9.18 שורה 31 עד עמ' 440 שורה 2: "ש. האם אתה סיכמת עם הני ניומן על מועד שבו תצטרך להחזיר את הכסף? ת. ...המועד הוא המועד שאני אקבל כסף... ש. מה התאריך?... ת. התאריך שיהיה פסק דין נגד אחותי ונגד קופת חולים". עוד העיד עו"ד פרנקל בעמ' 301 שורות 29–28: "...הסיכום שלי עם הני ניומן היה שהחובות [החזר ההלוואה – י.ג.] יוחזרו מתוך הכספים שאני אגבה מהתביעות שהייתי צריך להגיש". בניגוד למוצהר, בפרוטוקול החברה [מוצג נ/1] רשם עו"ד פרנקל שהוחלט ב-2.7.12, ש"מועד החזרת ההלוואה והתנאים להחזרתה יקבעו במועד ישיבת בעלי המניות". דהיינו, אושרה לכאורה הלוואה בסך כ-2 מיליון ש"ח מכספי החברה מבלי שנקבעו תנאי תשלום או מועד החזר.