חמישית, הפנטהאוז נמכר ב-22.4.12 ללא הסכמת הגב' ניומן, בעלת המניות בחברה, ומכספי הפדיון של המכירה ניטלה ע"י עו"ד פרנקל ההלוואה הנטענת בסך כ-2 מיליון ש"ח.
עו"ד פרנקל העיד בעמ' 361 לפרוטוקול מ-25.3.18 שורות 31–27: "ש. אישור למכירת הפנטהאוז בכתב אין לך... ת. לא, אין לי שום אישור בכתב".
עו"ד ג'ונתן נוימן העיד בעמ' 184 לפרוטוקול מ-17.10.17 שורות 18–10: "...לא ידענו שהפנטהאוז נמכר... במועד המכירה של הפנטהאוז לא ידענו... ש. מתי נודע לך על המכירה של הפנטהאוז? ת. ב-2013, כאשר עו"ד פרנקל ביקר במשרדי בלונדון".
עו"ד פרנקל הודה בחקירתו בעמ' 314 לפרוטוקול מ-3.9.18 שורה 12: "...הוא [עו"ד ג'ונתן ניומן – י.ג.] לא היה בכלל מודע לזה שהפנטהאוז נמכר...".
אנדריאה, שהתגוררה באנגליה עם אמה בת ה-89 וטיפלה בה, העידה בחקירתה: "מעולם לא נתנו לו [לעו"ד פרנקל – י.ג.] רשות למכור את הדירה [הפנטהאוז – י.ג.]..." [עמ' 329 לפרוטוקול מ-18.3.18 שורה 15]; "...לא ידעתי... על המכירה של הפנטהאוז" [עמ' 332 שורה 22 עד עמ' 333 שורה 1].
עו"ד ג'ונתן ניומן הוסיף והעיד בעמ' 132 לפרוטוקול מ-6.9.17 שורות 16–14: "ש. האמא [הגב' ניומן – י.ג.]... לא נתנה אישור למכירת הפנטהאוז? ת. בהחלט לא".
עו"ד פרנקל פנה וביקש הוראות מעו"ד ג'ונתן ניומן לעניין מכירת הדירות של החברה [ראו נספחים 42–40 לתצהירי התובעת]. ב-26.4.10 הודיע עו"ד ג'ונתן נוימן לעו"ד פרנקל שיתקדם עם הליך מכירת 2 הדירות הרגילות, אבל לעניין הפנטהאוז ייתן לו הוראות בשלב מאוחר יותר [נספח 42 לתצהירי התובעת]. הוראה למכור את הפנטהאוז לא ניתנה לעו"ד פרנקל לאחר 26.4.10.
מטרתה של משפחת ניומן בהתקשרות עם הקבלן הייתה לבנות 3 דירות באמצעות מימוש הזכויות במקרקעין, לממן את הבניה בשלב הראשון באמצעות הלוואה מהבנק; בשלב השני להחזיר את ההלוואה באמצעות מכירת 2 הדירות הרגילות, ולהותיר את הפנטהאוז בבעלות המשפחה.
הפנטהאוז נמכר ב-22.4.12 בבהילות ע"י עו"ד פרנקל, שהיה שרוי בחובות כבדים, והוגשה נגדו התראת פשיטת רגל ב-4.7.11. תביעת הפינוי של השוכר מהפנטהאוז הוגשה ב-6.10.11 [נספח 47 לתצהירי התובעת]. פסק הדין לפינוי השוכר מהפנטהאוז ניתן ב-16.5.12 [נספח 50 לתצהירי התובעת]. עו"ד פרנקל מכר את הפנטהאוז ב-22.4.12, עוד בטרם הצליח לפנות את השוכר [נספח 51 לתצהירי התובעת], ובחוזה התחייב למסור את החזקה.
נשללה מהגב' ניומן ומעו"ד ג'ונתן ניומן האפשרות לבדוק אם להחזיר את המשכנתא בסך 837,000 ₪ או ליטול משכנתא על הפנטהאוז ולהחזיר את המשכנתא החודשית מדמי השכירות בסך 8,000 ₪ לחודש ששילם השוכר. בחירה באחת מ-2 החלופות הנ"ל הייתה מייתרת את הצורך למכור את הפנטהאוז.
עפ"י הדוח המשלים מ-1.9.19 של רו"ח הילמן, המומחה מטעם בית המשפט, ללא משיכת כספים מפדיון מכירת 2 הדירות ע"י עו"ד פרנקל [קבענו שהכספים ניטלו ע"י הנאמן, עו"ד פרנקל, ללא הרשאה של הגב' ניומן] היה ניתן להחזיר את יתרת המשכנתא שרבצה על הפנטהאוז, היה נשאר עודף בסך 140,793 ₪, ולא היה צורך במכירת הפנטהאוז.
שישית, עו"ד פרנקל, כנאמן על כספי החברה, ביצע בחשבון הנאמנות פעולות של רכישת מניות ללא הרשאה, נוסף לנטילת הכספים שלא כדין [ראו מוצג ת/7].
עפ"י תדפיסי הבנק של חשבון החברה בבנק דיסקונט, בוצעו הפעולות הבאות של רכישת מניות בחשבון הבנק של החברה:
א. 11.5.11 – קניית ניירות ערך רמי לוי – 75,411 ₪.
ב. 18.4.13 – קניית ניירות ערך מנרב – 39,488 ₪.
קניית ניירות ערך מזור רובוטיקה – 49,738 ₪.
קניית ניירות ערך מנרב – 10,274 ₪.
ג. 22.4.13 – קניית ניירות ערך רמי לוי – 52,080 ₪.
ד. 26.8.13 – קניית ניירות ערך אנדימד – 27,080 ₪.
קניית ניירות ערך אנדימד – 3,032 ₪.
הנאמן, עו"ד פרנקל, נטל עבורו ועבור חברת נכסי פריאל שבבעלותו, מחשבונה של החברה בבנק דיסקונט [מוצג נ/7] כספים בסכומים שונים ובמועדים שונים מאלה שהצהיר בדוח הכספי שהגיש [נספח נ/52 לתצהירו].
חלק מהכספים נטל עו"ד פרנקל עבורו ישירות, ללא שהוכנסו לחשבון הבנק של החברה. עו"ד פרנקל הודה בעדותו בעמ' 347 לפרוטוקול מ-25.3.18 שורות 28–27: "ש. שכר הדירה [של הפנטהאוז, שבבעלות החברה – י.ג.] לא נכנס לחשבון של החברה [בבנק דיסקונט – י.ג.]...? ת. לא...".
עיון בתדפיסי הבנק של החברה בבנק איגוד [מוצג ת/2] ובבנק דיסקונט [מוצג ת/7] מלמד שדמי השכירות של הפנטהאוז, שבבעלות החברה, לא הוכנסו ע"י עו"ד פרנקל לחשבונות הבנקים של החברה.
ב-28.12.09 מכר עו"ד פרנקל לקבלן 0.08% מזכויות החברה בדירה הנוספת [הסכם המכר – נספח 38 לתצהירי התובעת]. בסעיף 4[א] להסכם נאמר שב-28.12.09, בחתימת החוזה, שולמה ע"י הקבלן תמורה בסך 140,000 ₪. עו"ד פרנקל העיד בחקירתו בעמ' 350 לפרוטוקול מ-25.3.18 שורה 31 עד עמ' 351 שורה 2: "ש. ...איפה הכסף הופקד? ת. הכסף הופקד... בחשבון נאמנות של נכסי פריאל [החברה שבבעלות עו"ד פרנקל – י.ג.] או בחשבון שלי, ואני גביתי אותו אולי כשכר טרחה, אבל זה מופיע פה שכר טרחה".
גם עפ"י סעיף 75 לתצהיר עו"ד פרנקל, ב-28.12.09 לא נתנה הגב' ניומן הרשאה לעו"ד פרנקל ליטול 140,000 ₪ מכספי החברה עבור שכר הטרחה. הטענה בסעיף 75 לתצהיר עו"ד פרנקל התייחסה ליולי 2010 ולא לדצמבר 2009.
שביעית, לא נחתם הסכם שכר טרחה בין החברה או בעלת המניות לבין עו"ד פרנקל. על עו"ד פרנקל להגיש תביעה לשכר ראוי. הוכח שעל חשבון שכר הטרחה שולמו לעו"ד פרנקל ע"י עו"ד ג'ונתן ניומן ב-18.6.03 – 5,015 דולר, וב-9.6.04 – 55,655 דולר. תשלומים אלה לא שולמו מכספי החברה.
עו"ד פרנקל העיד לעניין שכר טרחתו בתקופה שמחתימת ההסכם להזמנת שירותי בניה ב-15.2.04 ועד 2008: "...אתה יודע שחיכו 4 שנים [4 שנים לא ניתן היה להוציא היתר בניה עקב שינוי גבולות החלקה – י.ג.]... במשך 4 השנים האלה, האמת שלא, לא היה הרבה עבודה..." [עמ' 400 לפרוטוקול מ-3.9.18 שורות 7–3]. עיקר הטיעון בעניין שכר הטרחה מתמקד בשנים 2012–2008.
בכתב ההגנה שהגיש עו"ד פרנקל לא נזכרה סוגיית שכר הטרחה. לא הועלתה מצד עו"ד פרנקל טענת קיזוז, ולא הוגשה תביעה שכנגד. בכתב ההגנה אין פירוט של רכיבי שכר הטרחה, סכום של כל רכיב ואופן חישובו. סוגיה זו של שכר הטרחה אינה בתחום המומחיות של רו"ח הילמן, שמונה מטעם בית המשפט. בתביעה לשכר טרחה ראוי יש צורך להגיש גם חוות דעת מומחה, שלא הוגשה בתובענה, באשר חלק מהרכיבים נוגעים לטיפול עו"ד בביצוע חוזה להזמנת שירותי בניה של 3 דירות. בתובענה זו לא הונחה תשתית עובדתית מספקת להכרעה בסוגיה.
ב"כ התובעת טען בצדק, בעמ' 573 לפרוטוקול מ-17.7.19 שורות 13–11: "...הוא צריך לתבוע את שכר טרחתו... הוא צריך לתבוע".
8. וקודם שנעבור לדון בתביעת הרשלנות כנגד עו"ד גליקס, נביא את התייחסותנו להיבטים נוספים.
ראשית, בתביעה נתבע החזר הוצאות נסיעה ומלון של עו"ד ג'ונתן ניומן מאנגליה לישראל בחודשים אוגוסט 13', נוב' 13 ומאי 14' – לפני הגשת התביעה, שהוגשה ב-23.3.15.
לא הוצגו קבלות על עלויות הנסיעה והמלון, ולא ניתן לאשר החזר הוצאות אלה. לא הובהר בתצהיר עו"ד ג'ונתן ניומן לצורך מה הגיע בנוב' 13' לישראל, לאחר ששהה בישראל גם באוגוסט 13'.
בהעדר קבלות – העתירה נדחית.
שנית, ביחס לסעיף 170 לתובענה – עו"ד גליקס לא היה מעורב בהשכרת הפנטהאוז, ואין עילת תביעה נגדו.
באשר לסעיף 171 לתובענה, התביעה בסך 207,000 ₪ בגין מכירת 0.08% בדירה נוספת – אין עילת תביעה כנגד עו"ד גליקס.
החוזה נחתם ב-28.12.09 בין החברה לבין הקבלן [נספח 38 לתצהירי התובעת]. עו"ד פרנקל ייצג את החברה בחוזה, ועו"ד גליקס ייצג את הקבלן.
בסעיף 10.11 להסכם עסקת היסוד מ-15.2.04, שעליו חתמה הגב' ניומן [מוצג ת/29], נקבע: "דירה שתהיה משותפת למזמין ולקבלן... תמכר לא יאוחר מתום 6 חודשים מקבלת דרישת אחד מבעלי הזכויות...".
ב"כ התובעת הצהיר בעמ' 541 לפרוטוקול מ-17.7.19 שורות 18–16: "אני
מסכים לצורך ברור התביעה שאת שתי הדירות... וחלקית הדירה הנוספת
[0.08% – י.ג.], היה צריך למכור".
עו"ד גליקס העיד בחקירתו בעמ' 527 לפרוטוקול מ-3.12.18 שורות 28-32: "היה חסר לו לעו"ד פרנקל [עבור החברה-י.ג] איזה סכום. הבנק אישר לו רק סכום מסוים... אז הוא מכר לקבלן... את האפס נקודה משהו, את חלקי הדירה [0.08% בדירה – י.ג.], ובזה הגיע לסכום שהוא יכול לקחת מהבנק, שהבנק מאשר לו, מזה שילם לקבלן את כל החובות".
עפ"י סעיף 4א להסכם המכר מ-28.12.09 [נספח 38 לתצהירי התובעת] הקבלן שילם לתובעת בחתימת החוזה, לידי עו"ד פרנקל, 140,000 ₪, ובסעיף 4ג להסכם נקבע שהתשלום השני יועבר לרשות מס שבח מקרקעין. גם עפ"י עדותו של עו"ד פרנקל התמורה שולמה ע"י הקבלן לחברה [ראו עמ' 350 לפרוטוקול מ-25.3.18 שורה 31 עד עמ' 351 שורה 2].
לא היו לפני עו"ד גליקס, שייצג את הקבלן-הקונה בחתימת הסכם המכר ב-28.12.09, סימנים מחשידים שיעידו כי עו"ד פרנקל לא הוסמך לחתום בשם החברה על מכירת 0.08% מהזכויות בדירה הנוספת.
הוצג לעו"ד גליקס ייפוי כוח כללי קונסולרי [מוצג ת/15], שעליו חתמה הגב' ניומן ב-15.1.08, ובו הוענקו סמכויות נרחבות לעו"ד פרנקל.
ב-19.2.09 חתם עו"ד פרנקל, מכוח ייפוי הכוח הכללי הקונסולרי [מוצג ת/15], על שטר משכנתא ע"ס 30,000,000 ש"ח לטובת בנק איגוד לצורך מתן ליווי פיננסי לקבלן והוצאת ערבויות לרוכשי הדירות. עו"ד גליקס אימת את חתימת עו"ד פרנקל בשם החברה על שטר המשכנתא [ראו שטר המשכנתא – צרופה לתצהיר עו"ד מוריה אוכמן-אשל מרשם החברות].
ב-24.5.09 חתם עו"ד פרנקל, מכוח ייפוי הכוח הכללי הקונסולרי [מוצג ת/15], על שטר משכנתא ע"ס 6,000,000 ₪ לטובת בנק איגוד לצורך קבלת הלוואה ע"י החברה למימון הבניה של 3 הדירות [ראו שטר המשכנתא – צרופה לתצהיר עו"ד מוריה אוכמן-אשל מרשם החברות].
עו"ד גליקס, שייצג את הקבלן-הקונה בהסכם 09' ב-28.12.09, שבו נמכרו 0.08% מהזכויות בדירה הנוספת, היה מודע לכך שקודם לכן חתם עו"ד פרנקל, מכוח אותו ייפוי כוח כללי קונסולרי [מוצג ת/15], על שני שטרי המשכנתא הנ"ל ב-19.2.09 וב-24.5.09. עדי התובעת הודו בחקירותיהם, שהפעלת ייפוי הכוח הנ"ל ע"י עו"ד פרנקל לצורך חתימה על שטרי המשכנתא לטובת הבנק נעשתה כדין.
אנדריאה הודתה בחקירתה: "ש. עו"ד פרנקל הוא שהיה בקשר עם הבנק והוא לקח את ההלוואות עבור הבניה... ת. כן... ש. ...האם את הבנת שהוא יכול לקחת הלוואות מהבנק על יסוד ייפוי-הכוח שעליו חתמת? ...מ-2008? ת. כן, על סמך ייפוי-כוח" [עמ' 325 לפרוטוקול מ-18.3.18 שורה 23 עד עמ' 326 שורה 9]; "ש. ...יש כאן סמכויות מאד רחבות נתתם בייפוי-כוח הזה [ייפוי הכוח הכללי הקונסולרי מ-08' – י.ג.]... לעו"ד פרנקל, לפעול בקשר לחברה עם הפרויקט בחולון... ת. כן." [עמ' 316 שורות 6–3].
עו"ד ג'ונתן ניומן אישר בחקירתו: "ש. ...ביקשתם מעו"ד פרנקל שיטפל בקבלת מימון לבניה. ת. כן..." [עמ' 181 לפרוטוקול מ-17.10.17 שורות 23–21]; "ש. ...האם נכון שעו"ד פרנקל היה מוסמך לטפל מול בנק איגוד בצורה מוחלטת, בנושא של הבניה... ת. כן, לטובתה של החברה... ש. ובין היתר, לחתום גם בשם החברה על כל המסמכים שנדרשים כתנאי לקבל את המימון מהבנק [מסמכי המשכנתא – י.ג.]. ת. כן, לטובתה של החברה..." [עמ' 212 שורות 20–14]; "ש. ...הוא היה מוסמך לחתום על מסמכים בשם החברה לצורך שיעבוד החלק במקרקעין של החברה, לטובת הבנק... ת. הוא היה מוסמך לערוך את הסידורים... הנחוצים, במעמדו כעורך-דין של החברה" [עמ' 225 שורות 21–17].
כמו כן נחתם בין הקבלן לבין החברה הסכם נוסף, ב-22.8.08 [נספח 27 לתצהירי התובעת], שקדם להסכם 09'. את הקבלן ייצג בהסכם 08' עו"ד גליקס, ואת החברה ייצג עו"ד פרנקל – אותו ייצוג שהיה גם בהסכם 09'. גם בהסכם 08' חתם עו"ד פרנקל מכוח ייפוי הכוח הכללי הקונסולרי [מוצג ת/15]. עדי התובעת העידו שהפעלת ייפוי הכוח הנ"ל ע"י עו"ד פרנקל לצורך חתימה על הסכם 08' [נספח 27 לתצהירי התובעת] הייתה כדין. גם האמור תומך בכך שלא היו בפני עו"ד גליקס סימנים מחשידים, בעת שעו"ד פרנקל חתם על הסכם 09' מכוח ייפוי הכוח הכללי הקונסולרי [מוצג ת/15].
עו"ד ג'ונתן ניומן הודה בחקירתו לעניין הסכם 08': "בהתאם או בכפוף לייפוי-הכוח [מוצג ת/15 – י.ג.] הייתה לו [לעו"ד פרנקל – י.ג.] סמכות לחתום על חוזה זה [הסכם 08 – י.ג], אם הדבר היה לטובת החברה" [עמ' 222 לפרוטוקול מ-17.10.17 שורות 10–9]; "ש. ...היה לו [לעו"ד פרנקל – י.ג.] סמכות מכוח ייפוי-הכוח מינואר 2008 [לחתום על הסכם 08' – י.ג.]?... ת. כעורך-דין, כן" [עמ' 224 שורות 8–5].
ייפוי הכוח הכללי הקונסולרי מ-08' [מוצג ת/15], שהקנה סמכויות נרחבות לעו"ד פרנקל, הופעל הן בהסכם 08' הן בהסכם 09', ובשני ההסכמים הצדדים היו הקבלן והחברה.
בפני עו"ד גליקס לא היו סימנים מחשידים לעניין חוסר סמכותו של עו"ד פרנקל לחתום בשם החברה על הסכם 09'. זאת ועוד, הייתה אף הוראת מכר בעניין חלקי הדירה [0.08%] בסעיף 10.11 להסכם היסוד בין הצדדים מ-2004 [מוצג ת/29], שעליו חתמה הגב' ניומן.
להיבטים נוספים של ייפוי הכוח מ-08' נתייחס בסעיף 9 לפסק.
שלישית, עו"ד גליקס הודה בעדותו שהאישור שנתן ב-27.3.12, כי החלטת החברה למכור את הפנטהאוז התקבלה כדין – לא ניתן על סמך שני ייפויי הכוח הבלתי חוזרים מ-04', שניתנו לצורך רישום הבית המשותף [מוצגים ת/27 ות/28].
עו"ד גליקס העיד בעמ' 560 לפרוטוקול מ-3.12.18 שורות 9–2: "ש. נכון שייפויי הכוח הבלתי חוזרים, ת/27 ו-ת/28... לא הסמיכו את עורך דין פרנקל למכור את הפנטהאוז. ת. לא... שני ייפויי הכוח האלה זה לצורך... לרשום בית משותף. ש. ת/27 ו-ת/28 לא הסמיכו למכור את הפנטהאוז? ת. לא...".
ייפוי הכוח הכללי שניתן ע"י החברה ב-7.6.02 [מוצג ת/17] – אינו יכול להיות רלוונטי לענייננו, באשר באותו מועד הייתה החברה מחוקה.
עו"ד מוריה אוכמן-אשל, מנהלת המחלקה ברשם החברות, הצהירה בסעיף 17 לתצהירה: "החברה נמחקה ממרשם החברות בשנת 97'... ביום 6.4.09 בוצעה החייאה של החברה בהתאם להחלטה שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב ביום 17.2.09...". תצהיר עו"ד אוכמן-אשל התקבל כראיה תוך ויתור על חקירתה ע"י ב"כ הצדדים [ראו עמ' 475 לפרוטוקול מ-3.12.18 שורות 20–19].