נוסף על כך, סעיף 12א(א) לחוק קובע כי משרד הבריאות "יעמיד לשימוש הציבור טכנולוגיה לאיתור מי שהיו במגע קרוב עם חולים לשם צמצום התפשטות נגיף הקורונה החדש (בסעיף זה – טכנולוגיה אזרחית), וכן יפיץ את הטכנולוגיה האזרחית ויקדם את השימוש בה בקרב הציבור הרחב בישראל". סעיף 12א(ב) מחייב כי "התקנת טכנולוגיה אזרחית והשימוש בה ייעשו רק בהסכמתו מדעת של המשתמש ומתוך רצונו החופשי; השימוש בטכנולוגיה יהיה ללא תשלום".
7. ממועד חקיקת החוק ועד עתה הכריזה הממשלה 12 פעמים על הסמכת השב"כ מתוקף החוק. בעקבות כך נמשכת, למעשה, הסמכת השב"כ ברציפות מאז חקיקת החוק. תקופת תוקפן של מרבית ההכרזות נקבעה לפרק זמן של 21 ימים, למעט מספר מקרים שבהם אישרה ועדת החוץ והביטחון את ההכרזה לפרק זמן קצר יותר. בהתאם למנגנון הקבוע בסעיף 3א לחוק, אושרה כל הכרזה שניה על ידי ועדת החוץ והביטחון (למעט ההכרזה מיום 3.12.2020 שאושרה בוועדה אף שגם קודמתה אושרה).
מכאן העתירה שלפנינו, בה נטען כי יש להורות על בטלותו של חוק הסמכת השב"כ ולחלופין על בטלות הכרזת הממשלה על הסמכת השב"כ מכוחו.
הדיונים בעתירה
8. ביום 22.10.2020 התקיים דיון בעתירה (הנשיאה א' חיות, המשנה לנשיאה ח' מלצר והשופט נ' הנדל). בדיון נשאלו משיבי הממשלה על טיבן של החלופות הנוכחיות
--- סוף עמוד 9 ---
להסתייעות בשב"כ, ובפרט על מערך החקירות האפידמיולוגיות האנושיות ועל אפשרות השימוש באמצעים טכנולוגיים וולונטריים לביצוע מעקב מגעים. משיבי הממשלה ציינו כי בחודש אוגוסט הוקמה מפקדת "אלון" לצורך ביצוע חקירות אפידמיולוגיות, ומאז שילש המערך את גודלו כך שבמועד הדיון הוא עמד על כ-3,000 חוקרים (עמ' 14 לפרוטוקול הדיון מיום 22.10.2020). עוד ציינו משיבי הממשלה כי נכון למועד הדיון קיימת תכנית להוסיף 900 חוקרים למערך החקירות האפידמיולוגיות האנושיות (שם, בעמ' 24). עם זאת, עמדת המשיבים הייתה כי החקירות האפידמיולוגיות האנושיות אינן יכולות להחליף באופן מלא את הסיוע שמעניק השב"כ למערך ההתמודדות עם הנגיף, וזאת הן בשל חוסר שיתוף פעולה מצד חלק מהנשאלים, והן בשל מגבלות הזיכרון האנושי והקושי לזכור את כל המגעים שהתקיימו בשבועיים שלפני הבדיקה החיובית (שם, בעמ' 33). אשר לאמצעים טכנולוגיים וולונטריים, משיבי הממשלה ציינו כי שני היישומונים שהושקו על ידי משרד הבריאות – "המגן" וגרסתו המעודכנת "המגן 2" – אינם מהווים בנקודת הזמן הנוכחית חלופה אפקטיבית, וזאת בשל שיעור ההתקנות הנמוך שלהם על ידי אזרחים ובשל קשיים טכנולוגיים הכרוכים בשימוש בהם (שם, בעמ' 21-20). במענה לשאלת ההרכב אם נעשים בעת הזו ניסיונות לטייב את היישומונים ולהביא לעליית שיעור ההתקנות, נטען כי הגורמים הרלוונטיים "לא הרימו ידיים וזה עדיין בבחינה לדעת האם להוציא עוד על עוד קמפיין", אך כי "מבחינה טכנולוגית הגענו לקצה" (שם, בעמ' 21).