--- סוף עמוד 65 ---
למקד את הביקורת השיפוטית בהחלטה היוצרת בפועל את הפגיעה בזכות החוקתית, יש לגישה המוצעת יתרון נוסף – משום שהיא מונעת התערבות שיפוטית בהחלטות ממשלת ישראל ובאישורי ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, שההתערבות בהן מצומצמת יותר (ראו, למשל, בג"ץ 5254/20 תל יה אירועי יוקרה בע"מ נ' ממשלת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 14 (17.8.2020)).
5. בכפוף לנקודות עליהן עמדתי בפסקה הקודמת, אני מסכים עם חברתי הנשיאה כי הרשויות המוסמכות נדרשות לבחון את מכלול השיקולים והפרמטרים הרלוונטיים בטרם יחליטו להמשיך ולהפעיל את מנגנון הסיוע של השב"כ – על פגיעתו הקשה והחריפה בזכויות יסוד, ובמרקם החברה הדמוקרטית. עקרון האינרציה אמנם ממלא תפקיד חשוב בעולם הפיזיקה, אך אין לו – ואסור שיהיה לו – משקל דומה בעולם הנורמטיבי. ההפך הוא הנכון: ככל שמתארך השימוש בכלי השב"כ, יש להדק את הבקרה, הפיקוח ובחינת ההצדקות לו, על מנת להימנע מטריוויאליזציה הרסנית של חדירת ארגוני ביטחון ממשלתיים לרשות הפרט. כך סבר המחוקק שהגביל את תוקפו של חוק הסמכת השב"כ, וברוח זו על הרשות המבצעת לפעול גם כעת – למרות הארכת התוקף האוטומטית שנוצרה, לפי סעיף 38 לחוק יסוד: הכנסת, עקב התפזרות הכנסת ה-23.
עם זאת, חשוב להדגיש כי הכרעתנו בהליך דנן מבוססת על תמונת המצב שהוצגה בפנינו בנקודת הזמן הנוכחית – "ובכלל זאת שילוש היקף מערך החקירות האפידמיולוגיות האנושיות; התקדמותו של מבצע החיסונים; ועמדותיהם של השב"כ ושל הרשות להגנת הפרטיות" (פסקה 47 לחוות דעת חברתי הנשיאה; ראו גם פסקאות 10-12 לחוות דעת חברי, השופט י' עמית, בנוגע לאפקטיביות מעקב השב"כ) – ולא על קביעות נורמטיביות א-פריוריות. ברם, כפי שהוכיחו דברי ימיה הקצרים של מגפת הקורונה, הבלתי צפוי – צפוי, והאפשרות שיתעורר בעתיד צורך בכלי משלים למערך החקירות האפידמיולוגי האנושי אינה בגדר מדע בידיוני. גם במישור זה אין להיכנע, אפוא, לאינרציה. כל הכרזת הסמכה של ממשלת ישראל, וכל הפעלה של סמכות משרד הבריאות, היא החלטה מינהלית עצמאית, המחייבת גיבוש תשתית עובדתית עדכנית. על כן, אם תשתית זו תצביע בעתיד על שינוי נסיבות מהותי שחל לאחר מתן פסק דיננו – אם במישור הצורך בסיוע השב"כ, ואם במישור האפקטיביות – מובן שלא יהיה בו כדי לכבול את ידי הרשויות, ולמנוע מהן לקבל החלטה מינהלית חדשה התואמת את
--- סוף עמוד 66 ---