סעיף 7(א)(1) לחוק קובע סייג לאחריות בשל גזל סוד מסחרי, במקרה בו "הידע הגלום בסוד המסחרי הגיע" לעובד "במהלך עבודתו אצל בעליו של הסוד המסחרי וידע זה הפך לחלק מכישוריו המקצועיים הכלליים".
בפרשת דניאלי פירט בית הדין הארצי, "מבלי להתיימר למצות", על אודות "אבני דרך באיזון הערכי שבין ההגנה על חופש העיסוק לבין ההגנה על סוד מסחרי בהיבטם של צווי מניעה זמניים, אשר אותם מוסמך בית הדין לעבודה להושיט מכוח סעיף 22(ב) לחוק, ובין היתר הן:
(א) ראשית, על המעסיק נטל שכנוע כי עסקינן לכאורה ב"סוד מסחרי". בחינה זו נעשית בהקשר לטיבו של המידע (במנותק מהעובד) ואם יש בו כדי להקנות לבעליו יתרון מסחרי. בהקשר זה נציין כי בהתאם להלכה הפסוקה רשימת לקוחות עשויה להיות סוד מסחרי, אך אין מקום לקביעה גורפת אלא לבחינתו של כל נושא בהתאם לנסיבותיו ... עוד נפסק כי מידע הנגיש לציבור אינו נופל בגדר "סוד מסחרי", וכי הגדרתו של "הסוד המסחרי" שונה מענף לענף, וזאת בהתחשב בהקשר התעשייתי.
(ב) שנית, על המעסיק נטל שכנוע כי פעילות העובד מהווה לכאורה גזל של סוד מסחרי, כשלענין זה קובע סעיף 6(ב) לחוק מספר חלופות לגזל הסוד המסחרי, והן כוללות, בין היתר, "שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת בעליו כאשר השימוש הוא בניגוד לחיוב חוזי או לחובת אמון, המוטלים על המשתמש כלפי בעל הסוד" (סעיף 6(ב)(2)).
(ג) שלישית, בחינת קיום סייגים לאחריות כאמור בסעיף 7 לחוק, כשלעניינו רלבנטית החלופה הקבועה בסעיף 7(ב)(2) לחוק לפיה "הידע הגלום בסוד המסחרי הגיע אליו במהלך עבודתו אצל בעליו של הסוד המסחרי וידע זה הפך לחלק מכישוריו המקצועיים הכלליים".
(ד) רביעית, בחינת מידתיות צו המניעה בראי היקפו של הסוד שהוכח לכאורה ובראי היקפו של החשש לגזל הסוד.
בהקשר זה אציין כי במשפט החוקתי במסגרת ניתוח מידתיותו של חוק הפוגע בחופש העיסוק מקובלת ההבחנה בין מניעת עיסוק ובין הגבלת עיסוק ... ובהבחנה זו ניתן להסתייע. לא הרי מניעת מוחלטת של עיסוק האדם בתחום בו הוא מיומן כהרי הגבלת מימד בעיסוקו מבלי לאסור אליו כליל לעסוק בתחום בו הוא מיומן. בהקשר לרשימת לקוחות, ככל שהיא מהווה סוד מסחרי, עסקינן בפגיעה בדרך של הגבלת עיסוק ולא מניעתו. כך למשל, העובד אינו מנוע מלעסוק בתחום עיסוקו כלפי לקוחות אחרים שכלל לא עבד עימם בעבר או לקוחות שלאור טיב קשריו עימם במסגרת עבודתו אצל המעסיק הקודם לא נחשף לסודותיו המסחריים של המעסיק לשעבר בהקשר ללקוחות אלה, וממילא במצב כזה אין חשש לפגיעה בסודות כאמור. ההגנה על סודותיו המסחריים של המעסיק כלפי עובדו לשעבר שנחשף אליהם, דרך כלל, מביאה להגבלת דרך עיסוקו של העובד כלפי לקוחות מסויימים, אך לא מהווה היא מניעה מוחלטת לעיסוקו של העובד לשעבר בתחום...
(ה) חמישית, בשל ההגבלה שיש למתן צו מניעה שכזה על חופש העיסוק ראוי לשקול נתינתו בבטוחה הולמת לשם פיצוי בגין כל נזק שייגרם למי שאליו מופנה הצו כתוצאה ממתן הצו, אם תיפסק התובענה או אם יפקע הצו מסיבה אחרת".
33. לעניין רשימת לקוחות נפסק בעבר כי תינתן לה הגנה כסוד מסחרי, במידה ומדובר ב"לקוח ממשי":
"רשימת לקוחות הוכרה בפסיקה כסוד מסחרי בר-הגנה, וזאת כאשר מדובר ב"לקוח ממשי" ... ומיהו ה"לקוח הממשי"?
"בדרך כלל אין לראות בלקוח פוטנציאלי או ברשימת לקוחות כאלה סוד עסקי" ... אולם רשימת לקוחות איתם היו למעביד לשעבר קשרים עסקיים היא סוד עסקי, אף אם מדובר בלקוחות הקשורים במקביל עם אחרים, ומכאן כי "יש לאסור על שימוש שלא כדין בסודות עסקיים, לרבות שימוש ברשימת לקוחות ובתנאי שמדובר בלקוחות של ממש, אודותם מחזיקה החברה מידע עסקי רלבנטי"..." .
עם זאת, נפסק כי "אין המדובר רק בזיהוי לקוחות אלא גם בטיב הקשרים העסקיים; מדיניות מסחר כמות הצריכה; התמחיר וכיו"ב"; וכי "רשימת לקוחות יכול שתוכר כ-"סוד מסחרי" המגיע כדי זכות קניינית של בעליה רק בנסיבות שבהן יוכח שדרוש מאמץ מיוחד להשיגה ובאותם מקרים שיוכח שיש ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה "מן המוכן"..." .
34. בפרשת פודליין פירט בית הדין הארצי אודות המשקל שיש לייחס לרשימת לקוחות באספקלריה של סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, בין היתר לנוכח ההיבטים העסקיים המיוחדים שיש בנוגע ללקוחות שבאותה רשימה, מעמדו של העובד בעל הידע על הלקוחות, ועוד:
"...ברצוננו להעיר מספר הערות לגבי המשקל שיינתן לרשימת לקוחות.
ראשית ... רשימת לקוחות תזכה להגנה רק אם הינה סודית ...
שנית, מן הראוי להתחשב בהיקף התחרות בין המעסיק הקודם והמעסיק החדש, דהיינו האם הם מתחרים על אותו פלח שוק ועל אותו מוצר או שמא פועלים באותו ענף בלבד. בדרך-כלל, וככל שאין תחרות בין המעסיק החדש לבין המעסיק הקודם, אין ערך מסחרי לרשימת הלקוחות.
שלישית, במקרים רבים חשיבותה של רשימת לקוחות אינה נובעת מזהות הלקוח אלא מתנאי העיסקאות עמו, מהמוצרים שהוא רוכש ומהטיפול שלו הוא זוכה. כך, במקרים רבים ההיבט החשוב לגבי רשימת לקוחות הוא המחירים המיוחדים ותנאי התשלום שניתנים ללקוחות. אמנם, בענפים רבים קיים מחירון הכולל מחירים לפי כמויות הרכישה ותנאי התשלום, אולם במקרים אלה חשיבותו של המידע על לקוחות המעסיק הקודם נובעת מהתנאים המיוחדים והייחודיים הניתנים ללקוח מחוץ ומעבר למחירון. בנושא זה יש להביא בחשבון שינויים במחירון ובתנאים הייחודים, שכן אם, דרך משל, אלו משתנים בכל שלושה חודשים, הרי שעם הוצאת המחירון החדש עיקר הסוד המסחרי איננו עוד בגדר "סוד מסחרי".
בנוסף, עלינו להתחשב גם בהיקף הידע שיש לעובד על הלקוחות. שונה מצבו של מנהל בכיר ממצבו של עובד זוטר, שידיעותיו לגבי הלקוחות מוגבלות.
רביעית, ענף המשק בו מתנהלים העסקים של המעסיק הקודם והחדש משפיע אף הוא על חשיבותה של רשימת לקוחות. שונה המצב בענף שיש בו שני לקוחות הרוכשים את המוצר המיוצר או המופץ מענף שיש בו מאות או אלפי לקוחות. כך, שונה המצב בענף שמורכב מלקוחות פוטנציאליים רבים הרוכשים מוצר סטנדרטי מענף המורכב ממעט לקוחות הרוכשים מוצר ייחודי שאינו סטנדרטי.
זאת ועוד, יש להביא בחשבון גם את ההשקעה של המעסיק הקודם במשיכת לקוחות ואת החיסכון בהשקעה למי שנגלה לו הסוד המסחרי.
לבסוף, אין לצאת מראש מההנחה כי העובד לא יכבד את חובתו לשמור על הסודות המסחריים של מעסיקו הקודם" .
מן הכלל אל הפרט
35. לאחר עיון בטענות הצדדים ובכלל החומר המצוי בתיק בית הדין, מצאנו כי לנוכח העדר קיומם לכאורה של סודות מסחריים ברי-הגנה ולנוכח העדר תחולתה לכאורה של תניית הגבלת עיסוק בהסכם העבודה במועד סיום העבודה, דין הבקשה להידחות. להלן נפרט את הטעמים המונחים בבסיס החלטתנו.
הגבלת עיסוק שמקורה בתניה חוזית
36. אין חולק כי לפי לשונו הפשוטה של הסכם העבודה מיום 5.5.14, המכיל בין היתר סעיף איסור תחרות, תוקף ההסכם בא לכלל סיום ביום 31.5.15 (ראו סעיף 1 להסכם).
37. זאת ועוד, בשים לב לכך כי לאחר כריתת הסכם העבודה והבאת היאכטה לישראל בשנת 2014, עבודתו של המשיב אצל המבקשת הופסקה למשך כמעט שנה עד לאמצע שנת 2015, הרי שלכאורה מדובר בניתוק יחסי עובד ומעסיק והעסקה מחדש בתקופה השנייה. מכאן, שבמועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים ביום 1.1.21, לכאורה לא חלה על המשיב תניית הגבלת עיסוק מפורשת, אלא לכל היותר מכללא. כפי שצוין לעיל, על נסיבות כגון אלה נפסק בעבר, כי לא ניתן "לייבא" תניית הגבלת עיסוק מתקופת עבודה ראשונה לתקופת עבודה שנייה, אלא יש להראות כי איסור התחרות הוסכם על הצדדים באופן מפורש בעת סיום העבודה:
"תקופת העבודה השניה החלה לאחר ניתוק יחסי עובד ומעביד בין המערער למשיבה במשך כחודשיים וחצי. בתקופת העבודה השניה לא הוחתם המערער על הסכם עבודה חדש כדוגמת הסכם העבודה, ויש לראות את תקופת העבודה השניה כתקופה בה נכרת הסכם עבודה חדש, לא כתוב, מכח התנהגות, שתנאיו היו תנאי העבודה כפי שנתקימו בפועל בין הצדדים והשונים תכלית שינוי מתנאי הסכם העבודה, בין השאר, בשעות העבודה, במקום העיסוק ובטיב העיסוק. אין בשום פנים ואופן להחיל את סעיף הגבלת חופש העיסוק הקיים בהסכם העבודה, שחל רק בתקופת העבודה הראשונה, גם על תנאי העסקת המערער בתקופת העבודה השניה. כאמור מדובר בתקופות שונות ובתנאי עבודה שונים, ולא ניתן לכלול תנאי מגביל כתנאי זה של הגבלת חופש העיסוק כתנאי מכללא בהסכם החדש בתקופת העבודה השניה, כאשר אין כל ראיה על כוונה לכלול תנאי מגביל זה בהסכם ההעסקה בתקופת העבודה השניה. בל נשכח, שהגבלת חופש העיסוק טומנת בחובה פגיעה בזכות יסוד. כדי לתת הכשר לפגיעה כזו בזכות יסוד צריך קודם כל להשתכנע, שאכן היתה הסכמה מפורשת להגבלה זו, ולא די בספק הסכמה משתמעת כאמור במקרה הנוכחי, אין שמץ של ראיה שהיתה הסכמה כזו, לא מפורשת וגם לא משתמעת. מסקנת הדברים היא שסעיף הגבלת חופש העיסוק שבהסכם העבודה לא חל במקרה זה, ומכאן שהבסיס ששימש להחלטת בית הדין האזורי שהגבילה את חופש העיסוק של המערערת לא קיים" (ההדגשה הוספה – ר.ג.).
38. לא נעלם מעניינו כי בעניין אגייב לעיל דובר בעובד שמילא שני תפקידים שונים בכל אחת מתקופות העבודה ואילו בענייננו, המשיב עבד באותו תפקיד בשתי התקופות. עם זאת, אנו סבורים כי גם בענייננו, לא ניתן, לכאורה, להסיק מכללא אודות קיומה של תניית הגבלת עיסוק, וזאת נוכח העובדה כי לאחר תקופת העבודה הראשונה שכרו של המשיב הופחת בכ- 2,500 ₪ מהשכר הנקוב בהסכם העבודה (לפי הסכם העבודה השכר עמד ע"ס 15,000 ₪ בחודש הראשון ו-16,500 ₪ החל מהחודש השני, ראו סעיף 7 להסכם; ולפי תלושי השכר שצורפו כנספח 3 לבקשה, השכר בתקופת העבודה השלישית עמד ע"ס כ-14,000 ₪ (ראו גם עדותו של המשיב מיום 29.12.20, עמ' 17 ש' 3-17)). בנסיבות העניין, דעתנו היא, כי בשלב זה, לא ניתן לומר, לכאורה, כי תנאי העבודה של המשיב היו זהים בין תקופות העבודה השונות, באופן המלמד כי ניתן להחיל עליו את תניית אי-התחרות לאורך כל תקופות העבודה אצל המבקשת מכוח התנהגות. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה, כי אחד המבחנים לקיומו של "אינטרס לגיטימי" של המעסיק נלמד מבחינת השאלה האם העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבות מצדו שלא להתחרות בעתיד במעסיק.
39. יתרה מכך, בעדותו בבית-הדין הודה מר זינגר, כי המשיב לא חתם על הסכמי עבודה נוספים לאחר זה שהוחתם עליו בתקופת העבודה הראשונה. מר זינגר העיד "לא חתמנו על הסכם עבודה חדש במסגרת האמון והיחסים בינינו. אגב, עד היום לא נחתם הסכם עבודה חדש, הוא עבד אצלנו חמש שנים בלי הסכם עבודה חדש" . לאמור נוסיף, כי בחקירתו הנגדית נשאל המשיב האם כשחזר לעבוד במבקשת לאחר תקופת העבודה הראשונה, נשלחו לו טיוטות הסכמי עבודה לחתימתו. תשובתו של המשיב הייתה שלילית:
"ש. כשחזרת שלחו לך טיוטות הסכמים, נכון?
ת. לא מכיר.
ש. לא?
ת. לא זוכר, אתה מדבר על 2015 לא זוכר.
ש. שלחו לך, ביקשו שתחתום ומסמסת את זה, אתה זוכר?
ת. לא זוכר" .
40. חרף העובדה כי המבקשת הציגה בחקירתו הנגדית של המשיב מצג כאילו היא שלחה למשיב טיוטות הסכמי עבודה שלא נחתמו היות והמשיב "מסמס את זה", המבקשת נמנעה מלהציג את טיוטות ההסכמים שלשיטתה שלחה למשיב כשחזר לעבוד בשורותיה. כלל נקוט בידינו, כי הימנעות מהבאת ראיה או עדות רלוונטית, מקימה לחובתו של הנמנע מלהביא את הראיה, חזקה שבעובדה הנעוצה בהיגיון, בשכל הישר ובניסיון החיים, לפיה דין הימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, הייתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה . הימנעות המבקשת מהבאת ראיות רלוונטיות המצויות לכאורה ברשותה על מנת שיתמכו בגרסתה, פועלת לחובתה.
41. ערים אנו לכך, כי גם בהודעת הדוא"ל של מר זינגר למשיב מיום 5.5.14, בו מפרט מר זינגר את תנאי העבודה של המשיב, נכללה תניית הגבלת עיסוק וניתן לראותה כהסכם מפורש לעניין זה. עם זאת, אף בהודעת הדוא"ל דובר על עבודה קצובה למשך חודש אחד בלבד עם אופציה להמשך העסקת המשיב בעתיד, כך שלכאורה ניתן ללמוד ממנה כי כל האמור בה - לרבות תניית הגבלת התחרות - נוגעת רק לתקופת עבודה זו ולא לתקופות עבודה מאוחרות יותר. מכל מקום, הסכם העבודה המעגן גם את העבודה המוזכרת במייל היה בתוקף עד ליום 31.5.15 בלבד, ויחסי העבודה, כאמור, נותקו בין תקופת העבודה הראשונה לשנייה.
42. לאמור לעיל נוסיף, כי תניית אי-התחרות בהתאם להסכם העבודה מתייחסת אך ורק ליאכטה אירנה, ואילו במסגרת הבקשה דנן מבקשת המבקשת להגביל את עיסוקו של המשיב ביחס לרשימה של 5 לקוחות של המבקשת במרינה. לא יכול להיות חולק, לכאורה, כי לא קיימת תניית אי-תחרות בהסכם ביחס ללקוחות שאינם יאכטה אירנה.
43. לאור האמור, הננו קובעים, כי על המשיב לא חלה, לכאורה, תניית הגבלת עיסוק נכון למועד סיום יחסי עבודתו עם המבקשת.
44. בהתאם לקביעה לכאורית זו, מתייתר הצורך לדון בנסיבות ספציפיות שבהתאם לפסיקה בעניין צ'ק פוינט ניתן להגביל בגינן העסקה של עובד (הכשרה מיוחדת, תמורה מיוחדת, וכו'), שכן הן מצריכות תניה חוזית מפורשת להגבלת העיסוק. ואולם, למעלה מן הצורך נציין, כי לא שוכנענו, לכאורה, שנסיבות אלו - למעט הפרת חובות תום הלב והאמון - מתקיימות בענייננו, כדלהלן.
45. הכשרה מיוחדת – מהראיות עולה, לכאורה, כי המשיב החל לעבוד במבקשת עם הניסיון הנדרש, וכי המבקשת לא העניקה למשיב הכשרה מיוחדת כלשהי. כך העיד מר זינגר:
"ש. האם נתתם למשיב הכשרה מיוחדת לפני תקופת ההעסקה שלו או במהלכה?
ת. שגיא הגיע אלינו כמו שכתוב בניירת, שגיא הגיע אלינו עם קורות חיים שמאפשרים לו לעבוד בתחום שאליו הוא נבחר לעבוד, שזה סקיפר מקצועי על ספינה. היו לו את הנתונים הנדרשים בשביל שנעסיק אותו ולכן העסקנו אותו" (ה.ש.ר.ג).