קפה סמדר – מכון דוידסון שילם את כל עלויות המקום. התובעת מעולם לא שילמה שכירות או כל חשבון אחר (זאת, בתמורה על פיקוח על מחירי המוצרים והשירותים שסופקו ע"י התובעים, מצד המכון). כמו כן, סיפק מכון דוידסון לתובעת את מרבית הציוד, ועלויות שדרוג ותיקון מערכות שונות במקום.
ההסכם עם קפה סמדר לא הוארך בתחילה, בשל יחסי האמון ששררו באותה עת בין הצדדים, ולמעשה הוא הוארך בהתנהגות.
--- סוף עמוד 9 ---
יחיאל הצטרף רק בשנת 2010 לסמדר בהפעלת קפה סמדר (כפי שהדברים עולים אף מתצהיר עדותו הראשית של יחיאל עצמו) ומעולם לא נכרת כל הסכם עימו. משכך, אין כל יריבות בינו לבין הנתבעים.
בניגוד לנטען בכתב התביעה – התובעים עצמם היו מודעים מבעוד מועד לעבודות הבנייה המתוכננות בסמוך לקפה סמדר; ובניגוד לטענתם, עניין זה לא נחשף בפניהם רק בסוף 2015. בית הספר למדעים תוכנן שנים מראש, ולתובעים נודע על עניין זה זמן רב לפני תחילת השיפוצים.
זאת ועוד, השיפוצים נערכו בתחילה במרחק רב מבית הקפה, וגם כאשר התקרבו השיפוצים למתחם בית הקפה נמצא מענה, והוצעו פתרונות חלופיים, כמו קבלת התובעים את שטח הרחבה הקדמית, שבו חפצו משך זמן רב, כאשר השיפוץ נעשה על חשבון המכון. כמו כן, אפילו אם נגרם נזק הרי שמדובר בנזק שולי. משכך, לא ניתן לטעון כי עבודות השיפוצים הן שגרמו לירידה בהכנסות.
במהלך השנים 2015,2016 הגיעו למכון דוידסון תלונות של לקוחות המעידות על חוסר שביעות רצון מאיכות המזון והשירות בקפה סמדר.
במהלך אפריל 2016, פנתה התובעת לנתבע 3 וביקשה לסיים את ההתקשרות, לטענתה, בשל ירידה ברווחיות הקפיטריה ועייפות התובעים. סמדר היא שיזמה את הפסקת ההתקשרות והחלפת מפעיל הקפיטריה.
הליך איתור מפעיל חדש ארך זמן והמועד המקורי שתוכנן נדחה מספר פעמים. בסוף יולי 2016, פנתה התובעת שוב לאמנון וביקשה לסגור את המקום החל מיום 1.8.16, אף שכאמור טרם הסתיים הליך ההתקשרות עם המפעיל החלופי. לטענתה בחודשים אלה אין כדאיות כלכלית בהפעלת הקפה (מאחר שממילא מדובר בתקופות של חופשה וחגים). מרבית הציוד של התובעים נותר עזוב ונטוש.
גם בתקופה שלאחר מועד זה, המשיך אמנון באיתור מפעיל חלופי. התובעים ביקשו להיות מעורבים, אולם אמנון הבהיר להם כי אין כל דרישה מהמפעיל החלופי לרכוש מהם את מוניטין בית הקפה או לשלם לתובעים סכומים כלשהם. בשלב זה החלו יחסי הצדדים להתערער.
ביום 11.8.16 נודע לנתבעים על עבודות בנייה באזור בית הקפה, והם פנו לתובעים בבקשה לפנות את הציוד. התובעים התעלמו. ביום 26.8.16 הוזז הציוד בצורה מבוקרת.
ביום 22.8.16 התקבל מכתב מאת ב"כ התובעים – התראה בטרם נקיטת הליכים, דרישה לתשלום פיצויים בסך של 2,500,000 ₪.
ביום 11.9.16 הוציא אמנון הודעה לתובעים בדבר סיום ההתקשרות עמם ופינוי קפה סמדר בתוך 60 ימים.
--- סוף עמוד 10 ---
קפה גן המדע – לאחר תקופה קצרה שסיפקה סמדר (באמצעות קפה סמדר) אוכל למקום (שעבד קודם לכן, כחדר הגשה בלבד, כאשר ספקים שונים הביאו לשם אוכל), פנתה סמדר לצביקה והציעה למכור שם אוכל ארוז. צביקה הסכים ואף סיפק את הציוד הנדרש. הנתבעים שוללים מכל וכל את הטענה כאילו נעשתה פנייה יזומה בעניין של צביקה לסמדר.
בהמשך ביקשו התובעים להפוך את המקום לבשרי, אולם צביקה הסביר את הקשיים הרבים הכרוכים בכך, ומסר כי השגת רישיונות תהיה באחריותם המלאה. בין לבין, הותר לתובעים להקים במקום דוכנים לממכר מזון בתקופות בהן התקיימו תערוכות (לטענת התובעים, בגין דוכנים אלו נתבקשו לשלם עמלה של 15% מההכנסות).
ביום 16.7.13 נחתם הסכם להפעלת דוכנים, כאמור, במסגרת תערוכת הדינוזאורים.
ביום 16.10.13 שלחה התובעת לצביקה מייל, ובו מסרה כי הפעלת המקום אינה כדאית עבורה.
ביום 22.10.13 במסגרת פגישה בין התובעים לצביקה, הוסכם על דעת שני הצדדים, כי אין תוחלת בהמשך הפעלת בית הקפה ולכן הוסכם על סגירתו.
דיון והכרעה
ההסכם והוראותיו הצריכות לעניין
כאמור לעיל, ביום 18.11.09 נכרת הסכם בין הצדדים, בחתימת צביקה, מטעם מכון דווידסון, מצד אחד, ומטעם סמדר, בשם המותג "קפה סמדר". בטרם נצלול לעומקם של סעיפי ההסכם, יובהר כי אין כל מחלוקת בין הצדדים כי תוקפו של ההסכם היה רק לשנתיים (כמפורט לקמן), ואילו ביחס לשנים שלגביהן התעוררה המחלוקת בין הצדדים לא היה כל הסכם בכתב כי אם הסכמות בעל פה. עם זאת, הוראות ההסכם רלוונטיות לפרשנות ההסכמות בעל פה, כפי שיבואר לקמן. משכך, מייחסים התובעים חשיבות מיוחדת לטענתם בדבר זיוף, לכאורה, של ההסכם.
במסגרת ההסכם הוגדרה סמדר כמפעילה של שירותי ההסעדה והאירוח בקפיטריה כקבלן עצמאי. במסגרת המבוא להסכם מובהר (בהואיל השני ובהואיל השלישי) כי מכון דווידסון הוא הבעלים של המתחם, המחסנים, המקררים, הציוד, הריהוט, והכלים הנוספים שיסופקו לסמדר.
בסע' 4.5 להסכם מובהר כי סמדר מצהירה כי מכון דווידסון אינו מחוייב לגרום ללקוחות להזדקק לשירותי ההסעדה של הקפה. כן מצהירה סמדר (בסע' 4.6) כי אין לה כל זכות קניינית ו/או חיובית בקפיטריה.
בסע' 5.2 להסכם מוגדרת סמדר כ"בר רשות" במתחם ותו לא.
--- סוף עמוד 11 ---
בסע' 5.3-5.6 מובהר כי המכון מעמיד לרשות סמדר את הציוד, המתקנים, המחסנים, המקררים, כלי האוכל וכלי ההגשה לצרכי הפעלת הקפה.
בסע' 5.7 מובהר כי מכון דווידסון יעמיד לרשות סמדר את הקפיטריה והמטבח, וכן יספק מיזוג אוויר, חשמל, מים ושירותי פינוי אשפה לקפה סמדר.
בסע' 6 מובהר כי ההסכם אינו מעניק לסמדר כל זכות בהתאם לחוק הגנת הדייר.
בסע' 7 להסכם מפורטים השירותים והארוחות שיסופקו ע"י סמדר במסגרת בית הקפה, ובכלל זה עמידה בתנאי תברואה והיגיינה, ושירותי הסעדה וארוחות ברמה גבוהה של סדר, ארגון וניקיון וכן שמירה על כללי כשרות ובטיחות.
סע' 8 להסכם מפרט את מועדי ושעות הפעילות; סע' 9 מפרט את התפריטים, בהתאם לנספח; וסע' 10 מפרט את מחירי המזון, בהתאם לנספח.
סע' 12.1 עוסק בהגבלת שימוש ומוניטין, ובשל חשיבותו לענייננו אצטט אותו במלואו:
"שירותי ההסעדה ואירוח לפי חוזה זה מיועדים אך ורק לצרכי מכון דווידסון והלקוחות המורשים, ולמען הסר ספק, מוצהר ומוסכם במפורש כי השירותים אינם מקנים ולא יקנו למפעיל כל זכויות מוניטין עקב ו/או כתוצאה ממתן שירותי ההסעדה והאירוח והוא לא יהיה זכאי לדרוש ו/או לתבוע כל זכות ו/או תרופה מכל סוג שהוא בגין ו/או בקשר למוניטין ו/או יצירתו ו/או הפסד מוניטין בקשר ו/או כתוצאה ממתן שירותי ההסעדה והאירוח לפי חוזה זה והוא מוותר על כל דרישות ו/או תביעות כאמור. המפעיל לא יעשה שימוש כלשהו, הן בתקופת ההתקשרות לפי חוזה זה והן לאחריה בשם המכון ו/או בשם הקפיטריה ללא אישור המכון בכתב" (ההדגשות כאן ולהלן שלי, אא"כ מפורט אחרת. י.פ.).
סע' 13 עוסק בפיקוח ובקרת איכות על שירותי ההסעדה.
סע' 14 עוסק בתחזוקה, חידוש ציוד, ואיסור ביצוע שינויים.
בסע' 15 להסכם מוגדרת סמדר כ"קבלן עצמאי".
סע' 16 עוסק בהעסקת עובדים ע"י סמדר.
סע' 17 עוסק בתקופת ההתקשרות כדלקמן:
"17.1 הפעלת הקפטריה נמסרה לידי המפעיל לתקופה של שנתיים החל מיום 15.11.09 (להלן: "תקופת ההתקשרות"). בהנחה שהמפעיל עמד בהתחייבויותיו לשביעות רצון מכון דווידסון, תימסר הפעלת הקפטריה לידי המפעיל למשך פרק זמן של שנה נוספת. ארבעה חודשים לפני תום תקופת
--- סוף עמוד 12 ---
ההתקשרות יודיע המפעיל למכון בכתב אם הוא מעוניין בהארכת תקופת ההתקשרות לתקופה נוספת. מכון דווידסון יהיה רשאי, אך בשום אופן לא חייב, להאריך את ההתקשרות לתקופה נוספת, בתנאי החוזה, או בתנאים אחרים, לפי שיקול דעתו הבלעדי. לא הושגה הסכמה להארכת תקופת ההתקשרות עד 60 יום לפני תום תקופת ההתקשרות, ימשיך המפעיל בהפעלת הקפטריה למשך פרק זמן של שלושה חודשים לאחר תום תקופת ההתקשרות או עד למסירתה להפעלה על ידי מפעיל אחר, לפי המוקדם.
17.2 מוסכם על הצדדים כי כל אחד מהם יהיה רשאי להפסיק את ההתקשרות עם הצד השני בהודעה בכתב ומראש של 60 יום, יפסיק המפעיל את הפעלת הקפיטריה ומתן שירותי ההסעדה וימסור את החזקה בה למכון דווידסון, על כל הציוד שקיבל מן המכון לצורך זה מיד בתום 60 הימים הנ"ל.
17.3 בתום ההתקשרות עפ"י הוראות חוזה זה או בהתאם לסעיף 17.2 לעיל, יפנה המפעיל את שטח הקפיטריה ומתקניה וימסרה למכון דווידסון עם הציוד כשהם פנויים, נקיים ובמצב תקין וטוב (למעט בלאי הנובע משימוש רגיל וסביר) ותואם מכל יתר הבחינות את מילוי ההתחייבויות של המפעיל עפ"י חוזה זה".
סע' 18 עוסק בתמורה, וקובע כי תמורת התחייבויותיה תהא רשאית סמדר לגבות מהסועדים את התמורה עבור הארוחות, בהתאם לסכומים שסוכמו בנספח שלעניין.
סע' 19 להסכם עוסק בסנקציות בגין הפרת ההסכם. נפנה מבטינו לכמה סעיפי משנה של סעיף זה כדלקמן:
"מבלי לגרוע מהוראה אחרת כלשהי בחוזה זה, ו/או מזכות אחרת של המכון לפי חוזה זה ולפי כל דין, זכאי מכון דווידסון לבטל חוזה זה, להפסיק את מתן השירותים ולפנות את המפעיל, לאלתר, מן הקפיטריה ומתקניה בקרות אחד או יותר מהמקרים הבאים:
19.1.1 המפעיל הפר... הוראה מהוראות סעיפים... של חוזה זה.
19.1.2 המפעיל הפר הוראה אחרת מהוראות חוזה זה, ולא תיקן את ההפרה תוך 7 ימים מקבלת דרישה...
19.1.3 נגד המפעיל נפתחו הליכי פירוק...
19.1.4 המפעיל הפסיק לספק או נפסקו שירותי ההסעדה והאירוח, כולם או חלקם, מכל סיבה שהיא ללא יוצא מן הכלל במשך תקופה רצופה של שלושה ימי עבודה, בימים בהם חייב המפעיל, עפ"י חוזה זה לספק שירותים ו/או לסירוגין לשלוש תקופות של שלוש שעות רצופות ביום כלשהו בשעות בהן עליו
--- סוף עמוד 13 ---
לספק שירותים לפי חוזה זה ובלבד שהגורם להפסקה לא היה מסיבה ו/או אירוע שאינם בשליטת המפעיל והם בגדר כח עליון".
סעיף משנה 19.2 עוסק בחובה של מכון דווידסון להודיע על הפסקת שירותי ההסעדה והאירוח בכתב במקרה של ביטול ההסכם.
סעיפי המשנה הבאים עוסקים בסנקציות שמוטלות על סמדר במקרה של הפרת ההסכם.
סע' משנה 19.6 עוסק בהוצאת הציוד במקרה של ביטול ההסכם, כדלקמן:
"המפעיל מסכים ומתחייב כי היה ומכל סיבה בוטלה ו/או פקעה ההתקשרות עפ"י חוזה זה, ניתנת בזה על ידו רשות והיתר מפורשים למכון דווידסון להוציא ולסלק מהקפיטריה כל ציוד השייך לו, על חשבונו ועל אחריותו. כל הפסד ו/או נזק בגין סילוק והוצאת ציוד כאמור יחולו על המפעיל בלבד ומכון דווידסון לא ישא באחריות כלשהי בקשר ו/או כתוצאה מכך. המפעיל מתחייב כי במקרה כאמור לעיל בפסקה זו, הוא מוותר מראש על כל תביעה, דרישה או טענה מכל סוג שהוא בקשר להוצאות ו/או נזקים ו/או הפסדים שנגרמו ו/או שייגרמו לו עקב ו/או כתוצאה מסילוק ציודו על ידי מכון דווידסון כאמור לעיל".
סע' משנה 19.7 אף מקנה למכון דווידסון את הזכות לנתק חשמל, מים וגז בנסיבות אלו.
הסעיפים הבאים של ההסכם עוסקים באחריות וביטוח (סע' 20), שיפוי (סע' 21), בטחונות (סע' 22), רשיונות (סע' 23) וקיזוז (סע' 24).
סע' 25 עוסק בהעברת ההסכם כדלקמן:
"הואיל והזכות לניהול והפעלת שירותי ההסעדה והאירוח והשימוש במתקני מכון דווידסון לשם כך ניתנת למפעיל בלבד, מוסכם, מותנה ומוצהר בין הצדדים כי זכות ההפעלה, הניהול והשימוש עפ"י חוזה זה, אינה ניתנת להעברה, מכירה, השכרה, החכרה, מסירת רשות ו/או לכל עסקה אחרת בלא יוצא מן הכלל ומכל מין וסוג שהם".
יודגש כי כפי שעולה מקריאה, עיון ולימוד של ההסכם הרי שענייננו בהסכם להפעלת שירותי ההסעדה. בחתימתה על ההסכם לא הפכה סמדר לבעלים על המקום ומשכך לא מגיעות לה כל זכויות במקום. מכאן גם הקביעות בסע' 12, 17.1 ו-19.6 בדבר זכויות המפעיל.
בסיפת עמ' 14 להסכם חתומים עליו צביקה מטעם מכון דווידסון מצד אחד וסמדר מטעם קפה סמדר מצד שני. להלן חתימותיהם. יוער כבר כעת כי מעיון שטחי בחתימות לא עולה כי מדובר בחתימות מזוייפות, הדברים לא עלו בתצהיר עדותה הראשית של סמדר ועמ' 14 נראה כהמשכו הישיר של ההסכם והמשכם הישיר של יתר העמודים הממוספרים 1-13.
--- סוף עמוד 14 ---
הטענות בדבר זיוף ההסכם וסוגיית המוניטין
במסגרת כתב התביעה מקדישים התובעים פרק שלם לעניין זיוף ההסכם, בפרק ה לכתב התביעה, שעניינו "אמיתותו של הסכם העסקה בין הצדדים".
בסע' 175 לכתב התביעה טוענים התובעים כי סמדר השאירה את ההסכם המקורי בידי צביקה (בלי שנטלה לרשותה עותק של ההסכם), מאחר שראתה בו אב רוחני וסמכה עליו.
בסע' 176 לכתב התביעה מבהירים התובעים כי בשנת 2016 ביקש אמנון מסמדר את העתק ההסכם, והיא השיבה לו כי זה לא מצוי בידיה והוא נותר בידיו של צביקה.
בסע' 177 מפורט כי לאחר כמה ימים שאלה סמדר את אמנון האם איתר את ההסכם והוא השיב לה כי "מצא כמה ניירות עם מחיקות וקשקושים", והוא לא מבין מה קורה ויבדוק את הדברים מול צביקה.
בסע' 178 לכתב התביעה טוענים התובעים כי אמנון הבטיח להמציא הסכם מסודר, אולם –
"לאחר מספר חודשים הוגש לתובעים חוזה התקשרות שאינו זהה להסכם שעליו חתמה התובעת 1 וכאמור בנספח 2 המצורף לכתב התביעה ניתן לראות את פנייתם של התובעים אל הנתבעים, לקבל את ההסכם המקורי בזמן אמת, בו בזמן בו קיבלו את ההסכם לידיהם ועוד בטרם חשבו על הגשת תובענה זו" (ההדגשה במקור. י. פ.).
ההאשמה המפורשת מופיעה בסע' 179 לכתב התביעה כדלקמן:
"לאור הדברים שנאמרו בין התובעת 1 לנתבע 3, טוענים התובעים כי הניירות שמצא הנתבע 3 הם ההסכם המקורי אך המסמך המקושקש והמתוקן בכתב יד לא מצא חן בעיני הנתבע 3, ועל כן הוציא הנתבע 3 הסכם שהיה קיים במשרדי הנתבעים, כפי קיבל (צריך להיות: "שקיבל". י. פ.) גיל רוטש (צריך להיות: "רוטשס". י.פ.) צירף אליו את הדף האחרון החתום ע"י התובעת 1 וזה ההסכם