--- סוף עמוד 15 ---
שנמסר לתובעים בשנת 2016, התובעים יטענו על זיוף מצד הנתבעים ע"י הנתבע 3" (ההדגשה במקור. י. פ.).
לטענת התובעים בסע' 180 לכתב התביעה, ההסכם שצורף כנספח 1 לכתב התביעה הוא למעשה בדיוק אותו הסכם שנכרת בשעתו עם המפעיל הקודם, רוטשס, וזאת, בעוד שסמדר ביקשה תיקונים רבים בכתב יד, כמפורט בסע' 183-196 לכתב התביעה. בין היתר, מציינים התובעים כי סמדר ביקשה השמטת התייחסות לערבות בנקאית, לתלבושת אחידה, לבקרת מקררים, למוניטין ועוד.
עוד טוענים התובעים, בסע' 198 לכתב התביעה, כי ההסכם המקורי שעליו חתמה סמדר, מעולם לא הומצא לידיה. בסע' 199-200 קובעים התובעים כי ענייננו בזיוף מסמך, המהווה עבירה פלילית. לדבריהם (בסע' 199) – "התובעים לא יגישו בשלב זה כתב אישום פלילי". יוער כי לא ברורה הפררוגטיבה של התובעים להגיש כתב אישום פלילי ודומה כי כוונתם היתה להגשת קובלנה פרטית או הגשת תלונה במשטרה.
לטענת התובעים, בסע' 235 לכתב התביעה, להסכם אין כל נפקות, באשר מדובר בהסכם מזוייף. לטענתם, בהסכם המקורי, נמחק הסע' שעניינו במוניטין. בסע' 236 לכתב התביעה כבר נאמר במפורש כי הנתבעים (כולל הנתבע 3, בחלוף שנים) הסכימו עם התובעים כי – "אם וכאשר יעבירו את בית הקפה לזכיין אחר מגיע להם תשלום על הציוד ועל מוניטין שצברו וגרם לקהל הלקוחות רק להתרחב ולגדול".
יוטעם כי קביעות מפורשות אלו בדבר זיוף ההסכם כבר נאמרות אך ורק בחצי פה בלבד במסגרת תצהיר עדותה הראשית של סמדר. סוגיית ההסכם ושינויו איננה מוזכרת כלל בתצהירו של יחיאל. זאת, כאשר לטענת התובעים בכתב התביעה, עניין לנו במעשה זיוף לכל דבר ועניין. נציג את ההתייחסות לסוגיה במסגרת התצהירים:
בסע' 6 לתצהיר עדותה הראשית של סמדר (מיום 25.10.18) היא מבהירה כי ביום 15.11.09 צביקה הזמין אותה למשרדו והציג לפניה את נסיבות עזיבתו של המפעיל הקודם של הקפיטריה, רוטשס, את הקפיטריה, והציע לה לקחת את הקפיטריה לידיה ולהפעילה. לדברי סמדר, 3 ימים מאוחר יותר (ביום 18.11.09) הציג לפניה צביקה את ההסכם שנכרת בשעתו עם מר רוטשס והציע לה לחתום על הסכם דומה. לדברי סמדר, היא הבהירה באותו מעמד כי איננה יכולה לחתום על רוב סעיפי ההסכם, בשל העובדה שאיננה עומדת בהם. למשל: היא איננה יכולה להמציא ערבות בנקאית ואיננה יכולה להצהיר על ניסיון ניהול בתי קפה וכיו"ב. לדבריה, תיקנו סעיף סעיף בכתב ידו של צביקה והיא חתמה בראשי תיבות על גבי כל עמוד בהסכם וכן חתמה חתימה מלאה בסופו של ההסכם. כך גם נטען ע"י התובעים בסע' 171 לכתב התביעה.
לטענת סמדר, בסע' 7 לתצהיר הנ"ל, הסכם זה מעולם לא נמסר לה, ולדבריה, צביקה הבטיח לה שהסכם זה יתוייק בקלסר השחור במחיצה שעניינה "קפה סמדר". כמו כן,
--- סוף עמוד 16 ---
לדבריה, הבטיח לה צביקה שידאג לכל ענייניה. לטענתה, מאז אותו אירוע לא פנתה לצביקה בעניין ההסכם.
יודגש כי לא מצאתי בתצהיר עדותה הראשית של סמדר מילה וחצי מילה בדבר זיוף ההסכם, מעבר לטענה כי בהסכם המקורי, שלא הוצג על ידה, הופיעו תיקונים בכתב ידו של צביקה.
לשם השלמת התמונה אבקש לצטט את סעיף "ההשלמות" בתצהיר עדותה הראשית של סמדר (סע' 6) כפי שזה הוצג על ידה:
"ב-15.11.09 בשעה 09:00 לערך מר צביקה בראון מבקש ממני לעלות למשרדו ושם חשף בפניי את עזיבתו הפתאומית של גיל (רוטשס, י. פ.) והציע לי לקחת את ניהול הקפיטריה עליי ולאחר שלושה ימים הציג בפניי את החוזה שנחתם מול גיל בזמנו ואמר לי שעל החוזה הזה אני צריכה לחתום. עברנו יחד על סעיפי החוזה ואמרתי לו שעל מרבית הסעיפים איני יכולה להתחייב, כגון: ערבות בנקאית, ניסיון בניהול קודם של בתי קפה וכו' ואז סעיף סעיף תיקנו בכתב ידו של צביקה וכל עמוד חתמתי בראשי תיבות ועל העמוד האחרון חתמתי בחתימה מלאה".
אין בסעיף זה ובתצהיר כולו כל התייחסות לסוגיית המוניטין, שביקשה, לכאורה, סמדר להשמיט מההסכם, כטענת התובעים בסע' 187 ו-235 לכתב התביעה. כלומר: בתצהירה חוזרת בה סמדר מהטענה (שהועלתה בכתב התביעה) כי במסגרת "תיקון ההסכם" ביקשה להשמיט את עניין המוניטין. ויודגש: ענייננו ברכיב העיקרי בתביעתם של התובעים, שבגינו הם דורשים לשפותם בסך של 1,161,543 ₪, כאשר בהסכם עצמו מובהר מפורשות כי סמדר איננה יכולה לדרוש פיצוי בגין מוניטין!
בתצהיר עדותו הראשית של יחיאל לא נאמר דבר באשר לזיוף ההסכם ואף אין התייחסות לטענות השונות של התובעים בדבר ההסכם.
עם זאת, במסגרת חקירתו הנגדית מעלה יחיאל פתאום, וללא כל קשר לשאלה שאותה נשאל, את הטענה כי ההסכם זוייף, כדלקמן:
"ש. אם צביקה בר און כותב בתצהיר שסמדר היא זו שפנתה אליו, הוא משקר?
ת. הוא משקר כמו שמשקר שטוען שהחוזה לא מזויף, אנחנו טוענים שהחוזה מזויף ביודעין" (עמ' 17, ש' 25-26 לפר').
כפי שיוצג לקמן, דווקא יחיאל עצמו זייף מסמך, הנחזה להיראות כתצהיר, במסגרת ההליך דנן והגיש אותו לבית המשפט, תוך הטעיית המותב והצד שכנגד. בעניין זה אין לי אלא לקבוע כי כל הפוסל במומו הוא פוסל.
--- סוף עמוד 17 ---
מכל מקום, כאמור, טענת הזיוף לא הוכחה ואף לא הועלתה ע"י התובעים בצורה מפורשת בתצהיריהם.
ברי כי כאשר ענייננו בטענת זיוף או מרמה הרי שעל טוען הטענה להתכבד ולהוכיח את טענתו ברמת ראיה והוכחה גבוהה הרבה מעבר להוכחת טענה אחרת במשפט האזרחי, וזאת, בשל העובדה שבטענה מעין זו מועלית למעשה טענה במישור הפלילי כנגד המעוול.
אין צורך לומר שבענייננו לא זו בלבד שהטענה לא הוכחה אלא שבניגוד לאמור בכתב התביעה בפירוט רב, כמו גם במהלך העדות של יחיאל לפניי, טענה זו אף לא נטענה במסגרת תצהיריהם של התובעים. ברי כי לא הוגשה תלונה בעניין זה ע"י התובעים במשטרה.
התייחסותו של צביקה להסכם המקורי
לעומת התובעים, מבהיר צביקה בתצהיר עדותו הראשית מיום 10.1.18 את הדברים הבאים: רוטשס פתח את הקפיטריה ביוני 2009 ובאותה עת הוא מינה את סמדר לנהל את הקפיטריה בפועל. צביקה עצמו התרשם מחריצותה של סמדר ומהיכולות הבינאישיות שלה, ולאחר שרוטשס ביקש לסיים את ההתקשרות עמו, הציע צביקה לסמדר לקחת לידיה את הקפיטריה (סע' 7 לתצהיר צביקה). סמדר נענתה בחיוב וביום 15.11.09 נכרת הסכם בין הצדדים (יוער כי ההסכם עצמו נחתם ביום 18.11.09, י.פ.). לדברי צביקה, ככל הזכור לו, הוא איפשר לסמדר לקחת את טיוטת ההסכם ולהתייעץ עם גורמים נוספים עובר לחתימתה על ההסכם (סע' 8 לתצהיר הנ"ל). באשר לטענת התובעים לפיה נערכו שינויים בהסכם וטענתם לפיה סמדר לא קיבלה את העתק ההסכם, מתייחס צביקה (בסע' 9 לתצהירו) כדלקמן:
"אדגיש בהקשר זה, כי בניגוד לאמור בתצהיר של סמדר, בגוף ההסכם לא הוכנסו שינויים בכתב יד וגם לא התבקשתי על ידה לשנות סעיף מסעיפיו. ההסכם לא נחתם על ידי או על ידי סמדר בראשי תיבות על גבי כל עמוד, אלא רק בסופו ועותק מקורי של ההסכם נמסר על ידי לסמדר במעמד החתימה על ההסכם.
העתק מהעותק שנותר במשרדי צורף לכתב ההגנה מטעם הנתבעים והוא מצורף גם לתצהירי זה ומסומן נספח 1" (ההדגשה במקור. י.פ.).
באשר לנוסח ההסכם מבהיר צביקה, בתשובה לשאלת ב"כ התובעים במסגרת החקירה הנגדית (עמ' 84, ש' 29-31 לפר') כי לקח את ההסכם של רוטשס והתאים אותו as is ללא עריכת שינויים לסמדר.
במסגרת החקירה הנגדית נשאל צביקה ע"י ב"כ התובעים מדוע לא הצליח אמנון לאתר את העותק המקורי של ההסכם ורק לאחר שצביקה הגיע למשרד הוא סייע לו באיתור ההסכם המקורי, וצביקה משיב כדלקמן:
--- סוף עמוד 18 ---
"ש. אמנון בתצהיר שלו אומר שכאשר הגעת למשרד באוקטובר 2017, מצאת את החוזה המקורי. זה מופיע בתצהיר וגם בשאלות. איך אתה מסביר שרק אתה ידעת איפה החוזה נמצא.
ת. מי חיפש.
ש. אמנון חיפש. איך אמנון לא מצא את החוזה.
ת. החדר שלי הוא די גדול ויש שם מכלול גדול של ארונות. אני השתמשתי בחוזה הזה כמסמך מנחה, הוא היה מונח בצד, הוא היה כלי עבודה שלי.
ש. היה משרד שהשארת אותו למחליף שלך ואמנון לא הגיע לשם, המשרד ענק.
ת. לא ענק, גדול.
ש. אמנון לא הגיע למגירה הנכונה.
ת. לא. אני מפנה אותך למקומות שסימנתי בכתב יד כל מיני סוגיות שעלו לבירור בינינו. הדגשתי. זה בתצהיר. את יכולה לראות סעיף 12, עלתה סוגיה האם היא יכולה לעשות אירועים שלא שייכים למכון, אז עלתה הסוגיה ואני הדגשתי את הנושא.
ש. מה זה אומר הסימון הזה. אני מבקשת לדלג על ההערה הזאת.
ת. החוזה היה בשידה לידי.
ש. אני אומרת לך שאם אמנון ישב בכיסא שלך ולידו הייתה השידה, אין סיכוי שלא מצא את זה. אני גם אומרת שהוא היה אצלך בבית.
ת. ממש לא" (החל מש' 33 בעמ' 85 ועד ש' 13 בעמ' 86 לפר').
מעדותו של צביקה עולה כי אכן הוא שאיתר את העתק ההסכם כאשר ביקר את אמנון במשרדו לשעבר. צביקה מבהיר כי מדובר במשרד גדול (גם אם לא ענק) וכי הוא עצמו ידע היכן מונח ההסכם.
עוד מבהיר צביקה כי ההסכם עם סמדר לא עמד בראש מעייניו וניתן לומר כי מדובר בחלק שולי בעבודתו (עמ' 82, ש' 3-7 לפר'), ותפקידו היה לדאוג לאינטרסים של המכון ולא לחשב את השיקולים הכלכליים של סמדר. כן הוא מבהיר כי שיקולי הכדאיות הכלכלית של הפעלת המסעדה היו אמורים להישקל ע"י סמדר ולא על ידו (עמ' 81, ש' 8-18 לפר').
צביקה מדגיש שהוא יעץ לסמדר, אבל מעולם לא הכריח אותה או כפה עליה דבר, לבד ממחירים של מנות מסויימות שלגביהן כופה המכון את המחירים, כדלקמן:
--- סוף עמוד 19 ---
ש. וקוראים לזה תפריט כפוי.
ת. לא ממש לא, חלק מהתפריט בעיקר תפריט ההזמנות הוא במחירים קבועים, אבל מגוון התפריט האחר שמוגש בקפיטריה בצורה שגרתית נקבע ע"י סמדר.
ש. הייתה שם מנה מיוחדת שנקראת ספיישל, לדברי התובעת היא ביקשה ממך לעלות את מחיר המנה ותשובתך הייתה תשאירי אותה במחיר שקבענו הסטנדרטי, המכות תספק לך את הרווחיות, אנשים יאבו את המנה ויהיה לה הרבה כסף, זוכר את הדג סלמון.
ת. אני זוכר שהיו לנו דיונים על מחירי המנות. היא הייתה צריכה להתחרות בעסקים אחרים ולכן זה היה בגדר עצות שלי.
ש. עצות שהמחיר בסוף נשאר שאתה קבעת/הכתבת.
ת. אני לא קבעתי ולא הכתבתי, אני ייעצתי" (עמ' 82, ש' 11-20 לפר').
דומה כי מכון שמעוניין לסבסד את הארוחות לתלמידיו, עובדיו ומבקרי המכון, רשאי בהחלט לקבוע כי מחירן של מנות מסויימות לא יעלה על המוסכם עם המפעיל. זאת, במיוחד כאשר הדברים הועלו מראש בהסכם בין שני הצדדים ובשים לב לכך שכפי שמסביר צביקה, אין מדובר בכל התפריט אלא רק בחלקו. לאמור לעיל יש להוסיף שהגם שמדובר בסיכום עסקי, הרי שהרציונל הוא שכאשר המכון מממן למפעיל את השירותים השונים, כמעט ללא יוצא מן הכלל, הרי שהוא רשאי לדרוש דרישות מעין אלו. צביקה מדגיש בחקירתו שאלו התנאים שנהגו גם מול מפעילים אחרים שלא שילמו דמי שכירות למכון (עמ' 82, ש' 9 לפר'). צביקה נשאל בעדותו כיצד הוא טוען כי מפעילים נוספים לא שילמו באותה עת דמי שכירות למכון בגין מסעדותיהם, והוא משיב כי בירר העניין מול מכון ויצמן (עמ' 82, ש' 30 לפר'). צביקה ממשיך ומפרט כי לא ידוע לו שלאחר החתימה חוייב איזשהו מפעיל בדמי שיכורת ומכל מקום, הוא לא מצא לשנות עניין ההסכם בדבר ויתור על דמי שכירות וקביעת תעריפים למוצרים שונים בתפריט אל מול סמדר.
צביקה מפנה בעדותו את שימת הלב לסימונים שסימן על גבי ההסכם, בסעיפים 12.1, 12.2 ו-14.1, ומבהיר כי במהלך הפגישה בינו לבין סמדר עלתה, למשל, השאלה האם סמדר רשאית לערוך אירועים שלא קשורים למכון דווידסון וצביקה הבהיר לסמדר והדגיש את התשובה המופיעה על גבי ההסכם, (בסיפת סע' 12.2) ולפיה המפעיל (סמדר) אינו רשאי "לא לקיים ולא לאפשר לאחרים לקיים בקפטריה אירועים כלשהם".
כן הודגש הקטע הבא (בסיפת סע' 12.1) שעניינו בשימוש בשם המכון ע"י המפעיל (סמדר), כדלקמן:
--- סוף עמוד 20 ---
"המפעיל לא יעשה שימוש כלשהו, הן בתקופת ההתקשרות לפי חוזה זה והן לאחריה בשם המכון ו/או בשם הקפיטריה ללא אישור המכון בכתב".
כן הודגשה פיסקה, כאמור, בסע' 14.1 שעניינה אי חיוב המפעיל על נזקים שעניינם בלאי סביר.
במסגרת חקירתו נשאל צביקה כיצד סעיפים רבים לא רלוונטיים הוכנסו להסכם והוא משיב כי לא נכנסו הרבה סעיפים לא רלוונטיים (עמ' 85, ש' 26-27 לפר'). במהלך חקירתו נשאל צביקה באשר לתפריט של קפה גן המדע וב"כ התובעים מעמתת אותו עם הטענה שאירוע ב"בית הנשיא" נערך תוך כדי הזמנת תפריט בשרי. צביקה משיב שמדובר בתפריט מיוחד לאירוע מיוחד אשר יוצר בקפה סמדר, הגם שקפה סמדר עצמו בישל תפריט חלבי, וצביקה מבהיר כי בשל האירוע המיוחד בושל המזון הבשרי בקפה סמדר. למען הסר ספק מבהיר צביקה כי אין מדובר במזון שיצא מקפה גן המדע. ב"כ התובעים טוענת כלפי צביקה שכולם ידעו שהתפריט הבשרי יוצא מקפה גן המדע, וצביקה משיב שהוא לא ידע, בנימה שמשמעותה – אם לא ידעתי משמע שזה לא נכון (עמ' 79, ש' 8-30 לפר').
ב"כ התובעים שואלת את צביקה בחקירתו הנגדית מדוע לא השמיט את נושא בקרת המקררים שאותו ביקשה סמדר להשמיט. צביקה טוען כי אינו איש טכני ולא יודע אם לא היתה בקרת מקררים בעסק. צביקה מדגיש כי סמדר עצמה מבינה יותר ממנו בעניין זה. מכל מקום הוא מדגיש כי אילו היה נדרש ע"י סמדר להשמיט נושא זה היה משמיט אותו. להלן עדותו:
"ת. אני לא מבין בתחום הזה. אם סמדר הייתה מעלה את הנושא הייתי מוחק" (עמ' 85, ש' 12 לפר').