ח) ידיעת מראה המנוחה – עמדת הרוב מצאה כי תיאור האופן שבו אספה המנוחה את שיערה עולה כדי "תיאור אותנטי של המנוחה", אם כי אין הוא בבחינת פרט מוכמן מובהק. דעת המיעוט גרסה כי לפרט הנוגע לחזותה וללבושה של המנוחה יש לייחס משקל מופחת, לנוכח הזיהוי החלקי מצד המבקש, שהתבסס על פרטי לבוש נפוצים.
נתונים מחזקים נוספים
33. בצד הפרטים המוכמנים הנ"ל צוינו בפסק הדין בערעור נתונים מחזקים נוספים להרשעת המבקש, ואלה ייסקרו להלן:
א) העובדה שהמבקש ידע פרטים על דרך ביצוע הרצח עוד בליל הרצח – ראיה זו עניינה בשיחת טלפון שהמבקש ביצע עם מעסיקו העתידי ג'נאח בערבו של ליל הרצח, שנמצאה על-ידי בית המשפט כבעלת משקל "גבוה אך לא מכריע". כפי שמפורט בפסק הדין בערעור, לאחר אותה שיחה ציין המבקש באזני רעייתו כי: "ילדה נפלה מאסלה בשירותים" (ההדגשה שלי – ח"מ; ראו הודעת רעיית המבקש ת/684). בית המשפט קבע כי הידיעה על המקום בו נמצאה המנוחה (תא שירותים), שהיתה ידועה רק למתי-מעט ברחבי העיר קצרין ואפילו לא לג'נאח עצמו, מעידה על ידיעת המבקש לגבי דרך ביצוע הרצח, וניסיונות המבקש להסביר את הדברים שמסר לרעייתו – בחקירתו ובעדותו בבית המשפט – אינם משכנעים. יצוין כי השופט י' דנציגר קבע כי קיים קושי לקבוע בוודאות כי הפרט הנ"ל לא הובא לידיעת המבקש על-ידי מעבידו, ועל כן הדברים שמסר לרעייתו לאחר מכן – אין לראותם בגדר פרט מוכמן.
ב) טיפות הדם בשירותי הבנים – העובדה כי המבקש ידע על קיומן של טיפות דם בשירותי הבנים ביום הרצח, ואף ציין זאת בחקירותיו המוקדמות (עובדה זו אף אושרה על-ידי אב הבית בהודעותיו במשטרה), וכן העובדה שהביע את חששו בפני המדובב כי לא ניקה את טיפות הדם הללו די הצורך – נמצאו על-ידי עמדת הרוב כ"ראיה מסבכת עוצמתית במיוחד" (פיסקאות 86-83 לחוות דעתו של השופט י' עמית). השופט י'
--- סוף עמוד 27 ---
דנציגר סבר מנגד, בהקשר זה, כי לעובדה זו "ייתכן משקל מפליל מסוים" בלבד (עיינו בפיסקה 199 לחוות דעתו).
ג) ידיעת המבקש את העובדה שהמנוחה לא נאנסה – המדובר בטענות שהועלו כי המבקש נבהל, בחקירותיו וכן בשיחותיו עם המדובב, מהאפשרות כי יואשם באונס המנוחה. נתון זה (של אונס כביכול), שהמבקש הכחיש בתוקף, היה בו כדי להצביע על כך כי המבקש ידע שהמנוחה לא נאנסה, ועל כן מוכן היה להודות רק במעשים שביצע בפועל. יצוין כי השופט י' דנציגר סבר שאין בנתון זה משקל ראייתי מפליל (אף כי גרס כי התנהגותו של המבקש בעניין זה היתה אכן מחשידה), כיוון שספק אם ידיעה על כך שעבירה מסוימת לא נעברה, יש בה כדי לחזק את הודאתו של המבקש בעבירה האחרת. עם זאת, ניכר כי עמדת הרוב נכונה היתה לייחס משקל לנתון זה (ראו בפיסקה 69 לחוות דעתו של השופט י' עמית).