188. זה המקום לחזור על המלצתי הנזכרת בפיסקה 118 שלעיל, כי טרם קיום המשפט החוזר – הפרקליטות תחזור ותבדוק את הראיות שהובאו לצורך הרשעת המבקש באספקלריה של העילות שהתקבלו כאן, בין השאר לנוכח חוות דעת של מי שהיה סגן ראש השב"כ, יצחק אילן ז"ל, שהוגשה בתימוכין לבקשה (אף שזו לא יכולה להתקבל כראיה בגין ההוראות של דיני הראיות בדבר עדות סברה).
189. בזהירות המתבקשת, ניתן לומר כי יש בחוות דעת מילרוי (לצד ההכרה שבחוות דעת רוטשילד לכך שאפשרות זליגת הדם מגופת המנוחה כעבור שעות היא רחוקה) סיכוי, שאיננו משולל יסוד, כדי להביא לשינוי תוצאות המשפט לטובת המבקש. כמובן, מדובר בפוטנציאל בלבד, ובהחלט תיתכן האפשרות, כפי שטוענת המשיבה, כי נזילת הדם שעל עקבת הנעל שעל גבי מכסה האסלה וכן כתם הדם של המנוחה שנמצא בתא השלישי הוטבעו שעות לאחר ביצוע הרצח ובירור נושאים אלה – לא ישנה בסופו של יום את תמונת ההרשעה. עם זאת, לעת הזו די בכך שחוות הדעת האמורות מגלות
--- סוף עמוד 107 ---
אמינות לכאורית ועומדות במבחני הקבילות, כדי שתוכלנה לשמש כראיות במשפט החוזר עצמו. הנה כי כן מסקנתי היא כי על אף מסכת הראיות המפורטת שעמדה לחובת המבקש, כפי שתוארה לעיל – עדיין אסור להתעלם בשלב זה מהמשמעות המזכה הנובעת מראיות ממשיות אלו, העומדות אל מול הראיות המבססות את ההרשעה, ואשר ייתכן כי הן מנוגדות להסבר שהעניקו להן בתי המשפט עד כה.
190. מצאתי לנכון להאריך בניתוח מכלול טענותיו של המבקש. טעם הדבר נעוץ בצורך לבור את המוץ מן הבר ולהבהיר מבין סבך הראיות המצוי בתיק זה, מהן אותן ראיות שאכן טעונות בוודאות בירור מחודש ולהתמקד בהן ובהשלכותיהן. יחד עם זאת בידוע הוא שדבר עשוי להוביל לדבר אחר, ולכן אין להגביל מראש את היקף המשפט החוזר, אף שרצוי כי באי-כח הצדדים, ישקלו להתרכז בבחינת הסוגיות הבאות: העקבות הזרות, נזילת הדם על גבי עקבת הנעל שעל מכסה האסלה, כתם הדם של המנוחה שנתגלה בתא השלישי וראיית הדנ"א המיטוכונדריאלי, ונפקויותיהם של כל אלה על ההרשעה, או על הזיכוי האפשרי.
191. נוכח כל האמור לעיל, ומכוח סמכותי לפי סעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט, אני מורה על קיומו של משפט חוזר בעניינו של המבקש, רומן זדורוב.
מתוקף הסמכות שבתקנה 7(ב) לתקנות בתי המשפט (סדרי דין במשפט חוזר), התשי"ז-1957, אני מורה כי המשפט החוזר יתנהל בבית המשפט המחוזי בנצרת, ואולם למען ניקיון הדעת ראוי שנשיא בית המשפט המחוזי בנצרת ישקול לקבוע לצורך זה הרכב שחבריו לא דנו במכלול בעבר.
192. בקשתו של המבקש להשתחרר ממאסר עד לקיום המשפט החוזר – תובא בפני בית המשפט המחוזי שבו אמור להתקיים המשפט החוזר, וזה יחליט בנושא (אם לשחררו, ואם כן – באילו תנאים) – לפי מיטב שיקול דעתו. למען הסר ספק, יובהר כי המבקש יישאר במעצר עד להחלטה אחרת כאמור (עיינו והשוו: עניין אייזן ועניין שוורץ).
193. לקראת סיום עלי להעיר כי במסגרת הדיון עלו שאלות לגבי האפשרות להעיד בפני, או במסגרת המשפט החוזר את ד"ר חן קוגל שנתן בשעתו חוות דעת מטעם המבקש, ועתה הוא עומד בראש המרכז הלאומי לרפואה משפטית. כמו כן עתר המבקש
--- סוף עמוד 108 ---
לקבל כראיה תשובה מסוימת שהשיב ד"ר חן קוגל במסגרת אקדמית ואשר נטען כי עשויה להיות לה, לתפיסת המבקש, השלכה על השאלות שבמחלוקת כאן. הסניגוריה הציבורית ביקשה כאמור להצטרף להליך כידידת בית המשפט, ולו כדי להביע דעתה בשאלות אלו, ואילו המשיבה התנגדה לשתי הבקשות. הצורך להעיד את ד"ר חן קוגל וכן לצרף את הסניגוריה הציבורית כידידת בית המשפט התייתרו בסופו של דבר בעקבות הגשת חוות הדעת של ד"ר מילרוי מטעם המבקש. יחד עם זאת, עליי להעיר כי הדיון שהתקיים בפני בסוגיות אלו הבליט את הצורך בהסדרה סטטוטורית של מעמד המרכז הלאומי לרפואה משפטית ושל אפשרות הסניגוריה להיעזר במשפטים פליליים במרכז הלאומי לרפואה משפטית, ו/או ביחס לדרישה להקים מכון נוסף לרפואה משפטית, כך שיועמדו גם לרשות הסניגוריה, במידת הנדרש, רופאים משפטיים, או מומחים מתאימים אחרים (עיינו: המלצות הוועדה לבחינת מצב הרפואה המשפטית בישראל, בראשות מנכ"ל משרד הבריאות דאז משה בר סימן טוב (מרץ 2018) וכן דו"ח הוועדה הציבורית למניעת הרשעות שווא, בעמ' 17-10).
194. כאן המקום לשוב ולהזכיר את שקבעתי כבר לעיל, כי התוצאה אליה הגעתי בדבר עריכת משפט חוזר בעניינו של המבקש – איננה משמיעה בהכרח כי המבקש זכאי, או כי עלה בידו להוכיח קיומו של ספק סביר באשמתו. שאלות אלו אמורות להיבחן במשפט החוזר עצמו. מטרתו של ההליך שבפני כאן היתה רק לבחון היתכנות לאפשרות כי יש בראיה, או בטיעון כלשהו שהוצגו בבקשה – כדי לשנות את תוצאות המשפט, ובכך עמד המבקש (השוו למקרים שלהלן: מ"ח 3/81 אבו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.07.1981); מ"ח 7324/96 חייאט נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (03.09.1997); עניין קוזלי; מ"ח 8777/99 פלינק נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 746 (2000)).
אחר הדברים האלה
195. לבסוף, אוסיף כי לא נעלמו מעיניי ההשלכות האפשריות של ההחלטה להורות על עריכת משפט חוזר על משפחת המנוחה, שאי-הוודאות הסופית לגבי זהות הרוצח עוד מוסיפה על האובדן הנורא שחוותה וסבלותיה לאחר שאיבדה נערה צעירה שחייה נגדעו בצורה אכזרית, בהיותה בתוך כותלי בית ספרה. ברור שלכאבם – אין מרפא. אולם אין בהשלכות אפשרויות אלו על המשפחה ועל גורמים נוספים הקשורים בפרשה הקשה כדי למנוע עריכתו של משפט חוזר, מקום בו נמצא טעם בדין לעריכתו. על כך נאמר, בהקשר אחר: "אמת ויציב – אמת עדיף" (הנשיא מ' זמורה ב-ע"א 376/46 רוזנבאום נ' רוזנבאום, פ"ד ב 235, 254 (1949); וראו גם: עניין קוזלי).
--- סוף עמוד 109 ---
196. העתק מהחלטתי זו יועבר בהקדם, מעבר לצדדים, גם לנשיא בית המשפט המחוזי בנצרת וליועץ המשפטי לממשלה.
ניתנה היום, כ"ט באייר התשפ"א (11.05.2021).
המשנה לנשיאה (בדימ')