--- סוף עמוד 25 ---
ד) חתכים בבית החזה – המבקש ידע כי הפגיעה בחזה המנוחה נגרמה תוך כדי הנפת הסכין לעבר הגרון, וכי מדובר בחתכים לא עמוקים, נתון שתואם את חוות הדעת הפתולוגית, ונקבע לגביו כי מדובר בפרט מוכמן "הגם שהוא פחות בעוצמתו". אשר לדברים שמסר המבקש הנוגעים לחתך במותן שנגרם למנוחה (אשר התברר כי אין בהם ממש), עמדת הרוב סברה כי אין לשלול אפשרות שכך חשב המבקש, בין היתר לנוכח העובדה שעל חולצת המנוחה באזור המותן נמצאו שני קרעים קטנים. עמדת המיעוט סברה, מנגד, שיש בכך כדי להוות "פרט מוכמן שלילי".
ה) חתכים בידיים – נמצא כי ידיעתו של המבקש על קיומם של פצעי הגנה שטחיים על ידיה של המנוחה, תואמת במדויק לממצאים הפתולוגיים, ועל כן יש לה משקל גבוה.
יחד עם זאת, בכל הנוגע לחתך נוסף, עמוק, בשורש כף ידה השמאלית של המנוחה, אשר המבקש העלה את דבר קיומו רק במהלך ההודאה השנייה כאשר השוטרים מפצירים בו להיזכר כיצד ביצע את החיתוך – שררה מחלוקת בין עמדת הרוב לבין עמדת המיעוט, כאשר לגישת הרוב לא היה בנתון זה כדי להפחית ממשקל ההודאות, ואילו לדעת המיעוט נקבע כי יש בכך כדי להפחית ממשקל ההודאות, בין היתר בהתחשב בהכוונה שהיתה מצד החוקרים בהקשר זה.
ו) אופן היציאה מהתא – כאמור, המבקש הדגים בשחזור כיצד יצא מתא השירותים הנעול, כך שעמד על מושב האסלה, הניח ידיו על דפנות התא וקפץ החוצה מעל לדלת. בית המשפט מצא כי מדובר בפרט מוכמן עוצמתי, בין היתר לנוכח האותנטיות והטבעיות שבהן פעל המבקש כאשר ביצע את השחזור. עמדת המיעוט גרסה כי האפשרות שמדובר בפרט מוכמן – איננה חפה מקשיים. זאת, על רקע יתר קביעותיו של השופט י' דנציגר (שיתוארו בהמשך), בנוגע: לזהות טביעת הנעל שנמצאה על גבי גופת המנוחה (אשר השופט י' דנציגר לא שוכנע כי יש לה התאמה לנעליו של המבקש); בשים לב לכך כי אין כל ודאות שעקבות הנעל שנמצאו בזירה תאמו את מסלול היציאה שהמבקש תיאר, וכן לנוכח העובדה שהמבקש מסר מספר גרסאות בהקשר זה.
ז) פרטים על אופן ביצוע הרצח – המבקש ידע (למן התוודותו בפני המדובב והודאותיו בפני החוקרים) על כך כי המנוחה נחתכה פעמיים בגרונה, נתון התואם את הממצאים הפתולוגיים. לעמדת הרוב, בהינתן הדברים שנאמרו על-ידי המבקש
--- סוף עמוד 26 ---
בהודאותיו (ובעיקר הדברים שמסר למדובב) בדבר חיתוך כפול שבוצע במנוחה באזור הצוואר – יש להתייחס לנתון זה כידיעה מוכמנת. יצוין כי לעמדת המיעוט, נתון זה לא קיבל ביטוי בהדגמותיו של המבקש, במהלך התוודותו בפני המדובב ובשחזור, ועל כן לא ניתן לראות בכך בגדר ידיעה מוכמנת בדבר החיתוך הכפול, אולם אין מדובר באי-התאמה מהותית בין ההודאות לממצאים.