בבית המשפט העליון
מ"ח 6881/19
לפני:
כבוד המשנה לנשיאה (בדימ') ח' מלצר
המבקש:
רומן זדורוב
נ ג ד
המשיבה 1:
מדינת ישראל
המשיבה 2:
פלונית (א"ק)
המשיב 3:
המרכז לבריאות הנפש "מזרע"
המבקשת להצטרף כידידת בית המשפט:
הסניגוריה הציבורית
בקשה למשפט חוזר מטעם המבקש מתאריך 31.10.2019; בקשה מטעם המשיבה 1 לתפיסת תיק רפואי מתאריך 11.12.2019; בקשה להגשת תוספת לבקשה למשפט חוזר מתאריך 17.12.2019; תוספת לבקשה למשפט חוזר מתאריך 17.12.2019; תגובת המבקש לבקשת המשיבה 1 לתפיסת תיק רפואי מתאריך 17.12.2019; תגובה מטעם המשיב 3 מתאריך 22.12.2019; תגובת המשיבה 1 לבקשה להגשת תוספת לבקשה למשפט חוזר מתאריך 23.12.2019; הודעה מטעם המשיבה 1 מתאריך 23.12.2019; הודעה מעדכנת מטעם המשיבה 1 מתאריך 13.02.2020; הודעה מעדכנת מטעם המשיבה 1 מתאריך 08.03.2020; בקשה מטעם המשיבה 1 מתאריך 12.03.2020; הודעה מטעם המשיבה 2 מתאריך 19.03.2020; תגובה מטעם המשיב 3 מתאריך 23.03.2020; תגובת המשיבה 1 לבקשה למשפט חוזר מתאריך 01.04.2020; בקשה מטעם המשיבה 1 להורות על איסור פרסום מתאריך 05.04.2020; תגובת המבקש לבקשה להורות על איסור פרסום מתאריך 05.04.2020; תגובת המשיבה 2 לבקשה להורות על איסור פרסום מתאריך 19.04.2020; בקשה מטעם המבקש לקביעת דיון מתאריך 21.04.2020; בקשה לצירוף חוות דעת מטעם המבקש מתאריך 28.04.2020; תשובת המבקש לתגובת המשיבה 1 לבקשה למשפט חוזר מתאריך 30.04.2020; תגובת המשיבה 2 לבקשת העיון מטעם המבקש מתאריך 07.05.2020; תגובה מטעם המשיב 3 לבקשת העיון במסמכים מתאריך 11.05.2020; תגובה מטעם המשיבה 1 לבקשת העיון במסמכים מתאריך 11.05.2020; תגובה לתגובת המבקש על תשובת המשיבה 1 לבקשה מתאריך 27.05.2020; בקשה מטעם המבקש לשחרור המבקש מתאריך 21.06.2020; בקשה נוספת מטעם המבקש לשחרור המבקש מתאריך 28.06.2020; בקשה להוספת ראיה מטעם המבקש מתאריך 28.06.2020; תגובת המשיבה 1 לבקשה לשחרור המבקש מתאריך 08.07.2020; תגובת המשיבה 1 לבקשה להוספת ראיה מתאריך 08.07.2020; בקשה מטעם המבקש למתן צו ולחילופין לקבלת חוות דעת משלימה מתאריך 20.07.2020; בקשת הצטרפות כידידת בית המשפט מטעם: ערנות לזכויות האדם אל"מ (ע"ר 80654598) מתאריך 03.08.2020; תיקון לבקשת ההצטרפות כידידת בית המשפט מתאריך 05.08.2020; הודעה מטעם המבקש מתאריך 07.08.2020; הודעה מטעם המבקש מתאריך 07.09.2020; הודעה מטעם המשיבה 1 מתאריך 22.09.2020; בקשת הצטרפות כידידת בית המשפט מטעם הסניגוריה הציבורית מתאריך 27.09.2020; תגובת המבקש לתגובת המשיבה 1 בסוגיית מתן חוות דעת מתאריך 29.09.2020; תגובת המשיבה 1 לבקשת ההצטרפות כידידת בית המשפט מטעם הסניגוריה הציבורית מתאריך 05.10.2020; תגובת המשיבה 1 לתשובת המבקש מתאריך 15.10.2020; הודעה על הסכמת המשיבה 2 לפרסם חלקים מתגובת המשיבה 1 מתאריך 04.11.2020; הודעה מטעם המשיבה 1 מתאריך 05.11.2020; הודעה מטעם המבקש מתאריך 08.11.2020; תגובת המשיבה 2 לעמדות הצדדים ביחס לבקשה להסרת איסור פרסום מתאריך 09.11.2020; הודעה משלימה מטעם המשיב 3 מתאריך 09.11.2020; הודעה מטעם המבקש מתאריך 24.11.2020; הודעה מטעם המבקש מתאריך 29.11.2020; תגובה מטעם המשיבה 1 מתאריך 01.12.2020; הודעה מטעם המשיבה 1 מתאריך 13.12.2020; הודעה מטעם המשיבה 1 מתאריך 03.01.2021; בקשה נוספת מטעם המבקש לשחרור המבקש מתאריך 11.01.2021; תגובת המבקש מתאריך 11.01.2021; בקשה מטעם המבקש להוספת ראיה מתאריך 26.01.2021; הגשת תצהיר מטעם המבקש מתאריך 26.01.2021; תגובת המשיבה 1 לבקשה להוספת ראיה מתאריך 03.02.2021
תאריכי הדיונים:
י"ז באלול התש"ף (06.09.2020); ט"ו בחשון התשפ"א (02.11.2020); כ"ג בחשון התשפ"א (10.11.2020)
בשם המבקש:
עו"ד ירום הלוי
בשם המשיבה 1:
עו"ד תמר בורנשטיין; עו"ד איתמר גלבפיש; עו"ד עידית פרג'ון
בשם המשיבה 2:
עו"ד תומר שוורץ
בשם המשיב 3:
עו"ד אביעד אמרוסי
בשם המבקשת להצטרף כידידת בית המשפט:
עו"ד טל ענר; עו"ד קרן אבלין-הרץ
החלטה
1. לפני בקשה להורות על עריכתו של משפט חוזר בהתאם להוראות סעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) בעניינו של המבקש, אשר הורשע כמפורט להלן ברצח הילדה תאיר ראדה ז"ל (להלן גם: המנוחה), ונגזר עליו עונש של מאסר עולם.
2. פרשת הרשעתו של המבקש מסתעפת לפרטים, ראיות ונתונים רבים מאוד, אשר ההתייחסות למרביתם תיעשה בקצירת האומר בהמשך, זאת בשים לב לצרכים ולמטרות של ההליך דנן (להרחבה ולפירוט של המכלול – עיינו בפסקי הדין ובהחלטות שניתנו בהליכים הקודמים בפרשה: פסק דינו של בית המשפט המחוזי ב-תפ"ח (נצרת) 502/07 [פורסם בנבו] מתאריך 14.09.2010; פסק הדין המשלים שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי הנ"ל בתאריך 24.02.2014; פסק דינו של בית משפט זה ב-ע"פ 7939/10 [פורסם בנבו] מתאריך 23.12.2015, שבגדרו אושרה הרשעתו של המבקש ברוב דעות, כנגד דעת מיעוט שסברה כי יש לזכותו מן הספק, וההחלטה ב-דנ"פ 1329/16 [פורסם בנבו] מתאריך 05.07.2016, אשר דחתה את הבקשה לדיון נוסף ב-ע"פ 7939/10 הנ"ל [פורסם בנבו] .
להלן יובאו איפוא, בתמצית, הרקע והנתונים הנדרשים להכרעה בבקשה.
רצח המנוחה תאיר ראדה ז"ל והרשעת המבקש
3. בתאריך 06.12.2006, בשעות הערב ולאחר שעות של חיפושים, נמצאה גופתה של המנוחה באחד מהתאים של שירותי הבנות במפלס הביניים שמעל הקומה הראשונה במבנה בית הספר "נופי גולן" שבקצרין (להלן: בית הספר).
4. המבקש, נתין אוקראיני הנשוי לישראלית, שעבד במועד הרלבנטי בבית הספר בריצוף המקלט, תושאל במשטרה לראשונה ארבעה ימים לאחר הרצח ואף נחקר באזהרה, לאחר שלא מסר הסבר מניח את הדעת ביחס לעובדה שהשליך לאשפה את
--- סוף עמוד 7 ---
המכנסיים שלבש ביום הרצח. בתאריך 12.12.2006 המבקש נעצר, בין היתר, מפאת סתירות שנתגלו בדבריו.
בלילה שבין 18.12.2006 לבין 19.12.2006, במהלך מעצרו, הודה המבקש בביצוע הרצח בפני מדובב, המכונה: "ארתור", שחלק עמו את תא המעצר (להלן: ארתור, או המדובב וההתוודות בפני המדובב בהתאמה). למחרת, עוד טרם שהמבקש ידע כי שותפו לתא הוא מדובב משטרתי – הוא הודה ברצח גם בפני חוקרי המשטרה (להלן: ההודאה הראשונה בפני החוקרים), ובסמוך לאחר מכן בוצע שחזור מעשה הרצח על-ידו בבית הספר (להלן: השחזור). בתום יום נוסף, לאחר שהמבקש החליף את בא-כוחו – הוא חזר בו מהודאתו, אך בחקירה שהתקיימה בסמוך לאחר מכן, הוא הודה שוב בביצוע הרצח, הפעם תוך שינוי של נתונים עובדתיים מסוימים (להלן: ההודאה השנייה בפני החוקרים). בהמשך חזר בו המבקש מההתוודות ומהודאותיו באופן סופי, ובגירסה המכחישה – הוא מחזיק גם כיום, למעלה מ-14 שנה לאחר קרות הרצח ומתן הודאותיו הנ"ל, ובחלוף שנים למן אישור הרשעתו, בדעת רוב, בערעור שהוגש לבית משפט זה ודחיית בקשתו לעריכת דיון נוסף בעניינו, הנזכרים בפיסקה 2 שלעיל.
כתב האישום שהוגש כנגד המבקש
5. על-פי האמור בכתב האישום שהוגש בתאריך 18.01.2007 לבית המשפט המחוזי בנצרת – ביום הרצח, בסמוך לשעה 13:30, המנוחה הודיעה לחברתה, ששהתה עמה מחוץ למבנה בית הספר, כי בכוונתה ללכת לשתות מים. לצורך כך היא נכנסה למבנה בית הספר ועלתה לשירותי הבנות, המצויים בקומה השנייה של בית הספר (המהווה למעשה קומת ביניים מעל לקומה הראשונה). המבקש, שעבד כאמור בבית הספר בריצוף המקלט ולצורך כך נשא עמו סכין יפנית, יצא, כך נטען, מהמקלט לתוך חלל בית הספר, ולאחר שהבחין במנוחה, הוא ביקש להיכנס בעקבותיה לשירותי הבנות. על-פי כתב האישום, חרף התנגדות המנוחה, אשר ניסתה למנוע את כניסתו כאשר פניה אל הדופן הימנית של התא – המבקש הצליח להיכנס לתא השירותים אליו נכנסה המנוחה, שיסף את גרונה וגרם לה לחתכים נוספים בצווארה, בחזה, בפניה ובידיה. בעקבות החתכים המנוחה התמוטטה ונפחה את נשמתה כעבור זמן קצר מאיבוד דם.
בכתב האישום נאמר עוד כי המבקש נעל את דלת תא השירותים ויצא ממנו לאחר שטיפס למעלה (תוך שהוא דורך על גופת המנוחה בשתי רגליו), כשהוא נאחז בדפנות התא מלמעלה – וקופץ החוצה. לאחר מכן נכנס המבקש, כך נטען, אל חדר
--- סוף עמוד 8 ---
שירותי הבנים שבקומה הראשונה, שטף את הסכין וניקה מעליו את דמה של המנוחה. לאחר שסיים לעשות כן – נאמר בכתב האישום כי המבקש חזר למקלט והמשיך בעבודתו עד לשעה 17:30 לערך. עוד נטען בכתב האישום כי לאחר הרצח – המבקש שבר את להב הסכין ששימש לרצח המנוחה והחליפו בלהב חדש, וכן השליך את מכנסי העבודה שלבש בעת ביצוע הרצח, במטרה למנוע או להכשיל את החקירה נגדו.
6. בגין המעשים הנ"ל, שיוחסו למבקש – הוא הואשם בעבירות של רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 כפי נוסחו באותה עת (להלן: חוק העונשין) ושיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין.
ההליך בבית המשפט המחוזי
7. בתאריך 14.09.2010 בית המשפט המחוזי בנצרת הרשיע פה אחד את המבקש (מפי סגן הנשיא (כתוארו אז) השופט י' כהן ובהסכמת השופטים: ח' גלפז ז"ל ו-א' הלמן) (להלן: פסק הדין הראשון). יובהר כבר עתה, כי בית המשפט המחוזי נדרש בהמשך לבדיקה מחודשת של שאלת אשמתו של המבקש בביצוע מעשה הרצח, לאחר שבדיון שנערך בבית משפט זה בערעורו של המבקש – הוחלט להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי לשם בירורן של מספר סוגיות ובעקבות זאת ניתן פסק דין משלים (להלן: פסק הדין המשלים).
למען בהירות הדברים והרצאתם באופן שוטף – תובא להלן התשתית ששימשה להרשעתו של המבקש בבית המשפט המחוזי בפסק הדין הראשון ובפסק הדין המשלים במאוחד.
8. בפסקי הדין: הראשון והמשלים, המחזיקים יחד מאות עמודים, תיאר בית המשפט המחוזי הנכבד את מהלך חקירתו של המבקש ואת ההודעות וההודאות שמסר, שעיקרן בהתוודות מפורטת בפני המדובב והודאות בפני חוקרי המשטרה, בהן פירט כיצד ביצע את מעשה הרצח. ראיות אלו עמדו במוקד ההרשעה, לנוכח העובדה כי לא נמצאו באותו שלב בזירה ממצאים ביולוגיים, או טביעות אצבע הקושרים את המבקש לרצח המנוחה (אם כי התגלו בזירה מספר ראיות פורנזיות אחרות, כפי שיפורט בהמשך). בתוך כך, נקבע ביחס להתוודות בפני המדובב כי המבקש גולל את מעשה הרצח שביצע בפני המדובב – מבחירה וללא אילוץ, כאשר בין המבקש לבין המדובב לא נוצר מתח, שכן המבקש ביקש למצוא לעצמו אוזן קשבת ועצה טובה אצל המדובב. עוד
--- סוף עמוד 9 ---
נמצא, כי ההתוודות בפני המדובב היתה מפורטת ביותר, וכללה הדגמות ותצוגות של מעשה הרצח, שרבות מהן הצביעו "בעליל" על האותנטיות של גירסת המבקש. כן צוין כי התנהלותו של המבקש לימדה בבירור על כך שביקש "לשפוך" את לבו בפני ארתור, בן שיחו, מרצונו החופשי.
על רקע זה, נדחתה טענת ההגנה כי ההתוודות בפני המדובב היתה הודאת שווא, וכן הטענה החלופית כי יש לייחס להתוודות זו משקל נמוך בלבד.
בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה דומה אף בכל הנוגע להודאה הראשונה בפני החוקרים, כאשר נקבע שמדברי המבקש שם ניכרו סימני אמת, רמת פירוט גבוהה והפלגה בתיאורים גרפיים, שאינם מאפיינים הודאות שווא. לגבי ההודאה השנייה בפני החוקרים מתאריך 21.12.2006, נקבע כי התנהגותו של המבקש בחקירה זו נשאה אופי מניפולטיבי, בהתחשב בכך ששינה את גרסתו מספר פעמים, אך נמצא כי גם דבריו באותה חקירה פועלים לחובתו, לנוכח פרטים מוכמנים שונים שמסר במסגרתה.
9. לצד הודאותיו של המבקש, מצא בית המשפט המחוזי הנכבד כי קיימות מספר ראיות חיצוניות התומכות בביסוס אשמתו של המבקש, אשר מגיעות אפילו כדי "סיוע". ממצאים אלה עומדים במוקד המחלוקות שבכאן, ואף שבית המשפט המחוזי הנכבד ערך ניתוח מפורט ומדוקדק לגביהם וביחס לתוקפם הראייתי, אביא להלן רק את "השורה התחתונה" של מסקנת בית המשפט המחוזי הנכבד באשר לכל אחד מהם:
טביעת הנעל על גופת המנוחה – בין הצדדים נתגלעה מחלוקת ביחס למעמדם הראייתי של סימני דם שנתגלו על מכנסי המנוחה. בהקשר לכך הוגשו מטעם הצדדים חוות דעת מומחים מנוגדות בכל הנוגע לאפשרות כי סימני הדם הללו הם למעשה עקבות נעליים המוטבעות בדם, שנמצאו על מכנסי הג'ינס שלבשה המנוחה, וכן נדונה האפשרות כי עקבות אלה הן עקבות נעליו של המבקש, אשר בעת ביצוע הרצח נעל נעליים מסוג "סלמנדר", שאינן שכיחות בארץ. בהקשר לכך, בית המשפט המחוזי העדיף את חוות דעתו של המומחה מטעם התביעה, רפ"ק ירון שור, לפיה קיימת סבירות גבוהה מאוד כי הנעליים שנעל המבקש ביום הרצח הן שהותירו את הטביעות שנמצאו על גבי מכנסי המנוחה, כאשר צוין כי מדובר בסוג נעליים נדיר מאוד בישראל (להלן: חוות דעת שור). בקליפת אגוז ייאמר כי על-פי חוות דעת שור, ניתן היה לאתר על מכנסי המנוחה שש טביעות נעליים, וכי לאחר השוואתן לנעליו של המבקש – ניתן היה לזהות את מחציתן ככאלה השייכות לנעלי המבקש בדרגת התאמה של "אפשרי בהחלט", ואילו
--- סוף עמוד 10 ---
את מחציתן האחר ניתן היה לזהות כ"אפשרי" בלבד. בשים לב לשכיחות המעטה של הנעליים מסוג זה של המבקש, ומתוך ההנחה שכל טביעות הנעל שעל גבי מכנסי המנוחה נוצרו על-ידי זוג נעליים אחד, הרי שלפי חוות דעת שור קיימת "סבירות גבוהה מאוד" שנעליו של המבקש הן שהותירו את הטביעות הנ"ל.
יצוין כי מטעם ההגנה הוגשו שתי חוות דעת הנוגדות את עמדת התביעה בהקשר זה. בתחילה, הוגשה חוות דעת מטעם ד"ר גיא קופר, אשר העמדה שהוצגה בה נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי בפסק הדין הראשון. בהמשך, לאחר שהוחזר הדיון בעניינו של המבקש לבית המשפט המחוזי, הוגשה חוות דעת נוספת, מאת מר William J. Bodziak (להלן: בודזיאק), מומחה אמריקאי להשוואת טביעות נעל, אשר טען כי לא ניתן לזהות את סימני הדם בהכרח כטביעות נעליים, וודאי שאין בסימנים אלה די פרטים כדי לאשר שמדובר בטביעות הנעל של המבקש.
ביני וביני, ניתן פסק דינו של בית משפט זה ב-ע"פ 1620/10 מצגורה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (03.12.2013) (להלן: עניין מצגורה), אשר עסק באריכות בשאלת קבילותן של חוות דעת מומחים בעניין טביעות נעליים ובמשקלן. בפסק דינו המשלים – בית המשפט המחוזי הנכבד ניתח באריכות את פסק הדין בעניין מצגורה, שנכתב על-ידי השופט נ' הנדל, על דעת שאר חברי ההרכב שם, ומצא כי אכן יש להפחית ממשקל חוות דעת שור, כך שיינתן לה משקל מוגבל בלבד, אולם נקבע כי: "ההפחתה במשקלה של הראיה ואפילו ביטולה כליל – אין בה כדי פתח לזיכוי הנאשם".
טביעות הנעל על מכסה האסלה ועל קירות התא – בית המשפט המחוזי הנכבד התייחס לשלוש עקבות נעליים חלקיות, מוטבעות בדם, שאותרו במסלול הנחזה ליציאה מתא השירותים בו בוצע הרצח (על מכסה האסלה, על מיכל ההדחה ועל הקיר המפריד בין התא השני לתא השלישי; יובהר כי לעמדת המשיבה 1 (להלן גם: המשיבה) אין לראות בעקבות נעליים אלו דווקא משום מסלול הימלטות מהתא). בהקשר זה צוין כי אין חולק על כך שטביעות נעליים אלו אינן של המבקש (או של גורמים אחרים כמו: חשודים נוספים, מחלצים, או אזרחים ששהו בזירה, שנעליהם נבדקו על ידי שור (להלן: עקבות הנעליים הזרות, או העקבות הזרות)). ההגנה טענה כי עקבות אלה, אשר הוטבעו, לשיטתה, על-ידי מבצע הרצח, מהוות "ראיה שלילית" (שמשקלה רב), לכך שהמבקש לא ביצע את הרצח. יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את הטענה, בקובעו כי לא ניתן להוציא מכלל אפשרות שאחד מהנוכחים הרבים בזירה הוא זה שהותיר את
--- סוף עמוד 11 ---
העקבות הזרות, כאשר בלהט האירועים הוא לא זכר לשחזר כיאות את התנהלותו בתא עם גילוי הגופה.
כלי ביצוע הרצח – בין הצדדים נפלה גם מחלוקת בכל הנוגע לכלי בו בוצע הרצח. המשיבה סברה כי חיתוך גרונה של המנוחה והחתכים הנוספים שנתגלו על גופתה בוצעו על-ידי סכין יפנית ששימשה את המבקש לצורך עבודתו (ההנחה היתה כי הלהבים שהמבקש החזיק בהם לצורך זה היו חדים ו"חלקים"). ההגנה ביקשה לטעון, בהתבסס על חוות דעת שניתנה מאת מר אלכס פלג (לשעבר חוקר זירות פשע במשטרה; חוות דעתו הוגשה בנושאים שונים כגון: השחזור, עקבות הנעליים וסוג כלי הרצח; להלן: חוות דעת פלג), כי העובדה שצורת חתך שהתגלתה על סנטרה של המנוחה נעשתה במיתאר המגלה קווקווים שונים, מעידה על כך שהחתך בוצע באמצעות סכין משוננת (להבדיל מהסכין היפנית שהיתה, על-פי הטענה, ברשות המבקש). בית המשפט המחוזי דחה את עמדת המומחה מטעם ההגנה, ואימץ את עמדת המומחה מטעם המשיבה (ד"ר קונסטנטין זייצב), שלפיה גם להב של סכין יפנית "חלקה" יכול היה לגרום לחתכים מסוג זה שנמצאו על גוף המנוחה.
בפסק הדין המשלים, ולאחר שבית משפט זה החזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי לשם בחינת השאלה כיצד בדיוק בוצע הרצח (באמצעות סכין שהלהב שלה חלק, או משונן) – הוגשו מטעם הצדדים חוות דעת נוספות בעניין זה. בין היתר, הוגשה חוות דעת מאת המומחית לרפואה משפטית, ד"ר מאיה פורמן-רזניק, בנוגע לחתך שנמצא בסנטרה של המנוחה. המבקש טען כי חוות דעתה של ד"ר פורמן מצביעה על חוסר התאמה בין כלי הרצח שתיאר בהודאתו – סכין יפנית מהסוגים שנמצאו ברשותו, לבין כלי הרצח המשוער, על סמך נתיחת גופת המנוחה.
בתמצית יצוין בהקשר זה כי בית המשפט המחוזי בפסק הדין המשלים, אישר שוב את ממצאי חוות דעתו של ד"ר זייצב, בין השאר לנוכח ניסיונו המקצועי, מהימנותו האישית והספרות המקצועית שביססה את חוות דעתו. כמו כן נאמרו שם מספר הערות ביקורתיות ביחס למהימנותה ולמקצועיותה של ד"ר פורמן, וכן צוינה העובדה כי בחוות הדעת שהגיש ד"ר חן קוגל מטעם ההגנה (ביחס לשאלה אחרת של כיווני החתכים) – לא היתה התייחסות לסוגיית סימני השינון על החתך בסנטר המנוחה (ראו בפיסקה 26 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי). על יסוד טעמים אלה ראה בית המשפט המחוזי לבכר "ללא כל היסוס" את חוות דעתו של ד"ר זייצב, על פני חוות דעתה של ד"ר פורמן, עם זאת נקבע כי אין לשלול את האפשרות שהמבקש אכן השתמש בסכין יפנית בעלת להב משונן, או פגום, קטוע, או שחוק מחמת שימוש מאסיבי בעבודות הרָצפות והקרמיקה