194. כאן המקום לשוב ולהזכיר את שקבעתי כבר לעיל, כי התוצאה אליה הגעתי בדבר עריכת משפט חוזר בעניינו של המבקש – איננה משמיעה בהכרח כי המבקש זכאי, או כי עלה בידו להוכיח קיומו של ספק סביר באשמתו. שאלות אלו אמורות להיבחן במשפט החוזר עצמו. מטרתו של ההליך שבפני כאן היתה רק לבחון היתכנות לאפשרות כי יש בראיה, או בטיעון כלשהו שהוצגו בבקשה – כדי לשנות את תוצאות המשפט, ובכך עמד המבקש (השוו למקרים שלהלן: מ"ח 3/81 אבו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.07.1981); מ"ח 7324/96 חייאט נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (03.09.1997); עניין קוזלי; מ"ח 8777/99 פלינק נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 746 (2000)).
אחר הדברים האלה
195. לבסוף, אוסיף כי לא נעלמו מעיניי ההשלכות האפשריות של ההחלטה להורות על עריכת משפט חוזר על משפחת המנוחה, שאי-הוודאות הסופית לגבי זהות הרוצח עוד מוסיפה על האובדן הנורא שחוותה וסבלותיה לאחר שאיבדה נערה צעירה שחייה נגדעו בצורה אכזרית, בהיותה בתוך כותלי בית ספרה. ברור שלכאבם – אין מרפא. אולם אין בהשלכות אפשרויות אלו על המשפחה ועל גורמים נוספים הקשורים בפרשה הקשה כדי למנוע עריכתו של משפט חוזר, מקום בו נמצא טעם בדין לעריכתו. על כך נאמר, בהקשר אחר: "אמת ויציב – אמת עדיף" (הנשיא מ' זמורה ב-ע"א 376/46 רוזנבאום נ' רוזנבאום, פ"ד ב 235, 254 (1949); וראו גם: עניין קוזלי).
--- סוף עמוד 109 ---
196. העתק מהחלטתי זו יועבר בהקדם, מעבר לצדדים, גם לנשיא בית המשפט המחוזי בנצרת וליועץ המשפטי לממשלה.
ניתנה היום, כ"ט באייר התשפ"א (11.05.2021).
המשנה לנשיאה (בדימ')