אומר כי אין בידי לקבל את טענת המתנגדים כי נמנע ממי מהם לבקר את המנוחה. לא מצאתי כי כך היה.
כך מעדות המבקשת 1, לפרוטוקול הדיון מיום 5/11/2020, בעמ' 36:
"ש. כשאמא שלך חייתה אצלך, האם .... ו.... ביקרו אותה?
ת. שנתיים הם לא דיברו. .... בכלל, הגדולה לפעמים.
ש. .... היתה אצלך בבית?
ת. כן.
ש. וביקרה את סבתא?
ת. כן.
ש. הבאת פעם את סבתא אליה?
ת. כן. הייתי בחתונה של .... והבאנו אותה. לא היה שום קשר עם הילדים.
ש. אני מציגה לך תמונה, זו הדירה שלך?
ת. (מעיינת) כן.
ש. זו סבתא בתמונה?
ת. אני רואה שזה .....
ש. אז הוא היה אצלך?
ת. פעם בודדת. זה לא היה משהו בתוך שנתיים".
ומעדותה של המבקשת 2, בעמ' 41:
"ש. האם אחרי פטירתו של ... ילדיו ביקרו את אמא?
ת. אחרי פטירתו של .... הילדים ביקרו את אמא שלי, זאת אומרת אמא שלי אז היתה אצל ... ואני לא הייתי שם, אני גרה ב.....
ש. אז את לא יודעת?
ת. לפי מה שאחותי אמרה, הבן היה רק לחתום על ביטול הערת אזהרה. זה מה שאחותי אמרה לי לידיעה, שנוותר על הערת אזהרה. מעבר לזה לדעתי לא היה".
מעדותה של המתנגדת 3 (....) לפרוטוקול הדיון מיום 20/12/2020, החל מעמ' 49:
"ש. לבית המשפט: את זוכרת מתי פגשת אותה?
ת. אם אני זוכרת מתי פגשתי אותה? אמממ (מהרהרת) לא זוכרת את הפעם האחרונה. אני זוכרת שזה היה ב..., פגשתי אותה בבית שלה ולא פגשתי אותה כשהיא עזבה את הבית שלה והתגוררה ב... או ....
ש. כל תאריך שלא תגידי לי, מטעמי הגינות, אבקש מבית-המשפט צו איכון טלפוני כדי לראות שבאמת היית שם ולכן אבקש לדייק.
ת. אין לי מה לומר לך כדי לדייק, כי תאריך אני בטוח לא זוכרת.
ש. לבית המשפט: זה היה לפני שנה? שנתיים? עשרים שנה?
ת. 7 שנים.
................
ש. לבית המשפט: איך ידעת?
ת. ידעתי, כי אחים שלי ואני היינו בקשר. היינו בקשר עם סבתא שלי וידענו מתי הוא נכנס לבית חולים.
ש. לבית המשפט: אך לפני 2 דקות אמרתי שאני מתרשם שהקשר שלך עם סבתך היה לכל היותר רנדומאלי, בתדירות נמוכה והקשר שלך עם אביך גם לא הצלחת לציין יותר מביקור או שניים על פני 10 שנים ועתה את אומרת שתמיד התקשרת אליו כשהוא היה בבתי חולים. איך ידעת מתי הוא מאושפז?
ת. לא היה מצב שאני ואחים שלי לא ידענו מה קורה עם אבא שלי כשהוא היה מאושפז.
ש. לבית המשפט: איך המידע הזה זרם?
ת. אחים שלי היו בקשר עם סבתא שלי, עם האחיות של סבתא שלי וידענו כשהוא מתאשפז.
.......................
ש. את, בסעיף 11 לכתב ההתנגדות שלך הנתמך בתצהירך כותבת: "המתנגדת כנכדתה של המנוחה ניסתה שנים רבות ליצור קשר עם סבתה אך תמיד עמדו בדרך שתי בנותיה ומנעו לחלוטין רצף של קשר".
ת. אני כתבתי את זה??
ש. לבית המשפט: הוא מחזיק תצהיר והוא מקריא.
ת. אלה לא מילים שלי, ממש לא".
מעדותה של המתנגדת 2, החל מעמ' 59:
"ש. האם ב- 15 השנים האחרונות של חייה של סבתא, מישהו מנע ממך אי פעם להגיע אליה?
ת. אהה (מהרהרת) לא שאני זוכרת.
ש. האם ב- 15 השנה האחרונות לחייה של סבתא, כשהתקשרת אליה, מישהו מנע ממך לדבר איתה?
ת. לא. כן, אבל בתצהיר, אני יודעת (מתגלגלת מצחוק).
.........................
ש. העדת בהגינות שאף פעם, ב- 15 השנה האחרונות, גם בחייו של המנוח וגם בחיי המנוחה אף אחד לא הפריע לך לפגוש, להתקשר, לבוא, אף אחד לא התערב לך בשיחות איתם. האם את יכולה לתאר לי אירוע אחד ב- 15 השנה האחרונות ואני אומר 15 שנה רק לצורך הדוגמא, בחייה של סבתא בו ראית בעינייך או שמעת באוזנייך איזו פעולת הסתה כלשהי של הבנות שלה כנגדכן או משהו כזה?
ת. פעולת הסתה? (מהרהרת) לא, אני לא ראיתי. לא, לא יצא לי להיות בסיטואציה כזו.
..............................
ש. לבית המשפט: את אומרת שהן היו נחמדים אלייך כי הן התחנפו לסבתא ולאחר מכן אפשר היה להוציא את הפרצוף האמיתי?
ת. אני לא יודעת אם התחנפו. היה לנו קשר טוב ובאתי לבקר אצל ...את סבתא. אם אתה מחפש שהתנהגו באיזו דרך חשודה? אהה (מהרהרת)".
ומעדותו של המתנגד 3, בעמ' 63:
"ש. אתה אומר בסעיף 10 לתצהירך שבאת, אתה זוכר שבאת לבקר את סבתא כשהיא היתה אצל ... ב....?
ת. כן.
ש. שסבתא היתה שם, לצורך הסרת הערת האזהרה.
ת. לא. אין קשר. תפריד בין הביקורים.
ש. הביקור היה בתחילת 2014, נכון? בערך.
ת. אם אתה אומר.
ש. לבית המשפט: אתה זוכר משהו אחר?
ת. תמשיך. ביקרתי אותה ב..., כן.
ש. אתה אומר בסעיף 10 שהיא מאוד שמחה, סבתא, שבאת, זה נכון?
ת. היא תמיד שמחה לראות אותי".
מן הנסיבות והתמונה המצטיירת, סבור אני כי המתנגדים, לאחר גירושי הוריהם, בצירוף מצבו הרפואי של אביהם, בחרו מסיבותיהם שלם, שלא לשמור עם קשר קרוב עם המנוחה ואביהם.
תיעוד נוסף לכך ניתן למצוא במכתבי האב המנוח לילדיו, הם המתנגדים, אותם צירפו הם בעצמם, מהם עולה היעדרו של הקשר בין האב לילדיו, בתקופה מסויימת ועד כמה משווע הוא לקשר עימם.
כך למשל במכתבים משנת 2008 – 2009, מצאתי:
"בהיעדר כתובת ובאין אפשרות ליצור איתך קשר...., לא לכבד את אבא...הזלזול בי....אני יכול לעזור לך אבל את צריכה בשביל זה להתקשר אלי...".
עוד אומר כי אם אכן כטענת המתנגדים ניסו הם לבקר את סבתם והמבקשות הן שמנעו זאת, הרי שאם ידעו כל כך רבות על הלך יומה, יכולים היו הם ל"נצל" את נוכחותה במועדון הקשישים, או להיעזר במי בני משפחתה, אחיה או גיסתה.
איני יודע מה טעם בחרו המתנגדים שלא לבקר את סבתם – סיבותם עימם, אך אין בידי לקבל כי הדבר נמנע מהם.
אכן כטענת המבקשות וכפי שעלה מן העדויות, המנוחה לא היתה מנותקת מסביבתה ולא היתה תלוייה תלות מקיפה ויסודית במבקשות ולא באף אדם אחר.
המסקנה היא איפוא, כי ככלל לא נמנע מן המנוחה קשר עם נכדיה או מי מסביבתה, וכי יכולה היתה היא לקיים קשר טלפוני, או לארח בדירת מי מבנותייה, גם במועדון הקשישים בו היתה מבקרת מידי יום.
בנסיבות אלו אין מבחן זה תומך במסקנה לפיה עריכת הצוואה לוקה בהשפעה בלתי הוגנת.
מבחן נסיבות עריכת הצוואה
כאן מגיעים אנו גם לתוכן הצוואה כנסיבה התומכת בכך כי המנוחה היתה בהכרה מלאה ובעלת רצון מלא בעריכת הצוואה. בצוואתה ביקשה המנוחה להוריש לילדיה, מעשה מקובל, אלו אשר נותרו בחיים - בנותייה, אם כדי לגמול להן, אם כדי למלא את רצונה או מכל סיבה אחרת, ונראה כי במקרה זה רצונה היה להותיר את רכושה למי מקרוביה מקרבה ראשונה אשר נותרו בחיים, וכך עשתה. ויוזכר כי צוואת המנוחה נערכה לאחר פטירתו של בנה.
סבור אני כי לאור רצונה, בצירוף הנתק או חוסר הקרבה אשר שררה בינה לבין נכדיה, ואולי אף תאמר (כפי העדויות), לאחר שעזרה לבנה עוד בחייה ברכישת דירתו, סברה היא כי מטעמים של מצפון ואף צדק, כי בנותייה הן שזכאיות לרשת את עיזבונה.
במצב דברים זה, תוכן הצוואה משקף רצון, כוונה ומחשבה של אדם.
לאור האמור ומשמקבל אני את טענת המבקשות כי צוואת המנוחה היה מעשה חופשי ועצמאי של המנוחה, אין אני סבור כי מי מהמבחנים המוזכרים מתקיימים ו/או כי מתקיימות נסיבות של השפעה בלתי הוגנת מצד המבקשות על המנוחה.
מעורבות ונטילת חלק של המבקשות בעריכת צוואתה של המנוחה
המתנגדים טענו שהמבקשות הן שבחרו את זהותו של עורך הצוואה המשמש אותן כ – 20 שנה, הן שהסיעו את המנוחה שהתגוררה ב... למשרדו בירושלים, שהיתה קשישה דמנטית, הן שמימנו את שכרו, שהעיד בעצמו כי המנוחה חששה מן המבקשות.
המבקשות לקחו חלק פעיל והתערבו בעריכת הצוואה, שעה שפעלו ללא לאות לשים ידן על רכושה של אמן, למנוע מהמתנגדים ואביהם כל חלק בנכסים אלו. המבקשות אף לא הסתפקו רק בהתערבות זו אלא הוסיפו ודרשו כי הנכסים יועברו על שמן עוד בחייה של המנוחה.
סעיף 35 לחוק הירושה, קובע כדלקמן:
"הוראות צוואה, פרט לצוואה בעל פה המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, הוראות צוואה המזכה בן זוגו של אחד מאלה – בטלה".
הוראות הסעיף מכוונות לשלוש חלופות שבהתקיים אחת מהן, ניתן יהיה לקבוע כי קיימת מעורבות בצוואה:
מי שערך אותה, מי שהיה עד לעשייתה ומי שלקח באופן אחר חלק בעריכתה.
בפסיקתו של בית המשפט בעניין זה אנו מוצאים שתי גישות - האחת מצמצמת והאחרת מרחיבה, באשר לאופי הפעילות אשר תוגדר כנטילת חלק בעריכת צוואה. יצוין, כי הביטוי "לקח חלק באופן אחר בעריכתה" של הצוואה הינו ביטוי גמיש ומתמלא תוכן על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה. השאלה האם הזוכה נטל חלק בעריכת הצוואה, תיבחן לפי מידת המעורבות וחומרתה. ככל שהמעורבות והפעילות של הנהנה כבדה יותר, גסה יותר, עמוקה יותר, כך יטה בית המשפט לראות בה מעורבות הפוסלת את הצוואה. לא כך הדבר אם מעורבותו של הנהנה הינה יותר בגדר עזרה ותמיכה במצווה על מנת שזה יוכל להגשים רצונו בכתיבת צוואה, גם אם תוכנה משרת את הנהנה.
הצטברותם של אירועים וזיקות, שכל אחד מהם כשלעצמו אין בו כדי להציב תווית של נטילת חלק בעריכת הצוואה, עשויים ליצור את אותה מעורבות בעריכת הצוואה שיש בה כדי לפסלה (ראה: ע"א 5869/03 חרמון נ' גולוב, נט(3) 1 {פמ"מ – 24/10/2004}).
הפסיקה קבעה כי ביסוד ההוראה שבסעיף 35 לחוק הירושה, מדובר למעשה בחזקה חלוטה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת, שלפיה מי שנכנס בגדרה גורם לבטלות הוראות הצוואה שנעשתה לטובתו. וכך:
"החוק יוצר הנחה חלוטה כי מי שלוקח חלק בעריכת הצוואה השפיע שלא כדין על המצווה. חזקה זו אין לסתור אף לא בהבאת ראיות המלמדות כי שלבים אחרים בהליך היווצרותה של הצוואה היו נקיים מפגם. העובדה שהנהנה על פי הצוואה לא ערך אותה והעובדה שלא היה עד לעשייתה, עשויים להעיד על כך שהוראת הצוואה ניתנה בסופו של יום מרצון חופשי, אולם אם 'לקח הוא חלק בעריכתה באופן אחר", אין תוקף להוראה המזכה אותו- אפילו היתה זו הוראת אמת".
(ראה: ע"א 6496/98 בוטו נ' בוטו, נד(1) 19 {פמ"מ – 4/1/2000} {להלן: "עניין בוטו"}).
בהמשך התפתחה בפסיקה גישה המפרשת את העילה באופן רחב יותר, ומאפשרת לבית המשפט להכליל מקרים רבים יותר על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה, בגדרו של מבחן השכל הישר (ראה: בע"מ 7049/15 פלוני נ' פלוני {פמ"מ – 17/12/2015}).
יש לזכור כי בפסקי דין רבים נקבע כי פעולת שליחות עבור המצווה, הנוגעת לעריכת הצוואה, כגון התקשרות עם עורך דין בנוגע לעריכתה, או שיחות עם המצווה, אינן נכנסות לגדרו של סעיף 35 לחוק הירושה (ראה: "עניין בוטו", לעיל).
ב"עניין בוסקילה" בית המשפט לא מצא כי העובדה שהזוכה ליווה את המנוחה למשרדו של עורך הדין, ציין בפניו כי מעוניינת להעביר אליו את כל רכושה, וזאת כאשר המנוחה עצמה מתקשה לבטא בפני עורך הדין את רצונה ובכך שהזוכה אף נכח עת הגיעו העדים לחתום על הצוואה, משום מעורבות פעילה כדי "נטילת חלק". הדגש אותה נתן בית המשפט היה באשר לעובדה כי עורך הדין שוחח עם המנוחה ביחידות וניסה להבין ממנה מה רצונה והזוכה יצא מן החדר בעת שנחתמה הצוואה בפני שני העדים, מלמד כי בשלבים המכריעים של עשיית הצוואה לא היה הנהנה מעורב. דומה המצב גם בעניין שבפניי ואף נסיבות המעורבות בו פחותות בעיני.
כפי שכבר הדברים פורטו על ידי עוד קודם, עת בחנתי את שאלת מעורבות המבקשות בעריכת צוואת המנוחה במסגרת מבחן המשנה לבחינת קיומה של השפעה בלתי הוגנת, וכעילה העומדת בפני עצמה, ואומר שוב כי לא השתכנעתי, כי מעורבותן של המבקשות עלתה כדי השפעה על המנוחה לעת עריכת צוואתה.
וכך מעדותו של עו"ד ששון, החל מעמ' 9:
"ש. איך הכרת את המנוחה?
ת. את המנוחה הכרתי באמצעות הבן שלה, ז"ל. ...התגרש מאשתו בשנת 1996, ... והסכם הגירושין לא אני ערכתי, אבל הסכם הגירושין שלהם, שם דובר על דירה ב.... שבינתיים סוכם שהדירה תישאר אצל .... עד שהבת הקטנה, נדמה לי .... שמה, תגיע לגיל 18. היא הגיעה לגיל 18 בתחילת שנות ה- 2000 ואז פנה אליה לבד ש, "הגיעה לגיל 18, בואי נתחלק בדירה", היא סירבה או לא ענתה ואז הוא הגיע אלי. פניתי אליה בכתב, אמרתי לה "גברת, לבעל גם זכויות והוא רוצה לממש את הזכות שלו". היא התחמקה, אז איימתי עליה בפירוק שיתוף ואז היא לקחה עו"ד מירושלים בשם רחל ברלין שתייצג אותה, הייתי בהיכרות טובה איתה. ניהלנו משא ומתן קצר והגענו להסכם, שלא מוכרים את הדירה אבל .... תקנה את הדירה מ.... אכן כך היה, ההסכם אושר בבית-המשפט, אבל לאחר ההסכם גם התעוררו בעיות, היא הגישה תביעות ש... חייב לה כספים בגין כל מיני עילות והגענו להסכם נוסף שאכן הוא הודה שהוא חייב לה כספים והוא קיבל כמעט חצי מהסכום שהוא היה אמור לקבל עבור הדירה. גם ההסכם הזה אושר ומאז אני בקשר עם הגברת .....
................
ש. כמה שנים במצטבר הכרת את המנוחה?
ת. אני יודע? אם הכרתי את .... בסביבות 2002, אז הכרתי אותה עד פטירתה.
...................
ש. כשהמנוחה חתמה על צוואתה אצלך, מי נכח איתה אצלך?
ת. יש לי משרד עם 4 חדרים ובחדר שאני יושב ומחתים היא היתה לבד, הדלת היתה סגורה. כשהבת שלה הביאה אותה אז היא שהתה בחוץ.
......................
ש. אז מי מסר לך את כל הפרטים בנוגע לצוואה?
ת. ישבתי איתה כמה דקות. היא אמרה לי בעברית פשוטה "אני רוצה כל מה שיש לי לשתי הבנות שלי".
...........
ש. הצוואה היתה כרוכה בעלות?
ת. בוודאי. ....שילמה".