הוראות אלה מתקיימות אף אם המצווה מסר את הוראותיו לנוטריון בטלפון. הן מועלות על ידי הנוטריון על הכתב ומוקראות על ידי הנוטריון למצווה (ראה: ע"א 594/99 אוחנה נ' אלעזר, נה(3) 355 {פמ"מ – 12/3/2001}).
מאחר שצוואת המנוחה מיום 24/12/2013 היא צוואה בפני רשות, לאחר שנתקיימו בה כל היסודות של צוואה נוטריונית בהתאם לתנאים שבסעיף 22 לחוק הירושה, ומשעה שמדובר בצוואה בפני רשות שלא נפל בה כל פגם פורמלי או צורני, הנטל להוכיח כי הצוואה אינה תקינה מבחינה פורמלית, מוטל על המתנגדים לה. יוער כי הנתבעים לא העלו טענה בדבר פגמים צורניים בצוואה, למעט אלו אשר הוזכרו באשר להבנת המנוחה את השפה העברית ותיעוד מעמד הצוואה.
ההלכה המשפטית גורסת כי צוואה שמתקיימות בה כל הדרישות הצורניות על פי הדין, עומדת לה חזקת כשרותה, והנטל להוכיח כי בטלה היא, מוטל על המתנגד לקיומה.
(ראה: ע"א 2098/97 בוסקילה נ' בוסקילה, נה(3) 837 {פמ"מ – 30/4/2001} {להלן: "עניין בוסקילה"}).
האם הבינה המנוחה את השפה העברית?
מעדותו של עו"ד ששון לפרוטוקול הדיון מיום 9/8/2020, בעמ' 11 עולה:
"ש. באיזו שפה דיברת עם המנוחה?
ת. בדרך כלל בעברית, אבל פה ושם אפשר לזרוק מילה ב.... אני לא יודע אם אתה רואה אותי, אבל אני חלבי, ההורים שלי שניהם דיברו .... שפת הדיבור שלהם .... וההורים שלי כשרצו לדבר ביניהם ושאנו לא נבין אז דיברו ..... אני קצת מבין.
......
ת. הרוב התנהל בעברית, כמובן.
.....
ש. לבית המשפט: אמרת שאמרת שאתה לא מדבר איתה בטלפון ושתבוא למשרד וקבעתם תאריך, מי קבע?
ת. אני והיא. ואז היא דיברה איתי וזה, אז היא אמרה ב....: "..." (....) ובעברית זה "אני רוצה לעשות צוואה". היא אמרה "....". שזה אומר "הכל לשתי הבנות שלי. אבל היא דיברה יפה מאוד בעברית גם.
ש. אז מי מסר לך את כל הפרטים בנוגע לצוואה?
ת. ישבתי איתה כמה דקות. היא אמרה לי בעברית פשוטה "אני רוצה כל מה שיש לי לשתי הבנות שלי".
............
ש. למה, כדי להקל עליה בין היתר, לא הקראת את הצוואה ב....?
ת. אני לא ברמה כזו. גם אני חושב שהיא הבינה מספיק עברית. היא ידעה בדיוק על מה היא חותמת, לית מאן דפליג. היא היתה מאוד נחושה ואת הנקודה הזו ידעה בדיוק לפרטי פרטים, מה היא רוצה.
ש. האם היא גם ידעה לקרוא מה שהיא כתבה?
ת. בוודאי, היא קראה עברית".
מעדותה של הגב' פ. כ., גיסתה של המנוחה, בעמ' 23:
"ש. את זוכרת אולי אם .... ידעה לקרוא עברית?
ת. כן.
......
ש. אם כך, ... לא ידעה לקרוא עברית?
ת. היא ידעה לקרוא, אבל אני אומרת לך שלקרוא קל כמו ישראלי? לא. גם אני לא.
ש. אם .... היתה מקבלת מסמך משפטי,
ת. היא ידעה לקרוא חשבונות, את העירייה, זה כן. היא ידעה לקרוא כמו תינוקת".