פסקי דין

תע (ת"א) 31355-10-18 ר. ב. מ נ' מ. כ - חלק 4

27 מאי 2021
הדפסה

טענת המתנגדים כי המנוחה לא הבינה את השפה העברית – אינה נכונה שכן המנוחה גם קראה וגם דברה עברית.

טענת ההשפעה בלתי הוגנת לא הוכחה ואף נסתרה לחלוטין, שכן לא הוצגו ראיות המקיימות אפילו חשש להשפעה בלתי הוגנת, אין טיעון למבחני העזר, כך שהמתנגדים, לא רק שלא הרימו את נטל ההוכחה אלא הראיות שהוצגו מעידות על כך שמדובר במעשה חופשי של המנוחה.

טענת המתנגדים באשר לנישול אביהם מצוואת המנוחה, תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה הן מן הנסיבות המתוארות וכי המנוחה ערכה את צוואתה לאחר מות בנה מעידה בברור כי המנוחה לא נישלה אותו.

לסיכום, יש לדחות ההתנגדות, לדחות את עתירת המתנגדים לקיום צוואתה הקודמת של המנוחה שכלל לא הוגשה ולהורות על קיום צוואת המנוחה מיום 24/12/2013.

דיון והכרעה
למעשה טענות המתנגדים, לפיהן יש לבטל את צוואת המנוחה מיום 24/12/2013, נשענות על חמישה אדנים אותם יש לבחון, ולהכריע האם ליתן צו קיום לצוואת המנוחה מיום 24/12/2013, או שמא יש לקבל את ההתנגדות לקיומה של צוואת המנוחה.

אלו הם חמשת האדנים:
• פגמים בצוואה – מתוקפו של סעיף 22 לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965, (להלן: "חוק הירושה").
• אי כשרות המנוחה לערוך צוואה - סעיף 26 לחוק הירושה.
• השפעה בלתי הוגנת על המנוחה - סעיף 30(א) לחוק הירושה.
• מעורבות המבקשות בעשיית הצוואה – סעיף 35 לחוק הירושה.
• הצוואה נטולת סבירות ואינה משקפת את רצונה של המנוחה.

העומדת לצוואה חזקת כשרותה?
צוואת המנוחה מיום 24/12/2013 היא צוואה נוטריונית אשר נערכה על ידי הנוטריון ועורך הדין שלמה ששון (להלן: "עו"ד ששון"), בה ציוותה המנוחה את מלוא רכושה לבנותיה, הן המבקשות.

לצוואה זו צורף אישור עשיית צוואה לפי סעיף 22 לחוק הירושה, מיום 24/12/2013 אשר נחתם על עו"ד ששון, בו נכתב:

"ניצבה לפני הגברת .... (להלן: "המצווה") שזהותה הוכחה לי עפ"י תעודת זהות מספר..., אמרה המצווה את דברי הצוואה שרשמתי לעיל (במסמך המצורף והמסומן באות א'), השתכנעתי כי המצווה שומעת את השפה העברית שבה נרשמה הצוואה, קראתי בפני המצווה את דברי הצוואה כפי שרשמתי אותם כאמור בשפה העברית המובנת לה והמצווה הצהירה מרצונה החופשי כי זוהי צוואתה וחתמה עליה בנוכחותי."

חוק הירושה מכיר בארבעה סוגים של צוואות, ומציב דרישות צורניות פורמליות לכל צוואה בפני עצמה. מטרתן של הדרישות הפורמליות היא לאפשר לבית המשפט להגיע למסקנה בדבר אמיתותה של הצוואה ובדבר גמירות דעתו של המצווה.

עמוד הקודם1234
5...28עמוד הבא