כאמור, צוואת ההמנוחה היא צוואה שנערכה על ידי רשות (נוטריון), העומדת בכל הדרישות הצורניות של צוואה על-פי סעיף 22 לחוק הירושה.
הלכה היא, כי צוואה שלא נפל בה פגם פורמלי ו/או צורני בחזקת כשרה היא, והנטל להוכחת הטענה שצוואה זו דינה להיפסל בשל קיומן של אותן עילות לבטלותה, להן כיוונו המתנגדים, לרבות השפעה בלתי הוגנת, מוטל על כתפי המתנגדים, ולא על מבקשי קיום הצוואה מוטל הנטל לשלול את התקיימות אותם טעמי התנגדות. (ראה: רמ"ש (ת"א) 27644-11-17 מ. מ. ח. נ' ח. מ. {פמ"מ – 26/3/2018}).
אומר כי החזקה לכאורה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת, מעבירה את נטל הבאת הראיות על שכמו של מבקש הקיום לסתור את אותה חזקה, תוך שלילת קיומן של אותן נסיבות שהקימו את החזקה, או תוך שלילת קיומה של "אי ההגינות" שבהשפעה חרף קיומן של אותן נסיבות. יחד עם זאת, נטל השכנוע, בסופו של דבר, מוטל כל כולו על שכמו של המתנגד. הוא זה שצריך לשכנע את בית-המשפט שהמצווה עשה את צוואתו לא מתוך רצון חופשי, אלא על ידי השפעה בלתי הוגנת והוא זה שחייב לעמוד בנטל זה גם אם כשל מבקש הקיום בהבאת ראיותיו לסתור, נטל שעבר אליו עם הקמתה של החזקה. (ראה: "עניין בוסקילה", לעיל).
הווה אומר, על מנת להקים חזקה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת שיש בה להעביר את נטל הראיות אל מבקש הקיום, אין די בחשד גרידא אלא נדרשות ראיות משמעותיות המקיימות תשתית ברורה למסקנה האמורה .
נסיבות המצביעות על השפעה בלתי הוגנת הן בין השאר תלות מקיפה ויסודית של אדם בזולתו, היקף התלות ועומקה, גילו, מצבו הבריאותי ומצבו הנפשי של המצווה, הנסיבות האופפות את עריכת הצוואה ועוד. הוכחת תלות והשפעה בלתי הוגנת, יש בהן כדי לבטל הורשה שניתנה לאדם שבו תלוי המצווה. כל אלה קיבלו משקל נכבד משנבדקה הקמת חזקת השפעה בלתי הוגנת שהעבירה את הנטל להוכיח היעדר השפעה בלתי הוגנת אל המבקש לקיים את הצוואה ולא על מי שמבקש לבטל את הוראות הצוואה.
(וראה: ע"א 423/75 בן נון אלבכרי נ' ריכטר ואח', לא(1) 372 {פמ"מ – 14/11/1976}).
היינו, תלות יסודית ומקיפה של המצווה בנהנה, היה ותוכח, משנה את נטלי ההוכחה.
אמנם בית המשפט נקט בלשון "חובת ההוכחה'", מונח המכוון לנטל המשני של הבאת הראיות, אך הפסיקה בהמשך פירשה זאת ככוונה להעברת הנטל הראשי, הוא נטל השכנוע אשר ולעולם אינו עובר לכתפי מבקש הקיום. הנטל, המועבר עם הקמת החזקה, אינו אלא הנטל להבאת ראיות.
(ראה: "פרשת מרום", לעיל).
לאור האמור, גם אם נתקיימה בין המנוחה למבקשות מערכת יחסים כזו המקימה את חזקת ההשפעה הבלתי הוגנת, נטל השכנוע לשלילת מרכיבי ההשפעה הנדרשים, שיש בהם כדי לפסול את צוואתה של המנוחה, לא יעבור אל כתפיי המבקשות, למעט נטל הבאת הראיות לצורך סתירת החזקה, בין על דרך סתירת החזקה תוך שלילת קיומן של הנסיבות שהביאו לקיומה, ובין על דרך שלילת קיומו של אלמנט חוסר ההגינות בנסיבות הנטענות.
סעיף 30 (א) לחוק הירושה, תשנ"ה-1965 קובע:
"הוראות צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה."
הכלל המשפטי אינו קובע כי יש לפסול כל צוואה שנעשתה לאחר השפעה או שכנוע מצד מי שנהנה מן הצוואה, אלא שחוסר ההגינות שבהשפעה הוא הפסול, ולא עצם האפשרות לקיום השפעה, וזאת בהתאם למושגים החברתיים המוסריים והערכיים שלנו.
(ראה: שוחט, גולדברג, ופלומין: "דיני ירושה ועיזבון" הוצאת סדן, מהדורה שישית מורחבת, תשס"ה 2005, עמוד 100 וכן "פרשת מרום", לעיל).
כידוע, השפעה בלתי הוגנת הינה אחד מאותם פגמים רעים שיש בהם כדי להביא לפסלות צוואה שערך מנוח, משום שפגימתה הרעה שללה את רצונו החופשי והאמיתי של המנוח, באופן שתוכנה לא מהווה ביטוי לרצונו אלא לרצונם של המשפיעים עליו.
בע"א 4902/91 גודמן נ' ישיבת שם בית מדרש גבוה, מט(2) 441 (פמ"מ – 20/7/1995), בית המשפט מבחין בין השפעה כשאלה עובדתית, לבין אי הגינות שבהשפעה כשאלה ערכית ונורמטיבית. השפעה בלתי הוגנת היא השפעה שיש בה מרכיב של אי הגינות, שעל פי מושגים של מוסר אישי וחברתי, יש בו כדי להצדיק את ביטולה של הצוואה. מעבר להוכחת קיומה של השפעה ברמה העובדתית, על בית-המשפט להשתכנע מנסיבותיה של אותה השפעה בקיומו של מרכיב בלתי הוגן שיש בה, ושאכן הצוואה היתה פועל יוצא של אותו מרכיב.
אם תרצה, תאמר שהדגש אינו על השפעה אלא על אי הגינות.
ועוד, בע"א 2500/93 שטיינר נ' המפעל לעזרה הדדית של ארגון עולי מרכז אירופה, נ(3) 338 (פמ"מ – 4/9/1996), קובעת כבוד השופטת ד. בייניש:
"על קיומה של השפעה בלתי הוגנת ניתן ללמוד מגורמים שונים ומשתנים. מצבו הפיזי של המצווה, מצבו המנטאלי והנפשי, מידת חולשתו וסוג התלות שהוא תלוי בזולת, בדידותו וניתוקו מאנשים אחרים, מערכת הקשרים בינו לבין האדם שהוא נזקק לו וקשריו עם אחרים - כל אלה יש בהם כדי להשפיע על מידת השתעבדות רצונו ואובדן השליטה בו או על חשש מפני קיומו של מצב כזה".
הפסיקה הציעה לבחינת הסוגיה של השפעה בלתי הוגנת, ארבעה מבחנים מצטברים. כך מסכם כבוד השופט א. מצא את אותם מבחנים עיקריים, שיש בהם לדעתו כדי לסייע לבית המשפט להכריע בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת:
"א. תלות ועצמאות - המבחן הבסיסי להכרעה בדבר קיומה ועוצמתה של תלות הוא מבחן העצמאות. זהו מבחן של מידה, המיוסד על היותן של "עצמאות" ו"תלות" שני מושגים הפכיים. השאלה שבית-המשפט מציג לעצמו היא, כלום בתקופה הרלוונטית לעשיית הצוואה היה המצווה "עצמאי" – מן הבחינה הפיזית ומן הבחינה השכלית-הכרתית – ועד כמה. לתשובה לשאלה זו יש משקל רב בגיבוש ההכרעה: ככל שהמצווה היה עצמאי יותר, מכל אחת משתי הבחינות האמורות, תתחזק נטיית בית-המשפט לשלול קיום תלות של המצווה בנהנה. והוא הדין, כמובן, בהיפוך היוצרות. ככל שהמצווה היה עצמאי פחות, באיזו משתי בחינות אלו, תתחזק הנטייה לחייב את קיום התלות.
ב. תלות וסיוע - מקום שבו מתברר, כי המצווה אכן לא היה עצמאי, ועקב כך נזקק לסיוע הזולת, מתעורר צורך לבחון אם הקשר שהתקיים בינו לבין הנהנה התבסס על מתן הסיוע שהמצווה נזקק לו (פרשת רכטמן הנ"ל [8], בעמ' 772). ואם היה זה הנהנה, אשר סייע למצווה להתגבר על קשייו ומגבלותיו, ייטה בית-המשפט לקבוע שהמצווה היה תלוי בנהנה.... חשיבות מיוחדת נודעת, בעניין זה, לשאלה אם הנהנה היה היחיד שסייע למצווה בכל צרכיו, או שהמצווה הסתייע גם באחרים. הדעת נותנת שכאשר אנשים אחדים חולקים ביניהם את מטלות הסיוע, מידת תלותו של המצווה בכל אחד מהם היא, מטבעה, קטנה יותר, ומתמעט החשש להיווצרות תלות העלולה להוות פתח להשפעה בלתי הוגנת. לא כן הדבר מקום שבו הנהנה היה האדם היחיד אשר סייע למצווה. סיועו של אדם אחד עלול להעמיד את המצווה במצב של תלות מוחלטת באדם המסייע לו, וקיום מצב דברים כזה עשוי להוות שיקול התומך בהקמת חזקה להשפעה בלתי הוגנת.
ג. קשרי המצווה עם אחרים - ההכרעה בשאלה, אם ועד כמה היה המצווה תלוי בנהנה, עשויה להיות מושפעת גם מהיקף הקשרים שקיים המצווה עם אחרים זולת הנהנה וממידתם. ככל שיתברר כי בתקופה הרלוונטית לעריכת הצוואה היה המצווה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים, או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים, תתחזק ההנחה שהמצווה אכן היה תלוי בנהנה. אכן, בעצם בידודו של המצווה מן העולם יש כדי להגביר את תלותו בנהנה. מכאן, שלעניין ההכרעה בשאלת התלות אין זה מעלה או מוריד מה גרם לבידודו של המצווה, כלום היה זה הנהנה, או התנהגותם של אחרים, או שמא בידודו של המצווה נבע מנסיבות שהיו קשורות במצבו האובייקטיבי....
ד. מבחן נסיבות עריכת הצוואה - סעיף 35 לחוק הירושה קובע, כי מי שלקח חלק בעריכת צוואה – הוראת הצוואה המזכה אותו, או את בן-זוגו, בטלה. ואולם אפשר שמעורבות הנהנה לא תגיע עד כדי לקיחת חלק בעריכת הצוואה, אך תהווה ראיה לכאורה להשפעה בלתי הוגנת על המצווה, או, למצער, שיקול רלוונטי להקמת חזקה בדבר קיומה של השפעה כזאת עליו...."
(ראה: "פרשת מרום", לעיל).
אשר לשימוש במבחנים הללו, כמו גם במבחנים נוספים שנגזרים או מתחייבים מנסיבותיו של המקרה הנדון, קבע כבוד השופט א. מצא כי ראוי שהוא ייעשה בזהירות רבה, תוך הבנה, שבתלות כשלעצמה אין משום ראיה מספקת לקיומה של השפעה בלתי הוגנת, ואף לא להקמת חזקה בדבר קיומה. לא התלות היא העיקר, אלא ההסתברות שהתלות שללה את רצונו החופשי של המצווה והוא הדין בכל המבחנים האחרים. תלותו של המצווה בסיועו של האחר, אינה בהכרח שוללת את רצונו החופשי. כך גם ביחס לבחינת קשריו של המצווה עם אחרים, ואף בהסקת מסקנות מנסיבות עריכת הצוואה. כן נקבע, כי לצורך הכרה בקיומה של השפעה בלתי הוגנת, אין הכרח כי יתקיימו כל המבחנים שפורטו לעיל. למעשה, די בקיומם של חלק מהמבחנים האמורים כדי להצביע על קיומה של השפעה כאמור, ובמקביל רשאי בית המשפט לעשות שימוש במבחנים נוספים לגיבוש הכרעתו.
קיומה של השפעה בלתי הוגנת או העדרה, תקבע על פי עובדותיו של כל מקרה ומקרה.
בנסיבות העניין שבפני, לאחר שהנחתי את השיקולים המנחים לבחינת סוגיית ההשפעה הבלתי הוגנת, סבור אני כי במקרה שבכאן, אף לא אחד מן המבחנים המוזכרים מתקיים, ואסביר.
מבחן התלות והעצמאות
הדגש במבחן ה"תלות והעצמאות" הוא על עצמאות המצווה בתקופה הרלוונטית, הן מן הבחינה השכלית – הכרתית והן מן הבחינה הפיזית.
מעדות המבקשות עולה כי בתקופה זו שקדמה לעריכת הצוואה, המנוחה התגוררה בדירת אחת מבנותייה (המבקשות), בדירת חדר נפרדת, ביקרה במועדון קשישים, אליו נטען כי הגיעה בכוחות עצמה, כך גם ערכה קניותייה, נסעה בעצמה באוטובוס ועוד.
מעדותו של עורך הצוואה עולה כי המנוחה שוחחה בעצמה עימו, עת הביעה רצונה לערוך צוואתה.
עוד עולה כי המנוחה הגיעה למשרדו אשר בירושלים, ויוזכר כי לא נאלצה להגיע למשרדו מביתה ב.....
עו"ד ששון לא הכחיש כי המנוחה הגיעה למשרדו בליווי אחת מבנותייה, אם כי הסביר כי המנוחה ישבה בחדרו ללא שמי ממלוויה נכח בחדר.
עוד העיד עו"ד ששון כי המנוחה בעצמה התקשרה אליו וקבעה עימו פגישה במשרדו.
וכך מעדותו לפרוטוקול, בעמ' 14:
"ש. איך התרשמת מהמנוחה? איך היא הגיעה אליך פיזית, צלילות?
ת. התרשמתי שהיא יודעת בדיוק מה שהיא רוצה. היא היתה אישה דעתנית, הכרתי אותה עוד קודם. היא לא היתה קלה. תראה, היתה לנו היכרות מאוד ארוכה. זה לא שמישהי באה אלי מהרחוב, נכנסת אלי ואומרת לי א', ב', ג'. זו היכרות של כמעט 15 שנה קודם".
מעדות המטפלת אשר שהתה עם המנוחה מידי יום, עולה כי היתה מגיעה לצורך חברה למנוחה בלבד, על מנת שלא תהא לבדה ולא כי המנוחה נזקקה לעזרתה.
וכך מעדותה, בעמ' 26:
"ש. היא היתה צריכה עזרה בשלב הזה?
ת. לא. היא היתה עצמאית.
.............
ש. את יודעת שהנוכחות שלך היתה מאוד חשובה ואפילו את מוזכרת בחומר הרפואי של ...., שבאמת כל יום אחה"צ היתה מישהי, ככל הנראה את, ואז היתה מגיעה בתה לעזור לה להתקלח.
ת. היא היתה מתקלחת לבד והייתי איתה, כאילו בחוץ ולא מקלחת אותה.
................
ש. לבית המשפט: למה היה צריך להשגיח עליה כל הזמן?
ת. שלא תישאר לבד. .... רצתה שמישהי תהיה איתה, לדבר איתה, לצאת איתה. היא רצתה כמו חברה ככה.
ש. לבית המשפט: היא אומרת לך שהמצב הרפואי שלה היה כזה שהיתה צריכה כל הזמן השגחה וזה קורה לפעמים בגיל מבוגר. למה נוצר מצב שהיא צריכה שיהיה איתה כל הזמן מישהו. אם אדם משעמם לו, אז דיברה איתה שעתיים-שלוש ביום ואת אמרת שתמיד היה איתה מישהו ואני מאמין. למה היה צורך?
ת. שלא תישאר לבד.
ש. לבית המשפט: למה שלא תישאר לבד?
ת. איך אתה רוצה שבן אדם בגיל 83 יהיה לבד ככה, בלי אף אחד בבית? היא היתה צריכה מישהו להיות איתה, לדבר איתה, לצאת איתה והיא מדברת ...., אז הגיוני.
.................
ש. היא התקלחה לבד?
ת. היא התקלחה לבד, מתלבשת לבד, היתה מקפלת כביסה לבד, הכל לבד".
לא עלה בידי מי מהמתנגדים לסתור עדויות אלו, ואם כדבריהם נמנע מהם לבקר את המנוחה באותה תקופה, מתקשה אני לסבור הכיצד יכולים היו הם לדעת באשר למצבה ההכרתי שכלי או הפיזי של המנוחה, אם נזקקה למי ממקורבייה בפעולות אלו ואחרות וכדומה, מלבד סברתם בבחינת טענה ללא כל בסיס.
טענתם של המתנגדים כי המנוחה היתה תלוייה לחלוטין במבקשות, בכל פעולותייה, לא הוכחה על ידם.
אין בידי לקבל, למצער לסבור כטענתם כי תלות המנוחה במבקשות היתה כה מוחלטת עד כי המבקשות מנעו ממנה להשתתף בלווית בנה המנוח.
יתכן, והדברים סבירים יותר, סברו המבקשות כי למנוחה יהיה קל יותר מבחינה רגשית אם לא תהיה נוכחת בלוויה, ולא בשל גילה והקושי הנפשי הכרוך בכך.
הורה הקובר ילדו, אירוע הקשה לכל אדם ואינו כדרכי העולם הרגילות.
אכן עזרה וסיוע לאדם מבוגר אינם מהווים תלות.
נראה כי הסיוע מצד מי מהמבקשות או מי מטעמן, היה סיוע במידה המתאימה לנסיבות הורה מוחלש בהתבגרותו, בהתאם לצרכיה.
מבחן התלות וסיוע
מבחן זה נבדק מטבע הדברים רק במקום שהתברר שהמצווה לא היה עצמאי ונזקק לסיוע הזולת.
מאחר שמן הראיות עלה כי המנוחה היה בלתי תלוייה בזולת, לא פיזית ולא נפשית, בסמוך לעריכת הצוואה, אין מקום להידרש למבחן זה.
מבחן קשרי המצווה עם אחרים
ככל שהמצווה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים או שקשריו עם אחרים הם מועטים, כך יעלה החשש כי המצווה היה תלוי בנהנה.
מעדויות בני משפחתה של המנוחה עולה כי המנוחה היתה בקשר עם בני משפחתה, קשר כזה או אחר.
מעדויות המבקשות עולה כי אף לא אחד מנע כל קשר בין המתנגדים למנוחה, והיתה זו בחירתם שלהם בלבד.