ש. מה היה הקשר בין אמא לאבא
ת. שולט נשלט.
(עמ' 19 ש' 18-19)
ש. בהתנגדות שלך את טוענת שהוא פחד שאימך לא תטפל בו.
ת. כן הוא היה פוחד ממנה והיה רוצה לרצות אותה.
ש. ומה זה קשור לכתיבת הצוואה המתוקנת, האם היא לקחה את ידו וחתמה.
ת. לדעתי היא חתמה על הצוואה ולא הוא.
(עמ' 22, ש' 7-10).
128. סעיף 30 (א) לחוק קובע:
"הוראות צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה".
129. השפעה בלתי הוגנת נתפסת כהתנהלות מצד הנהנה בעלת גוון פסול, שיש בה כדי לשנות או להסיט את רצונו החופשי של המצווה.
130. הדין הוא כי על המתנגד לקיום הצוואה הטוען להשפעה בלתי הוגנת מוטל הנטל להוכיח כי הצוואה אינה משקפת את רצונו האמיתי של המצווה, שכן נעשתה מתוך אותה השפעה אסורה (דנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש, פ"ד נב (2) 813 (1998); ע"א 2098/97 בוסקילה נ' בוסקילה, נה(3) 837 [פורסם במאגרים ביום 30/4/2001]; עוד ראו והשוו: ת"ע 45836-04-15 ש. ואח' נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב ואח' [פורסם במאגרים ביום 20/09/20].
131. עוד נפסק כי על הראיות המבססות את העילה להיות משמעותיות "ולא די בהוכחת חשש בלבד להשפעה זו." (ע"א 53/88 מנלה נ' ברנדווין, פ"ד מו(1), 48; פרשת מרום).
132. בענייננו יש לבחון האם הצוואה מיום 10.09.2017 משקפת את רצונו האמיתי של המנוח, או שמא הופעלה עליו השפעה בלתי הוגנת מטעם האם, שהובילה אותו לצוות כפי שציווה.
133. השפעה בלתי הוגנת אליה מכוון הדין היא אירוע חריג ובו מידת ההשפעה ואופייה מקימים מימד של שלילת רצונו החופשי של המצווה:
"עניין לנו בהשפעה בלתי הוגנת, שאינה השפעה שגרתית מעשה יום יום, אלא השפעה שיש בה מרכיב של אי-הגינות על פי המושגים החברתיים והמוסריים שלנו" (ראו שוחט, פינברג ופלומין – "דיני ירושה ועזבון", סדן, התשע"ד – 2014, 124).
134. גם אם בית המשפט יתרשם כי הצוואה המונחת לפניו היא פרי השפעה מצד זה הנהנה או מי מטעמו, אין בכך להביא לבטלות הצוואה. בלב הבחינה השיפוטית ניצב רצונו החופשי של המצווה, והצוואה עלולה להיפסל אך אם יוכח כי נערכה שלא לפי החלטה עצמאית ובלתי תלויה של המצווה. כפי שנפסק בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה (פ"ד נב(2) 813, 864:
"על דרך המטפורה: בהתבקשו ליתן תוקף לצוואה, ישאל בית-המשפט את עצמו: האם הייתה זו ידו ה'חופשית' של המנוח שכתבה את דבר-הצוואה – ידו שמוחו פקד עליה לכתוב את שכתבה – או שמא הייתה זו, אמנם, ידו של המנוח, אלא שאותה יד הוּלְכָה בידו של הזולת? לשון אחר: האם את רצון הזולת עשה המנוח או את רצונו-שלו?"
135. על כן, על בית המשפט להשתכנע בקיומו של מרכיב בלתי הוגן באותה השפעה וכי הצוואה היא פועל יוצא של אותו רכיב. נטל ההוכחה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת מוטל על הטוען לקיומה. ע"א 245/85 יהודית אנגלמן נ' מרטה קליין, פ"ד מג (1) 772, 778; ע"א 130/77 עוזרי נ' עוזרי, פ"ד לג(2) 346, 353.
136. בע"א 2500/93 יעל שטיינר נ' המפעל לעזרה הדדית של ארגון עולי מרכז אירופה, פ"ד נ (3) 338, 344 נפסק כי ניתן ללמוד מגורמים שונים ומשתנים דבר קיומה אם לאו של השפעה בלתי הוגנת. בין היתר יש לבחון מצבו הפיזי של המצווה, מצבו הנפשי של המצווה וסוג תלותו בזולת, בדידותו וניתוקו אם לאו מאנשים אחרים, יחסיו עם האדם שהוא זקוק לו וקשריו עם אחרים. חיזוקו או חולשתו של משתנה ממשתנים אלו, יש בו להעיד על מידת השליטה של המצווה על רצונו.
137. בשל הקושי להוכיח קיומה של השפעה בלתי הוגנת במובן סעיף 30 לחוק, נקבעו בהלכה הפסוקה ראיות נסיבתיות ומבחנים לסייע בהוכחת קיומה. ראו ע"א 3828/98 רחל מיכקשווילי נ' דוד מיכקשווילי, פ"ד נד (2) 337, 342. בפרשת מרום (2) 813, בעמוד 827 ואילך, מפורטים אבני בוחן לשם סיוע בשאלת קיומה אם לאו, של השפעה בלתי הוגנת. בחינת המבחנים הללו על הנסיבות כאן מגלה כי לא התקיימו סממנים להשפעה בלתי הוגנת.
מבחן התלות והעצמאות
138. השאלה העומדת בפני בית המשפט היא האִם המצווה, בתקופה הרלוונטית לעשיית הצוואה, היה עצמאי הן מהבחינה השכלית-הכרתית והן מהבחינה הפיזית. ככל שבתקופה הרלוונטית, המצווה היה עצמאי יותר בכל אחת משתי הבחינות האמורות, תתחזק הנטייה לשלול קיומה של תלות המצווה באם המנוחה ולהיפך.
139. מן התשתית הראייתית שהונחה לפני, הוכח כי בעת עריכת הצוואה היה המנוח צלול קוגניטיבית, מודע היטב למצבו, קיבל החלטות בכוחות עצמו ועל דעת עצמו, כגון החלטתו שלא להמשיך בטיפולים, זיהה ותקשר עם הסובבים עימו, בילה בנופש משפחתי ונהג לטייל בגינה. ברם, המנוח היה מוגבל פיסית. עוה"ד **** תיארה כי הוא לא יכול היה לעלות לקומה העליונה במשרדה ועל כן הגיעה לביתו. המנוח נעזר במטפלת פרטית, אחות במקצועה, הגב' **** ****. בנסיבות אלה אני סבור כי המנוח היה עצמאי במידה מועטה. אין ספק כי התלות והקשיים הפיסיים גרעו מעצמאותו, ובוודאי יצרו תלות מסוימת שלו בעזרת הזולת.
140. תלות פיסית עשויה ליצור תלות נפשית והכרתית באופן שעלול לפגוע ברצון האדם המוגבל וזאת כתוצאה מהצורך שלו להיעזר באותו אדם שבו הוא תלוי. ברם, תלות פיסית, ואפילו תלות פיסית משמעותית, אינה בהכרח מובילה למסקנה כי האדם איבד את עצמאותו מבחינת קבלת החלטות והבעת רצון. על מנת לבחון את מידת התלות, ובפרט את מידת התלות באדם שכלפיו נטען כי השפיע השפעה בלתי הוגנת, יש לעבור למבחנים הנוספים, הם מבחני התלות והסיוע ומבחן הקשר עם הסביבה.
מבחן תלות וסיוע
141. מקום בו מתברר כי המצווה אכן לא היה עצמאי ונזקק לסיוע הזולת, יש לבחון את הקשר שהתקיים בינו לבין האם המנוחה, אם המצווה היה במצב של תלות מוחלטת באם. יש לבחון אם סייעו למצווה גם אחרים, שכן הדעת נותנת כי כאשר אנשים חולקים ביניהם את מטלות הסיוע, מידת תְלות המצווה בכל אחד מהם היא קטנה יותר ומתמעט החשש להיווצרות תלות שעלולה לבסס פתח להשפעה בלתי הוגנת.
142. לטענת הנתבעת, המנוח אולץ למלא אחר מבוקשה של האם, היה נתון תחת מרותה וטיפולה, שהיתה חזקה ממנו ובמיוחד לאור מצבו כחולה סיעודי ב**** המרוחקת, תלוי ברעייתו באופן מוחלט (ראה סע' 20 לסיכומי הנתבעת)
143. בענייננו המנוח טופל על ידי צוות רפואי בהוספיס בית ובנוסף טופל על ידי הגב' **** ****, אחות במקצועה, שהוזמנה באופן פרטי ביוזמתה של האם, שאף שילמה לה על כך שכר. הגב' **** העידה כי נדרשה לסייע בטיפול בו בצורה אינטנסיבית - סייעה לו באופן אקטיבי להתגלח, להתלבש, בהחלפת תחבושות וכשנפל הוזעקה להרימו. עד יומו האחרון טיפלה בו הגב' **** **** במסירות והקרבה ואין חולק כי נטל הטיפול לא נפל על כתפיה של האם בלבד. מטעם זה הוכח כי קיבל סיוע גם מאחרים ולא היה תלוי באופן בלעדי באם המנוחה, יוצא אפוא כי מבחן התלות המוחלטת באם, אינו מתקיים במקרה דנא.
הגב' **** **** העידה על כך בחקירתה –
ש. קיבלת מינוי לטפל בו
ת. כן, זה היה מינוי פרטי. אשתו ז"ל **** זימנה אותי וידעה שאני עושה טיפולים אישיים והם הכירו אותי והיא ידעה שהוא ייענה לטיפול שלי שהוא די אינטימי. היא ידעה שהוא אוהב אותי ויסכים שאני אטפל בו. זה בזמן שהוא היה במצב חמור והוא רצה להיות בבית וטופל על ידי הוספיס בית. הוא היה צריך טיפול יותר אינטנסיבי, הם הגיעו פעם בשבוע לבדוק אותו וגם בטלפון. אני נתתי את הטיפול האישי יותר ועזרתי לו בדברים שלא יכל לעשות כי היה חלש. הייתי מגיעה פעמיים עד שלוטש אליהם, גם לארח לו חברה ולעודד אותו ולהרים את רוחו ולעשות דברים כמו עזרה בגילוח ולהתלבש והחלפת תחבושות.
ש. קיבלת על זה שכר
ת. כן, קיבלתי שכר מ**** כי זה היה פרטי. היא הזמינה אותי ושאלה את דעתי לטפל בו כי לא הסכים לכל אחד, היא שאלה לגביי והוא הסכים. הגעתי בין פעמיים לשלוש, בדר"כ פעמים ואם היה צריך יותר היא הייתה מזעיקה אותי, למשל אם נפל היא הייתה קוראת לי והייתי עוזרת להרים אותו.
(ראה עמ' 10 ש' 1-13)
***
ש. אני מבין שנתת לו טיפול אישי יותר, וכל זה באופן פרטי מטעמה של ****
ת. נכון, פרטי
(עמ' 15 ש' 13-14)
144. לאור האמור אני קובע כי המנוח קיבל סיוע גם מידי אחרים ולא היה תלוי רק באם המנוחה.
מבחן קשרי המצווה עם אחרים
145. מבחן מִשנה זה מסייע לאמוד מידת התלות של המצווה באם המנוחה. במידה ויתברר, כי המצווה בתקופה הרלוונטית היה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים, או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים, תתחזק ההנחה בדבר תלותו באם המנוחה.
146. מהעדויות שבפני עולה כי המנוח היה בקשרים עם אנשים אחרים זולת האם המנוחה. האם עצמה, מיוזמתה שלה, הזמינה את הגב' **** **** באופן פרטי ואף שילמה לה עבור הטיפול במנוח.
147. הגב' **** **** אשר הגיעה באופן קבוע לטפל במנוח, העידה כי שימשה לו לחברה ולאוזן קשבת –
ש. הוא התייחס אליך כחברת משפחה או כאחות
ת. גם וגם, בדברים מסוימים התייחס אלי כבת משפחה ואשת שיחה ובדברים אחרים בנשואים הטיפולים, למשל כאשר היה מאוד חלש ולא יכל אפילו לשבת במקלחת ורעד על הכיסא ייעצתי לו לקלח אותו על המיטה כמו שעושים במקלחת. היה צורך בשלב מסוים לעשות זאת והוא הסכים לאחר שהסברתי לו בדיוק מה עושים, כמו גם לגבי החלפת תחבושות. גם אם היה צריך תרופות נגד כאבים, הוא שיתף לגבי תיאבון שיש לו או אין לו או קושי בהירדמות, הוא דיבר גם על דברים אישיים איתי כי היה לו יותר נוח לעשות את זה איתי. הוא בטח בי וידע שזה יהיה שמור אצלי.
ש. על מה היו השיחות
ת. בכללי על החיים , על המשפחה, על רגשות, על החמצות, על הלוואי ש.. וחבל ש..
(ראה עמ' 10 ש' 14-23)
****
ש. הוא שמח שבאת
ת. מאוד, הוא חיכה לי מאוד. היה לו חשוב שאני אומרת לו שאני אוהבת אותו ושאני חברה טובה של המשפחה וסמך עליי מ אוד, רצה שנדבר על העבר קצת, היה הרבה הומור, הוא רצה לדבר על דברים שמחים ומצחיקים.
ש. לעודד את רוחו
ת. כן, וצחוק טוב לבריאות ואני בכלל כזו וזה טבעי לי, מה גם שמכירים אנשים הרבה שנים אז מדברים על דברים מצחיקים שקרו ב****. אלו היו נ ושאי השיחה בעיקר כאשר הייתה הפסקה מהדברים היותר כבדים.
(עמ' 11 ש' 2-9)
148. בנוסף העידה בהמשך חקירתה כי גם אחותה של המנוחה, הגיעה מדי פעם לבקרו (עמ' 12 ש' 3-7), כך גם עולה מעדותה של הגב' **** אחותה של האם המנוחה (עמ' 5 ש' 13). כמו כן התובע העיד כי טיפל במנוח (עמ' 28 ש' 22, 27-28) והנתבעת עצמה טענה כי ביקרה את אביה, מכאן כי המנוח לא היה מבודד ומנותק והיו לו קשרים גם עם אנשים אחרים מלבד האם.
149. הנה כי כן, המנוח קיים קשר עם אנשים נוספים מלבד האם, במהלך התקופה הרלבנטית. הזמנת הגב' **** **** לטפל במנוח על ידי האם סותרת את הטענה בדבר ניתוק האב מאנשים אחרים. אין זה המקרה בו האם היא המטפלת היחידה במנוח והוא תלוי באופן בלעדי בה. הוכח כי המנוח לא היה מבודד ונתון להשפעת האם בלבד באופן המעורר חשד להשפעה בלתי הוגנת.
150. עוד ובנוסף ייאמר כי תמיכת בת הזוג היא טבעית ומתבקשת ובוודאי שאין לייחס לה מימד של חוסר הגינות. למעשה ההיפך הוא הנכון, הציפיה הבסיסית של כל אחד מבני הזוג היא, שכשיעלה הצורך ידאג לו בן הזוג השני ויטפל בו במסירות ובהקרבה, אין בין טיפול צמוד, ראוי ומסור בבן הזוג ובין השפעה בלתי הוגנת ולא כלום.
מעורבות בעריכת הצוואה
151. סעיף 35 לחוק קובע כדלקמן:
"הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה – בטלה".
152. הוראות סעיף 35 לחוק, מכוונות לשלוש חלופות, בהתקיים אחת מהן ניתן יהיה לקבוע כי קיימת מעורבות בעריכת הצוואה: מי שערך אותה, מי שהיה עד לעשייתה ומי שלקח באופן אחר חלק בעריכתה.
153. ההלכה הפסוקה היא כי לאור תוצאותיו הקשות של הסעיף, יש ליתן לו פרשנות דווקנית ומצמצמת (ראו למשל: ע"א 529/69 רוזנהויזר נ' כהן, פ"ד כד (2) 93).
154. בפסיקה נמצאה אבחנה בפרשנות אשר ניתנה לחלופות השונות בבסעיף 35 לחוק. בעוד שהביטוי "מי שערך את הצוואה" פורש באופן דווקני ומצמצם כמתייחס לתהליך העריכה הלשונית של המסמך ויצירתו, תוך שנקבע כי פעולות הזוכה, ככל שהיו קודם לעריכת הצוואה או לאחר עריכתה, לא יפלו בגדרו הרי שהביטוי "לקח חלק באופן אחר בעריכתה" פורש באופן רחב ובפרשת בוטו להלן הגדיר אותו בית המשפט כ"עילת עוללות". במסגרת זו הרחיב בית המשפט את הביטוי והחילו גם על השלבים שקדמו לתחילת הליך ניסוח המסמך. כך, נקבע, כי גם מי שנטל חלק בהכנה ובתכנון של הצוואה יכול וייחשב כמי שנטל חלק באופן אחר בעריכתה (ראו ע"א 6496/98 בוטו נ' בוטו, פ"ד נד (1) 19), (ראו גם ש' שוחט, פגמים בצוואות, בעמ' 354-355).
155. הביטוי "לקח באופן אחר חלק בעריכתה" של הצוואה, הינו ביטוי גמיש ומתמלא תוכן בהתאם לנסיבות המקרה. המבחן האם פלוני לקח חלק בעריכת צוואה אם לאו, הינו בסופו של דבר, מבחן השכל הישר ויש לבחון את מידת המעורבות וחומרתה. ככל שהמעורבות הינה גדולה יותר, כך ייטה בית המשפט לראות בה כמעורבות הפוסלת את הצוואה. לא כך הדבר, כאשר מדובר בעזרה ותמיכה במנוח, לצורך הגשת רצונו בכתיבת צוואתו (ראו: ע"א 5869/03 חרמון נ' גולוב, נט(3) 1 (2004)).