101. בהקשר זו אומר כי מחומר הראיות שלפניי ומעדותה של הגב' **** **** עולה כי הוחזק מיכל חמצן בקרבת המנוח לשימוש במצב המחייב זאת. לא ברור ולא הוכח כי המנוח היה מחובר לחמצן בעת החתימה על הצוואה, וברי כי העובדה שאדם נזקק לשימוש בבלון חמצן מעת לעת, לא פוגעת ולא פוגמת בכושרו וביכולתו לצוות.
102. לטענת הנתבעת בנסיבות בהן לא הודיעה האם בכתב למנוח על כוונתה לשנות את הצוואה, כנדרש על פי הוראות החוק החלות על צוואה הדדית בסעיף 8(א), אין כל תוקף לשינוי ודין הצוואה להתבטל.
103. משנשאלה עוה"ד **** - האם נתבקשה על ידי האם המנוחה, בשיחה מיום 31.08.17 בה הודיעה לה כי היא חפצה לשנות את הצוואה, לכתוב הודעת ביטול למנוח - השיבה כי לצורך הודעת שינוי, ביקשה מהאם, בשיחה שנערכה ביניהן, לכתוב מהי בקשת השינוי המשותפת –
ש. מפנה לסעיף 8 לתצהירך. ביום ה' 31/8/17 ... (מצטט) כפי ששנינו יודעים ובוודאי גם חברי פה צוואות הדדיות לא משנים ככה סתם על פי סעיף 8א' לחוק הצוואות. **** לא ביקשה ממך לרשום גם מכתב ל**** שהיא מבטלת את חלקה בצוואה.
ת. אני ביקשתי ממנה שלפני שאני מגיעה לפגישה שתכתוב מה בקשתם המשותפת לשינוי הצוואות. יש מסמך בכתב שנמצא פה. אני מעידה שזה כתב ידה כי היא מסרה לי את זה ביד (מדובר בנספח א' לתצהיר העדה)
(ראה עמ' 6 ש' 6-11)
104. בסיכומיה טענה הנתבעת לעניין זה, כי אין לקבל את דבריה של עוה"ד **** בדבר המסמך שכתבה האם על בקשתם המשותפת לשינוי, בשל העדר הערכה גרפולוגית לאישור כתב ידה של האם. טענה זו לא ניתן לקבל. טענות לזיוף מסמך לא ניתן לטעון מהפה לחוץ ויש להוכיחן בראיות של ממש. הנתבעת לא הביא בדל ראיה על מנת לתמוך בטענה זו.
105. בענייננו אין זה כלל משנה אם המנוחה מסרה למנוח הודעה כי ברצונה לשנות את הצוואה, שכן גם המנוח עצמו ביקש לשנות את הצוואה ההדדית ומשכך מדובר בשינוי הדדי של הצוואה ההדדית ובמקרה שכזה ברי כי אין כל צורך במסירת הודעה.
106. מעבר לאמור, הנתבעת אינה יכולה לטעון מחד, כי המנוח לא היה כשיר קוגניטיבית לערוך צוואה חדשה ומאידך, לטעון כי לא נמסרה לו הודעת ביטול, שהרי ככל שתוכח אי כשרותו, כך נפקות הודעה שכזו תהא מוגבלת, אם בכלל, ויהיה בכך כדי לייתר את הוראות סע' 8א(ב). מדובר בטענות סותרות, ככל שאקבל טענה זו כך תישמט התשתית עליה מבוססת ההתנגדות.
107. עדותה של עוה"ד **** נמצאה מהימנה, עקבית, מפורטת, אובייקטיבית ולא מצאתי כל טעם שלא לקבלה. הטענות ל"קנוניה" בינה לבין האם המנוחה, לא רק שלא הוכחו אלא נראה כי נטענו כלאחר יד בלא כל ביסוס או ראיה תומכת.
עדותה של הגב' **** **** – יצוין כי העדה נחקרה מבלי שהוגש תצהיר מטעמה.
108. עדותה של הגב' **** **** אשר טיפלה במנוח מאוגוסט 2017 ועד לפטירתו, היתה מפורטת ושפכה אור ביחס למצבו הקוגניטיבי של המנוח בעת חתימת הצוואה.
109. מעדותה עולה, כי על אף שחודשיים וחצי לפני מותו חלה ירידה בתפקודו הפיזי והנפשי,
והוא נטל תרופות אופיואידיות, המנוח היה מודע לנעשה סביבו. היינו, כי בעת החתימה על הצוואה המנוח היה כשיר קוגניטיבית חרף מצבו הבריאותי –
ש. הרגשת ירידה בתפקוד שלו
ת. כן, כאשר כבר פגשתי אותו הוא היה במצב מאוד מתקדם
ש. כמה זמן
ת. משהו כמו חודשיים וחצי.
ש. אמרת שהרגשת ירידה בתפקוד, הנפשי או הפיזי
ת. הנפשי וגם הפיזי, הוא היה יושב על הספה ורואה תכנית ואהב שבאים לבקר, הוא היה פחות חברותי ואהבה להסתגר, הוא רצה להיות על הספה יותר ופחות רצה לראות תכניות טלוויזיה ואפילו חדשות או פוליטיקה, היה יותר ישן ונטל תרופות כמו מורפיום, היו לו גידולים ענקיים על הצוואר והפנים.
ש. הוא ידע מה קורה סביבו
ת. כן. שאלתי אותו אם רוצה לראות איתי תכנית אבל אמר שאין לו סבלנות והוא רצה לישון.
(ראה עמ' 10 ש' 27-36 ועמ' 11 ש' 1)
110. עוד עולה מעדותה כי עובר למועד חתימת הצוואה המנוח היה צלול לסירוגין –
ש. חודשיים וחצי לפני כן הגעת אליהם, מתי מדובר על און אנד אוף
ת. מרגע שהגעתי היו רגעים צלולים ורגעים לא צלולים. הוא למשל אמר לי את לא גילחת אותי טוב .. זו צלילות מצדו.
(עמ' 16 ש' 12-14)
111. מעדותה עולה כי על אף שהמנוח הבין היטב שמחלתו מתקדמת, בחר שלא להמשיך בטיפולים -
****
ש. מדוע לדעתך הוא הפסיק את כל הטיפולים
ת. הוא אמר שאין לו כוח, הוא עבר טיפולים של כימו וטיפולים פולשניים ולא רצה יותר כי לא היה לו כוח יותר, הוא רצה להיות בבית ואת השקט שלו. הוא ידע בשכל שלו, הוא לא היה בן אדם אידיוט וידע שזה לא הולך לכיוון פנטסטי אבל התכחש מבחינה רגשית. אם הייתי מדברת על זה ואומרת לו לראות אם אפשר לתקן או לעשות ככה או אחרת, כי מי יודע כמה זמן יש לנו אז היה אומר לי "אין הרבה". לדעתי הוא ידע.
(ראה עמ' 11 ש' 10-15).
112. בהמשך עדותה משנשאלה עד מתי היה המנוח צלול השיבה כי היה צלול עד הסוף אך לסירוגין–
ש. עד מתי לדעתך **** היה צלול
ת. קשה לי לומר, אבל הוא היה צלול עד הסוף. זה היה און אנד אוף, כאשר הגעתי אליו הוא היה במצב סופני מאוד והצלילות הייתה הולכת ובאה כי הוא גם קיבל המון תרופות שלא מסייעות לצלילות אבל לפי השיחות שניהלנו בזמנים שהיה לו כוח והוא רצה לנהל שיחה אז הוא היה די צלול כי ראיתי איך הוא מדבר ומבטא את עצמו, לפעמים היה שוכח איזה מילה ואז היה מסביר לי אותה בהגדרה ואז הייתי מאשר את זה. היו לו כבר גידולים במוח וזה גדל עם השנים.
(ראה עמ' 12 ש' 19-25)
***
ש. מצטט מחוות דעת המומחה. האם הרגשת שמשהו לא בסדר במוחו קוגניטיבית.
ת. קוגניטיבית לפעמים הוא לא הבין משהו, אבל זה היה בהבהובים, פעם הבין ופעם לא.
(ראה עמ' 13 ש' 10-11)
113. להוכחת צלילות דעת המנוח בחודש נובמבר 2017, כחודשיים לאחר חתימת הצוואה וממש טרם פטירתו, סיפרה כי ביקש ממנה לקנות פרחים ליום ההולדת של האם המנוחה, כאשר תאריך יום ההולדת היה נכון (עמ' 14 ש' 1-4).
114. משנשאלה מדוע לא רצתה להגיש תצהיר, השיבה כי היא "עדה לא טובה"...- אציין כי עדות מסוג זה, היא יוצאת דופן וחריגה , מעטים המקרים בהם תבחר עדה להתבטא באופן הנ"ל וניכר בה שהיא אותנטית, על מנת ללמד כי לא רצתה להגיש תצהיר תומך לקיום הצוואה, שכן לטעמה לא היה זה הוגן וצודק להדיר את הנתבעת מצוואת ההורים והיה עליהם להוריש את רכושם לילדיהם בחלקים שווים–
ש. למה לא רצית להגיש תצהיר
ת. אני עדה לא טובה כי אני מכירה את המשפחה משנים עברו. יש לי דיעה בנושא ואני מכירה את המשפחה מאז שהגעתי ל**** ואני רוצה שהכל יקרה לטובת כולם.
****
ש. האם לא רצית להעיד בגלל שאין פה צדק לדעתך
ת. כן, זה בשורה תחתונה.
(ראה עמ' 13 ש' 18-20, 29-30)
115. עדותה של הגב' **** **** משתלבת היטב עם התיעוד במסמכים הרפואיים ויתר הראיות בתיק. חרף העובדה כי לשיטתה היה על ההורים לחלק את רכושם בחלקים שווים היא העידה כי "הוא היה צלול עד הסוף". וגם אם היה שוכח מילה או שתיים הוא היה מסביר אותה בהגדרה והעדה הייתה מאשרת.
116. אין חולק כי בעת עריכת הצוואה המנוח כבר לא היה בשיאו. מחלה קשה איתה התמודד כמעט 8 שנים נתנה בו אותותיה, אך צלילות דעתו נותרה בעינה והוא הביע את דעתו באופן מובהק לא רק בצוואתו האחרונה, אלא גם בסירובו העיקש לקבל טיפול כימותרפי, חרף הבנה מלאה בדבר משמעותה של החלטה זו.
117. לטעמי ייתכן כי בכך היה די כדי להפריך את טענת המתנגדת בנוגע לאי כשרותו להבחין בטיבה של הצוואה, אלמלא מסקנה זו היתה מצטרפת לעדות המתנגדת עצמה –
עדות הנתבעת
118. מחקירת הנתבעת עולה בבירור כי בעת החופשה המשפחתית, כשבועיים לפי החתימה על הצוואה, המנוח היה צלול, התמצא בנעשה סביבו וזיהה את האנשים עימם דיבר, מה גם כי מאז החופשה ועד עריכת הצוואה לא הובאו ראיות המעידות על שינוי כלשהו שחל במצבו -
ש. את אומרת לגבי החופשה המדוברת ב****, האם הרגשת שאביך לא מתקשר או לא מזהה.
ת. אבא שלי זיהה אותי אך היה לו קשה לגרוב גרביים ועזרתי לו בזה. הרגשתי שהוא מבולבל.
ש. אני מבקש לראות את התמונות שקודם רצית להראות לבית המשפט.
ת. אפשר לראות בתמונה שאני גם יושבת על ****, הוא טען שאנחנו לא בקשר (מגחכת)
ש. מדובר בתמונות מהחופשה
ת. נכון
ש. את אומרת שאביך ז"ל לא מתקשר ומבולבל.
ת. לא אמרתי שלא תיקשר אלה התקשה לגרוב גרביים ואני עזרתי לו בהתנהלות בחדר האוכל.
ש. האם התמצא מה קורה באותה חופשה.
ת. לא יודעת, אני הייתי עם אבא שלי. אמא שלי הסבירה לי שאנחנו הולכים למסע פרידה ממנו וזהו. אני אוהבת את אבא שלי מאוד. הוא אהב אותי עד ליום מותו.
(עמ' 19 ש' 27-36 ועמ' 20 ש' 1-2)
119. הנתבעת טענה כי בידיה מסמכים רפואיים המתעדים את מצבו הרפואי הקשה של המנוח בשנים שקדמו לחתימה על הצוואה שמהם עולה כי המנוח לא היה צלול בעת שחתם.
120. יובלט כי המסמכים הרפואיים שצרפה הנתבעת לתצהירה מתייחסים לשנים 2011-2014 בעוד שחוות דעת המומחה התבססה על חומר רפואי מאז פרוץ המחלה בשנת 2009 ועד למועד פטירתו בשנת 2017 תוך שימת דגש על התקופה הסמוכה למועד חתימת הצוואה ביום 10.09.17, קרי בתקופה שבין 17.08.17 ועד למותו ביום 15.11.17.
121. אליה וקוץ בה, הגם שצורפה רשימה של 20 מסמכים רפואיים, בפועל צורפו רק 3 מסמכים המעידים על מצבו של המנוח ודוק: מעיון מדוקדק ברישום המאוחר מביניהם, מיום 15.01.2014 עולה כי המנוח היה בהכרה מלאה, עירני, התמצאות מלאה ובתפקוד קוגניטיבי (ראה נספח ו' לתצהיר - רישום רפואי מיום 15.01.2014).
122. הנתבעת לא השיגה הערכה פסיכיאטרית או קוגניטיבית, אשר היתה יכולה להשפיע על מסקנת חוות דעת המומחה. כמו כן לא הוצגה בפני בית המשפט בדל ראייה על פנייה כלשהי לנוירולוג, פסיכיאטר או איש מקצוע בבקשה להערכה שכזו. על הנתבעת היה להפוך כל אבן ולהסיר כל ספק לאור החשיבות העצומה הקיימת בנושא נטל ההוכחה והשכנוע המונח על כתפיה, בעיקר נוכח העובדה כי ויתרה על חקירת המומחה ולא הביאה עדים מטעמה.
123. אם בכך לא סגי – הנתבעת לא פנתה לרופאים אשר טיפלו במנוח בעת עריכת הצוואה, הגם שהתאפשר לה מתוקף זכותה הדיונית שעמדה לה לזמן לעדות את הרופאים שטיפלו בו "בזמן אמת" ולחקור אותם אודות מצבו הקליני והיכולת להעריך את מצבו המנטאלי, באותם ימים של כתיבת הצוואה. כמו כן לא צרפה כל מסמך רפואי או אחר המלמד כי במועד עריכת הצוואה, המנוח לא היה צלול או כשיר לערוך צוואה. מה שמעלה סימני שאלה כבדים, שכן המדובר בעדויות ומסמכים, שעל פניו רלוונטיים ביותר ומהותיים למחלוקת בתיק שלפנינו, כראייה מטעמה בגדרי מבחן זה. זהות הרופאים המטפלים ידועה ולא הועלתה כל טענה כי לא ניתן לאתרם או לזמנם למתן עדות.
124. בנסיבות בהן נטל שכנוע כבד מונח על כתפיה, הימנעות מלהביא ראיה מצויה רלוונטית תוביל את בית המשפט למסקנה שאילו הובאה הראיה היא היתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה (ע"א 27/91 שמעון קבלו נ' ק' שמעון, עבודות מתכת בע"מ [פורסם במאגרים].
125. על הנתבעת היה לזמן את הרופאים אשר טיפלו במנוח בעת עריכת הצוואה לחקירה והימנעות הנתבעת להביא ראייה זו משמשת כנגדה. הלכה פסוקה היא כי הימנעות בעל דין מלהביא ראייה שיכולה לתמוך בגרסתו פועלת לרעתו ולמצער, פוגעת מהימנות גרסתו. ראו: ע"א 795/99 פרנסואה נ' פוזיס, נד(3) 107, 118 (20.6.2000), ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, מז(2) 605, 614 (20.05.1993). "אי הבאת עד רלוונטי מעוררת מדרך הטבע את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל
דין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחקירתו שכנגד.... ככלל אי העדת עד רלוונטי
יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו..." (ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה
הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ) .
126. אין חולק כי מצבו של המנוח היה קשה משך תקופה ארוכה עובר לחתימתו על הצוואה, עם זאת בנסיבות כאן, ולסיכום פרק הוכחת כשרותו, נראה איפוא כי הנתבעת לא הרימה את נטל הראיה, להוכיח כי המנוח נעדר כשירות לצוות בשעת חתימתו על הצוואה. לא הובאו על ידי הנתבעת כל ראיות בהקשר זה מלבד חוות הדעת, עליה נשענה הנתבעת, אשר היתה מבוססת על הערכות והשערות ולא היה בה כדי להטות את כף המאזניים לכיוון גרסתה. אף המומחה עצמו ציין בחוות הדעת כי אינו יכול לספק את אשר נתבקש על ידי בית המשפט, לעומת זאת, הוכח מעדותה של עוה"ד **** ואף מעדותה של הגב' **** ****, כי המנוח אכן היה צלול בדעתו בעת החתימה על הצוואה. על כן, טענת הנתבעת בדבר היעדר כושר לצוות נדחית.
הטענה להשפעה בלתי הוגנת:
127. לטענת הנתבעת בשל מצבו של המנוח הוא היה רגיש ונוח להשפעה בלתי הוגנת מצד האם. על פי עדות הנתבעת האם שלטה שליטה מלאה על חייו של המנוח, ניצלה את מצבו והפעילה עליו השפעה בלתי הוגנת בכתיבת הצוואה אשר אינה משקפת את רצונו האמיתי –