ראוי כי המשטרה תפגין התחשבות מתאימה, בבואה לבצע מעצרים מסוג זה, תוך הפעלת שיקול דעת, יצירתיות וקור רוח, על מנת שלא יחזרו על עצמם מראות כגון דא, ביחס לעצור מסוג זה. אדגיש שוב, אין המדובר במחבל או מפגע, אלא בברנש שנחשד כי שידל אחרים להתקשר ולהטריד פלונים; מבלי להקל ראש בעבירות אלה (ואני אומר זאת ללא שמץ של ציניות, שכן כמה מהמוטרדים כמעט והתייפחו על דוכן העדים, כשתינו צרותיהם בפני בית המשפט) – אין צורך בארטילריה כה כבדה לשם טיווחו של טריגר דנא.
307. לאחר כל הדברים האלה, בכל זאת – ואולי גם נוכח התוצאה אליה הגעתי ממילא - לא שוכנעתי כי בקיומו של ההליך הפלילי דנא יש משום פגיעה "חריפה" בתחושת הצדק וההגינות באופן שמצדיק ביטולו של כתב האישום. הגם ששוכנעתי כי היה על המשטרה לשקול להפעיל אמצעים מידתיים יותר בביצוע הצווים, לא התרשמתי כי פגיעה זו היתה
--- סוף עמוד 92 ---
ברמת החומרה הגבוהה ביותר, וכן התרשמתי שהיא לא השפיעה על יכולתו של הנאשם להתגונן.
308. כמה מילים בשולי הדברים והזיכוי.
כל הקורא את הכרעת הדין הארוכה[19], בוודאי יתרשם כי זיכוי זה אינו מן המהדהדים שבזיכויים, או כזה שהסנגור נחפז מהר למשרדו, כדי להזדרז ולהכין בקשה לפיצוי לפי סעיף 80 לחוק העונשין בגין העוול הנורא שנגרם למרשו.
הרי טריגר הודה, אף התגאה, בייזום ובניהול מאבק אידאולוגי-טלפוני אל מול הנמסיס שלו, יתד נאמן, באמצעות הפעלת לחץ על צדדים שלישיים המפרסמים שם, אולם באותה הנשימה טען, כי לא שידל איש להטריד את פלוני או אלמוני.
במשפט הפלילי, על דיני ראיותיו ונטליו - צלחה דרכו של טריגר, ואולי כך גם לנוכח העובדה שהתביעה ביקשה לתפוס מרובה (הרבה אישומים) – ולא תפסה, כמפורט באריכות (בלית ברירה), ביחס לכל האישומים בני כתב האישום. אולי בבית דין של מעלה, שם אין מפשפשים בקלאסרים ומדקדקים בפלטי שיחות, כך על פי השמועה, יכולה היתה התוצאה להיות אחרת.
רוצה לומר, שהתמונה שנחשפה בפני בית המשפט, בקשר לתעשיית ה"שכנועים" וההצקות שהיתה מנת חלקם של אנשים תמימים ואומללים, על לא עוול בכפם, מחד גיסא, וכלי הזין שבידי הנצים, קווי מאבק וצינתוקים, וצינתוקים שכנגד לעייפה, מאידך גיסא, אינה מחמיאה לאיש, ועל כן אומר, בדרך שהתרתה המשנה – חכמים, היזהרו בדבריכם (ובצינתוקיכם) – שלא יימצא שם שמיים מתחלל על ידכם (מסכת אבות, א יא).
לאור האמור לעיל, אני מורה על זיכויו של הנאשם מכל המיוחס לו בכתב האישום.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב תוך 45 ימים.
ניתנה היום, יז' אלול תשפ"א, 25 אוגוסט 2021, במעמד הצדדים
חתימה
שמאי בקר
________________________________________
[1] התאריכים והשעות המדויקים של ביצוע השיחות, נשוא כל האישומים, מפורטים בכתב האישום.
[2] כל ההודעות מפורטות בכתב האישום.
[3] בכתב האישום מופיע חודש דצמבר 2015 (במקום 2014); נראה כי מדובר בטעות קולמוס.
[4] המטרידים – לכאורה, כמובן. יודגש, כי אין בהכרעת דין זו כדי לקבוע או להתיימר לקבוע, אחריות פלילית של מי מהמטרידים, כנטען, ובכל מקום בהכרעת דין בו משתמעת או אפילו נקבעת אחריות כאמור, הרי שהדבר יפה רק לצורך הכרעת דין זו, ואין ללמוד או להשליך ממנה ביחס לכתבי אישום אחרים שהוגשו בפרשה. הערה זו יפה לכל הכרעת הדין, ופשיטא שלא אחזור עליה בכל איזכור של כל מטריד ומטריד, כנטען.
[5] התביעה ציינה כי "הנאשם ובא כוחו כפי שהסכימו עם הגשת שני קלסרי הראיות שבכוחם וכשם שב"כ במהלך דיוני המשפט לא חלק על הפן הטכנולוגי ברכיב העובדתי של העבירה, כלומר בשיחות שבוצעו ולכן הח"מ מוצא לנכון לא להתייחס לכל אישום ואישום באופן פרטני, בהיבט של ההתקשרויות בין מנוי המתקשר / המטריד לבין המוטרד / המתלונן".
[6] בסופו של יום, כמפורט להלן, שוכנעתי שהתביעה לא עמדה בנטל להוכיח "הנחה" זו.
[7] התביעה לא ייחסה לנאשם עבירת סיוע, אולם בית המשפט הזהיר אותו בדיון ביום 21.11.2016 כי עליו להתגונן גם מפני עבירה זו; על כן, ראיתי לנכון לעמוד בקצרה גם על יסודותיה.
[8] ובכך "פתח את השער" אל "דברי העידוד" בקו המאבק (יוער כי אין בכך קביעה האם היו דברי עידוד אם לאו; שאלה זו תלובן בהמשך).
[9] לא נעלם מעיני כי הנאשם העריך שהיו 3700 מנויים לקו המאבק, אולם ברי שאין בכך כדי להוכיח שהוא ניפק, לכל אחד ואחד מהם, את הקוד הסודי.
[10] התובע הבהיר, לשאלת בית המשפט, כי המדובר ב"ללא חיוב".
[11] ראו הצהרת ב"כ המאשימה מיום 25.10.2018 לפיהן ההקלטות עליהן העיד העד עתה הדיסק נקרא 28.1.15 ד.כ; אל דיסק זה הפנתה התביעה בסיכומיה להוכחת דברי העידוד כלפי כץ.
[12] פרט למטריד יעקב קרנובסקי.
[13] אין חולק כי כוונתם של העדים במילה "צינתוק" היתה לצלצול ומיד לאחר מכן ניתוק (סוג של הטרדה מיוחדת למקבל הצינתוק). ראו לדוגמא את עדותו של משה הרשלר מיום 29.3.2017 עמ' 47 ש' 23-24.
[14] ריזי בעדותו הוכרז כ"עד עוין", והתביעה, במסגרת הדיון, ביקשה להגיש את חקירותיו במשטרה (ת/5, ת/6). התביעה בסיכומיה, לא ביקשה מבית המשפט להעדיף את אמרת החוץ של ריזי, וממילא לא התעכבה על שאלת יישומו של סעיף 10א לפקודת הראיות במקרה דנא; בהתאם לכך, התביעה לא הציגה כל נימוק מדוע יש להעדיף (ואם בכלל) את אמרות החוץ של ריזי על פני עדותו של בבית המשפט. על כן, החלטתי לקבוע ממצאים על סמך עדותו של ריזי בבית המשפט.
[15] יצוין כי לא נעלם מעיני שיונגרייז סיפר שהוא שאב את הטלפון של לשכת הפרסום הממשלתית מקו המאבק, אולם אין בכך – בנסיבות האמורות - כדי לשנות ממסקנתי דלעיל.
[16] ביחס לויסנשטרן יוער, למעלה מן הצורך, כי הוא לא ביצע עבירה של הטרדה באמצעות מתקן בזק, אלא היה אחראי על ניסיון לבצעה, לכל היותר. הגם שעלה מעובדות כתב האישום כי הוא התקשר אל פדר 25 שיחות; עיון בפלט השיחות הרלוונטי העלה כל כל השיחות שנכנסו אל פדר מאת ווייסנשטרן היו באורך של "0.00", כך על פי הפלט; וייסנשטרן לא נחקר, בעדותו בבית המשפט, אודות שיחות ספציפיות אלה, ועל כן, לא ניתן לדעת, בוודאי שלא לקבוע כממצא עובדתי, כי הן הגיעו ליעדן, וכי הטלפון של פדר אכן צלצל כשויסנשטרן התקשר אליו.
[17] ההגנה טענה ביחס לאישום זה, כי השיחות שביצע וייסנשטרן היו כולן בנות שנייה אחת, על כן אין המדובר בהטרדה; ברי כי גם קביעה שמדובר רק בניסיון להטרדה, אין די בה כדי להשפיע על שאלת אשמתו של הנאשם. עיון בפלט השיחות הנכנסות אל הטלפון הנייד של הלפרין במועדים הרלוונטים (דיסק 87597/15) העלה כי צודקת ההגנה, ואף אין המדובר בשיחות בנות שנייה אחת אלא – "0.00"; כל השיחות, ללא יוצא מן הכלל. הלפרין בעדותו התייחס לשיחות מטלפון שמסתיים בספרות "932" (יתכן כי מדובר במספרו של ויסנשטרן, הגם שבמקום אחר אמר הלפרין כי המספר הסתיים בספרות 532 דווקא) ואמר כי הוא לא יודע כמה פעמים התקשר אליו המספר הזה, ו- "השוטר שאל אותי מה הטלפון הזה עושה לך? השבתי שזה אחד מתוך קבוצה והוא אמר לי תבוא להגיש תלונה".
[18] בכתב האישום מופיע חודש דצמבר 2015 (במקום 2014) , ונראה כי מדובר בטעות קולמוס.
[19]לא רבים יעמדו במשימה, בוודאי ביחס לחלקיה ה"טכניים", הדנים בכל אישום ואישום לגופו.