35. ראשית נטען, כי יש מקום לדחות את ההליך כנגד המשיב 2, שכן המשיב 2 אינו צד ליחסים הקיבוצייים.
טענות המבקש לפיהן המשיב 2 ביצע עוולות של הטעיה תרמית ומצג שווא כלפי העובדים דינן להידחות, אף מן הטעם שהן חורגות מגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה, ומכל מקום, המבקש לא תמך את טענותיו אלה בראיות מהימנות, אלא בראיה שהושגה תוך הפרת כללי הדין.
36. המדינה אף הכחישה את הטענה בדבר פגיעה בהתארגנות.
לטענתה, המבקש הוא ארגון עובדים מבוסס, בעל כוח רב, שאינו נמנע מעשות שימוש בכוחו במסגרת מקום עבודה מאורגן, המכבד את זכויות עובדיו וארגוניהם היציגים.
המבקש מכריז על סכסוכי עבודה חדשות לבקרים, ונוקט באמצעים ארגוניים פוגעניים כנגד מעסיקתו, כעניין שבשגרה.
כך למשל, המבקש הכריז על על סכסוך עבודה בממ"ג בימים 29.1.19 ו-3.11.19, וביום 26.11.19 אף הודיע על נקיטת צעדים ארגוניים. כל זאת, שעה שסעיף השקט התעשייתי בהסכם הקיבוצי החל על הצדדים עודנו היה בתוקף ושעה שהנהלת הממ"ג הציעה למבקש להקפיא את הצעדים הארגוניים לשם הגעה להבנות בין הצדדים.
בנסיבות אלה, ברי כי אין המדובר בארגון עובדים שמעסיקתו מבקשת לשלול את הלגיטימיות של עצם קיומו, וכי לא זה הארגון אותו ראה המחקק לנגד עיניו בהגנתו על זכות ההתארגנות.
37. המדינה הוסיפה בהקשר זה, כי העובדים שזומנו לבירור, לרבות ד"ר ששון ומר קוטשר, מוערכים מאד מהבחינה המקצועית, והמשיבים אף דאגו להוקרים בפרסים יוקרתיים והפקידו בידיהם תפקידים משמעותיים, דוגמת נספחים ו' ו-ז' לבקשה. פרסים אלה הם פרי מעורבותו האישית של המשיב 2 ושל הסמנכ"לית למשאבי אנוש. מכאן, ברי כי אין שחר לטענה שהמשיב 2 מבקש להתנכל לעובדים, בפרט שלא על רקע פעילותם הארגונית.
38. ניסיונו של המבקש להציג את המשיב 2 כדמות הפועלת נגד התארגנות עובדים,המבקשת לפגוע בלגיטימיות עצם קיומם ופעילותם, המבזה והמשפילה את העובדים, חוטא אף הוא למציאות, ונועד, כפי שהודה המבקש בעצמו, "להעניש את המנכ"ל" (פרוטוקול דיון מיום 30.7.20, עמ' 6 ש' 24), ולהרתיע את הנהלת הממ"ג מעריכת הבירור המתחייב באופן נקודתי, ומהמשך פעולות לקידום מטרות הארגון.
39. עוד טענה המדינה בהקשר זה, כי פסיקת בתי הדין לפיצוי כספי מבוססת על מקרי הקיצון של פגיעה בהתארגנות ראשונית או בפיטורי עובדים על רקע חברותם בארגון עובדים, שהמקרה שבפנינו אינו נמנה עליהם.