בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
ס"ק 54021-11-19
12 אוגוסט 2021
לפני:
כב' השופטת דפנה חסון זכריה
אורנה רזניק – נציגת ציבור (עובדים)
ערן בסטר – נציג ציבור (מעסיקים)
המבקש: ארגון סגל המחקר במערכת הביטחון
ע"י ב"כ: עו"ד אריאל שמר ועו"ד איתמר נצר
–
המשיבה: 1. מדינת ישראל – המרכז למחקר גרעיני, נציבות שירות המדינה
2. מר רפאל ברקוביץ, ת.ז xxxxxxxx
ע"י ב"כ: עו"ד איה דויטשר קורנהאזור
מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי)
פסק דין
1. לפנינו בקשת צד בסכסוך קיבוצי, שהגיש ארגון סגל המחקר במערכת הבטחון כנגד מדינת ישראל - המרכז למחקר גרעיני ונציבות שירות המדינה.
2. המבקש עותר לקבלת סעדים כדלקמן:
"צו המורה למדינה לנקוט בהליכים משמעתיים כנגד המשיב 2 - מר ברקוביץ'; צו המורה להוציא מתיקיהם האישים של העובדים כל אזכור או רישום בנוגע להליכי הבירור והמשמעת;
חיוב המדינה בפיצוי כספי לטובת ארגון סגל המחקר, בהתאם לסעיף 33י לחוק הסכמים קיבוציים ולכל דין, בסך של 100,000 ₪"
3. תחילה עתרו המבקשים אף למתן צווים זמניים וקבועים המורים למדינה לבטל את הליכי הבירור והמשמעת כנגד חברי הוועד והעובדים ששמותיהם פורטו בבקשה, אלא שבמהלך ההתדיינות הודיעה המדינה, כי מוסכם עליה שלא להמשיך בהליכים אלה כנגד אותם עובדים, ומשכך התייתר הצורך להכריע בעניין זה, הן בהליך הזמני, והן בהליך העיקרי.
עם זאת, במסגרת הסיכומים עתר המבקש ליתן תוקף של פסק דין להודעת המדינה בדבר ביטול הליכי השימוע.
הרקע לבקשה
4. המרכז למחקר גרעיני שורק (להלן – ממ"ג) הוא יחידת סמך ממשלתית, ואחד ממרכזיה של הוועדה לאנרגיה אטומית.
5. המבקש הוא ארגון העובדים היציג של עובדי סגל המחקר בממ"ג.
6. המשיב 2 הוא מנהל הממ"ג.
7. על פי גרסת המדינה, נקלע הממ"ג לחוסר יציבות כלכלית, בין היתר בשל עלויות השכר הגבוהות של עובדיו, וירידה בהיקף ההזמנות ממערכת הביטחון.
8. על רקע האמור לעיל, מונה צוות מקצועי בראשות פרופ' תא"ל (מיל) יעקב נגל, וזה הגיש לממ"ג את המלצותיו בדוח מסכם.
9. במסגרת הדוח הומלץ לממ"ג, בין היתר, לעדכן את הסכמי השכר עם העובדים, ולשפר את היעילות והאפקטיביות הארגונית.
10. לאור המלצות אלה, הכין המשיב 2 הצעה למתווה עקרונות למודל העסקה חדש בממ"ג, והעלה אותה על גבי מצגת, לשם הצגתה בדיון שהתקיים בפני ראש הועדה לאנרגיה אטומית בחודש ספטמבר 2019 (להלן- המצגת).
11. הצעה זו היתה מצויה באותה העת בשלבי דיון וגיבוש ראשוניים, וטרם הבשילה לכדי הצגתה לנציגות העובדים.
12. ביום 25.8.19 התקיימה פגישה בין המשיב 2 לבין נציגי ארגון העובדים. על פי גרסת המבקש, באותה פגישה התחייב המשיב 2 כלפי המבקש שאין בממ"ג תכנית להעסקת עובדים במתכונת של דור ב'.
13. ימים אחדים לפני הדיון בפני ראש הוועדה לאנרגיה אטומית, הועברה המצגת ללשכת ראש הוועדה על ידי מזכירת הלשכה. בשל גודלה לא ניתן היה לשלחה בדואר אלקטרוני, ומשכך, נשמרה המצגת על גבי המחשב, בתיקייה אישית, שהיתה מצויה בתוך כונן "M", שהוא כונן שיתופי ברשת.
התיקייה האישית סווגה כ"סודית ביותר", אולם עקב טעות, היא לא נחסמה.
14. ביום 10.9.21, מצא מר קובי קוטשר, אחד מעובדי הממ"ג, את המצגת, ושיתף בכך את מר ז'אן, עובד נוסף בממ"ג.
באותה העת עברה במקרה במקום חברת הועד ד"ר רויטל ששון, ומר קוטשר ומר ז'אן הפנו את תשומת לבה למצגת ולתוכנה.
ד"ר ששון עדכנה את יתר חברי הוועד בדבר קיומה של המצגת, והודיעה להם כי מצאה הוכחה לכך שישנה כוונה להעסיק עובדים במתכונת של דור ב', בניגוד להתחייבותו של המשיב 2 ליו"ר ארגון סגל המחקר מיום 25.8.19 כאילו אין כוונה כאמור.
15. למחרת היום, ביום 11.9.19, הדפיס הוועד עותקים מהמצגת, והחליט לשתף במידע את הוועד הכללי.
16. עוד באותו היום, העבירה ד"ר ששון העתק מהמצגת לאגף הביטחון לצורך קבלת אישור להפצתה, ולאחר שזה התקבל, העביר ועד המחקר עותקים מהמצגת לוועד הכללי.
17. משהתברר להנהלת הממ"ג כי המצגת הופצה, החליטה לזמן את העובדים המעורבים באירוע לבירור עובדתי. מדובר היה בעשרה עובדים, חמישה מתוכם חברי וועד. ההנהלה עדכנה את יו"ר הועד הכללי בממ"ג בדבר קיומן של שיחות אלה.
18. מתוך עשרת העובדים שזומנו לבירור, התייצבו לשיחות רק חמישה.
במסגרת השיחות התבקשו העובדים להסביר כיצד הגיעו לידיהם מסמכי המצגת ומה עשו עמם, ואלה השיבו כי המסמכים הגיעו אליהם באופן חוקי, מאחר שהיו מצויים ברשת הפתוחה לכולם, ולא הכילו מידע אישי או בטחוני, וכי דינם משול לדינם של מסמכים התלויים על גבי לוח המודעות בספריה.
19. לאחר קיום השיחות, הודיעה הנהלת הממ"ג לעובדים המעורבים בפרשה כי העבירה את הטיפול באירוע לאגף המשמעת בנציבות שירות המדינה, וזה הנחה אותה לזמנם לשיחות שימוע.
20. ביום 3.10.19 הודיעה ד"ר ששון על התפטרותה מהוועד, אולם זמן קצר לאחר מכן, חזרה בה מהתפטרותה.
21. ביום 24.11.19, בטרם החלו הליכי המשמעת בנציבות שירות המדינה, הוגשה הבקשה מושא הליך זה.
מהלך ההתדיינות
22. לאחר דיון שהתקיים ביום 11.12.19 בהליך הזמני, הודיעה, המדינה כאמור, כי אין בכוונתה להמשיך בהליכי הבירור והמשמעת כנגד העובדים, ומשכך ההליך הזמני התייתר.
23. דיון ראשון בתיק העיקרי התקיים ביום 30.7.20. מאחר שעד מטעם המבקש לא התייצב לדיון, לא התקיים דיון ההוכחות באתו המועד, אולם נערכה שיחה, בין היתר, שלא לפרוטוקול. בתום הדיון, ניתנה החלטה המורה למבקש להודיע עד ליום 10.8.20 האם עודו עומד על הבקשה למתן צו המורה למדינה לנקוט בהליכים משמעתיים כנגד המשיב 2, והאם מוסכם עליו לפנות בדרכים חלופיות, בהתאם להצעת בית הדין, שהושמעה במסגרת השיחה שהתקיימה שלא לפרוטוקול.
24. ביום 31.8.20 הודיע המבקש כי הוא עומד על הבקשה, וכי בעקבות הערת בית הדין, הוא הגיש ביום 27.8.20 תלונה כנגד המשיב 2, לנציבות שירות המדינה.
25. ביום 9.9.20 התקיים דיון ההוכחות בתיק העיקרי. מטעם המבקש העידו מר אריק מימון – יו"ר ארגון סגל המחקר; מר לב מרינסקי – חבר ועד מחקר בממ"ג; גב' רויטל ששון, ומר קובי קוטשר.
מטעם המדינה העידה גב' גלית שריג – סמנכ"ל למשאבי אנוש ומנהל במשיבה.
עיקר טענות הצדדים
עיקר טענות המבקש
26. לטענת המבקש, המדינה פגעה בזכותו להתארגנות, באופן המצדיק פסיקת פיצוי כספי לטובתו, בסך של 100,000 ש"ח.
27. לשיטתו, העובדים זומנו לבירור מטעמים שלא מן העניין, נוכח רצון המבקש ובפרט רצונו של המשיב 2 לפגוע בהתארגנות, להטיל עליו ועל העובדים מורא, "לממש את האג'נדה הסודית של המדינה ליצור דור ב' של עובדי מחקר בממ"ג", ו"להגן על גאוותו הפצועה של המשיב 2, שמעשה התרמית שלו נחשף",כך בלשון המבקש.
המבקש הוסיף בהקשר זה, כי ברי שלא נפל פגם בהתנהלות העובדים, שכן המצגת נשמרה על גבי כונן שיתופי, שנועד לשיתוף קבצים בין העובדים.
לטענת המבקש, הטעם האמיתי לנקיטה בהליכי בירור נעוץ במחלוקת העקרונית-קיבוצית שבין הצדדים, ולא במעשה בלתי תקין ברמה האישית של העובדים שזומנו לבירור.
28. המבקש הוסיף, כי חמורה במיוחד הפגיעה בד"ר ששון, שאף הודיעה על התפטרותה מהוועד זמן קצר לאחר זימונה לשיחת הבירור.
29. עוד טען המבקש, שהמשיב 2, שהוא, כאמור המנהל הבכיר ביותר ביחידת הסמך, פועל באופן שיטתי ומתוכנן לפגיעה בהתארגנות העובדים, ולשלילת עצם הלגיטימיות של קיומו.
לטענתו, המשיב 2 נוהג להתבטא בפומבי באופן שיש בו כדי לבזות ולהשפיל את חברי הוועד, ולאמירותיו יש אופי ברור של התנכלות לעובדים על רקע פעילותם הארגונית.
כך למשל, על אמירותיו של המשיב 2 נמנו, האמירות הבאות:
"ממ"ג הוא גוף הסתדרותי מדי"; "אני חושש שהוועד עמל במהלכיו לפגוע בעובדי ממ"ג"; "הוועד לא מייצג את טובת ממ"ג"; "הוועדים לא רוצים את טובת ממ"ג, ואתם עגלים הולכים אחריהם"; "האם העיצומים במקום? יש גבול! אסור להגזים בעניין זה"; "בשורק יש בעיית משילות, אני לא מוכן ששני וועדים יתערבו לי בגודל השניצלים בחדר האוכל"; "לא קורה מספיק טוב שהוועדים מייצגים את העובדים שלנו".
בנוסף, לטענת המבקש, הטיח המשיב 2 כלפי יו"ר וועד המחקר בצעקות רמות כי "אתה טיפש" (אמירה עליה התנצל); ולחבר הוועד הכללי אמר "אתה דובי לא לא" ו-"דובי פנדה".
30. הגם שהמדינה ידעה על הפגיעה החמורה בזכות ההתארגנות לכל המאוחר מאז סוף נובמבר 2019, הוא מועד הגשת הבקשה, הרי שהיא ביכרה שלא לעשות דבר, ובכך הפרה את חובתה להגן על המבקש ועל עובדיו, ולספק להם סביבת עבודה בלתי פוגענית, מכבדת, ובטוחה.
31. המבקש אף עתר, כאמור, למתן צו המורה למדינה לנקוט בהליכים משמעתיים כנגד המשיב 2.
לשיטתו, חלה על המדינה החובה לעשות כן נוכח פגיעתו הקשה והעקבית בארגון העובדים, ומאחר שביצע כלפי המבקש עוולות תרמית תוך חריגה מסמכות וגרם הפרת חוזה, שעה שהציג בפניהם מצג שווא כאילו אין בממ"ג תכנית להעסקת עובדים במתכונת של דור ב'.
המבקש הוסיף בהקשר זה, כי לארגון העובדים יש מעמד לדרוש מהמעסיק לנקוט בהליכים משמעתיים כלפי עובד שפגע בכבוד חברו או פגע בארגון, והפנה בהקשר זה לעס"ק (ארצי) 1028-00 ארגון עובדי בנק המזרחי המאוחד בע"מ - בנק המזרחי המאוחד בע"מ , פד"ע לח(2003) 206) .
32. לשיטת המבקש, ביצוע עוולות אלה אף מקימה למשיב 2 אחריות אישית כלפי המבקש ועובדיו.
סמכותו של בית הדין לעבודה לדון בעלוות נזיקיות אמנם מצומצמת, אלא שהפיקוח על חובת המעסיק להבטיח כי מעשים שכאלה יופסקו, כן באה בגדר סמכותו של בית הדין. המבקש הסכים כי בית הדין אינו מוסמך ליתן סעדים כנגד המשיב 2, אולם הבהיר שזה לא צורף להליך כצד לסכסוך הקיבוצי, אלא כצד דרוש, שעלול להפגע מתוצאותיו.
33. בנוסף עתר המבקש להורות למדינה להוציא מתיקיהם האישיים של העובדים כל אזכור או רישום הנוגע להליכי הבירור והמשמעת.
לטענתו, פרוטוקולי השימוע אינם משקפים את המהלך האמיתי של הבירור, שכן עולה מהם כי הפגם שנפל בהתנהלות העובדים הוא בכך שעיינו במצגת, ואילו במסגרת הליך זה, הבהירה המדינה כי לעמדתה הפגם שנפל בהתנהלותם הוא בכך שהדפיסו את המצגת והפיצו אותה, ולא בכך שעיינו בה. לטענת המבקש, אין מדובר בטעות אנוש או ברשלנות, כי אם בעריכה מגמתית ומכוונת של הפרוטוקולים, העולה כדי זיוף.
בנוסף, לא התאפשר למר קוטשר ולגב' ששון להגיב בכתב לפרוטוקולים המזויפים טרם תוייקו בתיק, בניגוד להוראת סעיף 93.121 לתקשי"ר, ואף מטעם זה יש להורות על הוצאתם מהתיק.
בנוסף, נפל פגם בהתנהלות המדינה בכך שמחד הוציאה את פרוטוקולי הבירור מהתיקים האישיים של העובדים חברי ההסתדרות, ומנגד סירבה להוציא את המסמכים האישיים מתיקיהם של עובדי המחקר.
עיקר טענות המדינה
34. לטענת המדינה, אין בסיס משפטי לקבלת הסעדים המבוקשים בבקשה.
35. ראשית נטען, כי יש מקום לדחות את ההליך כנגד המשיב 2, שכן המשיב 2 אינו צד ליחסים הקיבוצייים.
טענות המבקש לפיהן המשיב 2 ביצע עוולות של הטעיה תרמית ומצג שווא כלפי העובדים דינן להידחות, אף מן הטעם שהן חורגות מגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה, ומכל מקום, המבקש לא תמך את טענותיו אלה בראיות מהימנות, אלא בראיה שהושגה תוך הפרת כללי הדין.
36. המדינה אף הכחישה את הטענה בדבר פגיעה בהתארגנות.
לטענתה, המבקש הוא ארגון עובדים מבוסס, בעל כוח רב, שאינו נמנע מעשות שימוש בכוחו במסגרת מקום עבודה מאורגן, המכבד את זכויות עובדיו וארגוניהם היציגים.
המבקש מכריז על סכסוכי עבודה חדשות לבקרים, ונוקט באמצעים ארגוניים פוגעניים כנגד מעסיקתו, כעניין שבשגרה.
כך למשל, המבקש הכריז על על סכסוך עבודה בממ"ג בימים 29.1.19 ו-3.11.19, וביום 26.11.19 אף הודיע על נקיטת צעדים ארגוניים. כל זאת, שעה שסעיף השקט התעשייתי בהסכם הקיבוצי החל על הצדדים עודנו היה בתוקף ושעה שהנהלת הממ"ג הציעה למבקש להקפיא את הצעדים הארגוניים לשם הגעה להבנות בין הצדדים.
בנסיבות אלה, ברי כי אין המדובר בארגון עובדים שמעסיקתו מבקשת לשלול את הלגיטימיות של עצם קיומו, וכי לא זה הארגון אותו ראה המחקק לנגד עיניו בהגנתו על זכות ההתארגנות.
37. המדינה הוסיפה בהקשר זה, כי העובדים שזומנו לבירור, לרבות ד"ר ששון ומר קוטשר, מוערכים מאד מהבחינה המקצועית, והמשיבים אף דאגו להוקרים בפרסים יוקרתיים והפקידו בידיהם תפקידים משמעותיים, דוגמת נספחים ו' ו-ז' לבקשה. פרסים אלה הם פרי מעורבותו האישית של המשיב 2 ושל הסמנכ"לית למשאבי אנוש. מכאן, ברי כי אין שחר לטענה שהמשיב 2 מבקש להתנכל לעובדים, בפרט שלא על רקע פעילותם הארגונית.
38. ניסיונו של המבקש להציג את המשיב 2 כדמות הפועלת נגד התארגנות עובדים,המבקשת לפגוע בלגיטימיות עצם קיומם ופעילותם, המבזה והמשפילה את העובדים, חוטא אף הוא למציאות, ונועד, כפי שהודה המבקש בעצמו, "להעניש את המנכ"ל" (פרוטוקול דיון מיום 30.7.20, עמ' 6 ש' 24), ולהרתיע את הנהלת הממ"ג מעריכת הבירור המתחייב באופן נקודתי, ומהמשך פעולות לקידום מטרות הארגון.
39. עוד טענה המדינה בהקשר זה, כי פסיקת בתי הדין לפיצוי כספי מבוססת על מקרי הקיצון של פגיעה בהתארגנות ראשונית או בפיטורי עובדים על רקע חברותם בארגון עובדים, שהמקרה שבפנינו אינו נמנה עליהם.
40. באשר לזימון העובדים לבירור עובדתי, נטען כי נבע זה מטעמים ענייניים בלבד, ולא על רקע על מחלוקת ביחסים הקיבוציים.
העובדים חיטטו במסמך רגיש לא להם, עשו בו שימוש, העתיקו אותו, ערכו אותו והדפיסו אותו, ללא סמכות וללא רשות.
שני עובדים אף פנו לאגף הביטחון בממ"ג, בבקשה "לבלמ"ס" את המסמך לשם הפצתו לגורמים מחוץ לממ"ג, ללא ידיעת מנהל הממ"ג וללא קבלת רשותו, תוך הפרת אמון והפרת הדין.
פעולותיהם אלה של העובדים אף מנוגדות לחוק הגנת הפרטיות, ולסעיף 4 לחוק המחשבים התשנ"ה-1995.
41. המדינה אף חלקה על טענת המבקש לפיה המצגת נמצאה "בדרך מקרה".
המצגת אמנם נשמרה בכונן שיתופי, אלא שהעובדים חדרו לתיקייה אישית שסווגה כסודית ביותר. המבקש לא סיפק הסבר מניח את הדעת, לא במסגרת הליכי הבירור, ואף לא במסגרת הליך זה, מכח מה היו העובדים רשאים לעשות כן.
משכך, החלטת הממ"ג לערוך בירור בעניין זה, לא רק שאינה מהווה הפרה של סעיף 33י' לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, אלא פעולה המתחייבת בנסיבות העניין.
42. העובדים שזומנו לבירור הם העובדים שהיו מעורבים באירוע, ללא כל קשר לפעילותם הוועדית.
43. באשר לכוונתה של ד"ר ששון להתפטר בסמוך למועד זימונה לשימוע נטען כי אין קשר בין הדברים. ד"ר ששון צפויה היתה לצאת לשבתון בינואר 2020, ומשכך היא ציינה בפני ההנהלה כי היא מחפשת מחליפה. בסופו של יום החליטה ד"ר ששון שלא לצאת לשבתון ובעקבות כך אף חזרה בה מהתפטרותה מהוועד.