74. העובדה שהמצגת היתה מצויה על גבי כונן שיתופי, אינה מעידה, אפוא, בהכרח, כי העובדים רשאים היו לעיין בה, להדפיסה ולהפיצה, או כי המדינה התירה לעובדים לעשות בה שימוש, כפי שטען המבקש. מכאן, שדרישת המדינה לערוך בירור עובדתי בעניין זה, היא עניינית וסבירה בנסיבות העניין, ואין בה כדי להעיד על כוונת המשיבים לפגוע בהתארגנות, או להתנכל לעובדים.
75. באשר להתבטאויות המיוחסות למשיב 2 – המדינה אכן לא הכחישה את טענת המבקש בעניין זה. ככל שהמשיב 2 אכן התבטא כפי שנטען בבקשה, הרי שהתבטאויות אלה אכן יכולות להתפרש כפגיעה בהתארגנות, כיוון שהן כוללות התייחסות שלילית לעצם ההתארגנות.
76. עם זאת, המבקש לא פירט באיזה הקשר ובאילו נסיבות הדברים נאמרו, ולא ניתן לקבוע, על סמך ציטוטים חלקיים בלבד, כי הדברים אכן נאמרו בהקשר של פגיעה בהתארגנות ושלילתה, כפי שטוען המבקש.
77. אף ביחס לפסיקת פיצוי לפי חוק לשון הרע, תשכ"ה-1965, נקבע כי הכלל הוא שקטע מפרסום יתפרש על פי הקשר הדברים בו הוא נאמר או נכתב, ובהתחשב בשאר חלקיו, ואין להסתפק בציטוט חלקֵי של הפרסום, שכן "אפשר שבחלקים אחרים יש כדי ליטול את עוקץ דברי לשון הרע או להקהותו" (ע"א 5653/98 אמיליו פלוס נ' דינה חלוץ, פ"ד נה(5) 865 (2001), בעמ' 874-876; וראו גם: ע"א 1104/00 דוד אפל נ' איילה חסון, פ"ד נו(2) 607 (2002); רע"א 10520/03 איתמר בן גביר נ' אמנון דנקנר (12.11.06); ע"א 723/74 הוצאת עתון ״הארץ" בע״מ נ' חברת החשמל לישראל בע״מ, פ"ד לא(2) 281 (1977), בעמ' 300-301).
78. מאחר שלא תוארו, וממילא לא הוכחו, הנסיבות בהן נאמרו הדברים, ובאיזה הקשר, אין בידינו לפסוק פיצויים על סמך קטעי המילים והמשפטים שתוארו על ידי המבקש.
79. לאמור לעיל יש להוסיף, כפי שכבר נקבע, לא נטענה, וממילא לא הוכחה, פגיעה כלשהי בתנאי עבודתם של מי מהעובדים, ודאי שלא על רקע חברותם בוועד, ואף לא נטען, וממילא לא הוכח, כי התבטאויותיו של המשיב 2, שהן, על פני הדברים, אכן בלתי ראויות, ככל שאכן נאמרו כפי שנטען בבקשה, היוו פגיעה כלשהי בהתארגנות עובדי המבקש, השפיעו השפעה אסורה כלשהי על ארגון העובדים, הפעילו לחץ בלתי הוגן על העובדים בנוגע לפעילותם הארגונית, או היוו מניע לעובדים לבטל חברותם בארגון העובדים.
אף לא נטען, וממילא לא הוכח, כי מי מעובדי המבקש היה נתון ללחצים, לאיומים ולהפחדות מצד המשיב 2, או כי הוא חשש להתנכלות מצידו, שעלולה היתה להביא לפגיעה כלכלית או אחרת בתנאי עבודתו.
80. המבקש אמנם טען כי ד"ר ששון החליטה להתפטר מהוועד בסמוך לזימונה לשיחת הבירור, אלא שהוא לא חלק על טענת המדינה לפיה המניע לכך היה צאתה הצפוי לשבתון, ולא זימונה לשיחת הבירור, וכי בסופו של יום החליטה ד"ר ששון שלא לצאת לשבתון, ובעקבות זאת היא אף חזרה בה מהתפטרותה מהוועד.
81. נוכח כל האמור, לא שוכנענו, כי המדינה פגעה בהתארגנות המבקש בדרך כלשהי, ואף לא מצאנו כי היא פגעה בתנאי עבודתם של מי מהעובדים, ובפרט לא על רקע חברותם בוועד.
משכך, אין מתקיימות בפנינו נסיבות המצדיקות פסיקת פיצויים לפי Error! Hyperlink reference not valid..
הבקשה למתן צו המורה למדינה לנקוט בהליכים משמעתיים נגד מר ברקוביץ'
82. לא מצאנו להיעתר לבקשה למתן צו המורה למדינה לנקוט בהליכים משמעתיים כנגד המשיב 2.
83. אכן, כפי שטענה המדינה, בית הדין אינו מוסמך ליתן צו כאמור, וההחלטה האם לנקוט או שלא לנקוט בהליכים משמעתיים כנגד עובד מסויים, היא החלטה של המעסיק, כחלק מהפרורגטיבה הניהולית הנתונה בידו (Error! Hyperlink reference not valid."מקורות" חברת המים בע"מ - צבי מרקוביץ, פ"ד ו(1) 125 (1974) בעמ' 133; עס"ק (ארצי) 1028-00 ארגון עובדי בנק המזרחי המאוחד בע"מ - בנק המזרחי המאוחד בע"מ , פד"ע לח (2003) 206 (2002), להלן – עניין בנק המזרחי).
84. שעה שהמעסיק הוא המדינה, הרי שבהתאם לקבוע בחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963 הסמכות להחליט בהליכים משמעתיים נתונה באופן בלעדי לנציבות שירות המדינה.
85. לבית הדין נתונה, אמנם, הסמכות לבקר החלטה של המעסיק שלא לנקוט בהליכים משמעתיים כלפי עובד מסוים, אולם בהיעדר החלטה כאמור, אין בית הדין רשאי להורות בעצמו על נקיטה בהליכים משמעתיים כלפי אותו עובד.
86. המבקש אמנם צודק בטענתו, כי לארגון העובדים יש מעמד בבקשה לנקוט בהליכים כלפי ממונה שפגע בעובדיו. אלא שמעמד כאמור אינו מחייב את המעסיק לעשות כן, וההחלטה בעניין זה, נתונה, כאמור, באופן בלעדי, למעסיק, כחלק מהפרורגטיבה הניהולית הנתונה לו.
בהקשר זה נפסקו בעניין בנק המזרחי, אליו הפנה המבקש בטיעוניו, הדברים הבאים:
"בצד הכוח הנתון בידי הנהלת הבנק לנקוט הליכים משמעתיים, נתונים בידי הארגון הכוח והצידוק לפנות במקרה המתאים, ולדרוש נקיטת הליכים שכאלה. פנייה שכזו אינה בבחינת נקיטת הליכים ואינה חודרת אל תחום סמכות הבנק. דרישה זו גם אינה מחייבת את הבנק לנקוט הליכים. עם זאת, דרישה זו מחייבת את הבנק לבדוק – בדיקה עניינית ויסודית – האם התקיימו נסיבות המצדיקות נקיטת הליכים."
87. בעניין בנק המזרחי, בית הדין הארצי אף התווה את הדרך בה על המעסיק לנהוג שעה שארגון העובדים מגיש בפניו תלונה בגין התנהלות בלתי תקינה של עובד, וקבע כי עליו לנקוט בפעולה תלת שלבית, כך שקיומו של כל שלב הוא תנאי מוקדם לקיומו של השלב הקודם לו.
השלב הראשון, הוא שלב הבירור העובדתי. בהנחה שהטענה מתבררת כנכונה, על המעסיק לעבור לשלב השני, ולבחון האם התנהלותו של העובד אכן מהווה עבירת משמעת במקום העבודה. בהנחה שהתשובה לכך היא בחיוב, על המעסיק לעבור לשלב השלישי – הוא שלב הנקיטה בסנקציה הראויה בנסיבות העניין (סעיף 8 לפסק דינו של השופט (בדימוס) צור).
88. עוד נפסק בעניין בנק המזרחי, כי לארגון העובדים יש מעמד בכל אחד מן השלבים:
"...אכן, לארגון יש מעמד לדרוש מן ההנהלה לנקוט הליכים משמעתיים כלפי עובד שפגע בכבוד חברו או פגע בארגון. מעמד הארגון קיים בכל אחד מן השלבים בזווית ובהיקף שונים: בשלב הראשון לארגון מעמד להלין על מעשה, דבר המחייב את ההנהלה לבדוק את התלונה ולנקוט עמדה עניינית לגביה. החליטה ההנהלה לקיים בירור עובדתי וענייני בתלונת הארגון, קיימה היא את חובתה ותלונת הארגון באה על סיפוקה לאותו שלב. נמנעה ההנהלה מלקיים את הבירור, צומחת לארגון טענה שההנהלה לא קיימה את חובתה וצומחת לו עילה לדרוש קיום מנגנון של יישוב חילוקי דעות לפי סעיף 11(א) לחוקת העבודה. בשלב השני קיים לארגון מעמד לדרוש מן ההנהלה, על יסוד התשתית העובדתית מן השלב הראשון, להחליט בדבר קיומו של אשם. החליטה ההנהלה לכאן או לכאן והחלטתה הינה עניינית והוגנת – התמצו טענותיו של הארגון. החליטה ההנהלה החלטה שאינה סבירה או שקיבלה החלטה למראית עין – עומדת לארגון טענה שההנהלה לא קיימה את חובתה. הוא הדין לגבי השלב השלישי, הוא שלב נקיטת הצעד המשמעתי".
(עניין בנק המזרחי, סעיף 16 לפסק הדין)
89. עם זאת, בניגוד לטענת המבקש, לא נקבע בעניין בנק המזרחי כי המעסיק חייב להיעתר לדרישת הארגון להעמיד עובד מסוים לדין משמעתי.
90. בענייננו, במועד הגשת הבקשה, לא הגיש המבקש בקשה למדינה לנקוט בהליכים משמעתיים כנגד המשיב 2, וממילא לא נתקבלה החלטה של המדינה הדוחה בקשה כאמור.
91. בנסיבות אלה, אין בנמצא החלטה של המדינה בעניינו של המשיב 2, עליה רשאי היה המבקש להלין, ושניתן היה להעמידה לביקורת שיפוטית.
92. לא זו אף זו. המבקש עותר, למעשה, לכך שהמדינה תדלג על שני השלבים הראשונים שנקבעו בעניין בנק המזרחי – שלב הבירור העובדתי, ושלב האשם – ותעבור מיד לשלב השלישי, הוא שלב נקיטת הסנקציה, תוך שהוא שם שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של המדינה ואף קובע מהי הסנקציה הספציפית בה על המדינה לנקוט–הליכים משמעתיים.
93. המבקש טען כי המדינה יודעת על טענותיו כלפי המשיב, לכל המאוחר מאז מועד הגשת הבקשה מושא הליך זה בנובמבר 2019, וכי מכל מקום, ביום 27.8.20, לאחר הגשת הבקשה, הוגשה תלונה כנגד המשיב 2 לנציבות שירות המדינה.
משהוגשה תלונה בדרך המלך, אכן קמה למדינה החובה לבררה ברצינות וביסודיות, כחלק מחובת ההגינות המתחייבת מהיותו צד ליחסים קיבוציים.
אלא שהבקשה המונחת בפנינו איננה להורות למדינה לבחון את תלונת המבקש כנגד המשיב 2, כי אם להורות לה לנקוט כלפי המשיב 2 בסנקציה ספיציפית- פתיחה בהליכים משמעתיים.
94. לבקשה זו, כאמור, אין בידנו להיעתר.
95. ברי כי ככל שבסופו של יום תתקבל החלטה שלא לנקוט בהליכים משמעתיים כנגד המשיב 2, הרי שלמבקש יהיה מעמד להלין כנגד החלטה כאמור, וזו תהא נתונה לביקורת שיפוטית. אלא, שכאמור, לא אלה הם פני הדברים בענייננו.
96. כללם של דברים – אנו דוחים את הבקשה להורות למדינה לנקוט בהליכים כנגד המשיב 2.
הוצאת פרוטוקולי הבירור מהתיקים האישיים
97. לבסוף, לא מצאנו להעתר לבקשה להוצאת פרוטוקולי השימוע מתיקם האישי של העובדים.
98. הוראת נסמן 93.121 לתקשי"ר קובעת כי "לכל עובד ינוהל תיק אישי במשרד הראשי וביחידה בה הוא מועסק. בתיק האישי יתויקו כל המסמכים האישיים של העובד והמסמכים הנוגעים למעמדו האישי, תנאי שירותו וההתכתבות הקשורה בהם".
99. בפסיקה נקבע כי "תיקו האישי של עובד ציבור חייב לבטא את דברי ימיו בשירות המדינה במלואם" (ע"ע (ארצי) 502/05 אסף גרטי – מדינת ישראל (25.7.06), להלן - עניין גרטי).
100. משכך, פעלה המדינה כדין שעה שתייקה בתיקיהם האישיים של העובדים שזומנו לבירור את פרוטוקולי השיחות.
101. לעניין הוצאת מסמכים מתיקו האישי של עובד, נקבע בהלכה הפסוקה, כי ככלל, אין להוציא מסמכים מתיקו האישי של העובד אלא במקרים חריגים, בהם הוכנסו המסמכים לתיק בטעות או בחוסר תום לב:
"ייתכנו מקרים בם תויקו בתיקו האישי של עובד מסמכים בטעות, או שלא בהתאם להוראות, או – חלילה – בחוסר תום לב. מקרים אלה טעונים תיקון, והתיקון הנכון יכול שיהא במשיכת המסמכים מן התיק, קרי – השבת המצב לקדמותו. אולם זאת רק במקרים חריגים, תוך מתן הודעה בדבר משיכת המסמכים לנציבות שרות המדינה והכנסת תיעוד ברור להוצאות המסמכים בתיק גופו."
(עניין גרטי, פסקה 27 לפסק הדין; הדגשות אינן במקור, ד.ח.ז)
102. כלל דומה נקבע אף בהודעת נציבות שירות המדינה מס' שע/21 מיום 13.4.2010.
103. לא שוכנענו כי במקרה שבפנינו הוכנסו המסמכים לתיקיהם האישיים של העובדים בטעות או בחוסר תום לב.
104. לא עלה בידי המבקש להוכיח כי הפרוטוקולים זויפו, ודאי שלא בחוסר תום לב, כנטען על ידו.
105. אף אין בידינו לקבל את טענת המבקש לפיה יש להורות על הוצאת המסמכים מאחר שלא התאפשר למר קוטשר ולגב' ששון להגיב לאמור בהם טרם תוייקו בתיק. הוראות נסמן 93.124 קובעות מנגנון המאפשר לעובד להתגונן מפני תלונות או הערות שליליות המתויקות בתיקו האישי, ככל שאלו תויקו ללא ידיעתו:
"(א) האחראי או מי שהוסמך לכך על-ידו, לא יתייק בתיקו האישי של העובד תלונות או הערות שליליות בכתב, ללא ידיעת העובד אגב מתן אפשרות לעובד להגיב בכתב לתלונות או להערות אלו. תגובת העובד תתויק בצמוד לתלונות או להערות, ועל התלונות או ההערות תירשם החובה לעיין בתגובת העובד;
(ב) עיין העובד בתיקו האישי כאמור בפסקה 93.125 ונודע לו, כי תויקו בו תלונות או הערות שליליות ללא ידיעתו, ולא ניתנה לו בזמנו אפשרות להגיב, יאפשר לו האחראי לצרף תגובה בכתב. על תגובת העובד יחול האמור בסיפא לנסמן (א) לעיל;"
106. מכאן, שאף לו היה מוכח בפנינו כי המסמכים תויקו בתיקיהם האישיים של העובדים בלא ידיעתם או בלא שהתאפשר להם להגיב להם, הרי שהסעד המתאים הוא לאפשר להם לצרף את תגובתם בכתב, ולא להוציאם מהתיק.
107. משכך, אנו דוחים אף את הבקשה להוצאת פרוטוקולי הבירור מתיקיהם האישיים של העובדים.
108. מאחר שמצאנו לדחות את הבקשה על כל חלקיה, מתייתר הצורך להכריע בטענת ההגנה של המדינה בדבר שימוש לרעה בהליכי משפט, לשם רדיפה אישית אחר המשיב 2.
109. טרם נעילה ייאמר כי לאחר הגשת הסיכומים, הגיש המבקש בקשה להגשת ראיה חדשה – מכתבו של יו"ר הועד הכללי למשיב 2 מיום 8.2.21. לטענת המבקש, במכתב זה יש כדי לתמוך בטענתו כי הוא אינו היחיד המתלונן על מעשיו של המשיב 2, וודאי שלא "מחפש" אותו, כפי שטוענת המדינה.
110. לא מצאנו מקום לסטות מסדרי הדין ולהתיר למבקש לצרף ראיות בשלב כה מאוחר של ההליך, לאחר הגשת הסיכומים מטעם הצדדים, בפרט בהתחשב בכך שלא התאפשר למדינה למצות את זכותה להתגונן בעניין זה.
1. אף לגופו של עניין אנו סבורים כי ממילא אין בראיה הנוספת כדי לשנות מהכרעתנו.
מעבר לעובדה שזו לא נתמכה בתצהיר, ומשכך משקלה נמוך, הרי שאף לו היה מוכח בפנינו כי המבקש אינו היחיד המתלונן על מעשיו של המשיב 2, לא היה בכך כדי לשנות ממסקנתנו, לפיה לא הוכחו קיומן של נסיבות המצדיקות פסיקת פיצויים לפי Error! Hyperlink reference not valid., או כי אין מקום להורות למדינה לנקוט בהליכים משמעתיים כנגד המשיב 2.
כמו כן, מאחר שלא מצאנו להכריע בטענת המדינה לפיה מטרת ההליך היא רדיפה אישית אחר המשיב 2, הרי שממילא אין אנו נדרשים לראיה שמטרתה להראות כי המבקש אינו "מחפש" את המשיב 2.
סוף דבר
2. הבקשה נדחית.
3. בהעדר התנגדות מטעם המדינה, אנו מורים על מתן תוקף של פסק דין להודעת המדינה מיום 16.1.20 בדבר ביטול הליכי השימוע לעובדים בגין האירועים מושא הליך זה.
4. לא מצאנו כי במקרה הנדון יש לחרוג מהמקובל בסכסוכים קיבוציים לעניין חיוב בהוצאות משפט, ומשכך אין צו להוצאות.
5. זכות ערעור כדין.
ניתן היום, ד' אלול תשפ"א, (12 אוגוסט 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.