44. בנוסף נטען כי יש לדחות הבקשה למתן צו עשה המורה למדינה לנקוט בהליך משמעתי כנגד המשיב 2, שכן זו נעדרת בסיס נורמטיבי.
הסמכות להורות על נקיטה בהליך משמעתי נגד עובד מדינה נתונה באופן בלעדי לנציבות שירות המדינה, ובית הדין אינו מוסמך להורות על קיום בירור עובדתי או משמעתי, או המנעות ממנו. כשם שאין בסמכות בית הדין להורות למשטרת ישראל לחקור או שלא לחקור תלונה בחשד לביצוע עבירה פלילית בשל זהות החשוד כחבר ועד, כך אין בסמכותו להחליט האם תיפתח חקירה משמעתית בעניינו של עובד מדינה, אם לאו.
בנוסף, לא הוגשה לנציבות שירות המדינה תלונה כנגד המשיב 2, ומשכך הוא ממילא לא הורה על פתיחה בהליך משמעתי כנגדו.
אף לו היתה מתקבלת החלטה שלא לנקוט בהליכים משמעתיים כלפי המשיב 2, הרי שממילא, ביקורתו השיפוטית של בית הדין על שיקול דעתו של הגוף המוסמך בעניין זה היא מצומצמת ביותר, שכן היא מופעלת על דרך של הפעלת ביקורת שיפוטית על החלטות מינהליות, וככזו היא מוגבלת בעיקרה לעילות מנהליות כגון אי חוקיות או חוסר סבירות קיצונית (בג"ץ 4230/05 כהן נ' היועץ המשפטי לממשלה (11.6.09)).
45. המדינה אף חלקה על טענת המבקש לפיה יש מקום להורות על הוצאת מסמכים מהתיקים האישיים של העובדים. על פי הוראות הדין, ניתן להוציא מסמכים מתיקו האישי של עובד רק במקרים חריגים, בהם הוכנסו המסמכים בטעות או בחוסר תום לב, ולא אלה הם פני הדברים במקרה שלפנינו.
46. המשיב 2 אינו מוסמך להורות על הוצאת מסמכים מתיקים אישיים של עובדים מסויימים, והסכמתו לעשות כן נעשתה עקב טעות שאין בה כדי לגבור על הוראות הדין.
47. לבסוף טענה המדינה, כי המבקש עושה שימוש לרעה בהליכי משפט, שכן הוא משתמש בהליך הקיבוצי אותו הוא צובע בטענות של פגיעה בהתארגנות לשם רדיפה אישית אחר המשיב 2, במטרה להטרידו ולהרתיעו משימוש עתידי בסמכויותיו הניהוליות, ועל מנת לרתום כוח ארגוני עוצמתי לצורך פגיעה בו.
48. שני הצדדים טענו, כי בנסיבותיו המיוחדות של הליך זה, יש לחייב את הצד שכנגד בהוצאות, הגם שעסקינן בסכסוך קיבוצי. המבקש נימק את בקשתו בכך שהמדינה פועלת בחוסר תום לב ביחסי עבודה ובחוסר תום לב בניהול הליכי משפט, ואילו המדינה נימקה את בקשתה בכך שהמבקש עושה שימוש לרעה בהליכי משפט, כמפורט לעיל.
דיון והכרעה
ההליך כנגד המשיב 2
49. ראשית ייאמר, כי מקובלת עלינו טענת המדינה כי דין הבקשה כנגד המשיב 2 להידחות מפאת העדר סמכות עניינית.
50. סעיף 3 לחוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז-1957, קובע כי העומדים משני צידי המתרס של ההליך הקיבוצי הם "המעסיק וארגון העובדים המייצג את רוב העובדים שהסכסוך נוגע להם", קרי הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים. המשיב 2 אינו צד ליחסים הקיבוציים, ואף אינו המעסיק של עובדי המבקש, ומשכך, בית הדין אכן נעדר סמכות עניינית לדון בהליך כנגדו.
בנוסף, ממילא, הסעדים בבקשה מופנים כלפי המדינה בלבד, והמבקש אף הבהיר כי המשיב 2 לא צורף כצד לסכסוך הקיבוצי, אלא כצד דרוש, שעלול להפגע מתוצאותיו.
51. אמנם בפיו של המבקש טענות המופנות באופן אישי כנגד המשיב 2, אלא שאין מקום לכרוך אותן בסכסוך הקיבוצי שבין ארגון העובדים למעסיק, או לבררן במסגרת הליך קיבוצי.
52. העוולות הנזיקיות אותן מייחס המבקש למשיב 2, אינן נמנות על העילות לפקודת הנזיקין המפורטות בסעיף 24(א)1(ב) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, ומשכך הן אינן באות בגדר סמכותו העניינית של בית הדין, וממילא, לא מבוקש סעד כלשהו מהמשיב 2 או מהמדינה בגין ביצוע עוולות נטענות אלה.
53. משכך, הבקשה כנגד המשיב 2 - נדחית.
הפיצוי הכספי בגין הפגיעה הנטענת בהתארגנות
54. אף לא מצאנו לקבל את טענת המבקש לפיה יש לחייב את המדינה בפיצוי כספי בגין פגיעה בהתארגנות, ונפרט.
55. הפסיקה הכירה במעמדה של חרות ההתארגנות כזכות יסוד, ויש הרואים בה חלק מהזכות החוקתית המעוגנת בError! Hyperlink reference not valid. (ראו למשל: Error! Hyperlink reference not valid. בית בלב בע"מ – הסתדרות העובדים הכללית החדשה (6.3.19); עס"ק (ארצי ) 24/10 הוט טלקום בע"מ - הסתדרות העובדים הלאומית (16.3.10); סב"א (ארצי) 50718-07-10 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - הסתדרות העובדים הלאומית בישראל (17.11.10); תב"ע (עבודה ארצי) נה/30-4 "עמית" – הסתדרות עובדים מכבי - ההסתדרות הכללית החדשה, פד"ע כט(1) 61 (1995)).
56. ככזו, הוכרה הזכות להתארגנות כראויה להגנה, ובהלכה הפסוקה הודגש כי חל איסור על מעסיק לפגוע, במישרין או בעקיפין, בזכות לחופש ההתארגנות של עובדיו, בכל שלב משלבי ההתארגנות - בהתארגנות ראשונית בפרט, אך גם במקומות עבודה בהם קיימים יחסי עבודה קיבוציים ארוכי שנים.
57. כך,למשל, בפרשת פלאפון (Error! Hyperlink reference not valid. הסתדרות העובדים הכללית החדשה - פלאפון תקשורת בע"מ (2.1.13); להלן – הלכת פלאפון; עתירה לבג"צ נדחתה) נקבע כי:
"על המעסיק להרחיק עצמו מהתערבות בהתארגנות העובדים בכל שלב משלביה במהלך יחסי העבודה"
(פסקה 56 לפסק דינה של הנשיאה (בדימוס) נילי ארד)
ובהמשך :
"גם לאחר כינונו של ארגון יציג, במהלכי משא ומתן לכריתת הסכם קיבוצי ולאחריו, נותרת הדרישה להקמת גבולות ומחסום מפני התנהלות המעסיק בקניינו, בהפעלת הפררוגטיבה הניהולית שלו ובחופש ההתבטאות שלו, באופן שלא יהא בה כדי לפגוע בהתארגנות, מימושה או קידומה. על כן, פסולות ואסורות פעולות כגון אלה: הפעלת לחץ וכפייה על עובדים לבטל חברותם בארגון העובדים; פיטורים של פעילים בהתארגנות וחברי ועד, מחמת פעילותם ומעורבותם בהתארגנות; הרעת תנאי עבודה לרבות העברה לתפקיד נחות יותר; אפליה או פיטורי עובדים בגין היותם חברים בארגון עובדים וכיוצ"ב."
(פסקה 71 לפסק דינה של הנשיאה (בדימוס) ארד)
עוד ראו בעניין זה: Error! Hyperlink reference not valid. כח לעובדים ארגון עובדים דמוקרטי – צ.ל.פ. תעשיות בע"מ (7.10.16); Error! Hyperlink reference not valid. אלקטרה מוצרי צריכה (1951) בע"מ – הסתדרות העובדים הכללית החדשה (10.4.14) (להלן – ענין אלקטרה).
58. המחוקק הסדיר אף הוא את ההגנה על חרות ההתארגנות בחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957 (להלן – חוק הסכמים קיבוציים או החוק).
59. Error! Hyperlink reference not valid. לחוק שעניינו "איסור פגיעה בעובד לעניין חברות או פעילות בוועד עובדים או בארגון עובדים" קובע כדלקמן :
"(א) מעסיק לא יפטר עובד, לא ירע תנאי עבודה של עובד, ולא יימנע מקבלה של אדם לעבודה, בשל אחד מאלה:
(1) חברותו או פעילותו בארגון עובדים;
(2) פעילותו לצורך הקמה של ארגון עובדים;
(3) הימנעותו מהיותו חבר בארגון עובדים או הפסקת חברותו בארגון עובדים;
(4) חברותו בוועד עובדים או פעילותו בוועד עובדים הפועל במסגרת ארגון עובדים; לעניין זה, יראו ועד עובדים כפועל במסגרת ארגון עובדים אם יושב ראש ארגון העובדים או מי מטעמו נתן הודעה בכתב המאשרת זאת;
(5) פעילותו לצורך הקמה של ועד עובדים.
(ב) בסעיף זה, "תנאי עבודה" - לרבות קידום בעבודה, הכשרה או השתלמות מקצועית, פיצויי פיטורים, הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה."
60. סעיף 33יא' לחוק קובע כי בית הדין רשאי לפסוק פיצוי כספי שאינו תלוי בנזק, בסיטואציה של הפרת סעיף 33י' לחוק.
61. הפסיקה הרחיבה את תחולתו של סעיף 33י' לחוק, וקבעה שניתן לפסוק פיצוי לדוגמא מכוח סעיף זה גם בנסיבות שאינן מוזכרות במפורש בסעיף זה, ככל שהמעסיק הפר את האיסורים שנקבעו בפסיקה, לרבות בהלכת פלאפון, ונועדו להגן על זכות ההתארגנות.
בהקשר זה נקבע, כי סעיף 33י' אוסר על פגיעה בתנאי העבודה, אלא שהגדרת המונח "תנאי עבודה" אינה סגורה, אלא מנוסחת כ"לרבות" קידום בעבודה וכו'. משכך, ולאור חשיבות ההגנה על הזכות להתארגנות, נקבע כי יש לפרש את המונח "תנאי העבודה" באופן רחב, באופן שזכות ההתארגנות כלולה בו (עניין אלקטרה בסעיפים 27-28 לפסק הדין; Error! Hyperlink reference not valid. מסיעי שדרות כהן ובניו בע"מ - הסתדרות העובדים הכללית החדשה (13.5.18)).
62. בענייננו, לא הוכחה פגיעה כלשהי בתנאי עבודתם של מי מהעובדים.
לא נטען, וממילא לא הוכח, כי המדינה הפעילה לחץ כלשהו על מי מעובדי המבקש, בכפיה, בהפחדות באיומים או בפיטורים בגין התארגנותם, כי היא נקטה בהליכי פיטורים כלפי חברי ועד, כי היא העבירה עובד כלשהו מתפקידו, כי היא התנכלה לעובד כלשהו, או כי היא הפלתה בין העובדים על רקע פעילותם הארגונית.
63. אף לא הוכח בפנינו כי מתקיים קשר סיבתי בין זימונם של העובדים לשיחות הבירור, לבין היותם חברי וועד. ונפרט.
64. העובדים שזומנו לבירור עובדתי הם העובדים שהיו מעורבים בפרשה מושא הליך זה, בהתאם לרשימת השמות שקיבלה הנהלת הממ"ג מאגף התקשוב, מחציתם חברי ועד, ומחציתם אינם חברים בוועד או פעילים בארגון העובדים.
כל העובדים שהיו מעורבים בפרשה זומנו לשיחות בירור, בלא שנעשתה אבחנה בין עובדים שהם חברי וועד, לעובדים שאינם כאלה.
מכאן, שזהות המוזמנים לבירור עובדתי נגזרה אך ורק מזהות המעורבים בפרשה, ולא מהיותם או מאי היותם פעילים בארגון העובדים.
65. אף לשיטת המבקש עצמו, מעורבות ועד העובדים באירוע בגינו זומנו העובדים לבירור, החלה באופן מקרי לחלוטין, עת חלפה ד"ר ששון במסדרון במהלך השיחה שהתנהלה בעניין זה בין מר קושטר לבין מר ז'אן, והם שביקשו לשתפה בעניין זה.
66. אף לא מצאנו לקבל את טענת המבקש לפיה לא היה טעם ענייני לזימון העובדים לבירור עובדתי, וכי זה נעוץ במחלוקת העקרונית-קיבוצית שבין הצדדים, וברצון המשיבים להתנכל לארגון העובדים, או לפגוע בהתארגנות.
67. הצדדים האריכו בטענותיהם בדבר זכאותם של העובדים לעיין במצגת.
בתמצית, טען המבקש כי המסמך נשמר בכונן שיתופי, ומכאן שהעובדים היו רשאים לעיין בו ולעשות בו שימוש, ואילו המדינה טענה כי המצגת לא נמצאה באופן פסיבי, אלא שהעובדים חדרו בכוונת מכוון לתיקיה אישית ומסווגת, תוך פגיעה בפרטיות, והפרה של הוראות הדין.
68. לא מצאנו לפרט את מלוא רוחב יריעת טענות הצדדים בעניין זה במסגרת פסק הדין, שכן אנו סבורים כי לא זו הסוגיה המונחת לפתחנו, וכי איננו נדרשים להכריע בה.
סוגיה זו, מקומה היה להתברר, במסגרת הליכי הבירור והשימוע, ככל שאלה אכן היו מתקיימים בסופו של דבר. בהקשר זה, נדרשת הכרעתנו, כאמור, אך בשאלה האם העובדים זומנו לבירור מטעמים ענייניים, או על רקע הרצון להתנכל לארגון העובדים.
69. לטעמנו, החלטת הנהלת הממ"ג לזמן עובדים לבירור עובדתי, בנסיבות בהן היא סברה כי עובדיה חדרו לתיקייה אישית מסווגת, עיינו במסמך רגיש והפיצו אותה, היא החלטה סבירה, ואף מתבקשת בנסיבות העניין, ואין בה כדי להעיד על רצון להתנכל לעובדים על רקע פעילותם הארגונית או לפגוע בזכות ההתארגנות.
70. המבקש אף לא הכחיש את טענת המדינה לפיה המצגת היתה שמורה בתיקיית פרטית ומסווגת, כך שעל פני הדברים, אין המדובר במסמך שנתגלה לעובדים באופן פאסיבי, משל היה תלוי על לוח המודעות בספריה, כפי שטען המבקש.
71. יתר על כן. אף לו היינו דוחים את טענת המדינה בעניין זה, וקובעים כי המצגת נתגלתה לעובדים באופן פאסיבי, מאחר שהיתה פתוחה לעיני כל על גבי הכונן השיתופי (וכאמור, אין הדבר כך), הרי שעדיין, מתעוררת השאלה האם המדינה אכן נתנה הסכמתה לכך שהעובדים יעיינו בה, יעתיקו אותה, ידפיסו אותה, ויפיצו אותה, כפי שעשו.
72. מבלי לקבוע מסמרות בעניין זה, ייאמר כי לטעמנו, לא זאת בלבד שהתשובה לכך איננה "הן מוחלט" כפי שניסה לצייר זאת המבקש, אלא שהפסיקה דוקא קבעה, כי חשיפה מקרית ופאסיבית למידע פרטי ורגיש שנותר פתוח על גבי מסך המחשב, אינה מקנה למי שנתקל בו את הזכות לעיין בו. על אחת כמה וכמה, אין היא מקנה את הזכות להעתיקו, להדפיסו ולהפיצו.
ברע"א 2552/16 יהודית זינגר - חברת יהב חמיאס טכנולוגיות (1990) בע"מ (10.5.16) נדרש בית המשפט העליון לשאלה אם חשיפה מקרית ופאסיבית להודעת דואר אלקטרוני מהווה פגיעה בפרטיות, וכך הוא קבע:
"נצייר לפנינו את הדוגמא הבאה: אדם מתארח בבית חברו, ובמהלך האירוח מבקש להיכנס מן המחשב הביתי לתיבת הדוא"ל הפרטית שלו. לאחר שעזב האורח את הבית, ניגש המארח למחשב ומוצא את תיבת הדוא"ל פתוחה, ובה הודעה פתוחה שממנה הוא למד כי האורח הונה אותו במסגרת עסק כלשהו. האם רשאי המארח להעתיק את ההודעה לצורך הגשתה כראיה בבית המשפט?
...
אדם המשאיר בנכס שהושכר לו יומן אישי, כלום רשאי בעל הנכס לעיין ביומן זה? האם די בעצם השארתו של היומן כדי ללמד על הסכמה לעיין בו? התשובה לכך היא בשלילה. הנחת המוצא היא שכאשר בחומרים אשר ברור כי הם חומרים פרטיים עסקינן, חזקה כי השארתם ברשות אחר נעשתה בשוגג, ואינה מלמדת כלל ועיקר על הסכמה. אין חולק, כי בימינו-שלנו מכיל המרחב הוירטואלי הפרטי – תיבת הדוא"ל, חשבון הפייסבוק ודומיהם – מידע פרטי ורגיש מאין כמותו. משכך ברור שהשארתם פתוחים על מסך המחשב של הזולת אינה מלמדת על התרת העיון בהם, אלא על אפשרות של שִכחה.
...
בכל הכבוד, האפשרות לפיה הותרת תיבת הדוא"ל פתוחה על מחשב החברה נעשתה באופן מודע ותוך הזמנת כל דכפין לעיין בה, היא אפשרות שקשה להעלותה על הדעת, ומסופקני כיצד ראיות כלשהן עשויות לבסס מסקנה מעין זו, בהתחשב בנסיבות שנטענו על-ידי החברה".
(פסקאות 39-43 לפסק הדין).
73. בית הדין לעבודה נדרש אף הוא לסוגיה דומה, במישור היחסים שבין עובד למעסיק. באותו מקרה, השאירה עובדת את עמוד הפייסבוק שלה פתוח על גבי המחשב, והמעסיק עיין בו והדפיס חלק מתוכנו. בית הדין קבע כי המעסיק לא רשאי היה לפעול כפי שפעל, וכך הוא קבע:
"...אנו קובעים כממצא עובדתי שמריה השאירה את עמוד הפייסבוק שלה פתוח על המחשב של העסק שהיה בשימושה ... ובאופן הזה, ורק באופן הזה, נחשף דמיטרי, והנתבעים באמצעותו, לאותה התכתבות פוגענית ... האם יש בכך כדי להצדיק את התנהלות הנתבעים? לדעתנו, לא. כל המשתמש במחשבים בימינו אנו יודע, שאין זה נדיר כלל וכלל שאדם מגיע אל מחשב במקום העבודה שהשתמש בו קודמו, עובד אחר או המעסיק עצמו, ומגלה שהמשתמש הקודם 'לא התנתק' (didn't logged out) מתוכנת המייל, הפייסבוק או כל תוכנה או מאגר קבצים אישי שלו, ועל כן הוא יכול ללא כל קושי לעיין במיילים, בפייסבוק או במידע אחר ש'שייך' למשתמש הקודם. מה אמור לעשות מי שנמצא בסיטואציה שכזו? לדעתנו, חובתו של המשתמש החדש 'לסגור' מיד את התוכנה שהשאיר חברו שהשתמש קודם לו במחשב, ולא לעיין במידע אליו נחשף. ודאי שאין הוא רשאי, כפי שנעשה כאן, להדפיס את המידע האישי אליו נחשף, או להעתיקו בדרך אחרת"
(ס"ע (ת"א) 29090-05-12 גורליק - אנבינדר (21.4.2014), פסקה 24 לפסק הדין; ההדגשה אינה במקור, ד.ח.ז).