הושמעה לנאשם שיחה בינו ובין אחיו מיקי בה הם משוחחים על התלושים והנאשם אומר כי "למרים אוטמזגין לא צריך לתת צריך להוריד אותם, הם פוטנציאל לסיכון כי אנשים מדברים ומקבלים". הנאשם השיב כי מדובר במקרה של מישהי שאינה תושבת העיר בכלל וזה פסול מבחינתו ולכן הוא אמר את הדברים הללו (עמ' 1482-1486).
עדויות הגנה נוספות
עדים בנוגע לאזכרות בבתי הכנסת
84. ההגנה הביאה לעדות סדרה של עדים, אשר משמשים בתפקיד גבאים בבתי כנסת בכפר סבא, אשר העידו כולם שהיו אזכרות לזכר אביו של הנאשם, אך המשפחה הייתה זו שהביאה את הכיבוד, ולא קיבלו שום תלושים עבור רכישת הכיבוד, כמפורט להלן:
מר זק אסייג, העיד ששימש כגבאי בית כנסת תפילת דוד בכפר סבא. כשיש אזכרות אצלם בבית כנסת, המשפחה מביאה כיבוד. מאשר כי היו אזכרות לאביו של הנאשם, אך מעולם לא הביאו להם תלושים כדי לקנות אוכל (פרו' 22.2.21, עמ' 1488-1489). בחקירה נגדית העד נשאל אם זוכר מתי האזכרה הייתה ומשיב שלפני כ-5 שנים. העד נשאל מי היה אחראי על התיאומים וסידורים ומשיב כי היה אדם בשם לוי תורקמן אך הוא נפטר. העד נשאל האם ייתכן שהביאו לו תלושים כדי שיקנה ומשיב בשלילה (עמ' 1490-1491).
מר יעש כהן העיד שהיה גבאי בבית כנסת התחיה. היה ערב עילוי נשמת אביו של הנאשם, והמשפחה הייתה אחראית על האוכל. שולל כל טענה כי קיבל משהו מברזני כדי לקנות אוכל (עמ' 1492-1493). בחקירה נגדית העד נשאל האם יש עוד גבאים מלבדו והשיב כי יש עד 4-5 גבאים. נשאל האם ראה את המשפחה של הנאשם מביאה את האוכל ומשיב כי לא ראה בעצמו אך כך היה משום שבית הכנסת עצמו לא מתעסק עם אוכל (עמ' 1493-1494).
מר צבי רובינשטיין העיד שהוא משמש גבאי בית הכנסת המרכזי בכפר סבא. הייתה פעם אזכרה לאביו של הנאשם. הכיבוד לאירוע הובא על ידי משפחת הנאשם. שולל כל קבלה של תלושים לאוכל עבור האירוע (עמ' 1496).
מר זכריה רצאבי העיד שהאזכרה התקיימה לפני 8 שנים בערך. זוכר בוודאות שהמשפחה היא זאת שהביאה את הכיבוד (עמ' 1498).
מר יעקב שרגא העיד שהוא משמש גבאי בית הכנסת משכנות יעקב. זוכר אזכרה לעילוי נשמת של אביו של הנאשם לפני כ-8 שנים. בית הכנסת אינו מתעסק עם הבאת אוכל, אלא הכל מוטל על
--- סוף עמוד 61 ---
המשפחה. שולל שקיבלו תלושים כדי לקנות אוכל לאירוע. העד אף בדק עם יתר הגבאים ואף אחד מהם לא קיבל תלושים (עמוד 1512). כשהגיע לבית הכנסת השולחן כבר היה ערוך ולא ראה את ההגעה של האוכל (עמוד 1513).