15. בע"ע 164/99 דן פרומר וצ'ק פוינט - רדגארד בע"מ, (4.6.99) (להלן: "עניין צ'ק פוינט") התייחס בית הדין הארצי לעבודה למאפיינים של המונח 'סוד מסחרי' ופסק כי:
"מכאן, עסקינן ב'סוד מסחרי', כאשר מדובר במידע המצוי בידי המעסיק בלבד, אינו נחלת הכלל ואינו ניתן לגילוי בנקל. בדרך כלל מדובר במידע המצוי בידי חלק קטן מעובדי המעסיק, כגון: בידי ההנהלה הבכירה או בידי מנהלי מחלקת השיווק. ניתן לגלות מידע רב אודות חברה באמצעים המודרניים הקיימים כיום דוגמת האינטרנט. כמו כן, קיים מידע המופץ לכלל העובדים בחברה. כל אלה אינם בגדר 'סוד מסחרי'. מכאן, כי מידע הנגיש לציבור או מוצר מוגמר הנמכר לציבור הרחב, אינם נופלים בגדר 'סוד מסחרי'".
אשר לדרך ההוכחה בדבר קיומו של סוד מסחרי ציין בית הדין הארצי שם את הדברים הבאים:
"'סוד מסחרי' אינו מילת קסם. על מעסיק הטוען לקיומו של 'סוד מסחרי' להוכיח את קיומו. היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של 'סוד', כפי שארע במקרה דנן אלא יש להצביע לדוגמא, על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת, תהליך מסוים וכו'. במסגרת הוכחת ה'סוד המסחרי' על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר 'סוד'. יתרה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב'סוד' וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון: חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי-חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן".
16. ובהתייחס לשאלה אם רשימת לקוחות יכולה להוות גם היא 'סוד מסחרי', נקבע כי:
"רשימת ספקים או לקוחות תוכר כסודית רק כאשר היא מחזיקה "ערך מוסף" מלבד קיבוץ שמות הלקוחות או הספקים בענף, בנסיבות בהן הוכח כי נדרש מאמץ מיוחד בגיבושה, ויש יתרון בקבלתה מן המוכן" (ע"ע 62/08 דוד לבל נ' חברת הדקה ה – 90 בע"מ (27.12.09)).
בתוך כך הבהיר בית הדין הארצי לעבודה בע"ע (ארצי) 1141/00 הר זהב שירותי מזון בע"מ - פודליין בע"מ, פ"ד לח 72, כי במקרים רבים חשיבותה של רשימת לקוחות אינה נובעת מזהות הלקוח אלא מתנאי העסקאות עמו, מהמוצרים שהוא רוכש ומהטיפול שלו הוא זוכה.
17. בבר"ע (ארצי) 61084-05-18 דורון דניאלי - י. שבי שיווק מזון בע"מ (6.6.18) (להלן: "עניין דניאלי") הדגיש בית הדין הארצי לעבודה כי צרכי כל לקוח, איש הקשר, צורת התשלום ויכולותיו הכספיות, כמו גם הידיעה בדבר הגורמים לאותו לקוח לשביעות רצון במישור העסקי, עשויות להקנות יתרון עסקי, וידע זה אינו בהכרח בגדר מידע פומבי. לפיכך נקבע שם, כי יש להבחין בין רשימה שמית של לקוחות אותה יכול כל אדם למצוא בקלות באתרי מידע, לבין רשימת "פרופילים עסקיים" של לקוחות הכוללת את אותו מידע שמעבר. "פרופיל עסקי" זה, שמביא את צורכיהם העסקיים של כל לקוח ולקוח, עשוי להוות לכאורה סוד ככל שהוא מעניק יתרון עסקי לבעליו, והוא אינו נחלת הכלל.
18. סעיף 6(א) לחוק עוולות מסחריות אוסר על גזל סוד מסחרי וסעיף קטן (ב) בו מגדיר מהו גזל סוד מסחרי כדלקמן:
"(ב) גזל סוד מסחרי הוא אחד מאלה:
(1) נטילת סוד מסחרי ללא הסכמת בעליו באמצעים פסולים, או שימוש בסוד על ידי הנוטל; לענין זה אין נפקא מינה אם הסוד ניטל מבעליו או מאדם אחר אשר הסוד המסחרי נמצא בידיעתו;
(2) שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת בעליו כאשר השימוש הוא בניגוד לחיוב חוזי או לחובת אמון, המוטלים על המשתמש כלפי בעל הסוד.
[..] ".
19. בעניין דניאלי עמד בית הדין הארצי לעבודה על אבני הדרך באיזון הערכי שבין ההגנה על חופש העיסוק לבין ההגנה על סוד מסחרי. הדגש שם היה בהיבטם של צווי מניעה זמניים, אך חלק מהאמור שם יפה גם לענייננו ונביא מהם להלן: ראשית, על המעסיק נטל שכנוע כי עסקינן לכאורה ב"סוד מסחרי". בחינה זו נעשית בהקשר לטיב המידע (במנותק מהעובד) ואם יש בו כדי להקנות לבעליו יתרון מסחרי.
שנית, על המעסיק נטל שכנוע כי פעילות העובד מהווה לכאורה גזל של סוד מסחרי, כשלעניין זה יש מספר חלופות.
שלישית, בחינת קיום סייגים לאחריות כאמור בסעיף 7 לחוק עוולות מסחריות. כשלעניינו רלבנטית החלופה הקבועה בסעיף 7(ב)(2) לחוק לפיה "הידע הגלום בסוד המסחרי הגיע אליו במהלך עבודתו אצל בעליו של הסוד המסחרי וידע זה הפך לחלק מכישוריו המקצועיים הכלליים".
20. בבחינת האפשרות להגבלת עיסוקו של עובד לאחר סיום עבודתו המונח "אינטרס לגיטימי" של המעסיק אינו תחום רק לפי גבולותיו של הסוד המסחרי, ויש מקום לבחינה גם של שיקולים נוספים. בעניין צ'ק פוינט נקבעו הקריטריונים שעל פיהם יקבע בית הדין האם בנסיבות המקרה יש להגביל עיסוקו של עובד. נקבע שם כנקודת מוצא, כי לא יינתן תוקף לתניה חוזית המגבילה את עיסוקו של עובד, אלא אם יעמוד המעסיק בנטל ויוכיח כי התניה מגנה על "אינטרס לגיטימי שלו" תוך שהובהר שם, כי מניעת תחרות, כשלעצמה אינה מהווה אינטרס לגיטימי (ראו גם: ע"א 6601/96 AES System Inc. נ' סער, פ''ד נד(3) 850 (2000)).. בין הנסיבות שיכולות להצביע על קיומו של אינטרס לגיטימי נכללו שם: קיומו של סוד מסחרי מוגן (עליו עמדנו בהרחבה כמפורט לעיל), הכשרה מיוחדת שניתנה לעובד במהלך עבודתו, תמורה מיוחדת ששולמה לעובד כנגד התחייבותו לאי תחרות וחובת האמון ותום הלב.
21. בעניין שיקולי תום הלב, בית הדין הכיר במספר מקרים בקיומו של אינטרס לגיטימי למעסיק במניעת קשר עם לקוחות או ספקים של המעסיק לשעבר, וזאת בהקשר להפרתה של חובת תום הלב עקב יצירת קשר כאמור כבר במהלך יחסי ההעסקה.
בבר"ע (ארצי) 59763-06-18 יונתן אביטל ואח' - ד"ר פח וצבע בע"מ ואח' (24.7.18) סקר בית הדין הארצי לעבודה שורה של דוגמאות בקשר לכך, ונביא מדבריו משם:
"כך למשל, בענין ספיר המדובר היה בנסיבות קיצוניות של עובד בכיר, אשר פתח עסק מתחרה במקביל להעסקתו אצל החברה, וביחס לכך נקבע כי גם אם המידע שנעשה בו שימוש לא היה בגדר "סוד מסחרי" המדובר בהפרת אמון ותום לב. הפרה זו יוצרת "אינטרס לגיטימי" המצדיק הגבלת העיסוק.
באופן דומה גם בענין גירית המדובר היה בעובדים שיצרו מגעים מתמשכים עם הספק עוד לפני פיטוריהם, ורקמו עימו תוכניות עיסקיות צופות פני עתיד להוציא מידי המעסיקה שם את ייצוגו הבלעדי של הספק על ידה. באותו ענין נקבע כי "נסוג חופש העיסוק של המשיבים להתקשרות מסחרית עם קרונה דווקא, מפני ההתחייבות החוזית הכוללת שנטלו עליהם, במיוחד כן לאור נורמות ההתנהגות החמורות שחלו עליהם, אף למעלה מחובת קיום החוזה בתום-לב, כל עוד היו עובדיה הבכירים של החברה. המשיבים הפרו את חובת האמון ואת חובת תום-הלב המוגברת במהלך עבודתם בחברה שהבשילה פרי באושים עם צאתם ממנה".
בע"ע (ארצי) 35403-12-11 קאנטרי פלורס בע"מ - חוה נחמני [פורסם בנבו] (29.11.16) נתבע סעד של פיצוי, כשהמדובר היה בעובד לשעבר שנתן "שירות ללקוח שהכיר במסגרת עבודתו אצל מעסיק קודם והשלמת עסקה שבה טיפל או היה אחראי באופן ישיר או עקיף במסגרת עבודתו אצל אותו מעסיק, ואשר גיבושה טרם הסתיים בתקופת עבודתו". ביחס להתנהגות זו נקבע כי היא "עולה כדי גזלה של ממש". יחד עם זאת, הבהיר בית הדין כי:
"ויובהר, אין בקביעה זו כדי לומר שלעולם לא יוכל עובד להתקשר עם ספק שהכיר במסגרת עבודתו אצל מעסיק קודם, ואין בכך כדי לומר שלעולם לא יוכל עובד להתקשר עם לקוח שהכיר במסגרת עבודתו אצל מעסיק קודם" ".
מן הכלל אל הפרט:
22. נקדים ונציין כי לאחר שנתנו דעתנו לטענותיו של כל צד ולתשתית הראייתית כפי שהונחה לפנינו, הגם שלא מצאנו כי עלה בידי החברה להוכיח קיומו של 'סוד מסחרי', הוכח בפנינו כי - אלונה תוך כדי עבודתה בחברה פעלה לטובת קידומו והצלחתו של העסק בבעלות חנן, מנכ"ל החברה לשעבר שהקים עסק המתחרה בחברה, כשהיא מנצלת את אמון החברה שניתן בה לצרכים זרים ובניגוד אינטרסים לתפקידה תוך הפרה של חובת האמון ותום הלב שחלות עליה כעובדת. ונפרט.
התחייבויות אלונה בהסכמי עבודתה:
23. בהסכמי העבודה עליהם חתמה אלונה במהלך תקופת העסקתה היא התחייבה לפעול למען טובת החברה תוך שהיא נוטלת על עצמה בין היתר איסור מוחלט לעבוד אצל צד שלישי כלשהו במקביל לעבודתה בחברה.
אלונה חתמה בתקופת העסקתה על שני הסכמי עבודה, הראשון מיום 23.3.14 (מוצג ת/41) והנוסף מיום 28.7.15 (נספח א' לתצהיר אלונה ונספח ת/1 לתצהיר נטלי).
בסעיף 14 להסכם מיום 28.5.15 שעניינו "הצהרות והתחייבויות העובד" צוין כי:
"14.3 במהלך תקופת עבודתו בחברה, העובד לא יעסוק בכל עבודה או עיסוק לבד מאשר בחברה, בין במישרין ובין בעקיפין, בין בתמורה ובין שלא בתמורה, אלא אם כן קיבל את אישור החברה לכך מראש ובכתב.
14.4 במשך תקופת העסקתו בחברה, לא יקבל העובד כל תשלום או טובת הנאה אחרת מכל צד שלישי, בקשר ישיר או עקיף עם עבודתו. ...
14.5 העובד מצהיר כי אינו מתקשר בהווה, והוא מתחייב שלא להתקשר בעתיד כל עוד הוא עובד בחברה, בהתחייבויות כלשהן כלפי צדדים שלישיים שיש בהם משום ניגוד אינטרסים עם עבודתו בחברה ו/או העלולים לפגוע במילוי התחייבויותיו כלפי החברה. העובד מתחייב להודיע לחברה, מיד וללא דיחוי, על כל עניין או נושא אשר לגביהם יש לו עניין אישי ו/או העלולים ליצור ניגוד אינטרסים עם תפקידו, ולפעול בקשר לכך בהתאם להוראות החברה".
24. יובהר, כי גם בהיעדרה של התחייבות כמפורט, מתוקף מערכת היחסים שבין החברה לאלונה, מערכת שבין מעסיק לעובד, חלים על הצדדים יחסי אמון ומכוחם, רשאי המעסיק להניח כי עובד, המועסק אצלו במשרה מלאה, מקדיש את כל מרצו לטובת מקום עבודתו (ע"ע (ארצי) 4675-05-14 חברת תוויות איכות בע"מ - לירון אהרון בן יאיר (16.8.15)).
25. בהסכמי העבודה עליהם חתמה אלונה כמפורט, עוגנה גם חובתה לשמור על סודיות המידע העסקי של החברה וכן, שלא להתחרות בה גם לאחר תום סיום העסקתה, כשלצורך כך אף הוקדש נספח ספציפי מפורט, שגם עליו חתמה אלונה.
ראו למשל סעיף 15 להסכם מיום 28.5.15 שעניינו "סודיות, איסור תחרות וקניין רוחני":
"15.1 העובד מתחייב לסודיות והגבלת תחרות, כמו גם להגנה על זכויות הקניין הרוחני של החברה, כמפורט בנספח סודיות ואיסור תחרות המצ"ב להסכם זה והמהווה חלק בלתי נפרד ממנו.
15.2 ברור לעובד כי התחייבויותיו הכלולות בנספח יסודיות ומרכזיות, שהיוו תנאי לקבלתו לעבודה".
בנספח להסכם העבודה (גם הוא בנספח ת/1 לתצהירה של נטלי) מצוין במפורש כי חל איסור על אלונה להתחרות עם החברה גם בתקופה שלאחר סיום העסקתה ולמשך 12 חודשים.
עם זאת, יובהר כי בהחתמת אלונה על התחייבות לאי תחרות ושמירת סודיות אין כשלעצמה כדי להגביל את עיסוקה בתום תקופת העסקתה או כדי ללמדנו כי היא הפרה את חובת תום הלב והנאמנות שלה כלפי החברה עת עברה לעבוד בחברה המתחרה בה. בתי הדין לעבודה עמדו על כך כי לא יינתן תוקף לתניה חוזית המגבילה את עיסוקו של עובד, אלא אם יעמוד המעסיק בנטל ויוכיח כי התניה מגנה על "אינטרס לגיטימי" שלו.
26. בענייננו וכפי שיפורט בהמשך, החברה הצליחה להוכיח אינטרס לגיטימי שלה מעבר למניעת תחרות כשלעצמה, באופן שמצדיק, ולו באופן חלקי, להיעתר למתן הסעדים המבוקשים על ידה.
27. נפנה לדון להלן בכל אחד מהקריטריונים שעל פיהם יקבע האם בנסיבות המקרה יש להגביל את עיסוקו של העובד, ו/או לחילופין לחייבו בפיצוי עקב הפרת חובותיו וגרימת נזקים למעסיקו עקב כך.
סוד מסחרי מוגן ?
28. בסעיף 98 לתצהירה של נטלי מפורטים אותם 'סודות מסחריים' להם טוענת החברה והם – "הצעות מחיר ספציפיות, מחירונים, אישורים ותוי תקן להם זכאית פילו אש, נתוני פלדה ורשימת אנשי קשר. כל אילו מהווים סודות מסחריים של פילו אש ..." (ראו גם סעיפים 93 ו – 94 לתצהירה).
29. מעבר לכך, לא מפורט בתצהירה ולא בתצהירו של דוד, כיצד מידע זה עולה לכדי סוד מסחרי. למשל, אין פירוט מהו היקף הזמן בו מידע זה הוא בגדר סוד; אין פירוט בידי אילו עובדים מצוי מידע זה – האם למשל רק בקרב ההנהלה הבכירה או שמא הוא היה בהישג ידם של עובדים נוספים? אין גם פירוט אילו אמצעים סבירים ננקטו במטרה להבטיח את שמירת הסוד. מקריאת תצהיריהם הרושם המתקבל הוא כי הטענה ל'סוד מסחרי' נטענה בכלליות וכחלק מכך, גם לא ברור מהם המאמצים שנעשו על מנת לשמור אותו ככזה, אם בכלל.
30. לא זו אף זו, בעוד שהחברה טענה כי רשימת אנשי הקשר הם בבחינת סוד מסחרי שלה, מתצהירה של אלונה והנספחים שצורפו לו עלה כי החברה עצמה מפרסמת ברבים באתר האינטרנט שלה והפייסבוק את שמות לקוחותיה (ס' 48 לתצהיר אלונה ונספח ו' לתצהירה).
בנוסף, יצוין כי, עם סיום העסקתה של אלונה בחברה היא המשיכה להחזיק בטלפון הנייד שהועמד לרשותה במהלך העסקתה בחברה, טלפון ובו פירוט של אנשי הקשר בחברה (סעיף 55 לסיכומי החברה). לו אכן אנשי הקשר של החברה שפרטיהם רשומים בנייד היו עולים לכדי 'סוד מסחרי' כטענתה של החברה, חזקה על החברה שהיא הייתה שמה ידיה עליו ונוטלת אותו מאלונה בהזדמנות הראשונה מיד לאחר שסיימה את עבודתה אצלה. חרף האמור, אלונה המשיכה להחזיק בטלפון הזה גם הרבה אחרי.
31. גם הטענה כי תווי התקן של החברה הם בבחינת 'סוד מסחרי', תמוהה ומקובלת עלינו טענתה של אלונה כי תווי התקן והאישורים הם תנאי לעבודה וככאלה, לא זאת בלבד שהם מפורסמים ברבים אלא גם שבהיעדרם, לא תוכל לקבל החברה עבודות (סעיף 46 לתצהיר אלונה).
32. בהתייחס ל"מחירונים" ו"נתוני פלדה", שגם לגביהם טענה החברה ל'סוד מסחרי', יובהר כי מלבד הצהרה בעלמא, לא ניתן כל פירוט, תיאור והסבר בקשר לכך. וכן, היא גם לא גובתה ולו בראשית ראיה.