הגורמים המאשרים של האירוע ברשויות השונות
2635. חלק מהנאשמים טענו להפליה לרעה לעומת הגורמים המאשרים של האירוע ברשויות לצורך מתן רישיון העסק לאירוע, קרי הגורמים הרלוונטיים מעיריית תל-אביב-יפו, ממשטרת ישראל, ומכיבוי האש. בחלקים הקודמים של הכרעת הדין תיארתי את חלקם של אלו באירוע יריד המדע. לנוכח תפקידם ומעמדם של הגורמים המאשרים והקשר שלהם לאירוע, סבורני כי אין מקום לקבוע כי אי העמדתם לדין מהווה הפליה פסולה ואכיפה בררנית לעומת מי מהנאשמים, ובוודאי לא כזו שמצדיקה את זיכויים. זאת, מכיוון שחלקם, תפקידם, ואחריותם של גורמים אלו ביחס לאירוע יריד המדע היו שונים מהותית משל הנאשמים, במאפיינים הרלוונטיים לענייננו.
2636. ראשית, גורמים אלו הם גורמים מאשרים בלבד ואילו הנאשמים, לעומתם, הם הגורמים המבצעים המרכזיים באירוע, שהיו אחראים ישירות על הניהול, הארגון וההפקה של יריד המדע, על התכנים ועל התלמידים שהציגו באוהל אורט, ועל בטיחותם. בכלל זה, נאשם 7 שימש כמהנדס הבטיחות הרשום, החתום והרשמי של האירוע, ובתפקידו זו הוא היווה את הגורם המבצע המרכזי בתחום הבטיחות, שתפקידו לאתר בעצמו, באופן ישיר, פוזיטיבי ואקטיבי, הן על ידי בדיקה פיסית בשטח והן על ידי חקירה ובדיקה מול יתר גורמי ההפקה והניהול, את כלל הסיכונים הגלויים והסמויים באירוע, על כל חלקיו, מרכיביו, תכניו, אביזריו וחומריו, להעריך אותם, לבחון תרחישים שונים, ולתת להם מענה בטיחותי מספק. תפקיד הגורמים המאשרים הוא שונה. בשונה מהנאשמים, הגורמים המאשרים אינם קשורים ישירות ובאופן שוטף לביצוע בשטח, הם לא נמצאים פיסית בשטח בכל שלבי הביצוע המהותיים, והם גם לא יכולים ולא אמורים להימצא פיסית בשטח בשלבים אלו. לכן, הם לא נחשפים, באופן ישיר ובלתי אמצעי, לנתונים הפיסיים מהשטח עצמו ולמידע הישיר מהמגורמים שפועלים בשטח, אלא הם נחשפים רק לבקשות הכתובות החתומות, למסמכים המצורפים, ולתכנית הבטיחות הכתובה והחתומה. כלומר, תפקידם הוא לבחון את הבקשות, המסמכים והתוכניות הכתובות שהם תוצר העבודה של הגורמים המבצעים, ולא לפקח על העבודה הפיסית עצמה של הגורמים המבצעים. יוער, כי הסיור של קצין המשטרה בשטח ביום האירוע מבוצע רק בשלב הסופי, בסמוך לשעת הפתיחה של האירוע
2637. --- סוף עמוד 419 ---
2638.
2639. ולא תוך כדי ההכנות לאירוע, ועל כן סיור זה אינו מלמד על תפקיד ביצועי של הגורמים המאשרים, ומטרתו של הסיור היא לבחון ולוודא שהמצב הנגלה בשטח תואם את הבקשות והתכניות שאושרו, ולזהות חריגות ותקלות גלויות שנשמטו. אין בסיור קצר וממוקד זה כדי להפוך את תפקיד הגורמים המאשרים לתפקיד ביצועי בשטח או לתפקיד פיקוחי פיסי, אין בו כדי להחליף את התפקיד והאחריות של הגורמים המבצעים בכלל ואת תפקיד מהנדס הבטיחות בפרט, ואין בו כדי לשנות את מהות תפקידם ואחריותם.
2640. שנית, הגורמים המאשרים, במסגרת תפקידם, מציבים דרישות מוגדרות וברורות לגורמים המבצעים, המעוגנות בין היתר בנהלים ובתקנים שהם מפנים את גורמי הביצוע אליהם, ומחייבים את גורמי הביצוע לעמוד בהם ולאשר בהצהרתם ובחתימתם כי עמדו בהם. כפי שפורט בהרחבה לעיל, בין הדרישות הברורות והמוגדרות של הגורמים המאשרים נכללות גם דרישות ברורות לגורמים המבצעים לפרט במסמכים שיוגשו את התכנים שיוצגו באירוע, את האביזרים שישמשו בו ואת החומרים שישמשו בו, ובאופן ספציפי נדרש פירוט של שימוש באש או בחומרים מסוכנים באירוע. כמו כן, הגורמים המבצעים נדרשים לבצע הערכת סיכונים באירוע, על כל מרכיביו, תכניו, אביזריו וחומריו, בחינת תרחישים ומתן מענים בטיחותיים, והם נדרשים לפרט את כל אלו במסמכים שיוגשו. הגורמים המבצעים מחויבים לפעול לפי דרישות ברורות אלו, ועם הגשת תכנית הבטיחות החתומה מהנדס הבטיחות למעשה מצהיר בפני הגורמים המאשרים כי כל הדרישות האמורות קיומו ובוצעו במלואן. לכן, הגורמים המאשרים, שכאמור לא נמצאים בשטח בכל השלבים המהותיים של הקמת האירוע, ביצועו ופירוקו (וכאמור, אין גם כל אפשרות מעשית שיבחנו בשטח את כל הפרטים בכל אירוע), רשאים להסתמך על חתימה זו כהצהרה שכל הדרישות בנהלים ובתקנים קוימו ובוצעו במלואן. יוער, כי מדובר בדרישת הסתמכות לגיטימית ומותרת, שכן היא ברורה ורשמית, מוסדרת בנהלים, ואין חולק שהיא הייתה ידועה ומובנת היטב לנאשמים. ההסתמכות על החתימה וההצהרה בתכנית הבטיחות היא דרכם היחידה של הגורמים המאשרים לוודא כי הסתמכותם מבוססת באופן סביר, ואין לצפות מהם להניח שההצהרה החתומה אינה משקפת את המצב בפועל (כלומר לצפות, למשל, שעל אף קיומה של הצהרה חתומה המאשרת שנבדקו כל התכנים והחומרים באירוע, בפועל כל אלו לא נבדקו כלל, בניגוד לדרישות). זאת, בשונה לחלוטין מטענות הסתמכות שונות שהעלו הנאשמים. הנאשמים לא הציבו דרישות פרטניות ברורות דומות בנושאי בטיחות לעמיתיהם (אקטיביות וזהירות) ובוודאי שלא דרשו מהם חיווי כלשהו שאכן ביצעו את תפקידם בנושאי הבטיחות (חובת וידוא לידיעה פוזיטיבית), כל שכן חיווי בדמות חתימה רשמית. למעשה הנאשמים כלל לא הבהירו לגורמים האחרים שהם מסתמכים עליהם ולא וידאו כי אותם גורמים מבינים זאת, מוכנים לכך ואף פועלים בהתאם. לכן, בנסיבות העניין [והגם שאין פסול עקרוני בהסתמכות על אנשי מקצוע, שכשהיא נעשית כהלכה (הבהרת ההסתמכות כדבעי, ווידוא שהיא מובנת, מוסכמת ומבוצעת בפועל, כפי שנקבע בפסיקה, כאמור) היא מועילה וחיונית], הנאשמים לא היו יכולים להסתמך על עמיתיהם בנושאי בטיחות, וזאת בניגוד לגורמים המאשרים שהיו רשאים להסתמך על הצהרתו החתומה של מהנדס הבטיחות בתכנית הבטיחות שהוגשה להם, כאמור. על מנת שתוכל לעמוד למי מהנאשמים טענת הסתמכות לגיטימית, ובייחוד במצב הדברים במקרה דנן כפי שפורט לעיל (קיום אירוע רב משתתפים עם גורמי סיכון מובנים, כשאין "מנהל-על" אחד האחראי על
2641. --- סוף עמוד 420 ---
2642.
2643. הבטיחות ואין חלוקת אחריות ברורה ומוגדרת בנושא הבטיחות), עליו להראות כי פעל באופן אקטיבי מול הגורם שעליו הוא מבקש להסתמך, העביר לו את כל המידע הרלוונטי והבהיר לו את דרישותיו בנושא הבטיחות, קיבל את הסכמתו לכך ווידא קבלת חיווי פוזיטיבי שהפעולות הנדרשות בנושא הבטיחות אכן בוצעו בפועל. ללא אלו הסתמכות מקצועית לגיטימית הופכת למעשה להסתמכות ריקה מתוכן, קרי ל"תרבות הסמוך" הפסולה והרשלנית. איש מהנאשמים לא פעל כנדרש כאמור ועל כן הסתמכות הנאשמים הייתה פסולה ורשלנית, בניגוד להסתמכותם הלגיטימית והמותרת של הגורמים המאשרים. זהו ההבדל בין פעולת הרשויות המאשרות בענייננו והסתמכותן על הבקשות, המסמכים והתכניות שהוגשו להן בצירוף חתימת אנשי המקצוע המבצעים המאשרת את ביצוע כל הנדרש בנהלים ובתקנות, לבין פעולת הנאשמים אשר טענו טענות להסתמכות ריקה מתוכן על גורמים אחרים. הבדל זה רלוונטי ומהותי לצורך בחינת הרשלנות של כל גורם. לפיכך, אף אם אקבע שמי מהגורמים ברשויות המאשרות התרשל בתפקידו בכך שאישר תכנית בטיחות שהסתברה כלקויה ולא מספקת, הרי שלנוכח האמור, עוצמתם רשלנותו פחותה משמעותית מעוצמת רשלנותם של הנאשמים. לכן רשלנותם של הגורמים המאשרים, ככל שהייתה, לא עולה כדי רשלנות פלילית, והם שונים מהנאשמים במאפיינים רלוונטיים, ומכאן שההחלטה שלא להעמידם לדין אינה מהווה אכיפה בררנית כלפי הנאשמים.
2644. בשולי הדברים, במישור הנורמטיבי הרחב יותר, כפי שכבר נאמר לעיל ומבלי שהדבר משפיע על ניתוח הרשלנות במקרה דנן, יוער כי המקרה המצער דנן מהווה דוגמא נוספת לצורך החיוני והדחוף שיש בהסדרה חוקית נפרדת ועצמאית של הכללים והדרישות ביחס לאירועים ציבוריים רבי משתתפים, ולהפסקת ההתבססות הבעייתית על חוק רישוי עסקים, שמותאם בתכליתו לעסקים קבועים ולא לאירועים רבי משתתפים חד פעמיים. כל הנהלים והתקנים הדרושים, שנכתבו על בסיס עבודה מקצועית, יסודית ומקיפה במשך שנים, קיימים, והם טובים וממצים, ועל כן הגיעה העת לעגנם ולאמצם בחקיקה. בכלל זה, הגיעה העת להסדיר בחקיקה את תפקיד מהנדס הבטיחות באירועים ציבוריים רבי משתתפים, ובפרט לקבוע הגדרה מקצועית ברורה מיהו בעל המקצוע הרשאי לשמש כמהנדס בטיחות באירוע ומה ההשכלה, ההכשרה והניסיון הנדרשים ממנו לשם כך. כמו כן, יש להסדיר את תפקיד הגורמים המאשרים באירועים ציבוריים רבי משתתפים, ולקבוע הגדרה מקצועית ברורה מיהו בעל המקצוע הרשאי לשמש כגורם מאשר בכל רשות ומה ההשכלה, ההכשרה והניסיון הנדרשים ממנו לשם כך.
2645. עוד יוער, כי על אף שאי ביצוע האמור במשך שנים מהווה מחדל שהגיעה העת לתקנו, אין משמעות הדבר שיש לקבל הפקרות בטיחותית, במובן זה שאנשי מקצוע שאינם כשירים מהותית לשמש כמהנדסי בטיחות באירועים רבי משתתפים ייקחו על עצמם תפקיד זה, על האחריות העצומה הנלווית אליו, ויפעלו כראות עיניהם וכ"מיטב" (חוסר) יכולתם. דווקא לנוכח הלקונה החקיקתית והרגולטיבית האמורה מצופה כי מי שאינו בטוח שהוא כשיר באופן מהותי, מלא ומוחלט לביצוע תפקיד של מהנדס בטיחות באירוע רב משתתפים מסוים, על כל החובות המוגברות והאחריות הרבה הנלוות לתפקיד זה, לא יקבל על עצמו את התפקיד, אף אם מבחינה פורמלית (בהיעדר רגולציה מספקת) הוא רשאי ליטול את התפקיד. ואם בכל זאת נטל על עצמו את התפקיד, לא תעמוד לו טענת הגנה בגין אי כשירותו המהותית לביצוע התפקיד, חרף התאמתו הפורמלית.
--- סוף עמוד 421 ---
התלמיד ט.ח.
2646. חלק מהנאשמים טענו להפליה לרעה גם לעומת ט.ח., התלמיד שביצע את הניסוי באירוע באופן לקוי וגרם באופן ישיר לתאונה המצערת ולחבלות שנגרמו לנפגעי העבירה, אך לא הועמד לדין. כאמור, אין חולק כי ט.ח. ביצע את ניסוי הסירה באירוע באופן לקוי ובניגוד להנחיות שקיבל בהכשרה, ומכאן שגם אין חולק שהוא התרשל. עם זאת, אי העמדתו לדין אינה מהווה אכיפה בררנית לעומת הנאשמים, וזאת לנוכח קיומם של מספר הבדלים מהותיים רלוונטיים בינו לבין הנאשמים.
2647. ראשית, בעת האירוע ט.ח. היה קטין ותלמיד שפעל במסגרת פעילות של המוסד החינוכי בו למד ומטעמו. נתונים אלו רלוונטיים לצורך בחינת משמעותה ועוצמתה של רשלנותו, וזאת מכיוון שהיותו תלמיד קטין הנתון למרות ולחסות המוסד החינוכי שמטעמו פעל מפחיתה מאחריותו ומעוצמת רשלנותו. נתונים אלו רלוונטיים גם לצורך בחינת שיקולי העמדה לדין שאינם קשורים ישירות בביצוע העבירה, כגון שיקולי עניין לציבור, הקובעים קריטריונים ייחודיים בנוגע להעמדה לדין של קטינים, לרבות שימת עיקר הדגש בעניינם על שיקולי שיקום, והעמדתם לדין פלילי בעיקר כשמדובר בעבירות חמורות.
2648. שנית, בשונה מהנאשמים, ט.ח. לא יזם את קיומם יריד המדע ואוהל אורט, הוא לא היה אחראי על בטיחות האירוע כמארגנו, כמנהלו, כמפיקו או כמהנדס הבטיחות שלו, הוא לא בחר את ניסוי סירת הקיטור לביצוע באוהל אורט, הוא לא בחר את עצמו להיות בין מציגי הניסוי באוהל, הוא לא הכשיר את עצמו לביצוע הניסוי, הוא לא קבע כי יציג את הניסוי ללא פיקוח צמוד של מבוגר כלשהו, הוא לא קבע היכן יעמוד הקהל באירוע והאם יהיו מרחקי בטיחות או אמצעי מיגון ולא יכול היה להיות אחראי לאכיפתם, והוא לא קבע כי יציג את הניסוי שוב ושוב במשך שעות מול קהל רחב, רב גילאי ולא ידוע. במובן זה, ובהינתן שמדובר בתלמיד קטין שהיה נתון למרותם של האחראים עליו מטעם המוסד החינוכי אורט, אשר לנוכח כלל האמור היו צריכים לצפות אפשרות סבירה שט.ח. יפר את הוראות הניסוי שנמסרו לו, ט.ח. הוא בעצמו גם קורבן של האירוע המצער. אילו ניסוי סירת הקיטור לא היה מבוצע כלל ביריד המדע בעקבות תובנות ניו יורק, אילו ט.ח., שלא היה מד"צ, לא היה נבחר לביצוע הניסוי בשל חוסר התאמתו, אילו היה עובר הכשרה טובה ויסודית יותר, הכוללת גם מסירת הוראות בטיחות ברורות ומפורשות, אילו היה מציג את הניסוי כשלצדו מפקח מבוגר צמוד, ואילו היו נקבעים ונשמרים מרחקי בטיחות של הקהל ו/או אמצעי מיגון לקהל – לא היו נגרמות החבלות לנפגעי העבירה. כל אלו לא היו בשליטתו ובאחריותו של ט.ח. בכך שונה עניינו של ט.ח. מעניינם של הנאשמים, מבחינת רמת רשלנותו, אף אם מעשיו היוו את הסיבה הישירה לחבלות שנגרמו לנפגעי העבירה, ורשלנותו לא מגיעה לרף המצדיק העמדה לדין פלילי של מי שהיה תלמיד קטין באירוע. בנוסף, כאמור, סביר לקבוע שאין גם עניין לציבור בהעמדתו לדין בנסיבות אלו.
2649. לכן רשלנותו של ט.ח. לא עולה כדי רשלנות פלילית, והוא שונים מהנאשמים במאפיינים רלוונטיים, ומכאן שההחלטה שלא להעמידו לדין אינה מהווה אכיפה בררנית כלפי הנאשמים, ובוודאי לא כזו המצדיקה זיכוי או ביטול האישום בעניינם.
--- סוף עמוד 422 ---
סיכום בעניין טענת האכיפה הבררנית
2650. אשר על כן, לאחר בחינת כלל טענות הנאשמים לאכיפה בררנית, אני סבור שיש לדחותן ביחס למרבית הנאשמים, מכיוון שאין המדובר בעניינם באכיפה בררנית. אף אם במקרה זה או אחר ישנה מידה מסוימת של הפליה לרעה של מי מהנאשמים לעומת גורמים אחרים (ואינני סבור שכך) הרי שבהתאם לכללים שנקבעו בפסיקה בעניין הגנה מן הצדק (ע״פ 4855/02 מדינת ישראל נ׳ בורוביץ׳ (31.05.2005); רע"פ 1611/16 מדינת ישראל נ' יוסי יוסף ורדי (נבו, 31.10.2018)), לרבות בחינת עוצמת הפגיעה בנאשמים והעמדתה למול שיקולים נוגדים אחרים, אין המדובר בפגיעה מהותית בעקרונות של צדק או הגינות משפטית המצדיקה את זיכויים או את ביטול האישום בעניינם (בהתחשב גם בעובדה שלא נטען למניע פסול כזה או מצד המאשימה).
2651. רק בעניינו של נאשם 5 (ואילי גם בעניינה של נאשמת 3), אותו כאמור מצאתי לזכות לגופן של טענות הרשלנות מחמת הספק, סבורני כי עומדת לו טענת אכיפה בררנית (אשר, למעשה, אינה אלא הצגה של אותם הנימוקים לזיכויו גם מזווית אחרת), המצדיקה את זיכויי גם מטעמי הגנה מן הצדק.
--- סוף עמוד 423 ---
סיכום והכרעה
2652. לאור כלל האמור בהכרעת דין זו אני קובע כדלקמן:
2652.1. אני מרשיע את הנאשמים 1, 2 ו-4 בביצוע עבירת מעשי פזיזות ורשלנות באש ובחומר לקיח, לפי סעיף 338(א)(3) לחוק העונשין, באשר אשמתם בביצוע עבירה זו הוכחה מעל לכל ספק סביר.
2652.2. אני מרשיע את הנאשמים 6 ו-7 בביצוע עבירת חבלה ברשלנות, לפי סעיף 341 לחוק העונשין, באשר אשמתם בביצוע עבירה זו הוכחה מעל לכל ספק סביר. אני מזכה את נאשמים 6 ו-7, מחמת הספק, מביצוע עבירת מעשי פזיזות ורשלנות באש ובחומר לקיח, לפי סעיף 338(א)(3) לחוק העונשין.