484.
485. --- סוף עמוד 85 ---
486.
487. דברים אלה נאמרים בבחינת למעלה מן הצורך ובזהירות הנדרשת שכן, כפי שיובהר בהרחבה להלן, נראה כי גם בענייננו אין צורך בהכרעה בשאלה האם תיקון 126 החמיר את הרף הנורמטיבי הנדרש ברשלנות או לא, שכן אף אם נניח לטובת הנאשמים כי תיקון 126 מחמיר את הרף הנורמטיבי הנדרש, הסיכון שנטלו הנאשמים שלגביהם יוכרע כי הם התרשלו (בהתאם ליסודות העבירה ולדיון להלן) היה גבוה במיוחד בנסיבות העניין, עד שהוא עולה גם עד כדי נטילת סיכון בלתי סביר ברף נורמטיבי מחמיר. כמו כן, מנגד, לעניין הנאשמים שמצאתי לזכות (קרי, נאשמים 3 ו-5), אני סבור כי מסקנתי בעניינם מתחייבת משתי הפרשניות, וכי אף אם אין לראות את תיקון 126 כמחמיר את הרף הנורמטיבי הנדרש, הרי שהסיכון שלקחו נאשמים אלה, לא היה גבוה דיו בנסיבות העניין גם כדי לעמוד ברף הנורמטיבי הפחות מחמיר.
488. מהו אותו "סיכון בלתי סביר" הנדרש בסעיף 21(א)(2) לחוק העונשין? כאמור, ההצדקה להפללת ההתנהגות בעבירות רשלנות נעשית רק באותם מקרים שבהם הגורם האנטי חברתי והאשמה הם חמורים במיוחד, במילים אחרות, כאשר הערך החברתי עליו אנו כחברה מבקשים להגן הוא בעל חשיבות מיוחדת. כמדיניות שיפוטית נכונה איננו מעוניינים ליצור מצב בו פעילויות חברתיות חשובות ומועילות לא יתקיימו רק בשל חשש מנקיטת סנקציה פלילית (קרמניצר וגנאים - הרפורמה בעבירות ההמתה; פרשת יקירביץ).
489. בהתאם לכך, כדי לבחון האם ההתנהגות של העושה יצרה סיכון בלתי סביר יש לאזן בין התועלת החברתית שבהתנהגות לבין גודל הסיכון וההסתברות להתממשותו (ע"פ 364/78 צור נ' מדינת ישראל, פ"ד לג(3) 626 (1979)). במערכת איזונים זו יש לקחת בחשבון גם את עלות מניעת הסיכון, והאם ישנה אפשרות להשיג את התועלת החברתית באמצעות התנהגות אחרת, שהסיכון הנוצר ממנה קטן יותר. כמו כן, יש לבחון את סבירות הסיכון על פי תמונת העולם שקדמה להתנהגות, ולא כ"חוכמה שלאחר מעשה", שכן התממשות הסיכון, אף שיש בה כדי ללמד על הנזק שעשוי להיגרם בשל הסיכון, היא אינה חזות הכל (קרמניצר וגנאים - הרפורמה בעבירות ההמתה; פרשת בוחבוט; פרשת לוטן).
490. בענייננו ניתן למצוא את הערך העליון של קדושת החיים ואת ערכי השמירה על הבריאות ועל שלמות הגוף מחד גיסא, ומאידך גיסא, באופן כללי, את האינטרס הציבורי בקיום פעילויות חברתיות וציבוריות שיש בהן ערך חינוכי, מדעי ותרבותי, בהתפתחות חברתית, בהרחבת היריעה האנושית, במניעת שיתוק והתגוננות יתר מצד בעלי תפקידים, במתן אפשרות לבעלי תפקידים להתמקד בליבת תפקידם, ובאפשרותם להסתמך במידה סבירה ובאופן המתאים על אנשי מקצוע אחרים.