2579. שנית, אף אם אקבע כי מדובר במחדל חקירה או תביעה הרי שבחינת נפקותו הראייתית מעלה כי אין בו כדי להצדיק את זיכויו של מי מהנאשמים, ואף אין בו כדי להביא לחיזוק המשקל הראייתי של טענות ההגנה. לנוכח כלל האמור בנוגע להיעדר הרלוונטיות הממשית של תיק הרישוי מיריד ניו יורק, הרי שמדובר במחדל נקודתי שמשקלו היחסי בתוך מארג הראיות הכללי והרלוונטי אינו משמעותי, ואף לא הוכח שהוא גרם ל"נזק ראייתי" ממשי למי מהנאשמים. מדובר במסמך שלהגנה יש לכאורה גישה אליו (על ידי פניה למפיק המקומי בניו יורק שפעל עבורם ושפרטיו ידועים להם או ניתנים לבירור על ידם), וכן מדובר במסמך כתוב כך שלא נגרם כל "נזק ראייתי" גם עם חלוף הזמן. מנגד, בשים לב לכך שמדובר במסמך רשמי של מדינה זרה, ספק אם היחידה החוקרת יכולה הייתה להשיגו באותה הקלות. הנאשמים היו חופשיים להגיש את תיק הרישוי מיריד ניו יורק מטעמם, כפי שנעשה עם מסמכים אחרים, ומשבחרו שלא לעשות כן, מסיבותיהם, לא יכולים הם לטעון שמדובר במחדל חקירה או תביעה מהותי. מכאן, שאף אין מקום להניח הנחה ראייתית
2580. --- סוף עמוד 410 ---
2581.
2582. לפיה אילו בוצעה הפעולה תוצאותיה היו מחזקות ראייתית את טענות ההגנה, ואלי אף יש מקום להניח את ההפך בנסיבות אלו.
2583. זאת ועוד, אף אם מדובר במחדל חקירה או תביעה הרי שהוא אינו חמור או משמעותי, הוא לא כרוך בפגיעה חמורה בזכויות מי מהנאשמים, ובוודאי שאינו מאפיל על כל השיקולים הנוגדים. על כן אין כל מקום לקבוע כי ניהול המשפט או הרשעת מי מהנאשמים על אף המחדל עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית ומצדיקים את זיכויים מטעמי הגנה מן הצדק.
2584. ככל שמי מהנאשמים טען למחדל חקירה בכך שהמשטרה לא פשטה במסגרת החקירה על משרדי אורט ותפסה מהם באופן גורף את כלל המסמכים הפיסיים ואת כלל המחשבים ויתר המדיה הדיגיטלית, סבורני כי גם דינה של טענה זו להידחות.
2585. ברי כי תפיסת כלל המסמכים והמחשבים של הנאשמים ושל חברי הנהלת אורט הרלוונטיים לשם חיפוש בהם הייתה פוגעת פגיעה אנושה, בלתי סבירה ובלתי מידתית בתפקוד השוטף והתקין של רשת אורט כולה, וכן הייתה מטילה מעמסה חקירתית בלתי סבירה על החוקרים. בשים לב לטיב החשדות שנחקרו (עבירות רשלנות שאינן פשע) ולאור שליטתם המלאה של הנאשמים בחומרים אלו, לא הייתה הצדקה לכך.
2586. מהודעות הנאשמים במשטרה עולה כי ניתנה להם האפשרות וההזדמנות המלאה להגיש כל מסמך שלדעתם רלוונטי לחקירה, והם אף התבקשו לעשות כן, ועשו כן בפועל (אף אם באופן חלקי וסלקטיבי, מבחירתם). העובדה כי כמעט כלל הנאשמים בחרו להגיש במשפט מסמכים רבים נוספים, שלא נמסרו בחקירות המשטרה, מלמדת על שליטתם של הנאשמים במסמכים ועל יכולתם להציגם גם בחקירות המשטרה. כמו כן, מכיוון שמדובר במסמכים, קרי בראיות פיסיות שנשמרות כפי שהן לאורך זמן ותוכנן מלמד על עצמו, הרי שגם לא נגרם כל "נזק ראייתי" בהקשר זה, ואכן, כאמור, מרבית הנאשמים איתרו מסמכים הרלוונטיים לשיטתם והגישו אותם כראיה מטעמם.
2587. זאת ועוד, בסופו של יום הוגשו לבית המשפט ראיות רבות, הן מטעם המאשימה והן מטעם ההגנה, ובכל הנוגע למוקד שבו מרוכזת בחינת רשלנות הנאשמים, קרי שלב האירועים הציבוריים ויריד המדע בפרט, הוצגה לבית המשפט תמונה ראייתית מקיפה ומספקת על מנת להגיע לחקר האמת ולעשיית צדק, ולא נפגעה זכותו של מי מהנאשמים להליך הוגן ולהגנה טובה וראויה ולא נגרם כל עיוות דין או עוול.
2588. הנה כי כן, בחינת טענות הנאשמים למחדלי חקירה או למחדלי תביעה בעניינם מעלה כי אין המדובר כלל במחדלים, ואף אם מדובר במחדלים הרי שאין בהם כדי לקפח בצורה ממשית את הגנתם, לגרום להם לעוול ממשי, לפגוע בזכותם להליך הוגן ובכך להביא לזיכויים, לא מטעמים ראייתיים ולא מטעמי הגנה מן הצדק, ואף אין הצדקה לקבוע נקודתית כי מדובר במחדלים המצדיקים את חיזוק המשקל הראייתי של טענות ההגנה.
טענות הגנה מן הצדק – אכיפה בררנית
2589. חלק מהנאשמים העלו טענות לאכיפה בררנית שבגינה ניהול המשפט והרשעתם עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית, ועל כן טענו שיש לזכותם או לבטל
2590. --- סוף עמוד 411 ---
2591.
2592. את האישום בעניינם מטעמי הגנה מן הצדק, על יסוד הוראות סעיפים 149(10) ו-150 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1952.
2593. לטענת הנאשמים ישנם גורמים שדומים אליהם במעמדם, בתפקידם, באחריותם, בחובות הזהירות המוטלות עליהם ובסטייתם מחובות אלו ומסטנדרט ההתנהגות המצופה מהם, או שישנם גורמים שהתרשלו באופן דומה אליהם או אף חמור מהם, אך למרות זאת גורמים אלו כלל לא נחקרו במשטרה, או שלא נחקרו באזהרה, או שלא הועמדו לדין (והתיק בעניין חלקם נגנז בעילה של חוסר אשמה). לטענת הנאשמים, בכך יש משום אכיפה בררנית בלתי מוצדקת, בין אם משום שהיה מקום להעמיד לדין גם את אותם גורמים ובין משום שלא היה מקום להעמיד לדין את הנאשמים בדומה לאותם גורמים.
2594. לאחר בחינת הטענות מצאתי כי יש לדחותן ביחס למרבית הנאשמים מכיוון שאין המדובר בעניינם באכיפה בררנית. רק בעניינו של נאשם 5 (ואולי אף בעניינה של נאשמת 3), אותו כאמור מצאתי לזכות לגופן של טענות הרשלנות מחמת הספק, סבורני כי עומדת טענת אכיפה בררנית (אשר, למעשה, אינה אלא הצגה של אותם הנימוקים לזיכויו גם מזווית אחרת), המצדיקה את זיכויי גם מטעמי הגנה מן הצדק.
2595. בהתאם לפסיקה, אכיפה בררנית היא אכיפה הפוגעת בשוויון במובן זה שהיא מבדילה לצורך אכיפה בין בני-אדם דומים או בין מצבים דומים לשם השגת מטרה פסולה, או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא (תוצאה מפלה בלבד) (בג"ץ 6396/96 זקין נ' ראש עיריית באר-שבע, פ"ד נג(3) 289, 309-306 (1999) (להלן: "פרשת זקין")). לפיכך, אכיפה בררנית הנה הענקת יחס אכיפתי שונה מצד הרשות לגורמים השווים או הדומים מאוד זה לזה מבחינת כלל הנתונים הענייניים הרלוונטיים, ללא הצדקה. על כן, הענקת יחס שונה לגורמים השונים זה מזה מבחינת הנתונים הרלוונטיים אינו מהווה אכיפה בררנית.
2596. עוד קבעה הפסיקה כי טענה מעין זו כרוכה בנטל לא פשוט הרובץ על כתפי המעלה אותה, בין היתר לאור חזקת התקינות המנהלית (פרשת זקין; ע"פ 8702/12 שמואל זאוי נ' מדינת ישראל (נבו 28.07.2013)).
2597. בפתח הדברים אציין את המובן מאליו, כי החלטת המאשימה שלא להעמיד לדין אחרים משמעה שלדעת המאשימה אין די ראיות או הצדקה להעמידם לדין פלילי, אך אין משמעות הדבר בהכרח שהם לא התרשלו כלל ושלא ניתן, למשל, לתבוע אותם בגין עוולת הרשלנות הנזיקית בהליך אזרחי או לנקוט כנגדם בהליך משמעתי. כמפורט בחלקים המוקדמים של הכרעת דין זו על מנת להעמיד לדין אדם בגין ביצוע עבירת רשלנות פלילית, ובפרט עבירה לפי סעיף 338 לחוק העונשין, על המאשימה להשתכנע שרשלנותו של אותו אדם היא ממשית ונכבדה ואין די ב"רשלנות סתם". על כן, על המאשימה גם לתחם את מעגל האחריות שיקבע את גבול חובות הזהירות והרשלנות המצדיקות הטלת אחריות בפלילים במקרה מסוים. מכאן, שבהחלט ייתכן שיהיו גורמים שנחקרו באזהרה, ואף נמצא כי הם הפרו חובות זהירות שהוטלו עליהם וסטו מסטנדרט ההתנהגות המחייב אותם, אך מידת רשלנותם אינה מספקת לשם העמדתם לדין פלילי.
2598. כמו כן, אציין כי ההחלטה שלא להעמיד לדין, מכל עילה שהיא, גורמים אחרים אשר נחקרו באזהרה, אין משמעה שכלל טענותיהם העובדתיות של אותם גורמים בהודעותיהם ובעדויותיהם התקבלו בהכרח ובאופן מלא על ידי המאשימה או שהיא מחויבת לקבל את
2599. --- סוף עמוד 412 ---
2600.
2601. נכונותן ביחס לנאשמים. ההחלטה שלא להעמיד לדין את אותם הגורמים, אף אם מעילה של חוסר אשמה, יכולה להתבסס על קבלת חלק מטענותיהם העובדתיות בלבד, כמו גם על שיקולים נוספים, והיא אינה חייבת להתבסס על קבלת כלל טענותיהם העובדתיות. כמו כן, בבואה לשקול העמדה לדין פלילי של גורם כלשהו על המאשימה לבחון את הראיות לאשמתו והאם קיים סיכוי סביר להרשעה בעניינו. לכן לא מן הנמנע שגם מי שהמאשימה אינה מקבלת את גרסתו ואף נמצא רשלן לשיטתה בכל זאת לא יועמד לדין מכיוון שרשלנותו אינה מגיעה לרף הפלילי הנדרש או בהיעדר ראיות המקימות סיכוי סביר להרשעה. לפיכך, אין בידי לקבל את הטענה, שהעלו חלק מהנאשמים, כי בהחלטתה לסגור את תיק החקירה מעילה של היעדר אשמה בעניינם של מעורבים שונים שנחקרו באזהרה (כגון אלי אייזנברג, ראש מפ"ה) המאשימה בהכרח קיבלה את כל הטענות העובדתיות שטענו אותם גורמים ועל כן היא מנועה או מושתקת מלטעון אחרת בעניין הנאשמים.
2602. כמעט כל הנאשמים העלו טענות שונות לאכיפה בררנית, ביחס לגורמים שונים (נאשמת 2 - סיכומי נאשמת 2 בעמ' 8 סעיף לז; נאשם 4 - סיכומי נאשם 4 בעמ' 32-33 סעיף 48; נאשמים 1 ו-5 – סיכומי נאשם 5 בעמ' 103-104 סעיף 105; נאשם 6 – סיכומי נאשם 6 בעמ' 19-26; נאשם 7 – סיכומי נאשם 7 בעמ' 26-29). הגורמים שביחס אליהם הועלו טענות האכיפה הבררנית הם: גורמים בכירים בהנהלת אורט [ראש מפ"ה, מר אלי אייזנברג, אשר נחקר באזהרה בחשד לביצוע עבירת גרם חבלה ברשלנות והתיק נגדו נסגר בעילה של חוסר אשמה (פרוטוקול בעמ' 93 ש' 17 ובעמ' 169 ש' 22); מנכ"ל אורט, מר צבי פלג; מר שמריהו רוזנר, אשר חתם על מסמכי יריד המדע כ"בעל האירוע"; מר יואל רוטשילד; הגברת מירב אלקן; ד"ר מאיר פרשטמן ז"ל); גורמים שונים במשרד המדע ובמשרד הפרסום גית"ם שהיו אחראים על האירוע; גורמים שונים במשרד החינוך; מורים מובילים נוספים בפרויקט המד"צים; הגורמים המאשרים והדמויות המרכזיות שהיו אחראיות לבטיחות האירוע מכוח חוק רישוי עסקים; והתלמיד ט.ח..
מאפייניהם הרלוונטיים הייחודיים של נאשמים 1, 2, 4, 6 ו-7
2603. על מנת לבחון את טענות האכיפה הבררנית שהעלו הנאשמים, אציג תחילה את המאפיינים הרלוונטיים הייחודיים בעניינם של הנאשמים 1, 2, 4, 6 ו-7, אשר מבחינים בינם לבין כלל הגורמים השונים שביחס אליהם הועלתה טענת האכיפה הבררנית.
2604. לנאשמים 2 ו-4 ישנם מאפיינים רלוונטיים ייחודיים אשר שילובם יחדיו מייחד אותם ומבחין בינם לבין יתר הגורמים. מאפיינים אלו הם: תפקידם המרכזי, הניהולי והארגוני, ביריד המדע ואחריותם הישירה והכוללת לתכנים ולניסויים שהוצגו באוהל אורט ולתלמידים שהציגו אותם, שהטילו עליהם חובות זהירות רבות, מוגברות ומקיפות, לרבות ביחס לבטיחות התכנים והתלמידים, אותן הפרו בעצמה גבוהה; ידיעתם הברורה על השימוש באש גלויה ובכוהל, בתנאי ובנסיבות אוהל אורט; וידיעתם על תובנות ניו יורק והתעלמותם המוחלטת מנורות האזהרה הבטיחותיות הבוהקות שעלו ממנה בעת הפקת הפעילות באוהל אורט. שילוב של מאפיינים רלוונטיים וייחודיים אלו לא מתקיים ביחס לאף אחד מהגורמים שנאשמים 2 ו-4 טוענים שהם מופלים לרעה לעומתו. לפיכך, על אף אחד מאותם גורמים לא הוטלו חובות זהירות רבות ומקיפות בדומה לנאשמים 2 ו-4 ואף
2605. --- סוף עמוד 413 ---
2606.
2607. אחד מהם לא סטה מחובות הזהירות ומסטנדרט ההתנהגות המצופה ממנו באופן סביר באותה העצמה כמוהם.
2608. לנאשמת 1 ישנם מאפיינים רלוונטיים ייחודיים אשר שילובם יחדיו מייחד אותה ומבחין בינה לבין יתר הגורמים. מאפיינים אלו הם: תפקידה המרכזי ביותר ביריד המדע, כמנהלת האירוע הרשומה והרשמית למול הרשויות והגורמים המאשרים ובהתאם לנהלים המחייבים, וכמפיקה עליונה של האירוע כולו האחראית על הניהול, הארגון וההפקה שלו, שהטיל עליה חובות זהירות רבות, מוגברות ומקיפות, לרבות ביחס לבטיחות האירוע, אותן הפרה בעצמה גבוהה; וידיעתה, מכוח עצימת עיניה, על השימוש באש ובכוהל באירוע. שילוב של מאפיינים רלוונטיים וייחודיים אלו לא מתקיים ביחס לאף אחד מהגורמים שנאשמת 1 טוענת שהיא מופלית לרעה לעומתו. לפיכך, על אף אחד מאותם גורמים לא הוטלו חובות זהירות רבות ומקיפות בדומה לנאשמת 1 ואף אחד מהם לא סטה מחובות הזהירות ומסטנדרט ההתנהגות המצופה ממנו באופן סביר באותה העצמה כמוה.
2609. לנאשמים 6 ו-7 מאפיין רלוונטי, ייחודי ומרכזי, אשר מייחד אותם ומבחין בינם לבין יתר הגורמים: תפקידם המרכזי ביותר ביריד המדע, ובאופן ספציפי כאחראים הישירים לבטיחות האירוע. נאשם 6 כמפיק בפועל של האירוע, למול אורט מצד אחד, ולמול הרשויות והגורמים המאשרים, באופן רשום ורשמי ובהתאם לנהלים המחייבים, מצד שני. נאשם 7 כמהנדס הבטיחות של האירוע, למול נאשם 6 ואורט, מצד אחד, ולמול הרשויות והגורמים המאשרים, באופן רשום, חתום ורשמי, ובהתאם לנהלים המחייבים, מצד שני. תפקידם המרכזי ביותר באירוע והיותם האחראים הישירים לבטיחות האירוע, בהתאם לנהלים המחייבים, הטילו עליהם חובות זהירות רבות ומקיפות מאוד, לרבות ביחס לבטיחות האירוע, אותן הפרו בעצמה גבוהה. רשלנותם של הנאשמים 6 ו-7 הייתה ברמה גבוהה, בעיקר מכיוון שהם אפילו לא קיימו את חובתם הבסיסית לברר מהם התכנים שיוצגו באירוע ומה החומרים שישמשו בו, לשם בחינתם הבטיחותית ומתן מענה לסיכונים הנשקפים מהם, בהתאם לתנאי האירוע ולנסיבותיו. מאפיין רלוונטי, ייחודי ומרכזי זה, בדמות היותם האחראים הישירים והמרכזיים לבטיחות האירוע ועוצמת רשלנותם הגבוהה, לא מתקיים ביחס לאף אחד מהגורמים שנאשמים 6 ו-7 טוענים שהם מופלים לרעה לעומתו. לפיכך, על אף אחד מאותם גורמים לא הוטלו חובות זהירות רבות ומקיפות בדומה לנאשמים 6 ו-7 ואף אחד מהם לא סטה מחובות הזהירות ומסטנדרט ההתנהגות המצופה ממנו באופן סביר באותה העוצמה כמוהם.
הגורמים הבכירים בהנהלת אורט
2610. אחד הגורמים שחלק מהנאשמים טענו כי הם מופלים לרעה לעומתו הוא מר שמריהו רוזנר. מר רוזנר היה "מורשה חתימה" בהנהלת אורט אשר חתם על מסמכי הבקשה לקבלת רישיון עסק ביחס ליריד המדע כ"בעל האירוע". בחינת הראיות מלמדת כי קשה לראות את טענת הנאשמים להפליה לרעה לעומת מר רוזנר כטענה רצינית, שכן חלקו, תפקידו ואחריותו באירוע היו שונים מהותית מאלו של שאר הנאשמים. מהראיות עולה, ואין על כך מחלוקת של ממש, כי למעט היותו מכותב למספר התכתבויות הקשורות לאירוע וסיועו הנקודתי לגורמים שונים שפנו אלי, הרי שמבחינה מהותית למר רוזנר לא היו תפקיד או אחריות