162. אשר על כן, לנוכח ההסכמה על דרך התנהגות, ביהמ"ש דוחה הטענה להפרת ההסכם עקב אי מתן בלעדיות. מסקנה זו תבוא לידי ביטוי גם לגבי הטענה הנגדית של לאגו להפרות מצד נופר, כפי שיפורט בהמשך.
--- סוף עמוד 28 ---
הטענה של התובעת כי קבוצת לאגו מנעה ממנה לעצב אירועים באולמות
163. התובעת טענה בכתב התביעה כי קבוצת לאגו נמנעה, במכוון, מלאפשר לה לעצב אירועים באולמות; כאמור לעיל, טענה זו לא עלתה בתכתובת היומיומית בין נופר ובין הדר. התכתובת כוללת תלונה נגד גברת בשם חן לגבי מקרה מסוים. הדר מגיבה בהבנה ולאחר אותה תלונה, אין תלונה נוספת בעניין זה. גם לא הובאו עדים שתמכו בטענה זו. לכן, ביהמ"ש דוחה הטענה להפרה.
הטענה של התובעת כי קבוצת לאגו התקשרה עם מעצבי אירועים אחרים
164. התובעת טענה בכתב התביעה כי קבוצת לאגו כרתה חוזים עם מעצבי אירועים אחרים ועשתה שימוש בשירותיהם וזאת לרבות תמורת תשלום עמלות ללאגו על ידי אותם מעצבי אירועים; כאמור לעיל, טענה זו נכונה, אך נופר השלימה בהתנהגותה במשך שנתיים עם עובדה זו ולא העלתה תלונה מפורשת בעניין זה לאחר שליחת מכתבה לאלי בחודש אוגוסט 2015. לכן, ביהמ"ש שב וחוזר על המסקנה בדבר כריתת הסכם על דרך התנהגות שכלל ויתור על הבלעדיות ודוחה הטענה להפרה בעניין זה.
הטענה של התובעת כי קבוצת לאגו אחסנה ציוד ששימש לעיצוב שלא באמצעות התובעת
165. התובעת טענה בכתב התביעה כי נתחוור לה כי במתחם האולמות אחסנה לאגו ציוד עיצוב אירועים ואשר שימש אותה ו/או מי מטעמה לעיצוב אירועים באופן עצמאי ו/או שלא באמצעות התובעת ותוך הפרת ההתחייבות לבלעדיות.
166. הטענה לא מצאה ביטוי בהתכתבות השוטפת והיומיומית עם הדר.
167. כאמור לעיל, מרגע שביהמ"ש קבע כי נופר השלימה בהתנהגותה עם העסקת מעצבים נוספים, קיום אותו מחסן, אינו מסייע לנופר.
הטענה להפרת ההסכם בעניין המחסן
168. התובעת טענה בכתב ההגנה שכנגד כי לאגו הפרה התחייבותה על פי סעיף 9 שלהלן:
"המזמין יעמיד לרשות נותנת השירותים, מתקן אחסון בשטח של 100 מ"ר בגינו תשלם נותנת השירותים סך כולל של 3,000 ₪ + מע"מ כדין (בתוספת עלויות ארנונה יחסיות), צמוד למדד המחירים לצרכן הידוע ביום חתימת ההסכם. כמו כן, יעמיד המזמין לרשות נותנת השירותים עמדת עבודה בשטח של כ- 15 מ"ר לטובת שוזרת הפרחים מטעמה, ללא עלות נוספת."
169. התובעת טענה כי בסופו של דבר ועניין ובשל הפרתה הגסה והבוטה של לאגו ההתחייבות על פי סעיף 9, היא נאלצה, תמורת סך חודשי של 7,000 ₪ כולל מע"מ (קרי בעלות נוספת של כמעט 4,000 ₪ מידי חודש בחודשו) לשכור מחסן אחר מצד שלישי.
--- סוף עמוד 29 ---
170. התובעת טענה לקיזוז כל יתרת חוב הלוואה הנטען והמוכחש כנגד חוב לאגו בגין הפרת הוראות סעיף 9 להסכם והעלות הנוספת שהוסבה לה עקב כך.
171. לאגו טענה בתצהיר תשובה לשאלון, כי לא עלה בידה לקבל מבעלי הנכס מחסן עבור נופר ולכן הפנתה נופר לבעלי הנכס לצורך שכירת מחסן, אך היא שילמה לנופר את עלות ההשכרה.
172. ראובן הצהיר מסעיף 44 שהתובעת שכרה שטח גדול מהמוסכם וכי זו הייתה עזות מצח מצד התובעת לטעון לנזקים שעה שלאגו שילמה חלק משכר הדירה במקומה וכי "ההתחשבנות" הייתה בהסכם ההלוואה. דנה, החשבת, חזרה בתצהירה על טענה זו לעניין חישוב סכום יתרת ההלוואה.
173. דנה נשאלה מדוע לאגו לא ויתרה על החזר הסכום הנוסף, מעבר לסך של 3,000 ₪ לחודש בו הייתה אמורה לשאת לאגו, סך נוסף של 3,000 ₪ בו חויבה נופר לשלם במקום אחר. דנה העידה בעמוד 98 שנופר התחייבה להשיב ללאגו הסכום בגין הגדלת השכירות.
"העדה, גב' שנאי: למעשה, נתנו להם שם הלוואה של 48,000 ₪, הגדילו את השכירות שם, לא היה לה כסף לשלם בתקופה הראשונה, ראובן העביר לנירו בשם נופר, 48,000 שקלים על חשבון שכירות, שאמורים לחזור אליו."
174. שכירת הנכס ע"י נופר נעשתה עקב הפרת התחייבות לאגו להעמיד לרשותה מחסן. אולם, נועם הסכים בשם התובעת בתוספת להסכם ההלוואה להשיב הסכום הנוסף של עלות המחסן, מעבר לעלות שסוכמה בהסכם.
175. גם טענה זו לא עלתה בזמן אמת, מיד לאחר שנופר לטענתה גילתה לראשונה את דבר החתימה בשמה ע"י נועם על הסכם ההלוואה שלכאורה הסדיר הסוגיה והיא גם לא הגישה נגד נועם תלונה למשטרה בגין החתימה ללא הרשאה כביכול, בשם התובעת. מכאן שהחתימה הייתה על דעתה בין בזמן אמת ובין בדיעבד.
176. ביהמ"ש קובע כי הפרת ההסכם הכתוב לעניין המחסן הוסדרה בהסכם שנכרת על דרך התנהגות ובהסכם ההלוואה כפי שיפורט בהמשך ולכן דוחה גם הטענה בעניין זה.
הטענה לאחריות ראובן
177. התובעת טענה בכתב התביעה כי את מעשי ומחדלי לאגו; הפרותיה הבוטות את הוראות ההסכם וההתחמקות השיטתית מפניות התובעת בבקשות ובדרישות לקיים את הוראות ההסכם – יש לייחס לראובן עצמו, שהינו, כאמור לעיל, המוציא והמביא בלאגו; דירקטור בלאגו והלכה למעשה אוחז במניותיה באמצעות אותו "שרשור חברות".
--- סוף עמוד 30 ---
178. הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי כתב התביעה אינו מגלה יריבות כנגד הנתבעים 2-4 באשר התקשרות התובעת הייתה עם לאגו שהיא חברה פרטית מוגבלת במניות ובעלת אישיות משפטית נפרדת. עוד טענו שאין כל יריבות בין הנתבעים 2-4 ובין התובעת וכתב התביעה אינו מגלה כל עילה להרמת מסך בין לאגו ליתר הנתבעים ולכן יש למחוק על הסף את התביעה כנגד הנתבעים 2 עד 4.
179. מכיוון שביהמ"ש קבע כי נופר והצדדים כרתו על דרך התנהגות הסכם חדש שעל פיו נהגו במשך כשנתיים, ביהמ"ש לא מקבל הטענה שיש לחייב ראובן באופן אישי בהפרת ההסכם בין התובעת ובין לאגו.
הטענה לאחריות אלה בניה ואלה החזקות
180. התובעת טענה בכתב התביעה כי יש לייחס את אותם מעשים ומחדלים של לאגו לאלה בניה ואלה החזקות, הן בשל היותן בעלות מניות ו/או בעלות עניין בלאגו והן משום שמן הסתם משמשות הן ונועדו הן, אך ורק או בין השאר, בכדי להרחיק ולמלט את ראובן מכל מעשה ו/או מחדל של לאגו.
181. ביהמ"ש קובע כי המסקנה בעניין התביעה נגד ראובן יפה גם לגבי התביעות נגד אלה בניה ואלה החזקות.
הבקשה של התובעת לחיוב כספי של קבוצת לאגו
182. כאמור לעיל, התובעת ביקשה לחייב את הנתבעים, לגלות ולהמציא לה, כשהם מאומתים בתצהיר כדין (וככל שמדובר במסמך חשבונאי "פרופר" אף באישור כדין מאת רואה חשבון הנתבעת), במסגרת סעד למתן חשבונות מסמכים שונים שפרטה וביקשה לחייב הנתבעים ביחד ולחוד, לשלם לה:
1. סך כספי כאמור בחוות דעת מומחה אשר תגיש התובעת וזאת בהסתמך על הנתונים שיעלו מתוך אותם פרטים, מסמכים וחשבונות;
2. בצירוף הוצאות התובעת הנאמדות בסך 600,000 ₪.
183. על התובעת היה להגיש כתב תביעה מתוקן לאחר הגשת חוו"ד המומחית מטעם ביהמ"ש. די היה בכך כדי לדחות התביעה בעניין זה.
184. נופר צרפה לראיותיה חוו"ד של קרובת משפחה שלה. גם אם ביהמ"ש יתעלם מפגם זה, והוא אינו מתעלם, חוו"ד לא אמדה את אובדן הרווחים הנטען.
185. התובעת טענה לנזק בסך של 600,000 ₪ אותו לא סמכה על חוו"ד מומחה בעת הגשת התביעה.
--- סוף עמוד 31 ---
186. לנוכח מסקנת ביהמ"ש כי נכרת הסכם על דרך התנהגות שעל פיו פעלו הצדדים במשך תקופה ארוכה, אין מקום להורות על חיוב לאגו בפיצוי התובעת.
הטענה שקבוצת נופר לא פרעה מלוא ההלוואות שלאגו נתנה לתובעת ונופר בערבות נועם
187. כאמור לעיל, לנוכח הגשת התביעה, גם קבוצת לאגו העלתה לראשונה בכתב שלל טענות וביהמ"ש ידון בהן אחת לאחת, אם כי חלקן מהוות תמונת ראי לטענות התובעת.
188. לאגו טענה בכתב הגנה ובכתב התביעה שכנגד שעל מנת לסייע לתובעת בתחילת ההתקשרות היא נתנה לתובעת ולנופר הלוואה על סך של 120,000 ₪, אשר חרף התחייבותה, לא עמדה התובעת בתנאי פירעונה וההלוואה טרם נפרעה עד מועד הגשת כתב הגנה וכי חוב התובעת ללאגו בגין ההלוואה עומד על סך של 161,818 ₪, נכון למועד הגשת כתב ההגנה, בתוספת ריבית פיגורים על פי ההסכם.
189. מעיון בכתב התביעה שכנגד עולה שצורפו אליו שני הסכמי הלוואה.
190. הסכם מיום 10.2.15 (להלן: "הסכם ההלוואה הראשון"). המלווה הינה לאגו והלווים הינם התובעת ונופר ונועם ערב. הסכם זה נחתם בסמוך לחתימת ההסכם.
191. הסכם מיום 30.3.16, שצוין בו כי הינו תוספת להסכם ההלוואה הראשון (להלן: "התוספת"). המלווה הינה לאגו והלווים, התובעת ונופר ונועם ערב.
192. בכתב ההגנה שכנגד, קבוצת נופר טענה כי הסכם ההלוואה הראשון נחתם על ידי נופר ונועם בלבד והסכם ההלוואה השני נחתם על ידי נועם בלבד.
193. עוד טענה קבוצת נופר כי אין היא סומכת ידיה על טענת לאגו כי לכאורה לא הוחזרו כספי ההלוואות (כל הלוואה על ידי הנתבעים שכנגד הנוגעים בדבר) ומן הסתם נפרעו סכומי ההלוואה:
א. באמצעות העברתן לבעלות לאגו של במות שהיו בבעלות התובעת ונופר ואשר לאגו וראובן הודיעו להן כי "נוריד את זה מההלוואה".
ב. מפאת חובותיהם הכספיים העצומים לתובעת של קבוצת לאגו, וזאת כנטען בכתב התביעה העיקרי;
ג. הפרת לאגו את התחייבותה שבסעיף 9 להסכם להעמיד לרשות התובעת מחסן.
194. בעת חקירתה, נופר נשאלה בעמוד 22 אם השיבה הלוואה וענתה על כך בשורה 15:
"כי שאלת שני דברים, בוא תיתן לי לענות כי שאלת את השאלה בשני חלקים, שאלת שאלה ראשונה אם התחייבתי להחזיר אותה אחרי 12 חודשים, כן, לא האמנתי שמהיום הראשון ישימו
--- סוף עמוד 32 ---
לי רגליים ולא יתנו לי להיות בלעדית מהאירוע הראשון. לא האמנתי שמאחורי גבי ייבנה מחסן מתחת לאף שלי בלאגו ששם יש מעצבים אחרים,
(מדבירם יחד)
העדה, גב’ לוי: אוקי?
עו”ד גלבוע: זה הדרך.
העדה, גב’ לוי: והייתי במצב מאוד מאוד קשה ובהסכמת ראובן הוא הבין את המצב בגדול, אנחנו נגיע לזה אחר כך,
כב’ הש’ הדר: נקטעת, בהסכמת ראובן מה קרה?
העדה, גב’ לוי: ראובן הבין שאני לא מקבלת עבודה.
כב’ הש’ הדר: ומההבנה הזו,
העדה, גב’ לוי: שהם הפרו את הסכם הבלעדיות איתי ואין לי כסף להחזיר."
195. נופר טענה בעמוד 23 בשורה 2 שלא ידעה על הסכם התוספת:
"העדה, גב’ לוי: בדיעבד היום אני יודעת שיש הסכם חדש זה נודע לי בתביעה שכנגד, עד אז אני לא ידעתי על הסכם חדש אני לא חתמתי על הסכם חדש. משדהו שגם יש בו המון המון בעייתיות."
196. נועם אישר בעדותו בעמוד 84 משורה 5 כי הוא חתם על התוספת כ"לווה וכערב" וטען שלא קיבל אישור מנופר לחתום בשמה. נועם הסביר מדוע חתם על ההסכם בעמוד 85 משורה 1:
"ואז קיבלנו מכתב ממבנה תעשייה שהם באו ואמרו אתם צריכים לשלם על שמונה חודשים אחורה. הייתי מופתע לא ידעתי מה לעשות והם אמרו אם לא אז אנחנו מפנים אתכם ונתבע אתכם. מהשתלשלות העניינים לא היה לי אפשרות לשלם כי היו כפי שאתה מבין הפסדים גדולים אז ראובן שילם את זה, פנו לראובן ראובן שילם את זה ואז כשישבנו בא ראובן ואמר אני שילמתי אחורה מצד שני אני לוקח את הפעילות של הבמות ואת הבמות עצמם ואז מצד אחד הוא הוסיף לי את מה שהוא שילם למבנה תעשייה וקיזז את הבמות שלאגו קנו מנופר. הייתה התקזזות."
197. ראובן הסביר מסעיף 49 לתצהירו כי הרקע לחתימת הסכם ההלוואה הראשון היה בקשת נועם להיעזר בהלוואה לצורך מימון רכישת מוצרים נדרשים לשירותי העיצוב. ראובן הסביר בסעיף 53 לתצהירו שהתוספת נחתמה כדי להביא בחשבון שכר דירה שלאגו שילמה במקום התובעת עבור שכירת המחסן.
198. ראובן דחה בסעיף 9 לתצהירו טענת נופר כי בהסדר הפשרה בתביעת נועם, שנכרת לאחר הגשת כתבי הטענות, שסיים המחלוקת בין נועם ובינו סוכם כי נפרעה ההלוואה. זאת, מכיוון שלא נקבע כך. כמו כן, ראובן טען כי טענה זאת נוגדת טענת התובעת ונופר כי אינן חבות על פי הסכם ההלוואה שכן נועם חתם עליו ולא הן. כמו כן
--- סוף עמוד 33 ---
ראו סעיף 54 לתצהירו בו טען כי נועם חתם בידיעת והרשאת נופר ובכל מקרה התובעת אינה מכחישה שקיבלה הסך של 120,000 ₪.
199. לנוכח תיאור ההסכם על דרך התנהגות בין הצדדים, וסמיכות הזמנים לעניין חתימת ההסכם והסכם ההלוואה, ביהמ"ש מקבל עמדת נופר כי ההסכם בין ראובן ובין נועם במסגרת תובענה אחרת, הביא בחשבון גם פירעון ההלוואה. מסקנה זו משתלבת עם מסקנה קודמת לפיה ראובן ראה בנועם ונופר ישות אחת, וההתקשרות עם התובעת נועדה מבחינתו לאפשר לנועם לקבל הכנסה כבר בתחילת הפעלת האולמות.
200. ביהמ"ש הגיע למסקנה שהתובעת ניסתה להחזיק החבל משני הקצוות. מצד אחד נועם תבע את ראובן ומצד שני התובעת תבעה את קבוצת לאגו, משל אלו תביעות נפרדות כביכול. אולם, ההתקשרויות השונות שלובות זו בזו ומהוות מקשה אחת. ולראיה, עד שלא הוגשה תביעת התובעת, לאגו לא דרשה החזר הלוואות.
201. לכן, ביהמ"ש קובע כי ההסדר שהושג בתובענה הנוספת כלל גם את פירעון ההלוואות, בדיוק באותה מידה, שאם לתובעת עומדות כביכול עילות תביעה עצמאיות, גם אלה אמורות היו להיבלע בתביעת נועם. בהסדר הפשרה בין ראובן ובין נועם נקבע שלנועם, או למי מטעמו, לא תהיינה טענות נוספות לאחר ביצוע התשלום שנקבע בהסדר. אמנם הצדדים לא השכילו לסיים גם תביעה זו במסגרת התביעה הנפרדת, אך אין בכך כדי לחייב ביהמ"ש.