התובענה הנדונה וטענות התובעים בה
12. התובעים טענו בכתב התביעה, כי תוך כדי ניהול התביעה הכספית, ביצעו גנדלמן (והעירייה) עוולות נזיקיות כלפי התובעת, כחלק מ"מסע צלב" שמנהל נגדה, כפי שאף הבטיח לבוחריו כי יעשה בקמפיין בחירות 2013.
התובעים ציינו, כי מעשיו של גנדלמן נגדם כללו, בין היתר, את המעשים הבאים:
א. בחודשים שקדמו לבחירות 2013, התבטא גנדלמן בפני אנשים באופן קשה ובוטה נגד התובעים.
ב. הגשת שתי תלונות שווא למשטרה נגד התובעת, שעסקו בחשבונות נשוא התביעה הכספית, שאושרו כדין.
ג. הנחה את ועדת השלושה בעירייה, למרות שאינו חלק ממנה, לפסול את הצעת התובעת למכרז בו זכתה, ולבחור בהצעה אחרת, היקרה בכחצי מליון ₪ מהצעת התובעת.
ד. הנחה ליטול מהתובעת עבודות שקיבלה במסגרת הסכם המסגרת.
13. בכתב התביעה פירטו התובעים חמש עילות, אותן מייחסים גם לגנדלמן, כדלקמן:
א. הכפשות שהשמיע גנדלמן נגד התובעים במערכת בחירות 2013;
במסגרת עילה זאת טוענים התובעים כי במערכת בחירות 2013 כינה גנדלמן את התובע בפני אנשים (לרבות בפני הגב' שירלי עודד דורון חברת מועצת העיר, להלן: "שירלי"), כקבלן מושחת ומסוכן שחייבים לנקות אותו במיידי.
גנדלמן גם קישר בין התובע לבין אביטן, ותיאר אותם כמי שנטלו חלק בפעולות פליליות.
גנדלמן אף פרסם במהלך בחירות 2013 חוברת השמצות, במסגרתה השמיץ גם את התובע וקשריו עם אביטן (להלן: "חוברת ההשמצות").
ב. גנדלמן נטל עבודות שנמסרו לביצוע התובעת במסגרת הסכם המסגרת, שבחלקן החלה בביצוע, והעביר לאחרים במחיר יקר יותר;
פרויקטים שנמסרו כבר לתובעת לביצוע ניטלו ממנה בהוראת או הנחיית גנדלמן בחודש ינואר 2014, ששם לו למטרה לחסל את התובעת. זאת הגם שהעבודות נמסרו לקבלנים אחרים, במחירים יקרים יותר. כך גם נלקחו ממנה שתי עבודות שהחלה בהן: בתי ספר גלאור ועמל.
ג. החלטת ועדת השלושה, בהנחיית גנדלמן, סמוך לאחר הגשת התביעה הכספית, לפסול את זכייתה של התובעת במכרז של החברה למשק וכלכלה בשלטון המקומי לבניית גני ילדים בחדרה, חרף העובדה שהצעתה היתה זולה בכחצי מליון ₪ מההצעה שנבחרה לבסוף;
ביום 9.3.2014 בחרה ועדת השלושה בהצעה של קבלן אחר, היקר בכחצי מליון ₪ מהצעתה של התובעת, הגם שבטופס ההצעה הסטנדרטי שהוגש לקבלנים צוין כי הקבלן הזול ביותר ייבחר (לנימוקי הוועדה נתייחס להלן. נציין כי פרוטוקול ועדת השלושה והחלטתה צורף כנספח 52 לת/12);
ד. החלטתו המודעת של גנדלמן להגיש תלונת כזב למשטרה נגד התובעת ביום 31.3.2014 ופרסום עובדת הגשת התלונה;
ביום 31.3.2014 הגיש גנדלמן, באמצעות מנכ"ל העירייה זגדון, תלונה למשטרה נגד התובעת, כחודש וחצי לאחר הגשת התביעה הכספית, לנוכח דרישתה הכספית בתביעה הכספית. התלונה ייחסה לתובעת עבירות של זיוף בנסיבות מחמירות וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.
לא רק זה, אלא דוברות העירייה הפיצה בהוראתו של גנדלמן וידיעתו, את דבר הגשת התלונה ביום הגשתה (31.3.2014).
ה. החלטתו של גנדלמן להגיש תלונה שניה למשטרה נגד התובעת בחודש דצמבר 2015, זאת לאחר קבלת חוות דעת מומחים (מאת חברת שבח הנדסה בע"מ – להלן: "שבח") בתביעה הכספית, ודאג לפרסומה במקומון "חדשות חדרה".
זאת הגם שבסופו של יום בפסק הדין בתביעה הכספית, בית המשפט קבע כי לא היתה הצדקה מלכתחילה להביא חוות דעת אלה לעולם.
14. בהחלטתי מיום 19.3.2019 נעתרתי בחלקה לבקשת הנתבעת, עיריית חדרה, להכרה בחסינותו של גנדלמן כעובד ציבור מכח סעיף 7א לפקודת הנזיקין, בכל הקשור לעילות שפורטו בסעיף 13(ב-ה) לעיל. לכן התביעה נגד גנדלמן נדחתה בכל הקשור לעילות שפורטו בסעיף 13(ב-ה) לעיל.
15. בכל הקשור לעילה שפורטה בסעיף 13(א) לעיל, הבקשה לחסינות בנוגע לגנדלמן נדחתה לאחר שנקבע בהחלטתי הנ"ל כי בתקופה הרלוונטית לעילה זו, הנוגעת לתקופת בחירות 2013, לא היה גנדלמן בגדר "עובד ציבור".
בהמשך לכך נוהלו מספר ישיבות הוכחות ונשמעו עדים בשאלת אחריות העיריה לגבי ארבע העילות שפורטו בסעיף 13 (ב-ה) לעיל, ובנוסף שאלת אחריותו של גנדלמן לגבי העילה הראשונה שפורטה בסעיף 13(א) בלבד.
ההחלטה בבקשת החסינות ניתנה ביום 19.3.2019 (להלן: "החלטת החסינות").