פסקי דין

תא (חי') 57373-04-18 רמי חסון בע"מ נ' צביקה גנדלמן

30 דצמבר 2021
הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה
ת"א 57373-04-18 רמי חסון בע"מ ואח' נ' גנדלמן ואח'
בפני כבוד השופט חננאל שרעבי
תובעים 1. רמי חסון בע"מ ח.פ. 513879387
2. רחמים רמי חסון ת.ז. xxxxxxxxxx
ע"י ב"כ עו"ד אילן בומבך, עו"ד יריב רונן
נגד
נתבעים

1. צביקה גנדלמן ת.ז. xxxxxxxx
ע"י ב"כ עו"ד תום נוימן
2. עיריית חדרה
ע"י ב"כ עו"ד אבנר כהן
שולחת ההודעה לצד ג'
עיריית חדרה
ע"י ב"כ עו"ד אבנר כהן

נגד
צד ג' הפניקס חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד שוויגמן

פסק דין
1. התובענה שבפניי הוגדרה כ"נזיקית, כספית, לשון הרע", כפי שצוין בכותרת כתב התביעה, וסכומה הועמד על סך של 10,000,000 ₪.
אקדים ואומר כי התובעת והעירייה כבר ניהלו בפני תביעה כספית על סך של כ-21 מליון ₪, שהוכרעה בפסק דין (חלוט) ביום 28.2.2017 ועל אודותיה נרחיב להלן.
כבר אז הבחנתי שהרבה רגשות שליליים קיימים בין הצדדים (והדבר יובהר במהלך קריאת פסק דין זה), דבר ש"תרם", כך לתחושתי, להגשת התובענה הנדונה, ובוודאי לסכומה הגבוה מאוד.
2. התובעת 1 (להלן: "התובעת") הינה חברה בע"מ העוסקת בעבודות הנדסה, בניה ויזמות.
התובע 2 הוא הבעלים של התובעת ומשמש כמנכ"ל שלה מאז היווסדה (להלן: "התובע").
3. נתבע 1 הוא ראש עירית חדרה (להלן: "גנדלמן").
נתבעת 2 היא עיריית חדרה (להלן: "העירייה").
4. צד ג' היא חברת ביטוח והמבטחת של העירייה.
5. למען הסדר הטוב יצוין כי בראשיתה, התובענה הוגשה אף נגד בעלי תפקידים שונים בעירייה:
מר יעקב זגדון, מנכ"ל עיריית חדרה בהווה (להלן: "זגדון");
מר אבישי קימלדורף, אשר היה במועדים הרלוונטיים לתובענה דנן מהנדס העיר חדרה (להלן: "קימלדורף").
מר בועז חריף, גזבר עיריית חדרה (להלן: "חריף").
עו"ד שרון אנגל-שרוני, היועצת המשפטית של עיריית חדרה (להלן: "שרוני").
6. בישיבת יום 29.11.2018, נעתרתי לבקשת העיריה והכרתי בחסינות בעלי התפקידים המנויים בסעיף 5 לעיל מכח סעיף 7א לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] התשל"א-1971 (להלן: "פקודת הנזיקין") והתובענה נגדם נדחתה.
עוד קבעתי בהחלטתי מישיבת יום 29.11.2018, כי ייערך בירור עובדתי על דרך של שמיעת עדים והבאת ראיות, בכל הקשור לבקשת העיריה להכיר בחסינותו של נתבע 1, גנדלמן, כעובד ציבור. על כך נפרט בהמשך (להלן: "בקשת החסינות").

רקע לתובענה דנן
7. ביום 5.8.2010 חתמה התובעת על חוזה מסגרת עם העירייה, לאחר זכייתה במכרז בנדון, לביצוע עבודות שיפוץ, שדרוג ובינוי מוסדות ומבני ציבור בעיר חדרה.
תקופת חוזה המסגרת היתה ל-24 חודשים, ותקופתו הוארכה פעמיים, עד ליום 5.2.2014.
8. מכוחו של הסכם המסגרת ביצעה התובעת עבודות בינוי ושיפוץ של מוסדות חינוך ומבני ציבור ברחבי העיר חדרה.
9. ביום 16.2.2014 הגישה התובעת תביעה כספית נגד העירייה בבית משפט זה (תיק אזרחי 31371-02-14) על סך של 21,123,272 ₪ שעניינה כספים אשר הגיעו לתובעת, כך לגרסתה, בגין עבודות שביצעה מכח הסכם המסגרת וטרם שולמו לה (להלן: "התביעה הכספית").
ביום 28.2.2017 ניתן פסק דין בתביעה הכספית, אשר התקבלה בחלקה, ובו נפסק לתובעת סכום של 12,231,427 ₪ (לא כולל ריבית פיגורים, הוצאות ושכר טרחת עורך דין), המהווה כ-58% מסכום התביעה (סעיף 218 לפסק הדין בתביעה הכספית).
לטענת התובעים בכתב התביעה הנדון, סכום פסק הדין בתביעה הכספית, לרבות ריבית פיגורים, הוצאות ושכר טרחת עורך דין, הניב להם תשלום של 13,670,108 ₪ (סעיף 6 לכתב התביעה).
יצוין כי חלק לא קטן בתביעה הכספית שנדחה, היה רכיב התביעה בגין החשת קצב בשיעור של 5,335,664 ₪, כ-25% מסכום התביעה (סעיף 95.2 לכתב התביעה הכספית), לגביו ציינתי בפסק הדין בתביעה הכספית (סעיף 100) כי:
"...א. התובעת לא הוכיחה את התקיימות תנאי סעיף 19 לחוזה, המזכים אותה בדמי החשת קצב.
ב. התובעת לא הוכיחה את טענתה כי דמי החשת הקצב הוטמעו בהזמנות העבודה, שהקציבו זמן קצר לבניית גני הילדים.
ג. אמירות הבונוס שניתנו על ידי מנכ"ל העיריה דאז, איקי צור וגרשון נחשונוב, ניתנו בהעדר סמכות, ובכל מקרה שלא על פי סעיף 19 ולא בגדר דמי החשת קצב....
ד. התובעת גם לא הוכיחה, כי הקבלן האחר שעבד באותם תנאים במקביל אליה על בניית גנים אחרים (קן-תור), קיבל החשת קצב או דרש כאמור, באופן שיכול היה להמחיש את זכאותה.
העובדה כי לא הביאה לעדות, למרות שהביאה עדים רבים בתיק זה, מאן דהוא לעדות מטעם קן-תור, מלמדת לכאורה מכוח הכלל המשפטי שבפסיקה המוזכר לעיל, כי גם קן-תור לא קיבל דמי החשת קצב, ואולי אף לא דרש דמי החשת קצב.
ה. כידוע רשות ציבורית צריכה לפעול ללא אפליה.
משכך, ככל שישולמו לתובעת דמי החשת קצב מבלי שעמדה בתנאי סעיף 19 לחוזה, עלול הדבר לגרום לאפלייתה לטובה, לעומת קבלנים אחרים עם חוזה דומה, דוגמת קן-תור, שגם עבדו בצורה מאומצת בבניית גנים בפרק זמן של 4.5 חודשים, אך לא קיבלו החשת קצב".
במילים אחרות – הבטחת דמי החשת קצב על ידי גורמים מטעם העירייה בתקופה שקדמה לתקופתו של גנדלמן כראש העיר, לא היתה תקינה (בלשון המעטה). ראוי לומר את הדברים כבר בתחילת פסק דין זה, שכן יש בנקודה זאת לכאורה גם כדי להבהיר את הסתכלות הדברים על ידי גורמי העירייה החדשים, לאחר תקופת כהונתו של חיים אביטן כראש עיריית חדרה (להלן: "אביטן"), הרלוונטיים לתובענה הנדונה, כפי שנראה להלן.
10. אין מחלוקת כי את העבודות נשוא התביעה הכספית ביצעה התובעת בתקופת כהונתו של אביטן כראש עיריית חדרה.
11. ביום 22.10.2013 נבחר גנדלמן לראש עיריית חדרה, והוא החליף את אביטן בראשות העיר (להלן: "בחירות 2013").

התובענה הנדונה וטענות התובעים בה
12. התובעים טענו בכתב התביעה, כי תוך כדי ניהול התביעה הכספית, ביצעו גנדלמן (והעירייה) עוולות נזיקיות כלפי התובעת, כחלק מ"מסע צלב" שמנהל נגדה, כפי שאף הבטיח לבוחריו כי יעשה בקמפיין בחירות 2013.
התובעים ציינו, כי מעשיו של גנדלמן נגדם כללו, בין היתר, את המעשים הבאים:
א. בחודשים שקדמו לבחירות 2013, התבטא גנדלמן בפני אנשים באופן קשה ובוטה נגד התובעים.
ב. הגשת שתי תלונות שווא למשטרה נגד התובעת, שעסקו בחשבונות נשוא התביעה הכספית, שאושרו כדין.
ג. הנחה את ועדת השלושה בעירייה, למרות שאינו חלק ממנה, לפסול את הצעת התובעת למכרז בו זכתה, ולבחור בהצעה אחרת, היקרה בכחצי מליון ₪ מהצעת התובעת.
ד. הנחה ליטול מהתובעת עבודות שקיבלה במסגרת הסכם המסגרת.
13. בכתב התביעה פירטו התובעים חמש עילות, אותן מייחסים גם לגנדלמן, כדלקמן:
א. הכפשות שהשמיע גנדלמן נגד התובעים במערכת בחירות 2013;
במסגרת עילה זאת טוענים התובעים כי במערכת בחירות 2013 כינה גנדלמן את התובע בפני אנשים (לרבות בפני הגב' שירלי עודד דורון חברת מועצת העיר, להלן: "שירלי"), כקבלן מושחת ומסוכן שחייבים לנקות אותו במיידי.
גנדלמן גם קישר בין התובע לבין אביטן, ותיאר אותם כמי שנטלו חלק בפעולות פליליות.
גנדלמן אף פרסם במהלך בחירות 2013 חוברת השמצות, במסגרתה השמיץ גם את התובע וקשריו עם אביטן (להלן: "חוברת ההשמצות").
ב. גנדלמן נטל עבודות שנמסרו לביצוע התובעת במסגרת הסכם המסגרת, שבחלקן החלה בביצוע, והעביר לאחרים במחיר יקר יותר;
פרויקטים שנמסרו כבר לתובעת לביצוע ניטלו ממנה בהוראת או הנחיית גנדלמן בחודש ינואר 2014, ששם לו למטרה לחסל את התובעת. זאת הגם שהעבודות נמסרו לקבלנים אחרים, במחירים יקרים יותר. כך גם נלקחו ממנה שתי עבודות שהחלה בהן: בתי ספר גלאור ועמל.
ג. החלטת ועדת השלושה, בהנחיית גנדלמן, סמוך לאחר הגשת התביעה הכספית, לפסול את זכייתה של התובעת במכרז של החברה למשק וכלכלה בשלטון המקומי לבניית גני ילדים בחדרה, חרף העובדה שהצעתה היתה זולה בכחצי מליון ₪ מההצעה שנבחרה לבסוף;
ביום 9.3.2014 בחרה ועדת השלושה בהצעה של קבלן אחר, היקר בכחצי מליון ₪ מהצעתה של התובעת, הגם שבטופס ההצעה הסטנדרטי שהוגש לקבלנים צוין כי הקבלן הזול ביותר ייבחר (לנימוקי הוועדה נתייחס להלן. נציין כי פרוטוקול ועדת השלושה והחלטתה צורף כנספח 52 לת/12);
ד. החלטתו המודעת של גנדלמן להגיש תלונת כזב למשטרה נגד התובעת ביום 31.3.2014 ופרסום עובדת הגשת התלונה;
ביום 31.3.2014 הגיש גנדלמן, באמצעות מנכ"ל העירייה זגדון, תלונה למשטרה נגד התובעת, כחודש וחצי לאחר הגשת התביעה הכספית, לנוכח דרישתה הכספית בתביעה הכספית. התלונה ייחסה לתובעת עבירות של זיוף בנסיבות מחמירות וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.
לא רק זה, אלא דוברות העירייה הפיצה בהוראתו של גנדלמן וידיעתו, את דבר הגשת התלונה ביום הגשתה (31.3.2014).
ה. החלטתו של גנדלמן להגיש תלונה שניה למשטרה נגד התובעת בחודש דצמבר 2015, זאת לאחר קבלת חוות דעת מומחים (מאת חברת שבח הנדסה בע"מ – להלן: "שבח") בתביעה הכספית, ודאג לפרסומה במקומון "חדשות חדרה".
זאת הגם שבסופו של יום בפסק הדין בתביעה הכספית, בית המשפט קבע כי לא היתה הצדקה מלכתחילה להביא חוות דעת אלה לעולם.
14. בהחלטתי מיום 19.3.2019 נעתרתי בחלקה לבקשת הנתבעת, עיריית חדרה, להכרה בחסינותו של גנדלמן כעובד ציבור מכח סעיף 7א לפקודת הנזיקין, בכל הקשור לעילות שפורטו בסעיף 13(ב-ה) לעיל. לכן התביעה נגד גנדלמן נדחתה בכל הקשור לעילות שפורטו בסעיף 13(ב-ה) לעיל.
15. בכל הקשור לעילה שפורטה בסעיף 13(א) לעיל, הבקשה לחסינות בנוגע לגנדלמן נדחתה לאחר שנקבע בהחלטתי הנ"ל כי בתקופה הרלוונטית לעילה זו, הנוגעת לתקופת בחירות 2013, לא היה גנדלמן בגדר "עובד ציבור".
בהמשך לכך נוהלו מספר ישיבות הוכחות ונשמעו עדים בשאלת אחריות העיריה לגבי ארבע העילות שפורטו בסעיף 13 (ב-ה) לעיל, ובנוסף שאלת אחריותו של גנדלמן לגבי העילה הראשונה שפורטה בסעיף 13(א) בלבד.
ההחלטה בבקשת החסינות ניתנה ביום 19.3.2019 (להלן: "החלטת החסינות").

הסעדים המבוקשים בכתב התביעה
16. התובעים טוענים כי בהתאם לחוות דעת מומחה מטעמם, רואה החשבון עופר מנירב, מיום 13.2.2018 (צורפה לכתב התביעה, נספח 19; הוגשה וסומנה ת/1), פעולותיהם ומחדליהם של גנדלמן והעיריה גרמו לתובעת נזק כספי המסתכם ב- 17,336,000 ₪, אשר הועמד בכתב התביעה על סך של 10,000,000 ₪.
17. לחילופין ביקשו התובעים, לחייב את העיריה וגנדלמן לשלם לתובעים את מלוא הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בסעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק לשון הרע" או "החוק") ללא צורך בהוכחת נזק; בגין כל אחד מאחד עשר הפרסומים המשמיצים שפורטו בכתב התביעה. בגין כל פרסום נתבעו 141,757 ₪. בסך הכל (כפול 11) נתבעו 1,559,327 ₪ (יצויין כי רק בסיכומיהם, בסעיף 251, העלו התובעים לראשונה את הסכום לסך של 1,701,084 ₪ בגין 12 פרסומי לשון הרע, הגם שבכתב התביעה נטען לפיצוי רק בגין 11 פרסומים).
18. בנוסף ביקשו התובעים להשית על גנדלמן את מלוא הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בסעיף 7א(ג) לחוק לשון הרע ללא הוכחת נזק, בגין הוצאת דיבת התובעת באוזני גב' שירלי אשר בוצעה "בכוונה לפגוע" בתובעת – סך של 141,757 ₪ (עילה מספר 1).
19. לחילופין, התובעים ביקשו לחייב את הנתבעים לשלם לתובעים פיצוי בגין נזק כללי-בלתי ממוני, בהתאם להערכת בית המשפט בשיעור של 1,000,000 ₪ מכוח כלל עילות התביעה.

טענות התובעים (גם כעולה מסיכומיהם)
עילה מס' 1 – הוצאת לשון הרע על ידי גנדלמן טרם בחירות 2013 וחוברת ההשמצות
20. גנדלמן הודה בבירור, לכאורה, כי בקמפיין הבחירות שלו לראשות העיר חדרה בשנת 2013 הוא תקף ישירות את התנהלותו של חיים אביטן (ראש העיר הקודם) ואת הקשר בינו לבין התובע. גנדלמן הודה כי המילה "מושחת" עלתה בהקשר זה. התובע וקשריו לכאורה עם ראש העיר הקודם אביטן היו חלק מקמפיין הבחירות של גנדלמן, ו"ניתוקו" של התובע מעבודות הקשורות בעירייה היה הבטחת בחירות ברורה כדברי גנדלמן.
21. שירלי, אשר שימשה כחברת מועצת עירית חדרה מטעם סיעתו/רשימתו של גנדלמן וכיו"ר ועדת הביקורת, החל מסוף שנת 2013, העידה כי גנדלמן הוא אדם נטול אמינות, שקרן, אלים וגזען. שירלי ספגה מגנדלמן איומים באמצעות שליחים. בתצהירה שניתן בתביעה הכספית (נספח 1 לתצהיר התובע) טענה שירלי כי גנדלמן אכן אמר את הדברים שיוחסו לו בכתב התביעה, במועדים שונים בתקופת הבחירות ובמקומות שונים (מטה הבחירות וחוגי בית). באותה תקופה לא הכירה את התובע או את ראש העיריה הקודם, חיים אביטן.
לגבי חוברת ההשמצות ציינה כי החוברת היתה במטה הבחירות וחולקה שם, וכי גנדלמן דאג כי היא תגיע גם לרדיו. היא לא ידעה לומר איפה בדיוק הודפסה החוברת וכן לא ידעה לומר מי ערך אותה ומי הביאהּ למטה הבחירות.
נטען כי בחקירתה הנגדית, שירלי כלל לא נשאלה על חוברת ההשמצות או על תוכן דבריו של גנדלמן כפי שפורט בעדותה ובתצהירה. כמו כן, גנדלמן בחר שלא לעתור ולבקש להגיש תצהיר משלים מטעמו או מטעם הדמויות שהוזכרו בעדותה של שירלי. בכך, כך נטען, לא נסתרו דבריה של שירלי.
22. עוד נטען כי לגנדלמן בעדותו לא היה מענה לעדותה של שירלי בעניין חוברת ההשמצות, והוא לא התייחס כלל בתצהירו לדבריה של שירלי (צורפו כנספח 86 לתצהירו של התובע). לכן, נטען, התובעים בחרו לא לחקור את גנדלמן בעניין זה, למעט חקירה קצרה במהלכה אישר גנדלמן כי הכיר את האנשים המוזכרים בעדותה של שירלי, כפעילים במטה הבחירות שלו.
23. כמו כן, בתצהירו הודה גנדלמן כי ראה את חוברת ההשמצות וידע על קיומה, ואף אישר כי החוברת "הסתובבה" אצלו במטה. בתצהירו, גנדלמן לא ניסה להוכיח את ההגנות להן טען בכתב ההגנה מטעמו (אמת דיברתי, פרסום מותר). גנדלמן הכחיש כל קשר לחוברת ההשמצות וכל קשר לביצוע פרסום לשון הרע, ובכל זאת טען "למען הזהירות" לשלל הגנות המתאימות לאדם שכן ביצע את הפרסום. מהלך זה פסול מכח דוקטרינת ההשתק השיפוטי, אשר חלה מקום בו אחד מבעלי הדין מעלה טענות עובדיות או משפטיות סותרות באותו הליך.
24. התנהלותו של גנדלמן, מיום היבחרו לראשות העיריה ועד יום 31.3.14 (יום הגשת התלונה למשטרה ופרסומה) ביקשה להזיק ולהרע לתובעים. לא ניתן לנתק את שרשרת מעשיו ומעשי העיריה בראשותו, מכל הדברים אשר אמר שבועות וחודשים טרם היבחרו. רצונו המוצהר של גנדלמן היה "לבער את השחיתות" בעיר חדרה והתובעים נפלו לידיו כפרי בשל. גנדלמן עשה כל שביכולתו לגרום לתובעים נזק גדול.

עילה מס' 2 – פעולות שעשו גנדלמן והעיריה לנטילת עבודות שכבר נמסרו לביצוע התובעת והעברתן לקבלנים אחרים במחירים יקרים יותר
25. עת גנדלמן נבחר לראשות העיריה, התובעת הייתה מצויה בעיצומו של משא ומתן עם פקידים בכירים בעירייה, בכל הנוגע להסדרת החוב הכספי ותשלום דמי החשת הקצב, ואף הביאה את דבר קיום החוב לגנדלמן. לא רק שגנדלמן לא סייע לפתרון העניין אלא העמיק את המשבר בכך שהביא לכך שמהתובעת ניטלו פרויקטים שכבר הועברו לביצועה ו/או החלו טרם בחירתו לתפקיד ראש העיריה. הסלמת המצב אילצה אז את התובעת להגיש את התובענה הכספית.
26. התובעים בסיכומיהם הסתמכו על עדויותיהם של יצחק מייזל (מהנדס) ולומקה אקרון, שחיזקו את טענות התובעים לעניין העברת עבודות מידי התובעת לקבלנים אחרים, לרבות עבודות שהתובעת כבר החלה בביצוען. דוגמאות של פרויקטים שהופסקו באמצע: בית ספר עמל; בית ספר גלאור.
27. התובע טען בתצהירו ובעדותו, כי מסירת העבודות לתובעת החל מיום 22.4.13 ובחודשים לאחר מכן, הייתה חלק מ"תכנית קימלדורף", שבמסגרתה התכוון קימלדורף לשלם לתובעת את חוב העיריה כלפיה (באמצעות הוצאות המנות עבודה חדשות ש"יעמיסו" סכומים עודפים לשם כך). אין מחלוקת, כך נטען, כי ישנם פרויקטים שנמסרו לביצוע התובעת החל מיום 22.4.13 ונלקחו ממנה ביום 1.1.14, כחודשיים לאחר כניסת גנדלמן לתפקיד ראש העיריה. יש לראות את נטילת הפרויקטים על רקע כוונת גנדלמן להיפטר מיד מהתובעים ומכל קשר עמם, בכל מחיר.

1
2...26עמוד הבא