הסעדים המבוקשים בכתב התביעה
16. התובעים טוענים כי בהתאם לחוות דעת מומחה מטעמם, רואה החשבון עופר מנירב, מיום 13.2.2018 (צורפה לכתב התביעה, נספח 19; הוגשה וסומנה ת/1), פעולותיהם ומחדליהם של גנדלמן והעיריה גרמו לתובעת נזק כספי המסתכם ב- 17,336,000 ₪, אשר הועמד בכתב התביעה על סך של 10,000,000 ₪.
17. לחילופין ביקשו התובעים, לחייב את העיריה וגנדלמן לשלם לתובעים את מלוא הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בסעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק לשון הרע" או "החוק") ללא צורך בהוכחת נזק; בגין כל אחד מאחד עשר הפרסומים המשמיצים שפורטו בכתב התביעה. בגין כל פרסום נתבעו 141,757 ₪. בסך הכל (כפול 11) נתבעו 1,559,327 ₪ (יצויין כי רק בסיכומיהם, בסעיף 251, העלו התובעים לראשונה את הסכום לסך של 1,701,084 ₪ בגין 12 פרסומי לשון הרע, הגם שבכתב התביעה נטען לפיצוי רק בגין 11 פרסומים).
18. בנוסף ביקשו התובעים להשית על גנדלמן את מלוא הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בסעיף 7א(ג) לחוק לשון הרע ללא הוכחת נזק, בגין הוצאת דיבת התובעת באוזני גב' שירלי אשר בוצעה "בכוונה לפגוע" בתובעת – סך של 141,757 ₪ (עילה מספר 1).
19. לחילופין, התובעים ביקשו לחייב את הנתבעים לשלם לתובעים פיצוי בגין נזק כללי-בלתי ממוני, בהתאם להערכת בית המשפט בשיעור של 1,000,000 ₪ מכוח כלל עילות התביעה.
טענות התובעים (גם כעולה מסיכומיהם)
עילה מס' 1 – הוצאת לשון הרע על ידי גנדלמן טרם בחירות 2013 וחוברת ההשמצות
20. גנדלמן הודה בבירור, לכאורה, כי בקמפיין הבחירות שלו לראשות העיר חדרה בשנת 2013 הוא תקף ישירות את התנהלותו של חיים אביטן (ראש העיר הקודם) ואת הקשר בינו לבין התובע. גנדלמן הודה כי המילה "מושחת" עלתה בהקשר זה. התובע וקשריו לכאורה עם ראש העיר הקודם אביטן היו חלק מקמפיין הבחירות של גנדלמן, ו"ניתוקו" של התובע מעבודות הקשורות בעירייה היה הבטחת בחירות ברורה כדברי גנדלמן.
21. שירלי, אשר שימשה כחברת מועצת עירית חדרה מטעם סיעתו/רשימתו של גנדלמן וכיו"ר ועדת הביקורת, החל מסוף שנת 2013, העידה כי גנדלמן הוא אדם נטול אמינות, שקרן, אלים וגזען. שירלי ספגה מגנדלמן איומים באמצעות שליחים. בתצהירה שניתן בתביעה הכספית (נספח 1 לתצהיר התובע) טענה שירלי כי גנדלמן אכן אמר את הדברים שיוחסו לו בכתב התביעה, במועדים שונים בתקופת הבחירות ובמקומות שונים (מטה הבחירות וחוגי בית). באותה תקופה לא הכירה את התובע או את ראש העיריה הקודם, חיים אביטן.
לגבי חוברת ההשמצות ציינה כי החוברת היתה במטה הבחירות וחולקה שם, וכי גנדלמן דאג כי היא תגיע גם לרדיו. היא לא ידעה לומר איפה בדיוק הודפסה החוברת וכן לא ידעה לומר מי ערך אותה ומי הביאהּ למטה הבחירות.
נטען כי בחקירתה הנגדית, שירלי כלל לא נשאלה על חוברת ההשמצות או על תוכן דבריו של גנדלמן כפי שפורט בעדותה ובתצהירה. כמו כן, גנדלמן בחר שלא לעתור ולבקש להגיש תצהיר משלים מטעמו או מטעם הדמויות שהוזכרו בעדותה של שירלי. בכך, כך נטען, לא נסתרו דבריה של שירלי.
22. עוד נטען כי לגנדלמן בעדותו לא היה מענה לעדותה של שירלי בעניין חוברת ההשמצות, והוא לא התייחס כלל בתצהירו לדבריה של שירלי (צורפו כנספח 86 לתצהירו של התובע). לכן, נטען, התובעים בחרו לא לחקור את גנדלמן בעניין זה, למעט חקירה קצרה במהלכה אישר גנדלמן כי הכיר את האנשים המוזכרים בעדותה של שירלי, כפעילים במטה הבחירות שלו.
23. כמו כן, בתצהירו הודה גנדלמן כי ראה את חוברת ההשמצות וידע על קיומה, ואף אישר כי החוברת "הסתובבה" אצלו במטה. בתצהירו, גנדלמן לא ניסה להוכיח את ההגנות להן טען בכתב ההגנה מטעמו (אמת דיברתי, פרסום מותר). גנדלמן הכחיש כל קשר לחוברת ההשמצות וכל קשר לביצוע פרסום לשון הרע, ובכל זאת טען "למען הזהירות" לשלל הגנות המתאימות לאדם שכן ביצע את הפרסום. מהלך זה פסול מכח דוקטרינת ההשתק השיפוטי, אשר חלה מקום בו אחד מבעלי הדין מעלה טענות עובדיות או משפטיות סותרות באותו הליך.
24. התנהלותו של גנדלמן, מיום היבחרו לראשות העיריה ועד יום 31.3.14 (יום הגשת התלונה למשטרה ופרסומה) ביקשה להזיק ולהרע לתובעים. לא ניתן לנתק את שרשרת מעשיו ומעשי העיריה בראשותו, מכל הדברים אשר אמר שבועות וחודשים טרם היבחרו. רצונו המוצהר של גנדלמן היה "לבער את השחיתות" בעיר חדרה והתובעים נפלו לידיו כפרי בשל. גנדלמן עשה כל שביכולתו לגרום לתובעים נזק גדול.